משתפת אתכם ב"צרות" הקטנות שלי
שלום לכולם , אני משמשת כנהג של בעלי לעבודה ולכן אני מנסה אך לא מצליחה להגיע לכך שיחזור לעיתים באוטובוס. אתמול הייתי ביום עיון בירושלים וידעתי שאחזור בערך בשעה 6 בערב. אמרתי לו שיחזור באוטובוס של שעה 2 שמגיע עד הבית - תחנה סופית. רשמתי על פתק הכל - מספר האוטובוס, שעה , כסף והוא הסכים. צילצלתי אליו מירושלים וגם ברבע לשתיים הזכרתי לו שילך לאוטובוס עוד 10 דקות. לצערי , זה לא עזר ובזמן שאני נהנתי מארוחת הצהריים עם החבר'ה , אנני יודעת מה עבר עליו כי הוא לא רוצה לספר לי. בשעה 2 וחצי ראיתי שהוא מצלצל מהמשרד, נכנסתי ללחץ, שאלתי מה קרה , למה לא עלית לאוטובוס. הוא כנראה תפס ששכח , הרגיש רע מאד עם עצמו ועל כך שאיכזב אותי וטרק לי את הטלפון. בטלפונים החוזרים הוא אמר לי שיסתדר לבד, אך אני יודעת שהוא לא יסתדר. בקיצור , עזבתי את המקום , הודעתי לו שאני באה חזרה ואגיע אליו קצת אחרי שעה 4 לאסוף אותו. בנוסף לכך , כנראה יש לי איזה דלקת עיניים , אז כל הדרך נהגתי בקושי עם עיין אחת חצי עצומה. גם הבוקר אני לא נוסעת, יום העיון ממשיך גם היום ואני הסעתי אותו לעבודה בלי שידע שאני חוזרת הביתה. כל זה כי הוא רצה כמובן לקחת את האוטו ולנהוג לעבודה. הוא אומר לי " אני יכול לנהוג , מספיק להיות נכה" ואני מנסה להיות תקיפה ולשכנע שהוא מסכן גם אחרים. לאחר שאני קוראת את כל מה שעובר על כולכם בפורום, אני יודעת שאני עדיין רחוקה מהבעיות הגדולות, אך ההתמודדות קשה בגלל שהוא מבין ומתכחש וגם הילדים סובלים כי אינם יכולים לעזור בנושא הנהיגה. אם בני יבוא לקחת אותו הוא יכול להתעקש לנהוג בעצמו. זה כבר קרה פעם אחת. זהבה , מה נשמע לאחר המעבר? ענתי , מה שלומך ושלום אמא? רונה , טוב מאד שהחלטת החלטה נבונה ואמיצה ואני מאחלת לך ולאמא שתזכו לימים רבים ומאושרים יחד, שתמצאי מטפלת טובה, רגישה ומסורה , שתתן לך אוויר לנשימה ותמשיכי בחיים שלך, כי יש לך עוד הרבה להספיק. יום טוב, טובה
שלום לכולם , אני משמשת כנהג של בעלי לעבודה ולכן אני מנסה אך לא מצליחה להגיע לכך שיחזור לעיתים באוטובוס. אתמול הייתי ביום עיון בירושלים וידעתי שאחזור בערך בשעה 6 בערב. אמרתי לו שיחזור באוטובוס של שעה 2 שמגיע עד הבית - תחנה סופית. רשמתי על פתק הכל - מספר האוטובוס, שעה , כסף והוא הסכים. צילצלתי אליו מירושלים וגם ברבע לשתיים הזכרתי לו שילך לאוטובוס עוד 10 דקות. לצערי , זה לא עזר ובזמן שאני נהנתי מארוחת הצהריים עם החבר'ה , אנני יודעת מה עבר עליו כי הוא לא רוצה לספר לי. בשעה 2 וחצי ראיתי שהוא מצלצל מהמשרד, נכנסתי ללחץ, שאלתי מה קרה , למה לא עלית לאוטובוס. הוא כנראה תפס ששכח , הרגיש רע מאד עם עצמו ועל כך שאיכזב אותי וטרק לי את הטלפון. בטלפונים החוזרים הוא אמר לי שיסתדר לבד, אך אני יודעת שהוא לא יסתדר. בקיצור , עזבתי את המקום , הודעתי לו שאני באה חזרה ואגיע אליו קצת אחרי שעה 4 לאסוף אותו. בנוסף לכך , כנראה יש לי איזה דלקת עיניים , אז כל הדרך נהגתי בקושי עם עיין אחת חצי עצומה. גם הבוקר אני לא נוסעת, יום העיון ממשיך גם היום ואני הסעתי אותו לעבודה בלי שידע שאני חוזרת הביתה. כל זה כי הוא רצה כמובן לקחת את האוטו ולנהוג לעבודה. הוא אומר לי " אני יכול לנהוג , מספיק להיות נכה" ואני מנסה להיות תקיפה ולשכנע שהוא מסכן גם אחרים. לאחר שאני קוראת את כל מה שעובר על כולכם בפורום, אני יודעת שאני עדיין רחוקה מהבעיות הגדולות, אך ההתמודדות קשה בגלל שהוא מבין ומתכחש וגם הילדים סובלים כי אינם יכולים לעזור בנושא הנהיגה. אם בני יבוא לקחת אותו הוא יכול להתעקש לנהוג בעצמו. זה כבר קרה פעם אחת. זהבה , מה נשמע לאחר המעבר? ענתי , מה שלומך ושלום אמא? רונה , טוב מאד שהחלטת החלטה נבונה ואמיצה ואני מאחלת לך ולאמא שתזכו לימים רבים ומאושרים יחד, שתמצאי מטפלת טובה, רגישה ומסורה , שתתן לך אוויר לנשימה ותמשיכי בחיים שלך, כי יש לך עוד הרבה להספיק. יום טוב, טובה