א ל ת ה י ר ח
New member
משתפת
אני קוראת סמויה, פה ושם הגבתי בעבר, פעם ראשונה יש לי צורך לשתף.
אני בת 47 רווקה, גרה בזוגיות ב-5 שנים אחרונות עם בן זוגי גרוש +2 (בן 15 ובת 13)
אין לי איזה קונפליקט להביא או שאלה ספציפית, רוצה לשתף, להוציא כי משהו גדול עובר פה בבית ומרגישה שאין לי מספיק אנשים לספר להם.
אנחנו גרים באזור השרון, האקסית שלו גרה עם הילדים בעיר אחרת חצי שעה נסיעה מאיתנו. אצלה בבית הדברים מתנהלים בדרכה ללא חוקים וללא מסגרת, כל ילד עושה מה שרוצה ומתי שרוצה בערך, היא לא אומרת להם ללכת לישון ולכן הם ערים כל הלילה ולמחרת לא הולכים לבית ספר. ככה הכל מתנהל כבר מס' שנים. השנה הילדה כבר חסרה יותר מידי מבית הספר - מתחילת השנה הייתה הולכת לא הולכת עד שה"לא הולכת" הפך להיות העיקר. מזה כשלושה וחצי היא הפסיקה לגמרי להגיע לבית ספר עד שלפני חודש כל הגורמים המקצועים/טיפולים התעוררו בבת אחת (עד אז היו בסוג של תרדמת ואדישות מצידם) ובמהלך כל החודש התקיימו פגישות עד ועדת החלטה שהתקיימה לפני כשבוע. במקביל לפני כשבועיים היה ריב גדול בין הילדה לאמה ומאז הילדה אצלינו. לפי התחושה שלי לאמא קשה מידי איתה והיא העדיפה שהילדה תהיה איתנו.
בין ההמלצות שהיו באוויר על ידי הגורמים הטיפולים היה מעבר לבית ספר בעיר שלנו ומעבר מגורים אלינו ובועדת החלטה שהתקיימה לפני כשבוע הוחלט שאחרי פסח הילדה תתחיל בבית ספר בעיר בה אנו גרים וכמובן שהיא רשמית כבר גרה אצלינו.
כל התהליך הזה מותנה בשיתוף פעולה של ההורים ושל הילדה ומלווה על ידי פסיכולוגית שנפגשת עם ההורים ועם הילדה וגם מאמנת אישית שעובדת יחד עם הפיכולוגית התחילה להיפגש את הילדה - כלומר יש פה מאמץ גדול באמת לגרום לכל השינוי הזה להצליח.
אני מרגישה רגשות מאוד מעורבים לכל מיני כיוונים. אפילו עכשיו אני מנסה לכתוב על מה אני מרגישה ואני מבולבלת כי יש פה כל כך הרבה חלקים. אני רוצה שזה יצליח ואני רוצה גם לא לאבד את מה שהיה לי עד לפני שבועיים שזה היה להגיע הביתה ולהיות לבד. אני רוצה שהיא תכבד אותי ואין לי שמץ של מושג איך לגרום לזה. אני רוצה שהיא תדע שזה הבית שלה אבל זה גם הבית שלי ואני קובעת פה דברים שלפעמים היא לא מסכימה איתם.
עם כל הבלגן שיש לי בפנים אני כן יודעת ששמחתי לשמוע כשנודע לי שההחלטה היא להעביר אותה אלינו ולבית ספר בעיר שלנו, האופציות האחרות היו בלתי אפשריות והיו נכשלות ובטח מצב הילדה היה מחמיר.
זהו בינתיים..
אני קוראת סמויה, פה ושם הגבתי בעבר, פעם ראשונה יש לי צורך לשתף.
אני בת 47 רווקה, גרה בזוגיות ב-5 שנים אחרונות עם בן זוגי גרוש +2 (בן 15 ובת 13)
אין לי איזה קונפליקט להביא או שאלה ספציפית, רוצה לשתף, להוציא כי משהו גדול עובר פה בבית ומרגישה שאין לי מספיק אנשים לספר להם.
אנחנו גרים באזור השרון, האקסית שלו גרה עם הילדים בעיר אחרת חצי שעה נסיעה מאיתנו. אצלה בבית הדברים מתנהלים בדרכה ללא חוקים וללא מסגרת, כל ילד עושה מה שרוצה ומתי שרוצה בערך, היא לא אומרת להם ללכת לישון ולכן הם ערים כל הלילה ולמחרת לא הולכים לבית ספר. ככה הכל מתנהל כבר מס' שנים. השנה הילדה כבר חסרה יותר מידי מבית הספר - מתחילת השנה הייתה הולכת לא הולכת עד שה"לא הולכת" הפך להיות העיקר. מזה כשלושה וחצי היא הפסיקה לגמרי להגיע לבית ספר עד שלפני חודש כל הגורמים המקצועים/טיפולים התעוררו בבת אחת (עד אז היו בסוג של תרדמת ואדישות מצידם) ובמהלך כל החודש התקיימו פגישות עד ועדת החלטה שהתקיימה לפני כשבוע. במקביל לפני כשבועיים היה ריב גדול בין הילדה לאמה ומאז הילדה אצלינו. לפי התחושה שלי לאמא קשה מידי איתה והיא העדיפה שהילדה תהיה איתנו.
בין ההמלצות שהיו באוויר על ידי הגורמים הטיפולים היה מעבר לבית ספר בעיר שלנו ומעבר מגורים אלינו ובועדת החלטה שהתקיימה לפני כשבוע הוחלט שאחרי פסח הילדה תתחיל בבית ספר בעיר בה אנו גרים וכמובן שהיא רשמית כבר גרה אצלינו.
כל התהליך הזה מותנה בשיתוף פעולה של ההורים ושל הילדה ומלווה על ידי פסיכולוגית שנפגשת עם ההורים ועם הילדה וגם מאמנת אישית שעובדת יחד עם הפיכולוגית התחילה להיפגש את הילדה - כלומר יש פה מאמץ גדול באמת לגרום לכל השינוי הזה להצליח.
אני מרגישה רגשות מאוד מעורבים לכל מיני כיוונים. אפילו עכשיו אני מנסה לכתוב על מה אני מרגישה ואני מבולבלת כי יש פה כל כך הרבה חלקים. אני רוצה שזה יצליח ואני רוצה גם לא לאבד את מה שהיה לי עד לפני שבועיים שזה היה להגיע הביתה ולהיות לבד. אני רוצה שהיא תכבד אותי ואין לי שמץ של מושג איך לגרום לזה. אני רוצה שהיא תדע שזה הבית שלה אבל זה גם הבית שלי ואני קובעת פה דברים שלפעמים היא לא מסכימה איתם.
עם כל הבלגן שיש לי בפנים אני כן יודעת ששמחתי לשמוע כשנודע לי שההחלטה היא להעביר אותה אלינו ולבית ספר בעיר שלנו, האופציות האחרות היו בלתי אפשריות והיו נכשלות ובטח מצב הילדה היה מחמיר.
זהו בינתיים..
