מתגייסת
זה פתאום נפל עלי.. פתאום הבנתי שעוד כמה ימיים אני כבר לא יהיה בבית, כבר אני יהיה בתוך מסגרת אחרת, מסגרת נוקשה שאין בה רחמים עצמיים. אני מרגישה מוזר. כבר יצאתי מהבית לתקופות. טסתי לבד לחול ל3 חודש. התמודדתי עם זה שאמא לא לידי ואני הכי ילדה של אמא. אבל אני יושבת עכשיו מול המחשב ובוכה... אני לא מצליחה להירדם ובוכה. אני לא יודעת למה. אני לא רוצה פתאום לעזוב את הבית. לעזוב את מה שהיה לי כלכך טוב... אולי אני פשוט מפחדת להתבגר? אולי אני מפחדת להתחיל פרק חדש בחיים - כי היה לי כלכך טוב עד עכשיו. לקח לי כלכך הרבה זמן למצוא את עצמי ולדעת כמה אני שווה בתוך המעגל החברתי. או שואלי סתם לא ניצלתי את הזמן עם אמא שלי ביעילות והתרכזתי בחברים שלי יותר מידי. כי עד שיש לי חברי נפש אני מפחדת לאבד אותם. אני רוצה את אמא שלי לידי עוד קצת - אולי זה ישמע ילדותי אבל אני כבר מתגעגעת אליה. כלכך חיכיתי לגיוס, לעזוב את הבית, לשנות אווירה - ואני עכשיו יושבת בוכה מפחד... אוףף - רק שיהיה לי טוב, ושאני יעבור את זה כבר!
זה פתאום נפל עלי.. פתאום הבנתי שעוד כמה ימיים אני כבר לא יהיה בבית, כבר אני יהיה בתוך מסגרת אחרת, מסגרת נוקשה שאין בה רחמים עצמיים. אני מרגישה מוזר. כבר יצאתי מהבית לתקופות. טסתי לבד לחול ל3 חודש. התמודדתי עם זה שאמא לא לידי ואני הכי ילדה של אמא. אבל אני יושבת עכשיו מול המחשב ובוכה... אני לא מצליחה להירדם ובוכה. אני לא יודעת למה. אני לא רוצה פתאום לעזוב את הבית. לעזוב את מה שהיה לי כלכך טוב... אולי אני פשוט מפחדת להתבגר? אולי אני מפחדת להתחיל פרק חדש בחיים - כי היה לי כלכך טוב עד עכשיו. לקח לי כלכך הרבה זמן למצוא את עצמי ולדעת כמה אני שווה בתוך המעגל החברתי. או שואלי סתם לא ניצלתי את הזמן עם אמא שלי ביעילות והתרכזתי בחברים שלי יותר מידי. כי עד שיש לי חברי נפש אני מפחדת לאבד אותם. אני רוצה את אמא שלי לידי עוד קצת - אולי זה ישמע ילדותי אבל אני כבר מתגעגעת אליה. כלכך חיכיתי לגיוס, לעזוב את הבית, לשנות אווירה - ואני עכשיו יושבת בוכה מפחד... אוףף - רק שיהיה לי טוב, ושאני יעבור את זה כבר!
