מתוך מה שכתבתי בפורום אחר
"פשוט חייבת להוציא את זה- לעשות ילד, לשאת אותו, ללדת אותו ולהתמודד אח"כ זה פשוט כ"כ לא קל בהתחלה. כל מי שרק מבקר או מקשה באיזו דרך, הוא פשוט ניבזי. כמה טלטלה נפשית יש בכל התהליכים האלו. כמה הם לא מובנים מאליהם. איך אפשר עוד להקשות על הזוג? למה להעיר? למה לא לנסות להרגיע, לעזור, או סתם הדבר הכי טבעי, לנסות ולהזכר איך זה היה ללדת בפעם הראשונה. כ"כ מהר אימהות אחרות או אבות אחרים שוכחים את מה שעבר עליהם? פשוט מכעיס אותי וכואב לי כל פעם מחדש כשאני קוראת כמה ביקורת מקבלים. מהמשפחה , מהחוץ. בא לי לבכות. תגדלו ילדים בנחת (הילי, חיפושית ושאר מגדלים ומגדלות), תנסו להתנתק מהסביבה, על אף שזה נורא נורא קשה. ולכן גם אני כעוסה כ"כ בעניין. צר לי, פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי להוציא את זה. רק כשעוברים את ההתחלה הממשית, ניתן להסתכל אחורה ולכעוס בנחת (פולניה או לא?) "
"פשוט חייבת להוציא את זה- לעשות ילד, לשאת אותו, ללדת אותו ולהתמודד אח"כ זה פשוט כ"כ לא קל בהתחלה. כל מי שרק מבקר או מקשה באיזו דרך, הוא פשוט ניבזי. כמה טלטלה נפשית יש בכל התהליכים האלו. כמה הם לא מובנים מאליהם. איך אפשר עוד להקשות על הזוג? למה להעיר? למה לא לנסות להרגיע, לעזור, או סתם הדבר הכי טבעי, לנסות ולהזכר איך זה היה ללדת בפעם הראשונה. כ"כ מהר אימהות אחרות או אבות אחרים שוכחים את מה שעבר עליהם? פשוט מכעיס אותי וכואב לי כל פעם מחדש כשאני קוראת כמה ביקורת מקבלים. מהמשפחה , מהחוץ. בא לי לבכות. תגדלו ילדים בנחת (הילי, חיפושית ושאר מגדלים ומגדלות), תנסו להתנתק מהסביבה, על אף שזה נורא נורא קשה. ולכן גם אני כעוסה כ"כ בעניין. צר לי, פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי להוציא את זה. רק כשעוברים את ההתחלה הממשית, ניתן להסתכל אחורה ולכעוס בנחת (פולניה או לא?) "
