משתתפת חדשה

[גל444]

משתתפת חדשה

שלום לכולם, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, איבדנו את התינוקת שלנו בשבוע שעבר בשבוע ה 39. אני כותבת את זה ועדיין לא מעכלת, אני כל הזמן מחכה שיעירו אותי ויגידו לי שכל זה היה חלום רע. זה לא נתפס, היה לי הריון מדהים, כל כך קל, הכל תקין הכל לפי הספר, נותרו רק כמה ימים עד הלידה ואז הכל התנפץ, פתאום לא שומעים דופק, והאולטרסאונד אמר הכל...אני לא אשכח בחיים את פניו המבוהלות של הרופא ושל בעלי כשהם מסתכלים על המסך..ואחר כך הזרוז וההמתנה לצירים, והלידה הכואבת, אני עוד האמנתי שאולי יש טעות והתינוקת כן חיה, וחיכיתי לשמוע את הבכי שלה אבל היה כל כך שקט בחדר, רק הבכי שלי נשמע..בהתחלה סרבתי לראות אותה, אבל אחר כך הסכמתי להעיף מבט , אני זוכרת שהיא הייתה נראת כל כך שלווה, כל כך מושלמת ובריאה, זה לא יאומן שהיא ללא רוח חיים, היא הייתה כל כך אקטיבית בתוך הבטן, למה? למה? תגידו לי איך מתמודדים עם זה? אני לא מסוגלת להרים את הראש, לא מסוגלת לעכל.אני אשמח לקבל את העידוד והתמיכה שלכם, תודה

 

[קטיה 007]

משתתפת ב....

גם אני לא יודעת מאיפה להתחיל משתתפת בכאבך אני מבינה את מה שעובר עליך, מיום ליום ככל שמצטרפות עוד חברות אני מבינה שהמקרה שלי הוא כנראה קטן ואפסי מה שלא חשבתי בתחילת הדרך שאחרי והדבר היחיד שאני יכולה לומר לך זה קחי את הזמן התאבלי כמה שאפשר בכל דרך שנוחה לך ואנו כאן בשבילך כל הזמן לשמוע, לעזור ולעודד לימים טובים יותר. קטיה

 

[לולה א]

כואבת איתך ומחבקת אותך חזק

גל יקרה! כל כך מצטערת ובוכה איתך... עברתי בדיוק את אותו המקרה, הריון תקין סוף שבוע 39 תחילת 40 והתינוק שלי לא זז... ואת השאר את יודעת. לא אלעה אותך בפרטי המקרה שלי, רק רציתי שתדעי כמה אני מרגישה אותך ומבינה את תחושתך וכאבך. זה לא נתפס, זה אכזרי, זה כואב ולמה? לעזאזל. המקרה מאוד טרי אצלך וכרגע נדמה שאין שום נחמה. זה הזמן להתאבל על התינוקת שלך,לעכל ולקבל תמיכה מהאנשים שאוהבים אותך. נקווה לימים טובים יותר, אמן!

 

[תמי ס]

איך מתמודדים ???

אין לי מושג!!! לא יודעת איך מתמודדים למרות שעברתי כבר שני אבדנים, האחרון לפני שבוע (שבוע 27) ואין לי עדיין צל של מושג איך מתמודדים. הייתי אומרת לך לבכות ולצעוק ולזעוק ... אבל את זה את יודעת ואני יודעת ולא תמיד זה הולך. קשה לעכל אסון כל כך נורא, בלתי אפשרי להבין ולא רוצים לקבל. זה נראה כמו חלום רע, ואת בטח חושבת שעוד מעט תתעוררי ותגלי שזה לא אמיתי, זה רק סיוט, זה הרי לא הגיוני שילד שעדיין לא נולד נידון למות, הרי רק זקנים מתים, אז מה פתאום תינוקות? ואם כבר תינוקות, זה הרי מסוג הדברים שקוראים עליהם בספרים, זה לא יכול להיות משהו שקורה באמת ובטח לא לך... אלו המחשבות שעוברות אצלי בראש, אני יודעת שאיני עוזרת לך בהגיגיי, אבל רק דעי שמצאת כאן בית חם, כאן תוכלי לומר כל שעל ליבך, כאן כולם יבינו על מה את מדברת, יעזרו לך לבכות ויחבקו אותך תוך כדי. כל כך צר לי עלייך שגם את נאלצת לעבור את הסיוט הזה.

 

[פילה סגולה]

גל יקרה

אני כל כך מצטערת ואין לי מילים של נחמה. כולנו כאן עברנו אובדנים וקשה לתאר כמה כל אבדן מטלטל מחדש וכמה הוא מגמד את האובדן הפרטי שלנו (במקרה שלי שני אובדנים רצופים תוך שנה, שניהם בשל מחלות/ מומים בעובר. גרידה אחרונה ב7/7). יש לי חברה שעברה אבדן דומה מאוד לשלך. אני זוכרת שאז אמרו לה שאין סיבה ואין הסבר, צריך להתייחס לזה כמו לתאונת דרכים. לספר לך שיש לה ילדה אחרת מאז? אני אספר. האם זה מנחם? מעט מאוד, אם בכלל. היא תמיד רואה דרכה מעבר לעובדת היותה את עובדת אבדן אחיה הגדול. בספירה הפנימית שלה יש לה ארבעה ילדים ולא שלושה כמו שכולם חושבים. אני חושבת שעוד מאוד מוקדם, שחור ועצוב ואין נחמה, אבל את תמיד חייבת לזכור שיש עתיד. עכשיו הזמן להתאבל, לעכל (וזה הרי בלתי נתפס) להתחיל להאמין שדבר כזה בכלל עלול לקרות ורק התמודדות אמיתית ואמיצה עם הנקודות האלו תאפשר לך בהמשך באמת להתחיל מחדש, לגדול ולצמוח ובאופן מוזר מאוד להיות אדם אחר, טוב יותר. אני יודעת מחברי פורום אחרים שהתחושה שהעוברים/ תינוקות שלנו הצליחו להעניק לנו משהו לא רק בהיותם אלא גם במותם אינה יחודית לי. כולנו היינו מוותרים על השיעור הזה, אבל אם נגזר עלינו להיות בבית הספר הזה, לפחות איננו לבד. קשה לך, אני יודעת. גם עצוב וחונק ולוכד וחשוך. הדבר היחיד שאני יכולה להבטיח לך הוא שאת לא לבד במסע הזה, אנחנו כאן איתך. תמיד חיבוק גדול מאוד פילה סגולה

 

[sivanori]

../images/Emo24.gif

לוקחים כל יום ביומו. אין דרך אחרת. תתני לעצמך את הזכות להתאבל, ותני אותה גם לבעלך. אל תתני לו להיות החזק בשביל שניכם, כי אז העבודה שלך כפולה. אני חזרתי ישר לעבודה. ביקשתי מחברים שיגשו ל-"144" במחלקה ושהיא תפיץ את השמועה. חזרתי אחרי כמה ימים ואף אחד לא אמר לי מזל טוב. אולי תקחי חופש עם בעלך, תבלו את הזמן הקשה הזה ביחד. אפילו בחו"ל. ההתנתקות יכולה לעשות טוב. תלכי לטיפול, למקום שבו תוכלי להגיד את הדברים הרעים ביותר ואף אחד לא יעלב ולא יכעס. את כל הדברים האלה עשיתי, ואף אחד מהם הוא לא תרופת פלא. זה כואב לנצח. גם אחרי שדברים מסתדרים. כואב לנצח. רק פחות. חיבוק גדול, מעכשיו רק דברים טובים

 

[יעל של עדי]

גל

גל יקרה אין מילים שיוכלו עכשיו לעודד אותך. לעניות דעתי הפורום הזה, על כל התמיכה שניתנת בו על ידי האנשים הנפלאים כאן, יכול לעזור ולו רק בקצת, בידיעה שאת לא לבד. זה לא ממש מנחם אבל לי זה עזר. אני מקווה שתצליחי להתאבל על תינוקך, ושתזכי בקרוה לזמנים טובים יותר. את מוזמנת להשתתף כאן באופן פעיל או סביל, איך שמתאים לך וגם לומר לנו מה את רוצה ואם יש משהו בו נוכל לסייע לך. יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

גל זה כל כך כואב ושורף שאין מילים

עצובה איתך כל כך וכואבת איתך. זה אסון נוראי שקשה לתפוס אותו ולהבינו. הכאב החד הזה תמיד יישאר ב

שלנו, אם כי הפצע יגליד במעט. איבדתי שני הריונות בשנה וחצי האחרונות, אחד מהם בשבוע 17. אני יודעת שבתקופה שעברה איבדתי גם חלק מהתמימות שלי ומההסתכלות שלי על העולם. חלק מזה, זו התנפצות של חלומות והכרה שחיי לא יהיו לעולם כשהיו. היום מישהו אמר לי שאני נראית עולצת, חשבתי בלבי שאני ליצן עצוב. מחבקת ומציעה לך להיות כאן איתנו, בקרב אנשים שלכאורה זרים זה לזה, אבל בפועל קרובים כל כך, נוגעים כל כך ומבינים כל כך.

 

[karen01]

ברוכה הבאה...

זה כל כך עצוב לברך כך מישהי חדשה כאן... אבל זה באמת מקום טוב, אם כי הוא בא מהרע הכי גדול ונורא שפגשתי. אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים שכבר כתבו לך כאן המנוסות האחרות (איזה מן נסיון זה, מי רוצה בו בכלל?). קצת קשה לי להגיב בזמן האחרון כי אני ב"הריון שאחרי", מנסה בכוח לשמור על שפיות ובעיקר על התקווה לאמהות בריאה ונורמלית, וכל סיפור חדש כאן (בעיקר אלו שהכל היה בסדר עד שלב מאוחר כמו אצלך) לא קלים לי. אבל אני כאן, וכך כולנו, מחבקות ובעיקר מבינות את הטירוף שנזרקת לתוכו בלי שום הכנה, וזה אולי הכי הרבה עזרה שאפשר לקבל מבחוץ. השאר זו דרך ארוכה וקשה שעליך לעבור. מאחלת לך ימים טובים יותר, קרן.

 

[anatgri]

גל יקרה

איך שרה שרית חדד? "הכאב גדול ולא נותר בי כוח..." כמה שהתחושה הזו לפעמים גואה... בהחלט מבינה את מה שאת עוברת. יום לאחר שקברנו את ביתנו הבכורה שהגיעה לאחר הריון כושל קודם ולאחר חצי שנה בפגייה, התעוררתי בבוקר ולרגע הייתי בטוחה שחלמתי חלום זוועה- אבל מיד התפכחתי לצערי. חבקי את עצמך ואת בן זוגך, קחו לכם את כל הזמן שנזקק כדי להתאבל, לזעוק, לצעוק ולבכות בכדי שאחר כך, צעד צעד, צעדים קטנטנים שילכו ויגדלו תתחילו לצמוח.

ענת

 

[תמיד איתנו]

לגל היקרה...../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

שלום, שולח לך

חזק, נעים חם ומבין. אין ספק כי אבדן הריון הוא קשה מאד מאד וכי כעת עליך מוטלת משימת ההתמודדות עימו, כאשר משימה זו אינה פשוטה. קשה להישיר מבט לעצמך, לבן הזוג ,משפחה הקרובה וחברים ולבטא בחופשיות את תחושותיך הקשות. ודאי את חשה כי כגודל השמחה שהיתה בהריון, כעת גודל השכול והאבדן. מצטרף לכל מה שנאמר קודם לכן, ומאחל לך כי תתמודדי עם האבדן בצורה הכי פחות כואבת. בנוסף מאחל לך כי השמש תאיר עליך

שוב בקרוב, וימים טובים יביאו עימם בשורות טובות

לסיום ממליץ לך לקרוא את קישורי הפורום, בהם תמצאי עניין. בשבוע הבא תיפתח קבוצת תמיכה לנשים שחוו אבדן הריון, פרטים בהודעה המצורפת. שוב שולח לך חיבוק גדול של חום ותמיכה. תמיד איתנו.

 

[גל444]

תודה

תודה לכולכם על העידוד והתמיכה, עצוב לראות שזה קורה הרבה ומשמח לשמוע שיש עם מי לדבר. אני עדיין נמצאת בשלב ההלם וההכחשה, כל יום נראה שזה כואב יותר, אנשים סביבי אומרים לי את חייבת לעזור לעצמך קצת, אני לא יצאתי מהפיג´מה שלי כבר 10 ימים ואפילו לא הצצתי החוצה לרחוב,אני גם לא מוכנה עדיין לדבר עם אף אחד אפילו בטלפון, רק עם המשפחה הקרובה, הדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה לבכות ולכתוב כאן מדי פעם.. תגידו לי שזה נורמלי, בבקשה!! אני מתגוררת בחו"ל ב 3 השנים האחרונות , כרגע נמצאים איתי ההורים כאן שהגיעו במיוחד ללידה ועכשיו מתמודדים עם האבדן של נכדתם הראשונה..זה מאד עוזר אבל אין לי כאן את התמיכה שאני מאמינה שהיתה לי לו הייתי בארץ מכל החברים וקרובים. תמשיכו לעודד ולהתעודד,, זה באמת עוזר, תודה

 

[e k]

גל היקרה

קודם כל אני ממש משתתפת בצערך. אין הסברים לדברים הנוראים האלו ואין ממש נחמות. הזמן, כמה שמבטיחים לי לא ממש עוזר לפחות לי לא הכאב הנורא הזה נשאר ואני 4 חודשים אחרי כמעט, פשוט לומדים לחיות איתו. זה נורמלי ביותר להרגיש מה שאת מרגישה קחי את הזמן שלך בקצב שלך אל תזדרזי לטובת אף אחד תבכי כמה שאת צריכה ורוצה מי ששם בשבילך יתן לך את כל הזמן שבעולם. אין תרופות פלא לרגשות האלו פשוט צריך לעבור יום ועוד יום. הפורום הזה עזר ועוזר לי להמשיך הלאה אני מקווה שגם לך הוא יעזור. בעיני זה המקום הכי נכון.

 

[תמי ס]

גל ../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif

זה עצוב, זה נורא , זה כואב, ואין מילים מנחמות. הטוב ביותר שאת צריכה לעשות לעצמך, זה פשוט לא להילחם, אם את מרגישה שאת רוצה להישאר בבית עם הפיג´מה - זה מה שאת צריכה לעשות, אם את רוצה לדבר-דברי, אם את רוצה לשתוק - שתקי, עשי רק מה שטוב לך כרגע, רק מה שאת מרגישה שנכון ומתאים לך כי רק את יודעת. אנשים שלא חוו אבדן לא מסוגלים להבין את משמעות הדבר. לדעתי האישית זה מצויין שאת בוכה, זה מצויין שאת מסוגלת להוציא את הכאב, זהו הצעד הראשון בדרך ארוכה ועצובה. אני לא בטוחה שאם היית עכשיו בארץ היית מקבלת מחברייך את התמיכה שאת כה זקוקה לה, מניסיוני העצוב, כל חבריי שלא חוו אבדן פשוט לא מסוגלים להבין עד כמה הדבר נורא. כאן בפורום, עם כל חבריי הוירטואליים החדשים, רק כאן אני מרגישה ממש "בבית" רק כאן יכולים להבין על מה אני מדברת, על מה אני חושבת, מה אני מרגישה ומה אני רוצה. הישארי עימנו כאן, היתמכי ותמכי, וכיוון שמי כמוני יודעת שאין מילים מנחמות, אני רק שולחת לך מכאן חיבוק גדול גדול ועצוב.