אז מה עם דעתי כזו או אחרת?
וואוו, לאן הנושא הלך. ואני בכלל התכוונתי שיתפתח דיון סביב הציטוט שהבאתי. נו, ניחא. אנשי רוח, פוליטיקאים ושאר חבריהם הם בראש וראשונה בני אדם כמו כל השאר. כולם חיים ונושמים ולכל אחד ואחת דעתו הפוליטית ודרכו להביע אותה. מאיר שלו (דוגמא, רק דוגמא) בספריו, חיים חפר (שוב, דוגמא) בשיריו, נחום גוטמן (דוגמא, ברור) בציוריו וכו' וכו' וכו'. ועכשיו, משהבנו כי לכל איש דעה וכל אחד זכאי להביעה, האם נחדל לקרוא, לשיר, ללכת לתערוכות של אלו אשר דעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם שלנו? ומכאן לדוגמא שהבאת- אביב גפן ובירנבוים. או, הם משקפים באופן היפה ביותר את הציטוט שהבאתי בראשית דבריי. שכן, הם משתמשים בגימיקים שונים, לענינינו, מביעים את דעותיהם הפוליטיות בקיצוניות גמורה, אולם אין לזה כדי לגרוע מאיכותם המוזיקלית והקהל ממשיך לפקוד את האולמות כדי לשמוע אותם. ומה זכור לנו בסוף הערב ובכלל? ההופעה המדהימה. (כלי התקשורת חוגגים על הגימיק, כי אחרת לא יוכלו למכור את מרכולתם), אולם הקהל הנכבד זוכר את התמורה שקיבל בעד כספו. וילך שוב. למרות ועל אף התבטאות כזו או אחרת. אסכם ואומר, ממליצה בחום על קריאת ספרו של מאיר שלו (זה שהתחיל את השרשור) כדי להבין כמה מציאות חיינו היום דומה לזו שהתנהלה לפני אלפי שנים, (אגב, זו מהות הספר) בתקופת המלכים, הנביאים וכל השאר גם.
