קרן יקרה....דברייך מחזירים אותי
אחורה, לתקופה בה אנחנו גילינו שבננו PDD. זוהי תקופה נוראה. הפחדים הגדולים, השוק, התחושה שחייבים לעשות משהו ומהר - אבל לא יודעים מה.... אז נכון, קודם כל צריכים ללמוד את הנושא, לקרוא, לדבר, לשאול, ואם אפשר, אני מאוד ממליצה להצטרף לקבוצת תמיכה בה יש עוד הורים בדיוק במצב שלכם. זה עוזר לא רק נפשית, זה עוזר גם להחשיף להרבה מידע בנושא. כל אחד קורא משהו ומביא אותו למפגשים. הכיני את עצמך ומשפחתך למרתון. זוהי לא תקופה של טיפול וזהו, יש לכם ילד עם קושי והוא יצטרך את עזרתכם להרבה זמן. אבל, עם טיפול אינטנסיבי, ואני מדגישה שוב אינטנסיבי !!! אפשר לקדם את הילד והרבה. לא מספיק פעם בשבוע קלינאית תקשורת ופעם בשבוע ריפוי בעיסוק. צריך הרבה יותר - גן טיפולי, מסגרת טיפולית בבית (ראי ABA), הרבה לימוד שלכם ההורים - כדי שתבינו את צרכי הילד, ואיך לסייע לו ביומיום. לא משנה איך קוראים לבעיה - אוטיזם, PDD, בעיות קשר ותקשורת, קווים אוטיסיטים ועוד.. מה שחשוב הוא היכן בדיוק הקשיים של הבן שלך באים לביטוי (הבנת שפה, שליפה, היגוי, שיתוף פעולה, גריה עצמית, תחושתיות יתר או חסר, רגישות שמיעתית, ....). אנסה לתמצת לך את שתי הגישות העיקריות : הבעיה של ילדינו נובעת קודם כל מרגישות עצומה - חושית ורגשית. רגישות זו גורמת להם לחוות את הגירויים שהעולם מספק להם בעוצמה כל כך גדולה שהעולם מבחינתם הינו בלתי נסבל. (תחשבי שהיו שמים לך אור מול העיניים וצועקים עלייך כל היום....) חויות אלו גורמות להם לבחור להתנתק רגשית וחושית על מנת לשרוד. והם יוצרים לעצמם בועת מגן. על מנת לעזור להם לווסת את הגירויים כדי שיהיו נסבלים ולוותר על חומת המגן יש שתי גישות עיקרויות - הרגשית וההתנהגותית - אני אנסה על קצה המזלג לתאר אותן. בגישה הרגשית (אופשן, מפנה, הגנים של העמותה לילדים בסיכון) אומרים שאנחנו צריכים לנסות ליצור לילד סביבה רגישה במיוחד, הבנה למקום בו הוא נמצא ועדינות מירבית בגישה אליו ואז הוא יפתח צוהר בחומות שלו ויפתח לאט לאט לגירויים עדינים שנעמיד מולו, וילמד לאט לאט לווסת את הגירויים. בגישה ההתנהגותית (לובאס, ABA) "עובדים" עם הילד כ-8 שעות ביום, כשהמטפלים מתחלפים בינהם, עם תוכנית עבודה המותאמת לכל ילד ובה מנסים ע"י פירוק הדברים שרוצים ללמד את הילד להרבה שלבים פשוטים, ללמד את הילד ולקדם אותו, ודרך ההתנסות הזו לעזור לו ללמוד מתוך הבועה שלו, ואולי גם להעיז לצאת ממנה כאשר הכישורים שלו מתפתחים. בגישה זו לא מניחים לילד "לנוח" בבועה שלו אלא דורשים ממנו שיתוף פעולה ומתגמלים אותו על כל הצלחה - כך שגם לגישה זו אספקטים רגשיים משמעותיים. יש גם הרבה שמשלבים בין שתי הגישות....... בהצלחה !
