מתה מרעב...

BlaT©

New member
מתה מרעב... ../images/Emo10.gif

אני נורא מודאגת וחייבת דיעה של אנשים.. אני בת 16 וחצי, נמצאת כרגע בתת משקל נוראי - 16 ע"פ BMI. אני סובלת מOCD (טורדנות כפייתית) וחרדה חברתית שכרגע במצב טוב יחסית (לבד, הייתי בטיפול רק אחרי שיצאתי מזה בכוחות עצמי וכבר לא ממש עזרו לי אז ובקושי דיברנו על זה), אבל בעבר, כשזה התפרץ בצורה מאוד קשה, כחצי שנה עד שנה הייתי הייתי בצום/דיאטה... מעולם לא חשבתי שאני שמנה, אבל כן היה לי (ועדיין יש, רק שאני לא יכולה לדעת עד כמה) עיוות בתפיסת הגוף בOCD וזה מה שגרר את האובססיה המטורפת שהייתה לי עם אוכל... [אבל אני מניחה שזו לא נחשבת הפרעת אכילה, כי העיוות בתפיסת הגוף הוא לא בעניין של "אני שמנה". מגעילה, אבל לא בגלל שומן.] תמיד הייתי סופר-רזה ואחרי שהמצב השתפר ניסיתי לחפות על זה ולאכול כמה שיותר, והצלחתי להעלות כמה קילו.. עכשיו מסתבר שגם אז עדיין הייתי בתת משקל.. אבל עכשיו תוך משהו כמו חודש, אחרי שהמשקל היה יציב ועלה לאט לאט, ירדתי 4 קילו.. אני מניחה שזה שילוב של כמה גורמים - בתחילת החורף נכנסתי לדיכאון וצנח לי התאבון, הפסקתי לאכול בשר מכל סוג [בגלל אידיאולוגיה] אבל אמא שלי דאגה שאני אאזן את זה, וגם אובחנתי בהפרעת קשב וריכוז והתחלתי לקחת סוג מסויים של ריטלין (קונצרטה) שסתם לי את התיאבון במשך כמה זמן (וגם העלה לי חרדות ישנות, אבל לא לא-אכלתי בכוונה)... זה מדאיג אותי נורא. כרגע אני מרגישה רע. אני כל הזמן רעבה, וכמה שאני לא אוכלת - אני נשארת רעבה. אפילו כמה דקות אחרי. אוכל, למען האמת, מגעיל אותי רוב הזמן, אז אני אוכלת יותר דברים קטנים.. אבל הרבה. זה מפחיד אותי, הרעב הזה גורם לי להרגיש אשמה ולטבוע בזכרונות, ואני ממש דואגת.. מה דעתכם?? אני מוטרדת וחייבת איזה כיוון.. אף פעם לא דיברתי על זה לפני כן עם אף אחד, אפילו עם החברות הכי טובות שלי שאני מדברת איתן על "הכל". למה אני רעבה ככה? אולי אני לא אוכלת נכון? איך אני צריכה לאכול עכשיו?... אוף, אני מתה מרעב, ממש מתה מרעב, אני מרגישה גם כל כך חלשה.. הדבר הכי כבד שאני יכולה לחשוב עליו הוא פסטה, אבל רק עצם המחשבה של להכניס את זה לפה מגעיל אותי, למה זה לעזאזל? אני מרגישה זוועה פיזית. בחילה מטורפת, דפיקות לב, קצת מועקה בנשימה לפעמים, אולי זה בגלל הריטלין (אני לוקחת ריטלין רגיל [לא קונצרטה] כדי ללמוד)? יכול להיות שנפגעה לי איזו מערכת? די, אני לא יודעת, וגם לא יודעת כל כך את מי לשאול.. אמרתי לאמא שלי שאני כל הזמן רעבה והיא יודעת שירדתי במשקל, היא אומרת שבטח חסרים לי חלבונים שפעם קיבלתי מבשר, וכועסת שאני לא אוכלת. זה הורג אותי הרעב הזה. אוף.
 

Karen890

New member
../images/Emo24.gifתגובה...

אני מצטערת לשמוע מה עובר עלייך לדעי עלייך לפנות לפורום פסיכולוגיה שם יתנו לך יותר תשובות. אחותי סבלה מאותה בעייה אני בהחלט מבינה... אם את רוצה לדבר אשמח לעזור
 
רעב

אני חושבת שעלייך לפנות לדיאטנ/ית שיעשו לך הערכה מתאימה וירכיבו לך תפריט מתאים בהתאם לכל אותם גורמים שציינת אולי את רעבה כל כך בין השארהכי את גם לא אוכלת מספיק.... במקביל מאחר שאת מתארת את כל התסכולים והפחדים ושאינך משתפת אחרים, חשוב לשלב גם טיפול פסיכולוגי תומך ואוהד, בהצלחה.
 
מורה פרטי לבישול

חשוב מאד חוץ מלדעת מה לאכול זה גם לדעת להכין את אותו תבשיל בצורה נכונה שלו תפגע בערכים התזונתיים של המרכיבים שמעורבים בתבשיל או בארוחה. חשובים מאד הם גם השילובים המשלימים שנעשים בזמן הבישול או ההכנה. www.2eat.co.il/mevashlim-d 050-8386757
 

litush1

New member
אוי אני כל כך מבינה אותך...!

אוי כמה שאני מבינה אותך זה מדהים... אני גם בBMI של 16 בערך... אצלי זה התחיל אחרי איבחון שכנראה יש לי את המעי הרגיז.. ואז לאט לאט התחלתי לחתוך באוכל.. כבר שנה אני לא אוכלת בשר ועוף, לא חלב, לא לחם, המון ירקות מסויימים כמו עגבניה ועוד.. הרשימה ארוכה.. עברתי לדיאטה צימחונית כמעט טיבעונית... חיה בעיקר על ירקות מבושלים.. ובעקבות כך פיתחתי מן אובססית אוכל ובריאות.. כל היום אני במעקב עצמי על מה שאני מכניסה לפה שלי.. גם כי יש לי עצירות מטורפת.. לאחורנה פשוט התחלתי לקחת משלשלים טיבעיים משהו כמו תה טיבטי.. כל היום אני רק משלשלת.. אבל זו מן הקלה לא ככה.. אולי את מבינה.. כאילו מתח ומשהו רע יוצא ממך.. החרדה.. הדיכאון של האוכל.. עולה לי חיוך על הפנים אחכ.. פסיכי קצת לא ככה.. הרופא שלי שלח אותי לדיאטן.. תאמת ממש לא הקשבתי לו.. כי לא חשבתי שהוא צודק ומייד הפסקתי את הטיפול איתו.. במקביל התחלתי טיפול של פסיכולוג.. נכון לעכשיו אני חושב שפיתחתי הפרעת אכילה.. והייתי נוטה להאמין לזה.. אני פניתי לתל השומר, יש לי תור שבוע הבא. את חייבת לפנות לטיפול דיאטני מקצועי שמתמחה בבעיה שלך, לא סתם אחד! כמו שלי היה, סתם..! וגם טיפול פסיכולוגי.. זה עוזר.. אני פורקת הרבה מתח, עצבים, כעסים, סודות שאני עושה ומפחדת לספר לקרובים שלי...זו מן הקלה.. תנסי! אני רק מקווה שיום אחד ניצא מהאובססיה הזו והדיכאון הזה סביב נושא האוכל.. לא מעייף אותך להסתובב סביב זה כל היום.. אני מותשת כבר אין לי כוחות.. וכל הזמן יש לי התקפות של צורך המתוק מיידית ואני שונאת שזה קורה לי!!! טוב שיהיה לך המון בהצלחה!
 
למעלה