מתגייס עם מועקה

  • פותח הנושא DLS2
  • פורסם בתאריך

DLS2

New member
מתגייס עם מועקה

שלום, פורום יקר. אני כותב כאן כי אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני צריך עזרה במהרה. אז ככה, אני מתגייס בחודש מרץ (3.2009) יש לי פרופיל 72 .. מספר בעיות רפואיות שונות. אני מרגיש שאני בכלל לא מסוגל להתגייס. ברשותכם אפרט: אני לא מתאים למסגרת הצבאית מבחינה פיזית (למרות הפרופיל הגבוה שנתנו לי)- מאז ומתמיד השגתי את התוצאות הנמוכות בכל הקשור בספורט. מגיע לי הרבה פחות מ-72, לדעתי. המסגרת נוקשה מידי עבורי מבחינה נפשית\מנטאלית- אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות ומכתיבים לי איך להתנהג. אני שונא את הכוחנות והתוקפנות שהמסגרת הצבאית והאנשים בה מגלים - "עמוד דום!", "רד ל-20 שכיבות שמיכה!", "אתה רכוש צה"ל!". כל הנושא הזה של "חשיפת שרירים" עושה לי חלחלה. אין לי שום רצון לתרום במסגרת צבאית כלשהי. אם אתגייס, ארגיש מנוצל, ארגיש בורג קטן במערכת גדולה שלא ממש אכפת לה מהפרטים הקטנים שמפעילים אותה. אני בטוח שלא אשרוד הרבה אם אתגייס, ורוב הסיכויים שאצא עם כמה טראומות שיחרטו בזכרוני לתווך ארוך. אני בסה"כ רוצה לחיות את חיי בשקט, בלי שיגידו לי מה לעשות 24*5 שעות בשבוע. אני רואה את תקופת השירות ההולכת וקרבה כחוויה רעה, ארוכה ומייגעת שלא תסב לי שום נחת. 3 שנים של טירוף דעת - ואיפוק. הבעיה העקרית היא ששמתי לב שאני מדחיק את הרגשות האלה. משום מה הרגשות הבאמת כואבים ועצובים אף פעם לא עולים אל פני השטח. אני לא מצליח לבטא אותם כמו שאני מבין שאני מרגיש עמוק בפנים, לא בכל צורה של בכי \ כעס וכיוצא-בזה. קשה לי להגות את הדברים בצורה דומה למה שכתבתי. אם כך, איך אצליח לבטא את רגשות אלה מול הקב"ן? מה הצעדים שעליי לעשות בכדי להסביר לצבא מה אני מרגיש ושיוציאו אותי בהקדם האפשרי משם? האם ישנה דרך כלשהי לכתוב זאת לקב"ן או לכל גורם אחר שיוכל לעזור לי? תודה על זמנכם והמשך חיים טובים וארוכים לכולנו.
 

tamitam20

New member
היי

במקרה גם אני עכשיו בפורום :) אז הנה דעתי (התכונן לחפירה): אני לא מכירה אותך, ואני לא יודעת אם יש סיבות נוספות לחוסר הרצון שלך להתגייס, אבל לדעתי כן כדאי לך להתגייס מהסיבות הבאות: קודם כל, לא יתנו לך לא להתגייס אלא אם תעמיד פנים של מטורף (תתחיל לדבר עם נמלים וכלאה.) או שתתחיל ללמוד ממש מהר על דת ותחזור בתשובה.. חח. חוץ מזה, אתה יכול, (והמלצה של רופא אזרחי ממש תעזור!) לבקש וועדה רפואית (לא יודעת אם זה אפשרי לפני שאתה מתגייס, תברר את זה) כדי שישקלו להוריד לך את הפרופיל.. תבדוק איזה אפשרויות עומדות בפניך, אני לא בטוחה.. אם תצליח להוריד פרופיל (לא בטוחה לאיזה פרופיל), לא יקחו אותך לקרבי, ולא תצטרך "לחשוף שרירים" והפקלים היחידים שאתה תרד אליהם יהיו בטירונות של כמה שבועות.. שזה קשה ממש, אבל נסבל.. אני מבינה אותך, כשאתה אומר שתרגיש כמו בורג קטן במערכת גדולה. ובהנחה שבאמת תגיע למקום שבו כל האנשים נוראים והעבודה לא מועילה בעליל - תוכל לבקש טופס 55, ע"מ שיעבירו אותך לתפקיד אחר. וככה תילחם עד שתגיע למקום שטוב לך בו (ולפעמים זה יקח הרבה מאבק, אבל מספיק מאבק תמיד משתלם.. :)). וחוץ מזה, אני חושבת שהכי חשובה היא הגישה שלך. ידי שלי פעם דיבר איתי ואמר לי שהוא עשה שלוש שנים של גירבוצים.. חח.. אבל לפחות הוא הכיר חברים, וגם לו הצבא תרם. תאמין לי, כמישהי שיש לה בעיה עם סמכויות, הצבא ממש תרם לי באופנים מסוימים. הוא מלמד אותך המון דברים על עצמך, וממש מבגר אותך. אז אולי כן כדאי לך לתת לזה סיכוי.. אולי תגיע למקום שממש תסתדר שם עם האנשים.. לך תדע.. ובתכלס, זה הכי חשוב.. כל השאר הופך לחוויות רקע.. אתה באמת צריךלבוא בגישה של "אולי". כי אם תבוא בגישה של "אין מצב", אתה פשוט תסבול, ותגרום לאנשים איתך להיות שבוזים.. ובמקרה הכי הכי הכי נורא, אתה יכול בעזרת הקבן וכמה הצגות יפות לנסות לצאת מהצבא. אבל לפחות תנסה, כי אם לא תנסה, אתה תתחרט על זה בהמשך. יש לי חברה שעשתה את זה ובל מקום עבודה מחמיצים לה פנים. ובלי קשר, זה בשבילך, לדעת שעשית את שלך למדינה שלך. גם הברגים הקטנים חשובים.. אז זהו. :) הזהרתי אותך מחפירות.. :) אל תקח הכל קשה, תן לזה צ'אנס. אחרת בוודאות תסבול. שיהיה לך בהצלחה.. מקווה שעזרתי! :)
 

DLS2

New member
תודה על התגובה

אבל קשה לי מאוד עם העובדות - או שיקרעו לי את הצורה מכל הבחינות או שאתקע בתפקיד שבו ארגיש שבזבזתי 3 שנים מהחיים שלי על שטויות שעשיתי בגיל 18. אני לא מוכן לקבל את העובדות שניצבות בפני וברצוני לבחור בדרך השלישית, שבה אולי יהיו לי פחות חברים ואולי קצת קשה במציאת עבודה, אבל לפחות אוכל להרגיש טוב עם עצמי בכל פעם שאני קם בבוקר. אגב, לפני שנתיים (כיתה י') למדתי בפנימייה וכל פעם הרגשתי כל כך רע לחזור לעוד שבוע מדכא שבו החיים שלי סובבים סביב הלימודים והפנימייה - בשלב מסויים זה תסכל אותי סופית ויצאתי משם. אני חושב שאני די בוגר, לפחות מספיק בשביל לקבל החלטות מסוג זה. מה שאני מנסה להגיד זה שאני לא רוצה לחזור לאותו מקום שבו כבר הייתי... ושוב, תודה רבה על התגובה! אשמח לשמוע עוד דעות...
 

Nofale

New member
יש לך 2 ברירות

1.לשנות גישה אחרת לגמריי ולבוא בטוב לצבא 2.לצאת מהצבא בכל דרך שהיא(לא פגיעה בעצמך זה בטוח לא) כל דבר אחר שתעשה אהיה מיותר
 

DLS2

New member
כן, אני מבין

אין שום סיכוי שאוכל לשנות גישה בנוגע לצה"ל וכל הנגזר ממנו.. וחס וחלילה לא התכוונתי לפגוע בעצמי. תודה רבה גם לך!
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
שלום

נראה שבדילמה בין למלא את חובתך האזרחית ולהתגייס לצבאובין לוותר אתה נחוש בדעתך לוותר על השרות הצבאי, מרגיש שזה פשוט לא מתאים לך, מעדיף לוותר. ייקר, אם אתה אמנם נחוש לא להתגייס כדאי אולי שתתחיל לטפל בזה כבר מעכשיו, תיפגש עם רופא המשפחה, תבקש הפנייה לפסיכולוג וכאשר תגיע לקב"ן כדאי אולי שתגיע מוכן. דבר נוסף, כדאי לך אולי לחשוב על אלטרנטיבה, כמו שירות לאומי למשל, זה יחשב לך כמו שרות צבאי ויפתור אותך מהמסגרת הנוקשה שממנה אתה כל כך חושש. כנראה שזה גם יגרום לך להרגיש טוב עם עצמך, להרגיש שתרמת את חובך האזרחי למדינה וכנראה שגם זה חשוב. מקווים שתמצא את הדרך הנכונה לעשות את מה שהכי טוב בשבילך, תמשיך לשתף, תספר מה קורה אתך בהמשך.
 

DLS2

New member
תודה רבה.

תודה ענקית מכל הלב, באמת. אני לא בטוח שהבנתי אותך. תוכל בבקשה לפרט, איך רופא משפחה קשור? ולהגיע לקב"ן מוכן עם מה? ושוב, התגובות שלכם עזרו לי מאוד מאוד. תודה לכולם.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
רופא משפחה..

יכול אולי לכתוב חוות דעת על גיוסך לצבא.. או להפנות אותך לפסיכולוג.. אולי עם חוות הדעת הזו ו/או חוות הדעת של הפסיכולוג, תוכל להגיע לקב"ן עם המידע שצריך.. נשמע לנו שכדאי להתייעץ עם רופא המשפחה בנושא, לגבי איך אפשר להמשיך מכאן.. נשמח לשמוע ממך עדכונים לגבי התקדמותך..
 

Nofale

New member
סהר צודק

פסיכיאטר או רופא אזרחי שלא משנה מה תגידו זה רופאים פי אלף יותר טובים בלי קשר רופא צבאי זה פלוצים רוסים (סליחה על הגזענות אבל זה נכון) שחושבים שהחייל בא לחפש רק גימלים ואומרים לו לעשות כושר עם הוא בא אליהם עם כאבי גב וחוץ מזה שזה אזרחי אז זה מומלץ
 

LeePriest

New member
הצעה שלי

תתגייס ותראה איך זה. יכל להיות שתוך זמן קצר תתאהב בצבא ודווקא תהנה מהשירות שלך. יש לי מלא חברים שהכרתי שהתגייסו באנטי ואחרי תקופה מסויימת הם ראו שזה לא נורא כ"כ והם דווקא כן נהנים מהשירות שלהם. שוב, תנסה ותראה.. לא מתאים זה לא בעיה ללכת לקב"ן ולשפוך את הלב ולומר לו שרע לך. הוא יוכל להקל על התנאים שלך ובמקרים מסויימים אם הוא רואה שהמצב חמור גם להפנות אותך לפסיכיאטר שיכל להוציא אותך מהצבא. רק מה שאני אומר זה לנסות. בהצלחה.
 

Kitty of Bodom

New member
מזדהה - מקווה שהסיפור האישי שלי יעזור לך

אין לך מושג כמה שאני ממש מזדהה עם כל מה שכתבת! להבדיל שאני בהתחלה כן רציתי להתגיס על מנת לשפר את הביצועים החברתיים והאירגוניים שלי, כך שמעולם לא היה לי רצון להתגייס בכדי "לתרום למדינת ישראל", ואני ממש מבינה אותך כשאתה אומר "שמתייחסים אליך כבורג קטן מהמערכת" ובסך הכל הופכים אותך לרכוש, ועוד לקרוע ת'תחת שנתיים בשביל לשרת מדינה שגם ככה מחרבנת עליך ולא שמה עליך פס. בהתחלה הייתה לי המון מוטיבציה למרות שבגלל כל מיני מקרים לא נעימים מהעבר נהייתי בנאדם אדיש שקשה לו להביע רגשות, שמחה עצב וכ' ביומיים הראשונים היה בסדר, התחברתי עם כולם, אבל ככל שהזמן עבר זה נהיה גרוע יותר ויותר והמפקדים התחילו להשתמש ביד קשה, וגרמו לי לאבד את כל הרגשות, האנרגיות ושמחת החיים, הבטחון והשמחת חיים שעוד נשארה לי קצת ממנה לפני זה, הפכתי אדישה לחלוטין ומדוכאת ובקושי יכולתי לדבר עם אנשים, ומייד הבנתי שהמסגרת הזאת אינה מתאימה לי, אבל המשכתי בה בתקווה שאולי בסדיר יהיה בסדר.. עד שיום אחד פשוט נשברתי (עוד הייתי בקורס) וישבתי אצל המפגדת שלי ובפרקתי ובכיתי במשך שעתיים, פשוטו לא יכולתי להפסיק לדבר, ושתבין, בצבא לא משנה מה הסיבה בדרך כלל בקושי שמים עליך פס, כבר ראיתי בנות עם בעיות בריאותיות חמורות מאוד שבאו למפקדת כבר על סף דמעות ולא שיחררו אותן אפילו ל-ג' מסכן אחד, בקיצרישבתי ופרקתי כל מה שהיה לי על הלב ומישום מה המפקדת לקחה את כל מה שאמרתי בחמלה רבה וקבעה לי קב"ן כבר למוחורת (!!!!), והקבן נתנה לי את האפשרות להשתחרר מהצבא אבל אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי החלטתי לתת עוד צ'אנס בכדי לא לאכזב את ההורים, כי היו להם המון ציפיות כלפי (ופה אני באה ללמד אותך שיעור חשוב - אף פעם, אבל אף פעם! אל תעשה את השיקולים שלך ע"פ מה שאחרים מצפים ממך, אתה חיי בשביל עצמך לא בשבילהם), בכל אופן לאחר מיכן הייתי עוד 2 אצל קבן בזמןם הקורס ובכל פעם היא נתנה לי את האפשרות לצאת אבל אז התייעצתי שוב עם ההורים והחלטתי להשאר, כך עד סוף הקורס, בסוף כשהגעתי לסדיר בבסיס אחר ראיתי איזו עבודה מחורבנת זאת וכמה שזה לא מתאים לי לבזבז על זה עכשיו שנתיים, בסופו של דבר ביקשתי קב"ן והסברתי לה את השיקולים שלי וכמה שאני לא מתאימה למערכת (כמוך למשל) וגם ציינתי שניתנה לי האפשרות להשתחרר 3 פעמים אך אחלטתי להשאר ולנסות מה שתרם לטענה שלי, בסופו של דבר אחרי שבועיים בסדיר (שבמשך כל השבועיים שיחררו אותי הביתה כל יום אחרי 4 שעות) נתנו לי לצאת מצ"הל על פרופיל 21, ולהגיד לך את האמת? אין מאושרת ממני! זאת ההחלטה הכי טובה שבנאדם יכול לקחת אם הוא לא מתאים למסגרת, הצבא עושה לך רצח אופי ולא מתחשב אלה אם כן המקרה שלך ממש אבל ממש גרוע, אתה לא יודע מה אנשים עושים בכדי להשתחרר - פוגעים בעצמם ובסופו של דבר עדיין לא משתחררים, לי עוד היה מזל, והעניין הוא שאין לא שום מום או הפרעה נפשית, אך עבר התאבדותי תורם רבות מה שאני מנסה להגיד לך זה - אם אתה מרגיש שהמסגרת לא מתאימה לך אז תצא כמה שיותר מהר! אל תתן להם לשכנע אותך להשאר כי הם טובים בזה, תלחם על עצמך ותחסוך שנים של סבל ורצח אופי בתמורה לסכום פעוט פעם בחודש, אני יודעת שאצל בנים היחס יותר נוקשה ויותר קשה להשתחרר אטבל תלמד לדבר בתקיפות ולדבר על מה שמפריע לך ולמה לא מתאים לך להשאר במסגרת, עבר כבר חודש מאז שאני השתחררתי ואני מרגישה כל כך חופשיה ומאושרת! אין לך מושג כמה שזכות בחירה זה דבר חשוב בשבילי ומתארת לעצמי שגם לך בכל אופן מקווה שעזרתי ובהצלחה!
 

Kitty of Bodom

New member
סורי על כל הטעויות כתיבה

הייתי כבר להוטה לפרסם את ההודעה ולא שמתי לב
 

DLS2

New member
...

תודה ענקית לכולם, התגובות שלכם עזרו לי מאוד ואני מאמין שעוד להרבה גולשים אחרים כאן בפורום. דחיתי את זה הרבה, אבל עוד השבוע אני אלך לרופא משפחה ואראה במה הוא יוכל לעזור לי. אם תהיה התקדמות, אני מבטיח לעדכן... תודה תודה ושוב תודה! משהו שכתבתי ל-Kitty of Bodom : " אני הבנתי כבר שיש עוד המון אנשים שהיה או שיהיה קשה להם עם הגיוס, אבל מסיבות לא ברורות בכל זאת מחליטים להתגייס, בגלל הלחץ החברתי כנראה. הזכות לחופש הבחירה היא זכות שכל אדם צריך להכיר בה. כנראה שרק מעטים מסוגלים להבין את המשמעות של הזכות הזאת, ולחיות קודם בעד עצמם. " Kitty of Bodom - כתבתי לך בפרטי..
 
למעלה