מתגעגע

[avif6]

מתגעגע

שבוע טוב לחברי הפורום היקרים הצטערתי עמוקות לקרוא שנוסף עוד כותב לפורום זה. רציצי לשתף אותכם שבשבוע שעבר צפו ועלו לי המון זכרונות וגעגועים ליעלי. פגשתי גננת שהייתה מאוד קשורה אליה ביום חמישי שעבר והיא אמרה לי " אתמול ביקרתי אותה". אשתי קיבלה טלפון מאימא של החברה הכחי טובה שלה ולא הייתה מסוגלת לדבר איתה. טיילתי עם הילדים בקניון ופגשתי שם אחות משניידר שנמצאת בחופשת לידה וכמובן שהיא שאלה אותי מה שלומכם? היא לא ידעה שיעל נפטרה וכשאמרתי לה אז היא כולה הצטמררה . כל דבר כמעט במהלך השבוע גרם לי להיזכר ביעלי ולהתגעגע אליה. ביום ששי נפגשנו אני ואשתי עם מנהלת וצוות בית הספר שיעלי למדה בו והחלטנו על הקמת גן חי לזכרה של יעלי שבו יהיו בעלי חיים שילדי בית הספר יוכלו לגשת ללמוד עליהם , לשחק אים ולטפל בהם. זה עשה לי הרבה נחת אך גם העלה כמובן זכרונות וגעגועים בלי סוף. אני מודה לכולם על ההקשבה ומקווה ומאחל לכולם המשך שבוע שגרתי עד כמה שניתן. אני מצרף תמונה של יעלי אתי ביחד בימים מאושרים בהם בילינו ביורו דיסני

 

[eaz1514]

אבי, רגעי של אושר לצד הגעגוע חיוך ודמעה

תנצור בלבך כל רגע ורגע זה האוצר הכי יקר שלך. עם הזמן התמונות והמראות שאני בטוחה מסתובבות בראשך עכשיו של יעלי חולה וחסרת אונים ידעכו ותזכור את רגעי הקסם של יחדותה המאושרת. אפילו תצחקו ביחד כשתעלו זכרון זה או אחר. תתפלא גם בחיים כה קצרים כמה רגעים טובים ומיוחדים נומרו ואת אלה אף אחד לא יקח מכם. שמחתי לקרוא בהודעתך לרענן שאתה מתמודד. יעלי מביטה בכם ומחייכת את חיוכה התמים והגדול. אילנה אמא של רונן

 

[avif6]

אילנה יקרה

את כל כך צודקת. התמונות שחולפות בראשי על יעל חולה וסובלת כל כך קשות ולא נותנות מרגוע. אני מדפדף בתמונות שהייתה בריאה ולפעמים צוחק אך מייד מתמלא געגוע.אנחנו באותה סירה ואני מתאר לעצמי שגם את עוברת ימים קשים במחשבות על רונן הגיבור שגם כמו יעלי התמודד מעל ארבע שנים עם המחלה הנוראית . אני מודה לך על העידוד ומקווה שגם את שורדת תקופות קשות אלו

 

[eaz1514]

אבי היקר, חלפו 10 שנים מיום שנודע

לנו שרונן חולה מאי 1999, עד ינואר 2004 הוא נלחם בכל כוחותיו. בראשי מיליון תמונות מחרידות, את אלא אני מנסה לגרש, להחליף עיסוק לצאת מהבית, לא לשקוע במראות ובסבל. רק בקשה היתה לרונן ממני: " אמא לא בוכים". צוואתו הולכת איתי במובן של לחזור לחיים ולחיות אותם על הצד הטוב ביותר, לצאת לבלות, לנסוע לחופשות, לפגוש אנשים. אצלנו מדברים על רונן בחופשיות, לפעמים מתפוצצים מצחוק ומחים דמעה. אני שורדת, רוב הזמן, יש תקופות יותר קשות אבל יש גם ימים טובים ימים שכשאני הולכת לישון אני מסתכלת עלהתמונה של רונן מעל מיטתי ואומרת לו : נכון אתה גאה בי היום? גם לך הכח לשרוד, הכח שטמון בחיוך של יעלי. יום קל אילנה אמא של רונן

 

[שרון123]

ריגשת אותי../images/Emo23.gif

 

[שרון123]

הילדה הזאת ממיסה

כל תמונה שלה היא כמו קרן אור. טוב שמצאתם דרך להנציח אותה. אם הייתי צריכה לבחור דרך להנציח את ירדן, אין ספק שפינת חי היתה ה-דרך. אבל לצערי הנצחה בבית הספר שלה גדולה עלי, אני לא מסוגלת לדרוך שם, לא יכולה לדמיין שילדים אחרים ילטפו את החיות שהיא כל כך אהבה... אני בטוחה שתחושו סיפוק ענק כשהגן חי יהיה מושלם. הקטנים שלך ילמדו באותו ביה"ס?

 

[avif6]

כמה שאת קולעת בול

לכל חדר שיעל הייתה נכנסת אמרו לנו המון אנשים וגם כאלה שלא הכירו אותה שהיא מביאה איתה אור. כנראה שמלאכים שמפיצים אור הסתובבו על ידה ופשוט יום אחד החליטו לקחת לי אותה. זה לא מנחם אך אני יודע שיעלי קרנה באור מיוחד. גם הקטנים שלי מיועדים ללמוד באותו בית הספר וכמה שקשה גם לי להגיע לשם לדעתי ולדעת אשתי הרעיון שמקום שוקק חיים ובו ילדים שנהנים לבוא הוא ההנצחה הטובה ביותר עבורה עד כמה שאנחנו בולעים את הדמעות החונקות את גרונינו

 

[דנדוש2009]

מתחברת למה שאתה כותב

שמחה שאתה מצרף מידי פעם תמונות - לא הכרתי את יעל אבל נראה כי אבדתם ילדה זוהרת ושמחה. גם לי כל דבר במהלך היום מזכיר את דניאל - הגעגועים כל כך חזקים שלפעמים אני מרגישה שאין לי אויר... אני מקימה בבית הספר בו למדה חדר ספריה לזכרה. עד היום חדר הספריה היה חדר פשוט ודי קר עם מעט ספרים יחסית אבל דניאל אהבה מאוד להיות בו, להחליף ספרים ובמיוחד לשמוע סיפורים. אני הולכת לשפץ ולשדרג החדר , להכניס בו פינה "שאנטי" חמה בה יוכלו הילדים לרבוץ ולקרוא ומצד שני פינה יותר ללימודים פורמליים מול מורה שתכלול גם מסך טלויזיה גדול לצפיה בסרטים ומצגות מחשב. על קיר ההנצחה אני הולכים לצייר ציור של שלגיה ושבעת הגמדים אותה דניאל מאוד אהבה וגם תמונה שלה ומילים לזכרה. מקווה שאצליח להרים הפרויקט עד ספטמבר, העיסוק בו מצד אחד מרבה נחת אבל מאוד קשה! ביום שלישי אנחנו מוזמנים לבית הספר לטקס הסיום של הכיתה של דניאל, דניאל היתה בכיתת הבוגרים והיתה אמורה לסיים השנה אני בטוחה שהטקס יהיה לנו מאוד קשה - המורה ואחד התלמידים רוצים לומר מספר מילים לזכרה והמורה למוסיקה מתכוונת לשיר את השיר שדניאל מאוד אהבה " מי אובה אותך יותר ממני" של ארכדי דוכין הייתי שרה לדניאל את השיר הזה המון ומחבקת אותה בקטע הפזמון - תמיד הקונוטציה של השיר היתה עבורי שמחה, לא חלמתי שיבוא יום ואשיר לה את השיר בהלוויה וכזכרון. זהו לא מצליחה יותר לכתוב מרוב דמעות, נהיה בקשר, ענת

 

[eaz1514]

ענת, אני לא הייתי מסוגלת, כל הכבוד

יש מקומות שאני לא נכנסת אליהם ואם אני יכולה גם לא עוברת לידם. בית הספר של רונן זה אחד מהם, שוחלת לך חיבוק של כח

. אילנה אמא של רונן

 

[avif6]

דנדוש

באמת איבדנו ילדה זוהרת ושמחה. למרות הסבל הטיפולים והקשיים יעלי הייתה כל הזמן שמחה ושאבה את החיים. השמחה האושר הזוהר והקרנת האור היו סביבה כל הזמן גם בתקופות הקשות. כל הכבוד לך על מה שאת עושה למען דניאל. הכוחות שלך לבוא לטקס הסיום של הכיתה הם מדהימים. שהגענו אני ואשתי לבית הספר לדבר על מה שנעשה למען יעלי הדמעות חנקו אותנו ואני מתאר לעצמי שכשנשלים את הפרוייקט, נוזמן לאיזה טקס כלשהו- אני ממש מפחד מזה למרות שאני לא אוותר על זה. אני מבחינתי בזמן הקמת הגן לזכר יעל מתכוון לבקש להיות פעיל בהקמתי באופן שוטף- זה גורם לי להרגיש שאני ממשיך לעשות למען יעל וממלא אותי בדמעות אך גם בסיפוק ויופי והרבה "ח" "ח" על הפעילות המבורכת שאת מפעילה למען דניאל. מאחל לך הרבה כוחות נפשיים שמרי על קשר.

 

[חיה אש]

אבי...

טוב שמצאתם דרך להנציח את יעל , העשייה סביב ההנצחה יחד עם הגעגועים והכאב לי עזרה מאוד . רואים את ההנאה והאושר שלכם בתמונה - ילדה מדהימה.