משתפת - בחירות של החיים...

[זאתי שחושבת]

משתפת - בחירות של החיים...

אפילו המגע של הרופאה שטיפלה בי והניחה את ידה עליי, ככה במקרה, העיר בי את התחושה הטובה הזו... והמחשבות איך הייתי רוצה מישהי שתיגע בי ושאני בה.
ואני יודעת שאני כעת לתקופה דיי ממושכת אצטרך להיסתפק בפנטזיות האלו. זה מה שנכון עכשיו עבור כולם.
ואני יודעת שעברתי צד. כנראה ממש עברתי. לא גם וגם, לא לפעמים ככה ולפעמים ככה. כנראה שזו אני. רק שהכל מסתובב אצלי בראש, רק בראש. לא מסוגלת למשהו אחר, מרוב אהבתי, מרוב נאמנותי גם אם אני כבר לא נמשכת אליו.
לפעמים אני חושבת שאני נאמנה יותר לאחרים מאשר לעצמי... אולי זה כך, אולי זה הדבר הנכון לעשות כעת וזה חלק ממי שאני. גם אם אני אולי מפסידה אותה בגלל זה... וכמה שאני מפסידה!

 

[דוסלסבית]

יש כאן נשים

שיש להם חיים כפולים וזה לא מפריע להן

 

[זאתי שחושבת]

זה עניין אישי

לא כל אחת מסוגלת לזה... ויהיו מחירים מאוד כבדים עבורי ועבור אחרים אם אכנס לדבר כזה וזה יתגלה

 

[מהמאדים]

המחירים הכבדים

לא בהכרח קשורים לכך שזה יתגלה.
מה שקורה בפנים, לפחות אצלי, התחושה של קרע פנימי עמוק, של שבר שכבר אי אפשר יהיה אף פעם לאחות, של תחושות האשם כלפיו וכלפי ילדי וכלפי כל מה שפעם היה נכון בעיני...
אצלי הדברים היו על השולחן כמעט מהרגע הראשון. הוא, בינתיים, בחר להשאר.
זה לא מקטין את המחירים הכבדים שאני משלמת כשזה מגיע לשלווה פנימית, תחושת השלמות שהיתה לי פעם, וההכאה המתמדת על חטא, למרות שההגיון מנסה להזכיר לי שתחושות פנימיות הן לא ענין של בחירה. וגם ההדחקה בגיל צעיר יותר, בתקופה שזה לא היה נורמטיבי לא היתה בחירה. ודאי שלא מודעת. (לא בטוחה עד כמה זה נורמטיבי היום, אבל זה לפחות כבר לא נחשב כיום למחלת נפש..)
וכן, לא כולן מסוגלות לחיים כפולים. וגם אלו שכן, בדרך כלל, משלמות מחירים.
איזה מחיר כבד יותר, ומה נכון לכל אחת מאיתנו, זה ענין אישי. לחלוטין.