משתפת במשהו חיובי הפעם
- פותח הנושא מאמארוני
- פורסם בתאריך
אין עלייך!-
אבל רגע- יש לי שאלה (כרגיל...)-
מעניין אותי לדעת למה עד עכשיו לא למדת נהיגה. זה די נדיר. בזמנו, אני התחלתי ללמוד אחרי הצבא, וזה גם היה נדיר, כי רוב בני גילי למדו כבר בתיכון (שזה לפי דעתי גיל קצת צעיר מדי...).
אז ספרי קצת למה התחלת ללמוד דווקא עכשיו? מה המריץ אותך לכך? והאם את לומדת על אוטומט או ידני? ואיך את מסתדרת ללא רישיון וללא רכב?
כלומר, אני יודעת שיש תחבורה ציבורית והכל, אבל כשצריך להגיע מהר ממקום למקום, והכל לחוץ בזמנים, וחוגים, ועניינים, ואירועים ועבודה....אין על רכב. זה ממש כלי עבודה מבחינתי. נוסעת על סובארו שנת 2000 ומתקתקת עניינים
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
אבל רגע- יש לי שאלה (כרגיל...)-
מעניין אותי לדעת למה עד עכשיו לא למדת נהיגה. זה די נדיר. בזמנו, אני התחלתי ללמוד אחרי הצבא, וזה גם היה נדיר, כי רוב בני גילי למדו כבר בתיכון (שזה לפי דעתי גיל קצת צעיר מדי...).
אז ספרי קצת למה התחלת ללמוד דווקא עכשיו? מה המריץ אותך לכך? והאם את לומדת על אוטומט או ידני? ואיך את מסתדרת ללא רישיון וללא רכב?
כלומר, אני יודעת שיש תחבורה ציבורית והכל, אבל כשצריך להגיע מהר ממקום למקום, והכל לחוץ בזמנים, וחוגים, ועניינים, ואירועים ועבודה....אין על רכב. זה ממש כלי עבודה מבחינתי. נוסעת על סובארו שנת 2000 ומתקתקת עניינים
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הרבה סיבות
האמת היא בשלב התיכון ומיד אחריו - לא למדתי נהיגה כי באמת לא היה לי כסף לזה. ז"א ברור שעבדתי בתור נערה אבל בכסף הזה קניתי בגדים ונעליים כי אמא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות לי, ושילמתי על עצמי נסיעות וכאלה.
ובשלב בו כבר היה קצת כסף עברנו שתי תאונות טוטאל לוס לאוטו ברצף, כאשר בשתי הפעמים גם לא היינו אשמים וגם לא ראינו את זה מגיע, ופיתחתי פחד מנהגים אחרים בכביש. והפתרון ההגיוני לפחד היה להעביר את כל האחריות למי שנוהג.
איך הסתדרתי? מוניות ספיישל. הוצאה לא קטנה , כמעט כמו רכב, אבל נוח כמעט כמו רכב. ועם גט טקסי בכלל פגז. או כך היה עד לילדים לפחות. ועכשיו אני מגלה שאני צריכה רכב לא בשביל להגיע ממקום למקום, אלא בעיקר כדי להשאיר בתוכו חפצים בזמן שאני מסתובבת. נניח אם אני אוספת את רוני מהגן והולכת לטייל, אז אני סוחבת גם את התיק שלי וגם את שלה, וגם כל שטות שנאספה ונקנתה בדרך, וגם את מה שסחבתי איתי מאז שיצאתי מהבית בבוקר. בקיצור - בגאז' כי אין לי בגאז' שיחכה בחניה.
ובעיקר מה שקרה, זה שאחרי המוות של אושרי, גיליתי שדי נעלמו לי הרבה פחדים - למשל פחדתי נרא מחרקים, ברמת הפוביה, בכי היסטרי והמנעות. וזה פשוט נמחק אחרי הלידה, באיזשהו שלב גיליתי שאני צורחת על ג'וק מתוך הרגל ומחצתי אותו בשקט וברוגע מופתי. וניגבתי. ואז מתישהו שמתי לב שאני לא פוחדת יותר ממושב הנוסע. ומאז כבר שנה או שנתיים שאני חושבת שכדאי לי ללמוד נהיגה אבל דפוס ההמנעות היה כנראה מושרש היטב. אבל כאמור אני סוחבת המון תיקים, ועם ההריון זה הפך להיות יותר ויותר קשה. והבנתי שאחרי הלידה, זה יהיה ממש בלתי אפשרי וזאת הדמנות אחרונה. אז ביקשתי מחברה טובה שתתן לי דחיפונת ותקבע לי שיעור נהיגה. זה היה לפני פחות משלושה שבועות, ומאז כבר 7 שיעורים ותיאוריה אחת
אה, ואוטומט כמובן, מפאת קוצר הזמן עד ללידה, חייבת ממש לנהוג עד אז (אמא הבטיחה לי את האוטו שלה. נראה שאחרי כמה שנים או ברגע פנוי אני אלך ללמוד גם רגיל, בשביל העניין. מתברר שזה מאוד מעניין אותי, החלק הפרקטי, עד עכשיו אני הייתי אשפית התיאוריה (אחת שצופה בתוכניות רכב ובאמת מבינה משהו)
האמת היא בשלב התיכון ומיד אחריו - לא למדתי נהיגה כי באמת לא היה לי כסף לזה. ז"א ברור שעבדתי בתור נערה אבל בכסף הזה קניתי בגדים ונעליים כי אמא לא יכלה להרשות לעצמה לקנות לי, ושילמתי על עצמי נסיעות וכאלה.
ובשלב בו כבר היה קצת כסף עברנו שתי תאונות טוטאל לוס לאוטו ברצף, כאשר בשתי הפעמים גם לא היינו אשמים וגם לא ראינו את זה מגיע, ופיתחתי פחד מנהגים אחרים בכביש. והפתרון ההגיוני לפחד היה להעביר את כל האחריות למי שנוהג.
איך הסתדרתי? מוניות ספיישל. הוצאה לא קטנה , כמעט כמו רכב, אבל נוח כמעט כמו רכב. ועם גט טקסי בכלל פגז. או כך היה עד לילדים לפחות. ועכשיו אני מגלה שאני צריכה רכב לא בשביל להגיע ממקום למקום, אלא בעיקר כדי להשאיר בתוכו חפצים בזמן שאני מסתובבת. נניח אם אני אוספת את רוני מהגן והולכת לטייל, אז אני סוחבת גם את התיק שלי וגם את שלה, וגם כל שטות שנאספה ונקנתה בדרך, וגם את מה שסחבתי איתי מאז שיצאתי מהבית בבוקר. בקיצור - בגאז' כי אין לי בגאז' שיחכה בחניה.
ובעיקר מה שקרה, זה שאחרי המוות של אושרי, גיליתי שדי נעלמו לי הרבה פחדים - למשל פחדתי נרא מחרקים, ברמת הפוביה, בכי היסטרי והמנעות. וזה פשוט נמחק אחרי הלידה, באיזשהו שלב גיליתי שאני צורחת על ג'וק מתוך הרגל ומחצתי אותו בשקט וברוגע מופתי. וניגבתי. ואז מתישהו שמתי לב שאני לא פוחדת יותר ממושב הנוסע. ומאז כבר שנה או שנתיים שאני חושבת שכדאי לי ללמוד נהיגה אבל דפוס ההמנעות היה כנראה מושרש היטב. אבל כאמור אני סוחבת המון תיקים, ועם ההריון זה הפך להיות יותר ויותר קשה. והבנתי שאחרי הלידה, זה יהיה ממש בלתי אפשרי וזאת הדמנות אחרונה. אז ביקשתי מחברה טובה שתתן לי דחיפונת ותקבע לי שיעור נהיגה. זה היה לפני פחות משלושה שבועות, ומאז כבר 7 שיעורים ותיאוריה אחת
אה, ואוטומט כמובן, מפאת קוצר הזמן עד ללידה, חייבת ממש לנהוג עד אז (אמא הבטיחה לי את האוטו שלה
. נראה שאחרי כמה שנים או ברגע פנוי אני אלך ללמוד גם רגיל, בשביל העניין. מתברר שזה מאוד מעניין אותי, החלק הפרקטי, עד עכשיו אני הייתי אשפית התיאוריה (אחת שצופה בתוכניות רכב ובאמת מבינה משהו)מעניין מאוד כל התהליכים האלו שעברת ושאת עוברת...
הצחקת אותי עם הגו'ק. אני פשוט צורחת כמו מטורפת ובורחת. משתדלת בכלל שזה לא יקרה ועושה הדברה כל שנה. גועל נפש.
טוב, אז שיהיה לך בהצלחה גם עם לימודי הנהיגה
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הצחקת אותי עם הגו'ק. אני פשוט צורחת כמו מטורפת ובורחת. משתדלת בכלל שזה לא יקרה ועושה הדברה כל שנה. גועל נפש.
טוב, אז שיהיה לך בהצלחה גם עם לימודי הנהיגה
שירה.
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
אופטימית 000
New member
כל הכבוד ובהצלחה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.