הג'אנק בחוץ כבודו במקומו מונח אבל אם אין ג'אנק בבית מה יעשו
הילדים? יאכלו מה שיש! פעם מישהו אמר לי שיש פתגם ברוסית "הרעב הוא התבלין הטוב ביותר". אני לא בעד להרעיב ילדים כמובן, אבל מי שמפמפם חטיפים, עוגיות ומעדנים לילדים כארוחות ביניים שלא יתפלא שהם מגיעים לארוחה הבריאה ומעקמים את האף.
אז כמו שכתבה לך הדר' וכמו שכתבתי למעלה, הדרך הנכונה, בגדול, היא להציע בבית אוכל בריא בלי אלטרנטיבות של ג'אנק.
 
ולגבי הגילאים - לדעתי, ככל שהילד צעיר יותר כך יותר קל להקנות לו הרגלי אכילה טובים. גם טכנית, ילד קטן האוכל שמוגש לו - זה הכל בידיים שלנו. אנחנו מגישים לו והוא בוחר ממה שיש על השולחן. אז דואגים להגיש לו רק אוכל בריא וזה הכל. לעומת זאת מתבגר כבר הרבה יותר עצמאי, אוכל בחוץ לפעמים, יודע להכין לעצמו ארוחות קלות כך שההשפעה שלנו פחותה. אבל כשהבסיס טוב אז אני מאמינה שגם אם הילד באיזשהוא שלב בגיל ההתבגרות משפיע על עצמו ג'אנק, הוא ידע לחזור מתישהו לאכול בריא. כי הוא יודע לאכול בריא, הוא מכיר את זה ויום אחד זה יחסר לו ואז הוא יחזור לזה. לעומת זאת ילד שכל חייו אכל ג'אנק, לבוא אליו בגיל ההתבגרות עם סיפורים על בריאות ותזונה ולדרוש ממנו לעשות מהפך, זה כבר הרבה יותר מסובך.