הוא היה האופנוען הכי טוב שפגשתי
ואני לא משוחדתת מכיוון שהוא ידע להבין איך לרכב על אופנוע עד לרמת הפיזיקה ולפרטים הכי קטנים. התאונה הראשונה שלו שהוציאה אותו מפעילות רגילה ריסקה לו את הפלג גוף התחתון...אז הוא לא ישב בכיסא גלגלים בניגוד למה שהרופאים חשבו בהתחלה, במקום זאת הוא החשיב כל רגע שהוא חי והיתה לו הזדמנות שניה להמשיך לחיות. הוא חי עם גוף שבור 12 שנים לפני התאונה שלקחה אותו. יש הרבה אנשים על כיסא גלגלים כל חייהם והם חיים לא פחות טוב מאחרים, כי הם יודעים להעריך כל רגע ולא מבזבזים לבכות על מר גורלם. גיזמו היה כזה. עבד כמו חמור למרות ההגבלות מהתאונה הראשונה ושכאב לו, הוא ידע להסתיר את זה מכולם, רק לא ממני.
