מתבגרת בת 13 שלא מעוניינת ללמוד

[בלונדינית34]

מתבגרת בת 13 שלא מעוניינת ללמוד

בעלת לקות למידה והפרעת קשב, לוקחת ריטלין ועכשיו עברה לקונצרטה היות והריטלין לא הספיק לה מבחינת כמות השעות.סיימה בקושי כתה ז ועולה לח עם מבחן קיץ אחד.מקובלת חברתית, חיה חברתית בעצם.הילדים מאוד אוהבים אותה והחברות הכי טובות שלה הן תלמידות מצטיינות.הבעיות בלימודים החלו כבר בכתה ה.אז החלה ריטלין ולאחרונה רק עברה לקונצטרה.מאובחנת ובעלת הקלות.מקלבת שיעורים פרטיים 3 פעמים בשבוע.לא מכינה שיעורים לבד, לא לומדת לבד,חסרת כל משמעת עצמית,מתקשה מאוד בארגון.עפיפון מהלך...כמובן שאיפה שחשוב לה,היא מצויינת.למשל, היא אלופה בספורט, על כל סוגיו.נאה ונהנית מתשומת לב חברתית מלאה.נראה כאילו לא אכפת לה מהלימודים בכלל, אני מוצאת שאני אומרת כל דבר המון פעמים עד שהיא מארגנת את עצמה ולאיזו מטלה.מתקשה להתארגן.עד שלא עודמים לה על הראש, לא עושה כלום.גם עכשיו עם מבחן הקיץ, נראה כאילו לא אכפת לה.מה עושיים?איפה ועד מתי מעבירים את האחריות עליה?איפה מניחים ואיפה לא?למשל בבוקר, אם לא מעירים אותה 80 פעם היא לא קמה....למרות שהשעון מצלצל. אשמח לתשובה, אני די אובדת עצות.

 

[עינת גבע]

אחריות מעבירים, מאפשרים וסומכים

שלום רב וברוכה הבאה לפורום, האם התרחש ארוע מיוחד בחייה הפרטיים או בחייכם המשפחתיים סביב כיתה ה'? אחריות כמו שמיכה חמה נותנים, כמו אוכל מגישים - אנחנו ציבור ההורים רוצים מאוד לעזור לילדים שלנו להצליח. בפועל אנחנו "זוללים" להם את האחריות.( דמייני אם שמגישה לבתה אוכל, ועוד לפני שזו הספיקה לפתוח את הפה האם בולעת את כולו). תפקידנו להתעדכן כל פעם בשלב ההתפתחות והיכולת של הילדים שלנו ולאפשר, לפנות את המרחב. התהליך היעיל והמקדם הוא, לתת לילדים שלנו להתנסות, לטעות, ללמוד מהטעויות, להסיק מסקנות ולבחור בפעם הבאה בחירה חדשה חכמה יותר שהיא לטובתם. אלא, שלנו ההורים אין תמיד את הסבלנות הנדרשת ללוות את התהליך, או את אורך הרוח לראות אותם טועים( למשל, לא מכינים שיעורים וננזפים על ידי המורה, לא מתכוננים למבחן ונכשלים) אנחנו ממהרים להקדים "תרופה" למכה ולהזהיר, להסביר, להטיף, לדרוש ולקנח ב"אמרתי לך" (ביקורתי) אם היית שומעת בקולי ... ולפעמים להוסיך חטא על פשע ולהעניש. גישות אלה הן שרידים אוטוקראטיים. הן התאימו לחברה המסורתית של פעם. היום אנו נדרשים להתעדכן ולהתאים את הכלים החינוכיים לעידן הנוכחי. אנו מבולבלים, וכמו שכתבת אובדי עצות ולפיכך עושים לא מעט טעויות. מה עושים? מתחילים להאמין בגוזלים, סומכים עליהם שהם יעופו, סומכים על עצמנו שזרענו וחרשנו בעמל רב במשך שנים רבות זרעים משובחים. חשוב, מחד לפתח עם הילדה יחסים טובים על בסיס של תקשורת נבונה הכוללת שיחות נעימות, שיתוף, התיעצות, אופציות בחירה, ה-מ-ו-ן עידוד- המדגיש ומפרק את הטוב שבה. להמשיך ולשתף אותה בדעותינו, טעמנו, הכוונתינו ומאידך, לשחרר, להעביר אליה כלאחר כבוד את האחריות. למה? לכל מה שתלוי בה, בשליטתה ובאחריותה. מקווה שנתתי לך קצה חוט ופתח למחשבה שאלות נוספות יתקבלו בשמחה עינת

 

[בלונדינית34]

תודה על תשובתך...אבל..

אני הכל יודעת.שצריך להעביר אחריות,שצריך לתת לה ללמוד מטעויות אבל...אני זקוקה לעצות יותר קונקרטיות.למשל,ולא לשכוח שהיא עם הפרעת קשב ולקוית למידה, עד איפה מתחשבים בהפרעה?כמה פעמים ביום צריל חאמר לה לעשות שיעורים?האם עליי לבדוק אותה?האם עליי לאפשר לה להינות מכל חייה החברתיים למרות שאינני בטוחה שמילאה את כל חובותיה?האם עליי להפעיל סנקציות?אם לא תעשי, לא תלכי לחברה, למשל. האם עליי לתת לה לא להתעורר בבוקר ולאחר לבית הספר?להסתבך עם המורים?לא להכין שיעורי בית ולתת לה לשבת כל יום בבית הספר בעונשים? יש עצות יותר קונקרטיות?הרי היא לא חירשת.למה עליי לאמר כל דבר מיליון פעם?עד איפה?זה קל להגיד לה, "אני אגיד כל דבר רק פעם אחת..." אבל קשה ליישום. אני מבקשת לסדר את החדר, לסדר מערכת, להכין שיעורים.היא בשלה...ממשיכה בפעילות שלה.לוקח לה שעות להתארגן לאיזו מטלה, גם בגלל הפרעת הקשב שלה.הבעיה העיקרית שלה היא חוסר ארגון.למשל עכשיו סכמנו עם החמנכת שלה, לקראת סיום שנה, שעליה לקחת אחריות וליצור עמה קשר לצורך תיאום פגישה לקראת שנה הבאה.סכמנו שאני לא אזכיר לה.הרי אם לא אזכיר לה אין מצב שתזכור לבד. אני מסבירה קצת את עצמי יותר?

 

[גן חיות בבית]

גם לבת שלי יש הפרעת קשב ולקויות למידה, היום

היא בת 10 אבל משום מה אני חושבת כל הזמן על העתיד ואני די מתחברת למה שכתבת. נכון שבתך מבוגרת יותר,אבל אני חושבת שכן אפשר להטיל עליה את האחריות של לסדר את החדר אחרת את לא תנקי אותו, בנוגע לסידור המערכת זה משהו שעם הזמן תורגל אצלנו, בתחילת שנה היה קשה כי יש לה בעיות התארגנות, אז בכך הקלתי עליה והיא היתה מסדרת את התיק כל ערב לידי. לגבי ש.ב. פתרתי את זה עם המחנכת שלה שזו האחריות שלה. אבל יחד עם זאת, היא חייבת להראות לי כל יום את היומן ששם רשומים השיעורים (המורה מקפידה מאוד על כך) והנושא הוא באחריותה, אם היא לא מכינה ש.ב. אין פעילות חברתית. מצד אחד אני באה ואומרת לה שזו האחריות שלה להכין את ש.ב. ולהכין אותם לבד (המורה ביקשה לא לעזור לה) ומצד שני אני אומרת שאם את לא מכינה את השיעורים אין שום פעילות חברתית אחרת. לבחירתה, והיא צריכה להתמודד עם התוצאות של כך, אני לא יושבת לה על הראש בנושא. אני לא יודעת באיזו רמה הפרעת הקשב אצל בתך ומתי יש כן לעזור לה בהתארגנות, אצלנו היא ניסתה אותנו להפיל את האחריות על כך שיש לה הפרעה ואמרה שהיא לא לקחה כדור היום ולכן היא לא מסוגלת לבצע פעולה זו או אחרת. אמרתי לה שזה לא מקובל עלי שהפעולות שמצופות ממנה לעשות היא תעשה גם ללא הכדור. איך היא בהתארגנות של דברים שקשורים למה שהיא רוצה ולנושאים חברתיים? ציינת שהיא חיה חברתית, הפרעת הקשב מפריעה לה במשהו בנושא הזה? אם לא, אז כנראה שאין לה את המוטיבציה לעשות את הדברים הקשורים לבית/חדר/ש.ב./לימודים וכו'. ואם כן איך היא מתמודדת איתן? אני חושבת שיש להפעיל סנקציות חברתיות, מה לעשות את לא גרה לבד בבית וכמו שיש זכויות יש גם חובות. פרזיטים - לא בבית הזה. בחופש הגדול להתחיל את העניין שיש מטלות בבית והיא לא יכולה להיזרק כל היום במיטה ואח"כ להיפגש עם חברים.

 

[בלונדינית34]

גם אני עושה את זה

מציבה גבולות וסנקציות.אומרת לה שאם החדר לא מאורגן, אין יציאה מהבית.אם אין מערכת אין טלויזיה או פייסבוק.גם אני עובדת לפי זה אבל זה גוזל ממני המון אנרגיות כי עד שהדברים קורים זה לקוח חזרות שלי על כל דבר מאה פעם.גם אצלי היא מארגנת הכל ערב לפני הלימודים, בגדים ומערכת כדי לחסוך את הזמן של הבוקר.עם זאת,זה שאני צריכה לחזור ככ הרבה פעמים על כל דבר, מוציא אותי מדעתי.שיעורים היא לא מכינה לבד ואם כן אז ממש חפיפ...ורק עם המורה מתעמקת.יש לה הוראה מתקנת 4 פעמים בשבוע.בבוקר היא לא מצליחה להתעורר מהשעון.מה לעשות?לתת לה לישון ולאחר לבית הספר?לא לבדוק שהכינה כמו שצריך את השיעורים?היא גם רושמת יומן ואני בודקת אותו אבל איך אדע אם לא רשמה ושכחה...בקיצור לא פשוט.

 

[עינת גבע]

התבוננות פנימית ורכישת גישות עכשוויות לחינוך.

שלום רב, אני מבינה את דאגותייך. יחד עם זאת דאגות מפעילות צרכי שליטה של הורים. אם נודה על האמת הרי אין לנו יכולת שליטה על האחר. כשהילדים צעירים חלק מההורים חווים חוויית שליטה אלא שזו אשלייה בלבד. בסופו של יום הילדים "מדברים" בהתנהגותם. עלינו מוטלת מלאכת הפענוח והתרגום. נשאלת השאלה מה הילד אומר לנו בהתנהגותו? בתך אומרת שהיא רוצה מידה של שליטה על חייה. למרבה הצער היא גילתה ששליטה על חייה היא מקבלת בדרכים מפריעות כגון: לא מקשיבה, לא מתארגנת, לא זוכרת להתקשר למורה והרשימה לדברייך ארוכה. הבנה זו קוראת לך להתיישב ב"חדר מצב" ולחשוב . היום את משקיעה אנרגיה רבה . האנרגיה מבוזבזת מאחר שאת מתעייפת, מדברת הרבה ותגובותייך אינן נושאות פרי. בנקודה זו, הייתי ממליצה בחום על שיחות ייעוציות. שיחות בהם תביני מדוע כל כך קשה לך להרפות שליטה מבת ה-13 שכל כל זקוקה לתחושה שסומכים עליה, שמאמינים ביכולותיה, שמקבלים אותה יחד עם מחדליה? -שמאפשרים לה לפתח נפרדות. התבוננות פנימית מחד יחד עם רכישת מיומנויות עדכניות לחינוך הם המפתח להושטת עזרה אמיתית ויעילה. בהצלחה עינת נ.ב סנקציות ועונשים הם דרך המייצרת התנגדות. וחבל!

 

[גן חיות בבית]

קראתי את התגובות של שתיכן

אז קודם כל בלונדינית לא ענית לי על השאלה מה קורה עם התארגנות של משהו שהיא רוצה, עם החברות שלה איך זה הולך. ועינת לגבי סנקציות ועונשים, לא הייתי רואה את זה ככה. אני רואה בילדים הגדולים האלה חלק מהבית שהם מספיק גדולים יותר נכון גדולות לקחת אחריות על עצמן וגם על הבקשות שאנחנו מבקשים מהן. אצלי הבנות חוזרות כל צהרים הביתה לבד מתארגנות לארוחת צהרים ואמורות להכין ש.ב. (הגדולה בת 10 כאמור והקטנה בת 8.5) עוד בצהרים אני מזכירה להן פעם אחת שזו אחריותן להכין ש.ב. ומי שזקוקה לעזרה תיאלץ לחכות עד שאשוב מהעבודה (לקראת 17:20) ואז הכל יתעכב אם הן ירצו ללכת לחברים/לשחק במחשב וכו'. בנוסף אני מתקשרת כחצי שעה לפני שאני מגיעה הביתה ואומרת להן שאני מצפה שהסלון יהיה מסודר ונקי משאריות אוכל למיניהם כדי שאני לא אגיע הביתה ואקבל חום מהבלגן (פעם אחת זה קרה, נכנסתי הביתה והבלגן והלכלוך על השיש ובסלון היה כמו בסדרה "כאן גרים בכיף" הפרק האחרון, פשוט כמו שנכנסתי ככה יצאתי מהבית אמרתי להן שאני חוזרת בעוד שעה שיהיה מסודר). אז לזה את קוראת סנקציות ועונשים? אני קוראת לזה ללמד אותן לקחת אחריות וליצור גבולות. אני טועה במשהו? לגבי האנרגיה שאת משקיעה וזאת מעייפת אותך, אני כל כך מתחברת לזה, אבל למדתי לשחרר את עצמי, אז החדר שלה לא מסודר, אז הארון מבולגן, מי שיש לו בגדים מקומטים ולא מוצא בגדים זו היא לא אני. פעם אחת היא באה אלי ואמרה שהיא לא מוצאת חולצה קצרה לבנה עם סמל ב"ס שהיא היתה צריכה ללבוש באותו בוקר. אמרתי לה שזה בטוח בתוך הארון המבולגן שלה ואם זה היה מספיק חשוב לה היא היתה מכינה את החולצה בערב ולא בבוקר. זהו לא אמרתי דבר נוסף גם אמרתי את זה בטון של שיחה רגילה ולא תוכחה. בסופו של דבר ראיתי אותה יוצאת לבי"ס עם חולצה לבנה ארוכה (יהיה לה חם היא תלמד לחפש את החולצה שלה) מה אמא של יוני אמרה לו "מי שלא חושב עם הראש, מפעיל את הרגליים" (שכונת חיים) וזה המוטו שלי בחיים לגבי כל דבר (כמעט). מצפה לתגובתך....

 

[בלונדינית34]

אהבתי...

את השם אותו נתת לעצמך...רשמתי לך תשובה ארוכה נורא ואז נתקע לי המחשב....אנסה לשחזר...אני מבינה למה קראת לעצמך גן חיות.אני גרושה+2 שניהם מאובחנים ועם ריטלין.זה באמת גן חיות,עכשיו נולד לנו תינוקי בן 3 חודשים מנישואיים שניים.בגדול אני מסכימה עם כל מה שאת אומרת.גם אני עובדת מאוד על חובות וזכויות רק שגם זה מרדף אין סופי אחריה. למשל יש לה מבחן קיץ באנגלית כי היא נכשלה,היא מעופפת ואין הל ראש לכלולם.אני רצה אחרי למצוא מורה, אני רצה אחריה ומסבירה לה כמה זה חשוב.היא מבחינתה, יכולה להגיע לבחינה בדקה ה 90 ולהיכשל, שוב....לתת לה?אולי אם תיכשל תלמד לבד ואולי לא.לי יש הרגשה שאם אשחרר באמת, היא תיפול חזק.אולי אז לא תשרוד בבית הספר ותצטרך לעבור לבית ספר מקצועי....יהיה לי חבל.אז ה"לשחרר"לא קל כי אני לא תמיד יודעת באיזה מקומות.אני עושה לה רשימת מטלות כדי לעזור לה להתארגן על עצמה, רק כדי מלא אותן, אני רצה אחריה...עד שכבר באמת אין לי כח.ואני לא מוותרת לה כדי שהיא באמת תלמד על חובות וזכויות, אבל...זה קשה.שיעורי בית היא לא מכינה לבד ואם כן, אז הכי חפיפ בעולם.לאפשר לה?היא לומדת בערך חמש וחצי דקות ומסיימת..לא ייתכן הרי שזה מספיק לה להכנת שיעורי בית בכתה ז....אז היא מחכה למורה הפרטית..שזה הכי קל מבחינתה.שאם לא היא, היא פשוט או שוכחת, או לא עושה, או מגיעה ואומרת שלא מבינה....וככה חוזר חלילה.

 

[בלונדינית34]

וואו...

עינת, תודה רבה.היית אמיתית, כנה וישירה.אני בהחלט יודעת שיש לי את מקומות השליטה, את הקושי לשחרר אותה.דווקא במקומות מסויימים אני ממש סומכת עליה.למשל יש לה אח קטן בן 3 חודשים מנישואיי השניים, היא בת להורים גרושים...והיא מופלאה איתו.והאמת?אני סומכת עליה במליון אחוז. היא פשוט ככ הרבה פעמים לא עמדה במילה שלה, לא קיימה הבטחות.נתתי לה ככ הרבה הזדמנויות ועדיין לא הצלחתי להוציא ממנה הרבה....כל זה כמובן בתחום הלימודי אליו היא פחות מתחברת.לדברים שחשובים לה היא מעולה!!! היא ככ לא בוגרת מחד וככ בוגרת מאידך. כבר היינו בטיפול,בייעוץ,היא, אנחנו, כולנו...אני יודעת שאני לא יכולה לרצות ולעשות בשבילה ואני חייבת פשוט להניח לזמן לעשות את שלו.להניח לה להבין, להתבגר לבד. אני גם נגד עונשים ולא נעזרת בהם אבל מה עם חובות וזכויות?מה עם רשימה של מטלות שעליה לבצע טרם היא עושה תוכניות?הרי אם אשאיר את הכל בידיה לא יקרה כלום.אני מנסה לעזור לה ע"י הכנה של רשימת מטלות בבה אני מסכמת לה בצורה מסודרת את הדברים.אחרת היא מפזרת בשניה ושוכחת הכל.... נכון,אני מקטרת ומבקרת אותה המון, אני שונאת את זה, את עצמי ככה.וויש בה חלוטין המון איכויות אבל היא חיה בעולם משל עצמה בו היא שוכחת שיש גם חובות ואני לא מצליחה למצוא שום דרך ללמד אותה עליהן. לצערי, הכספ גם הולך על מורים להוראה מתקנת היות וגם הקטן שלי היפראקטיבי....ולכן לא נשאר מקום כלכלי לשיחות ייעוץ כרגע, לצערי. האם יש לך ספר עליו את יכולה להמליץ? תודה רבה על תשובותייך!!!!

 

[עינת גבע]

מחשבות, הגיגים ופתח למחשבה

שלום רב יקירותיי, קראתי בעניין תשובותיכם. כל משפחה בוחרת את הדרכים להגיע ליעדים אותם היא מציבה כנרות לרגליה. חשוב שנגדיר ( כל אחד ואחת מאיתנו או אם אנו חיים במסגרת זוגית יחד עם בן הזוג שלנו ) את החזון ההורי הפרטי שלנו. שנביט רחוק ונחשוב איזה בני אדם אנו רוצים שילדינו יצמחו להיות. זו דרך שמסייעת לבחור את ההתיחסות בכל רגע נתון. למשל, אם אני רוצה ילדים אחראים אשמש מודל לאחריות ואעביר להם את את האחריות. אם אני רוצה ילדים עצמאיים אפנה להם מרחב לפעולה עצמאית ולא אעשה במקומם את מה שהם כבר יכולים לעשות בעצמם. אם אני רוצה ילדים עם תחושת ערך עצמית טובה ובטחון עצמי אעודד אותם כדרך חיים ואמנע מביקורת. וכך הלאה... בדיקה נוספת ליעילות דרכי החינוך שלנו היא האם הן מניבות את התוצאות הרצויות. למשל, האם הפעלת לחצים, ביקורת, דרישות וסנקציות מובילים את הילד לעצמאות, ללקיחת אחריות ובונות את הבטחון העצמי שלו. היעילות והמועילות של מעשינו נבחנת ונמדדת בתוצאות. עם תוצאות טובות כלומר, עם ילדים שעסוקים במשימות החיים, מתקדמים, מתחשבים ומשתפי פעולה כולנו גאים מרוצים ומבינים שתיווכנו את המציאות נכון. מתי מומלץ לעצור ולבדוק את עצמנו כאשר אנחנו עושים, משקיעים ואיננו מקבלים את הפרות המקווים. או אז עלינו לעצור ולחשוב.... בכבוד רב, ולהשמע עינת .

 

[עינת גבע]

ספרים מומלצים...

התחילי עם :"הדראמה של גיל עשרה" מאת דור הררי. כשתסיימי דברי איתי, ספרי מה דעתך? ואמשיך לכוון... עינת

 

[בלונדינית34]

עינת היקרה

המון תודה על תשובתך.ביום ראשון אני אקנה את הספר שהמלצת.אני מקווה שיש התייחסות גם להפרעות קשב כי לדעתי אצלה הקשיים מוכפלים בגלל קשיה האובייקטיביים. מודה לך מאוד ומבטיחה שאמשיך לעדכן. גן חיות בבית-תודה גם לך.

 

[עינת גבע]

ו... המלצה

על פי מיטב זכרוני אין בספר הזה התיחסות ספציפית לילדים עם הפרעות קשב. ו... המלצה ( מאתגרת) התחילי להתיחס לבתך כאילו היא יכולה, כאילו היא כבר עשתה את השינוי. התיחסות מעין זו מאפשרת לנער/ה לעשות את השינוי מתוך מקום של תחושת אמון וקבלה. להתאמן ולהוציא מהכוח אל הפועל את כוחותיו. גישה כזו פועלת כמו נבואה שמגשימה את עצמה. בהצלחה, עינת

 

[עינת גבע]

מעבירה אלייך מייל של דינה זיווה

ממליצה לך להרשם לאתר שלה ולקבל ממנה מאמרים בנושא הפרעות קשב וריכוז. עינת בשם; זיוה דינה-מנכל קשב ADHD [[email protected]