משתפת...

[Hadar design]

משתפת...

הטעם.... הטעם מריר למרות ועל אף כל העשייה.

יש לי המון לספר ומעט מידי יכולת לעשות זאת כאן.
ובכל זאת מרגישה שכל כך רוצה לשתף.
אני עוברת המון... מה שקורה בחיי ב 3 ימים לא קורה לאנשים "רגילים" בשנה.
טלטלה רגשית, למעלה ולמטה, בכל התחומים.
אני חווה את הלבד, אני מתרגשת מהעשייה שלי, אני יוצאת וחוזרת, והולכת, ועובדת, ושוחה, ומדברת... המון מדברת.
ומחוזרת, ונפגעת, ושוב מחוזרת ושוב נפגעת.
ומצפה, ובוכה, וריקנית, ומתגעגעת.....

ובסופו של יום הטעם לכל זה כל כך מר, הכאב מפלח אותי, ואני רוצה לסיים.. ללכת למקום שבו אוכל לישון ליידו, בלי להרגיש יותר דבר.

ואני שואלת את עצמי כל יום, כמה פעמים ביום, מה הטעם?
מה הטעם ביום הזה שעבר ובכל מה שחוויתי, מה הטעם להמשיך?
החיוך לפעמים הוא רגעי ואני מגלה שהוא לא בא מהבטן כמו שאני אוהבת.
הסיפוק הוא רגעי ואני מגלה שלא באמת הסתפקתי בדבר.
המוסיקה נעימה לי אבל אני מגלה שאני שומעת אותה ונעצבת.
והגברים מסביב זמניים, ואני לא רוצה להיפגע, לא עכשיו, לא לעולם.

אני מתגעגעת אליו יותר, עם כל יום שעובר.
וכועסת שחיי נתקעו כך פתאום.
הטעם מר, צורב עד כאב, מרימה את עצמי ולא יודעת עבור מה.

כואבת. למרות כל העשייה הזו, חסרת הטעם.
כשכולם חושבים שזה טוב בשבילי, אני שואלת את עצמי בשביל מה.

 

[דנה אז]

הדר יקרה

כמו תמיד לקרוא את דבריך מטלטל אותי אישית. הכאב הנורא, התחושה שהחיים סוערים ואין מנוח. ואכן מה שקרה לך אינו הוגן, אינו הוגן בכלל ואכזרי.
ואת ממשיכה עם כל הסערות המתחוללות בתוכך לנהוג כפי שמצפים הסובבים אותך.
ואני מבקשת לחזק אותך, הזמן לא ירפה את געגועיך ואולי גם לא את כאבך. אך יתן לך כלים להמשיך ולחיות באופן אחר.
בשביל כל אלה שסביבך שאוהבים אותך, הוריך, משפחתך, חבריך. וגם בשביל עצמך.
באופן אישי הכאב אצלי עדיין קיים וגם הגעגוע וכנראה כאמא ישאר לי לכל החיים. ויש רדעי משבר שנופלים אפילו מתרסקים, ויש רגעים טובים,
אבל המשכתי השתנתי מאז שהכל קרה, חלק לטוב חלק לרע. את כרגע כולך בעין הסערה, מצאי את הכוחות.
ובטח שאין כרגע מה לדבר על אהבה חדשה, ומחזרים. אבל אולי גם זה עוד יגיע.
אני מאמינה שחייבים להתחיל לחבק, ולבלות כי מה שבחוץ סופו שיכנס אלינו פנימה.
שולחת לך

לחזק אותך.ופה בשבילך.