משתפת אתכם ב"צרות" הקטנות שלי

משתפת אתכם ב"צרות" הקטנות שלי

שלום לכולם , אני משמשת כנהג של בעלי לעבודה ולכן אני מנסה אך לא מצליחה להגיע לכך שיחזור לעיתים באוטובוס. אתמול הייתי ביום עיון בירושלים וידעתי שאחזור בערך בשעה 6 בערב. אמרתי לו שיחזור באוטובוס של שעה 2 שמגיע עד הבית - תחנה סופית. רשמתי על פתק הכל - מספר האוטובוס, שעה , כסף והוא הסכים. צילצלתי אליו מירושלים וגם ברבע לשתיים הזכרתי לו שילך לאוטובוס עוד 10 דקות. לצערי , זה לא עזר ובזמן שאני נהנתי מארוחת הצהריים עם החבר'ה , אנני יודעת מה עבר עליו כי הוא לא רוצה לספר לי. בשעה 2 וחצי ראיתי שהוא מצלצל מהמשרד, נכנסתי ללחץ, שאלתי מה קרה , למה לא עלית לאוטובוס. הוא כנראה תפס ששכח , הרגיש רע מאד עם עצמו ועל כך שאיכזב אותי וטרק לי את הטלפון. בטלפונים החוזרים הוא אמר לי שיסתדר לבד, אך אני יודעת שהוא לא יסתדר. בקיצור , עזבתי את המקום , הודעתי לו שאני באה חזרה ואגיע אליו קצת אחרי שעה 4 לאסוף אותו. בנוסף לכך , כנראה יש לי איזה דלקת עיניים , אז כל הדרך נהגתי בקושי עם עיין אחת חצי עצומה. גם הבוקר אני לא נוסעת, יום העיון ממשיך גם היום ואני הסעתי אותו לעבודה בלי שידע שאני חוזרת הביתה. כל זה כי הוא רצה כמובן לקחת את האוטו ולנהוג לעבודה. הוא אומר לי " אני יכול לנהוג , מספיק להיות נכה" ואני מנסה להיות תקיפה ולשכנע שהוא מסכן גם אחרים. לאחר שאני קוראת את כל מה שעובר על כולכם בפורום, אני יודעת שאני עדיין רחוקה מהבעיות הגדולות, אך ההתמודדות קשה בגלל שהוא מבין ומתכחש וגם הילדים סובלים כי אינם יכולים לעזור בנושא הנהיגה. אם בני יבוא לקחת אותו הוא יכול להתעקש לנהוג בעצמו. זה כבר קרה פעם אחת. זהבה , מה נשמע לאחר המעבר? ענתי , מה שלומך ושלום אמא? רונה , טוב מאד שהחלטת החלטה נבונה ואמיצה ואני מאחלת לך ולאמא שתזכו לימים רבים ומאושרים יחד, שתמצאי מטפלת טובה, רגישה ומסורה , שתתן לך אוויר לנשימה ותמשיכי בחיים שלך, כי יש לך עוד הרבה להספיק. יום טוב, טובה
 

zs1957

New member
היי טובה!

ליבי אתך בכל מה שעובר עלייך . אני זוכרת את השלבים הקשים הללו שאמא שלי התעקשה לנסוע לבד באוטובוס ולא להיעזר בי או באחותי. יום אחד קבעתי אתה בכניסה לבי"ח מאיר היא הוזמנה לביקורת במרפאה הקרדיולוגית. הגעתי ב-8:000 כשם שקבענו ואימי מאד דייקניתוהיא לא שם. המתנתי 10 דקות וכשראיתי שהיא לה הגיעה התחלתי לחפש אותההלכתי לכיוון צומת רעננה פתאום ראיתי אותה יושבת ליד בנק הפועלים בטשרניחובסקי ומחכה,היא הייתה מבוהלת כי היא לא זכרה לאן היא הולכתוזה הלחיץ אותה.שאלתי אותה למה לא הגעת? והיא ענתה אני לא זוכרת. מאותו יום היא כבר לא הלכה לבד. פעם אחרת היא לא זכרה כיצד להגיע הביתה, אבל את הכתובת עוד זכרה,אנשים טובים ראו שאינה זוכרת ולקחו אותה לביתה. היא סיפרה לי. פעם נוספת היא נסעה באוטובוס ולא ידעה באיזה תחנה לרדת. הנהג לקח אותה הביתה. לדעתי המקרה של בעלך הוא הרבה יותר קשה ממצבה של אימי.. הוא מודע לירידה בזכרון ולמחלה ועומד על שלו להיות עצמאי ולנהוג.יש פה מאבקי כוח. אצלי זה כבר לא קיים.אמא שלי היא כמו תינוקת שאני מטפלת בה וגם המטפלת מטפלת בה במסירות רבה.יש דברים אחרים חוסר תקשורת,פצעי לחץ שצריך להתמודד אתם, שבר ביד שמתאחה,כל מיני דברים שכואבים או מציקים והיא אינה יודעת להביע אותם. אני צריכה לנחש מה היא רוצה. בסה"כ היא שקטה מאד ולא אקטיבית כפי שהיית בתחילת המחלה. שיהיה לך הרבה כול וסבלנות לטפל בבעלך. האם את לוקחת תרופה לדלקת בין? טוב שלקחתיום מנוחה את זקוקה לזה. תרגישי טוב, החלמה מהירה חעין. זהבה שחם
 

ronnyw

New member
צרות קטנות

הי טובה. ה"צרות הקטנות" האלה אינן קטנות, והן חלק מתמונה שלמה של צרה גדולה. אני - שבעיותי קלות יחסית - מסתובבת כבר ארבע שנים עם משקולת קבועה של 100 קילו בבטן. אימא ואבא נמצאים כל הזמן בתודעה. מה שאני לא עושה - תמיד חלק מהראש שלי עסוק בהם. כל יום והארועים שלו. כל ארוע וה"האם נהגתי נכון" שאחריו, כל ארוע ו"מה עוד יכול לקרות" שלפני הארוע הבא. זו מועקה יומיומית שצריך לחיות איתה. וזה קשה. לכן חייבים (חייבים !!) לעשות כל מה שאפשר כדי להתאוורר לפעמים, כדי להקל (על עצמנו. זה לא אגואיזם!! זו הדרך להמשיך לתפקד), כדי להעסיק את הראש במשהו שונה לגמרי (אם זה כדורגל כמו ענתי, ספורט כמוני, קשקשת עם חברות בבית קפה, וכו')
 

פנטזי1

New member
טובה שלום

צר לי על הקשיים שאת עןברת עם בעלך אך ,מנסיוני עם אבי בתחילת הדרך הנהיגה שלו היא שהבהירה לנו שיש בעיה איתו.פעם אחת הוא שכח את האוטו בעבודה ,בפעם אחרת הוא טעה בדרך אלי ולא הצליח להבין איפה הוא נמצא הוא חיפש את הרחוב שלי אך במקום בראשל"צ הוא היה בבת ים.פעם נוספת הוא היה צריך להגיע לאחותו ,הסתבר שהוא נסע לכתובת הישנה שלה שכבר הרבה שנים קודם לכן היא עברה משם.בסוף ראינו שהוא כבר מסכן את עצמו ואת האחרים,לא תמיד עצר בעצור וכל מיני דברים כאלה והחלטנו להפסיק לו את הנהיגה.ברור ש זה היה יותר קל מאשר אצלכם כי הוא כבר לא עבד ובת זוגו לא נתנה לו לנהוג היא נהגה במקומו .בקיצור בקטע של הנהיגה אסור לוותר להם כי זו פשוט סכנה.אבל מצד שני אפשר להבין את הרגשתו שהוא לא נסע באוטובוס,הוא כנראה שכח ,הפתקים לא תמיד עוזרים כי הם לא זוכרים להסתכל בפתק,אבי היה מעלים את הפתקים ואחר כך טוען שלא היה פתק, ועוד כועס שלא אמרו לו. לא קלה ההתמודדות היוםיומית הזאת אבל תהיי חזקה ותחזיקי מעמד.
 

ענתי44

New member
טובה יקרה ליבי איתך../images/Emo24.gif

זה לא צרות קטנות אלא גדולות.ובכלל אנחנו לא מודדים מצוקות לפי "גודל" זה בהחלט מעיק וחלק מהבעייה הכללית שלו. שמחד אינו מסוגל אבל הוא מכחיש וכועס. טובה יקרה יבוא יום וצריך לחשוב איך עושים את זה, שפשוט להחרים לו רישיון.השכנה שלי החרימה לבעלה את הרישיון אחרי שכמעט היה גורם לתאונה קטלנית. אין ברירה. יום אחד זה יגיע ואת והילדים שלכם תסיעו אותו. טובה תחזיקי מעמד כולנו איתך. ותטפלי בדלקת בעין.
 
למעלה