מתגייס עם מועקה
שלום, פורום יקר. אני כותב כאן כי אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני צריך עזרה במהרה. אז ככה, אני מתגייס בחודש מרץ (3.2009) יש לי פרופיל 72 .. מספר בעיות רפואיות שונות. אני מרגיש שאני בכלל לא מסוגל להתגייס. ברשותכם אפרט: אני לא מתאים למסגרת הצבאית מבחינה פיזית (למרות הפרופיל הגבוה שנתנו לי)- מאז ומתמיד השגתי את התוצאות הנמוכות בכל הקשור בספורט. מגיע לי הרבה פחות מ-72, לדעתי. המסגרת נוקשה מידי עבורי מבחינה נפשית\מנטאלית- אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות ומכתיבים לי איך להתנהג. אני שונא את הכוחנות והתוקפנות שהמסגרת הצבאית והאנשים בה מגלים - "עמוד דום!", "רד ל-20 שכיבות שמיכה!", "אתה רכוש צה"ל!". כל הנושא הזה של "חשיפת שרירים" עושה לי חלחלה. אין לי שום רצון לתרום במסגרת צבאית כלשהי. אם אתגייס, ארגיש מנוצל, ארגיש בורג קטן במערכת גדולה שלא ממש אכפת לה מהפרטים הקטנים שמפעילים אותה. אני בטוח שלא אשרוד הרבה אם אתגייס, ורוב הסיכויים שאצא עם כמה טראומות שיחרטו בזכרוני לתווך ארוך. אני בסה"כ רוצה לחיות את חיי בשקט, בלי שיגידו לי מה לעשות 24*5 שעות בשבוע. אני רואה את תקופת השירות ההולכת וקרבה כחוויה רעה, ארוכה ומייגעת שלא תסב לי שום נחת. 3 שנים של טירוף דעת - ואיפוק. הבעיה העקרית היא ששמתי לב שאני מדחיק את הרגשות האלה. משום מה הרגשות הבאמת כואבים ועצובים אף פעם לא עולים אל פני השטח. אני לא מצליח לבטא אותם כמו שאני מבין שאני מרגיש עמוק בפנים, לא בכל צורה של בכי \ כעס וכיוצא-בזה. קשה לי להגות את הדברים בצורה דומה למה שכתבתי. אם כך, איך אצליח לבטא את רגשות אלה מול הקב"ן? מה הצעדים שעליי לעשות בכדי להסביר לצבא מה אני מרגיש ושיוציאו אותי בהקדם האפשרי משם? האם ישנה דרך כלשהי לכתוב זאת לקב"ן או לכל גורם אחר שיוכל לעזור לי? תודה על זמנכם והמשך חיים טובים וארוכים לכולנו.
שלום, פורום יקר. אני כותב כאן כי אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני צריך עזרה במהרה. אז ככה, אני מתגייס בחודש מרץ (3.2009) יש לי פרופיל 72 .. מספר בעיות רפואיות שונות. אני מרגיש שאני בכלל לא מסוגל להתגייס. ברשותכם אפרט: אני לא מתאים למסגרת הצבאית מבחינה פיזית (למרות הפרופיל הגבוה שנתנו לי)- מאז ומתמיד השגתי את התוצאות הנמוכות בכל הקשור בספורט. מגיע לי הרבה פחות מ-72, לדעתי. המסגרת נוקשה מידי עבורי מבחינה נפשית\מנטאלית- אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות ומכתיבים לי איך להתנהג. אני שונא את הכוחנות והתוקפנות שהמסגרת הצבאית והאנשים בה מגלים - "עמוד דום!", "רד ל-20 שכיבות שמיכה!", "אתה רכוש צה"ל!". כל הנושא הזה של "חשיפת שרירים" עושה לי חלחלה. אין לי שום רצון לתרום במסגרת צבאית כלשהי. אם אתגייס, ארגיש מנוצל, ארגיש בורג קטן במערכת גדולה שלא ממש אכפת לה מהפרטים הקטנים שמפעילים אותה. אני בטוח שלא אשרוד הרבה אם אתגייס, ורוב הסיכויים שאצא עם כמה טראומות שיחרטו בזכרוני לתווך ארוך. אני בסה"כ רוצה לחיות את חיי בשקט, בלי שיגידו לי מה לעשות 24*5 שעות בשבוע. אני רואה את תקופת השירות ההולכת וקרבה כחוויה רעה, ארוכה ומייגעת שלא תסב לי שום נחת. 3 שנים של טירוף דעת - ואיפוק. הבעיה העקרית היא ששמתי לב שאני מדחיק את הרגשות האלה. משום מה הרגשות הבאמת כואבים ועצובים אף פעם לא עולים אל פני השטח. אני לא מצליח לבטא אותם כמו שאני מבין שאני מרגיש עמוק בפנים, לא בכל צורה של בכי \ כעס וכיוצא-בזה. קשה לי להגות את הדברים בצורה דומה למה שכתבתי. אם כך, איך אצליח לבטא את רגשות אלה מול הקב"ן? מה הצעדים שעליי לעשות בכדי להסביר לצבא מה אני מרגיש ושיוציאו אותי בהקדם האפשרי משם? האם ישנה דרך כלשהי לכתוב זאת לקב"ן או לכל גורם אחר שיוכל לעזור לי? תודה על זמנכם והמשך חיים טובים וארוכים לכולנו.