מתוך האתר של מתי
תשובה: לא בדיוק. יש שירים שאני שר מאז שכתבתי אותם ועד היום והם לא נמאסים עלי. יש לזה סיבה. המילה נמאס לא מתאימה, זה הרבה פחות מזה, פשוט אין מילה אחרת. אולי התעייפתי קצת מלשיר אותם, אבל הם לא נמאסו עלי אף פעם. אז אני עושה הפסקה וכעבור כמה שנים אני מעיר אותם מחדש. שנים שרתי "יום שישי חזר" עד שקצת התעייפתי ממנו, אבל זהו, חזרתי אליו, ואני עושה אותו כשאני מופיע עם נגנים. אני חושב שהמזל שלי שלמדתי מוסיקה קלאסית. זה העניין. ההרמוניות הקלאסיות זה הדבר המנחה אותי. לצערי מי שקילקל את זה שיטת ימהה. התחילו ללמד באופן מסחרי ומהר, זה בעצם ללמד איפה ללחוץ על הטייפ... בפסנתר זה לא ככה: אתה לא נוגע - לא שומעים. אתה לא מנגן חזק, לא יהיה חזק. אתה רוצה חלש, תנגן חלש. אתה יוצר את הדינאמיקה. כך שמי שלומד לנגן בפסנתר, יידע תמיד לנגן על כל כלי מקלדת אחר. זו רק עייפות לפעמים לחזור באמת הרבה שנים על אותו הדבר, ואני מרגיש גם מול הקהל שצריך להחליף קצת, להתרענן. בקרוב מאוד אני אקליט דיסק חדש ואני אצא בהפקה חדשה, שתהייה מרעננת לחלוטין, כי כל החומר חדש לחלוטין מההתחלה ועד הסוף. אני משתף שם את ידידי נאסים דקוואר שהוא נגן עוד וכינור נפלא, ולמד כינור קלאסי מאז שהיה ילד קטן. הוא יודע לנגן גם בחצאי טונים נקיים לחלוטין, וגם ברבעי טונים. הוא מסוגל לנגן גם אקורדים בעוד, וזה נשמע גיטרה, אבל עם צליל של עוד. זה מאוד מאוד מעניין. אבל אני לוקח את הכלי הזה לטובתי, כלומר אני לא משתעבד לרוח האוריינטלית. בדיסק הזה יהיה למשל שיר שהוא במקצב של סמבה ארגנטינאית קצת מהירה. אני מצרף את העוד לזה. זאת אומרת אני מנצל אותו, בגלל הצליל המעניין שלו, לדברים שלי. בשיר הזה המסויים תשיר איתי בדואט אחינועם ניני, ואנחנו גם נשיר את השיר הזה בצרפתית, ובפורטוגזית, ואולי בערבית. ------- משהו התפספס בדרך?
תשובה: לא בדיוק. יש שירים שאני שר מאז שכתבתי אותם ועד היום והם לא נמאסים עלי. יש לזה סיבה. המילה נמאס לא מתאימה, זה הרבה פחות מזה, פשוט אין מילה אחרת. אולי התעייפתי קצת מלשיר אותם, אבל הם לא נמאסו עלי אף פעם. אז אני עושה הפסקה וכעבור כמה שנים אני מעיר אותם מחדש. שנים שרתי "יום שישי חזר" עד שקצת התעייפתי ממנו, אבל זהו, חזרתי אליו, ואני עושה אותו כשאני מופיע עם נגנים. אני חושב שהמזל שלי שלמדתי מוסיקה קלאסית. זה העניין. ההרמוניות הקלאסיות זה הדבר המנחה אותי. לצערי מי שקילקל את זה שיטת ימהה. התחילו ללמד באופן מסחרי ומהר, זה בעצם ללמד איפה ללחוץ על הטייפ... בפסנתר זה לא ככה: אתה לא נוגע - לא שומעים. אתה לא מנגן חזק, לא יהיה חזק. אתה רוצה חלש, תנגן חלש. אתה יוצר את הדינאמיקה. כך שמי שלומד לנגן בפסנתר, יידע תמיד לנגן על כל כלי מקלדת אחר. זו רק עייפות לפעמים לחזור באמת הרבה שנים על אותו הדבר, ואני מרגיש גם מול הקהל שצריך להחליף קצת, להתרענן. בקרוב מאוד אני אקליט דיסק חדש ואני אצא בהפקה חדשה, שתהייה מרעננת לחלוטין, כי כל החומר חדש לחלוטין מההתחלה ועד הסוף. אני משתף שם את ידידי נאסים דקוואר שהוא נגן עוד וכינור נפלא, ולמד כינור קלאסי מאז שהיה ילד קטן. הוא יודע לנגן גם בחצאי טונים נקיים לחלוטין, וגם ברבעי טונים. הוא מסוגל לנגן גם אקורדים בעוד, וזה נשמע גיטרה, אבל עם צליל של עוד. זה מאוד מאוד מעניין. אבל אני לוקח את הכלי הזה לטובתי, כלומר אני לא משתעבד לרוח האוריינטלית. בדיסק הזה יהיה למשל שיר שהוא במקצב של סמבה ארגנטינאית קצת מהירה. אני מצרף את העוד לזה. זאת אומרת אני מנצל אותו, בגלל הצליל המעניין שלו, לדברים שלי. בשיר הזה המסויים תשיר איתי בדואט אחינועם ניני, ואנחנו גם נשיר את השיר הזה בצרפתית, ובפורטוגזית, ואולי בערבית. ------- משהו התפספס בדרך?