מתוך רק להיום

[נבט9044]

מתוך רק להיום

רק להיום בשלשה דברים איטיב לנשמתי : אעשה למישהו דבר מה מועיל בלי שהדבר יוודע לו, אם הדבר יוודע למישהו זה לא ייחשב. אעשה שני דברים שאיני רוצה לעשותם - רק לשם אימון. לא אראה לאיש שרגשותי נפגעו, אני עלול להיפגע אבל היום לא יראו זאת.

 

[OA ענת]

להיום של אכלני היתר

"להיום" 29 באפריל אל תאמר בקשר לשום דבר "אעשה זאת מחר" , אמור רק "אם אלוהים ירצה". פתגם של הקוראן קשה לעזוב את הרצון העצמי העיקש . האם אין אני המפקד של נשמתי, האדון של גורלי? כן, כמובן זוהי רק דרך מחשבה אחת בהקשר לזה. אני "פקדתי" על עצמי הישר לאובססיה עם האוכל שהרסה את רוב התוכניות והתקוות שלי . כשנכנעתי ומסרתי אובססיה זו לאלוקים, נעשיתי חופשי לחיות כמו שרציתי וחלמתי . זה הפרוש שלי ל"רצון אלוקים יעשה לא רצוני" . רצון האלוקים משחרר אותי מהרצון שגרם לי להרס עצמי , ואינו לוקח ממני שום דבר טוב שיש בי. להיום: אני מחפש בשמחה את רצון האלוקים בשבילי, במקום הרצון העצמי העיוור , שיכול להוביל אותי בקלות לסף אסון. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ "להיום" הזכיר לי משהו... יהודים אורתודוקסים נוהגים להוסיף לכל דבר שהם מבטיחים לקיים או מתכוונים לעשות את המילים "אם ירצה השם". למה? בתוספת 3 המילים הנ"ל הם מזכירים לעצמם שהדבר יעשה בתנאי שזה רצונו של אלוהים... בתוכנית 12 הצעדים אנחנו מנסים להבין את רצונו של אלוהים מאיתנו, מבקשים ממנו את הכוח לעשות את רצונו... אומרים "רצונך יעשה ולא רצוני"... גם אנחנו אומרים "אם ירצה השם", רק לא בדיוק המילים האלה ממש...

 

[נבט9044]

רק לשם אימון,,,

השכם השכם בבוקר [4:30] התנדבתי לקחת את ההורים של בעלי לבדיקה. בפעם הקודמת לא אהב חמי את הדרך בה נסעתי. הפעם, רק נכנסנו למכונית וכבר אמר- הפעם אני אראה לך איך לנסוע. חמותי ענתה לו שאני הנהגת ואני אסע מאיפה שנוח לי, אבל אני החלטתי לעשות ג'סטה ולשלב את זה במעשה ה'לא מתחשק' היומי שלי. כל הדרך לשם היה לי קשה נורא. כל "ימינה" ו"שמאלה" שלו הוציא אותי מדעתי. נשמתי עמוק ובלבי תיכננתי איך בדרך חזרה אסע בדרך האחרת ואוכיח לו שהיא מהירה ונוחה יותר. ומחשבות נוספות - בקושי ישנתי הלילה,, והדרך הזו פתלתלה, ורמזורים,, וזה לא פייר,,, ואז- כשנכנסנו למכונית כדי לחזור הביתה היה לי לפתע היה לי ברור שאני חוזרת בדיוק בדרך בה הגענו. קלטתי עד כמה האיש הזה פתאום תלוי בי, והדרכתו אותי בכביש משאירה לו מידת מה של כבוד ותחושה של 'חשוב' 'יודע' 'מבין'. ופתאום הנהיגה הביתה באותה דרך בה לא רציתי ולא הייתי בוחרת לנסוע בעצמי, הפכה לקלה יותר ואפילו מחוייכת. שתי ציפורים במכה - גם עשיתי שני דברים שלא רציתי, וגם עשיתי דבר מה טוב למישהו אחר,,, [טוב נו, עכשיו אתם יודעים, אז אולי זה כבר לא נחשב,,,]

 

[עפרונית2]

איזה כיף

אני מרגישה כאן כמו בפגישה! אז גם אני רוצה להתחלק על התגברות על כעם. הייתי שבוע בויפסינה וזה רק חיזק את עבודת הצעדים שלי. ואז הגיע מבחן: בונים לידנו בית ובאמצע שיחה שלי עם מאומנת ניתק החשמל. התברר שבעלי חיבר להם חשמל מאצלנו וזה עשה קצר.... אני התחלתי לרתוח בתוכי- למה הוא צריך תמיד לתת הכל, עכשיו יהיו לי הפרעות כל הזמן... וטירטרתי לעצמי עוד ועוד... מה שחדש זה שיכולתי להביט על עצמי ולראות מה קורה לי. מאוד לא רציתי לכעוס אז ביקשתי עזרה מכוח עליון. הוא לקח אותי החוצה לטייל ולעשות מדיטציה. חזרתי הביתה רגועה ולא הרגתי אף אחד... זה חופש ואושר חדש!

 

[PhEoNiX FiRe]

הנה מה שמצאתי

מאתר מסויים באנגלית Let your tears come. Let them water your soul. --Eileen Mayhew We often want to sit down and cry, but the tears don't seem to come. For years we may have struggled to keep ourselves from crying, because we've been made to feel that tears are a sign of weakness. And we certainly don't want to look foolish and vulnerable in front of our "tough" friends! One of the good things about joining and building trust with a group of other recovering people is that we can let down our defenses and not feel exploited. We can show our tenderness for others and ask to be cared for. Our addiction has kept us aloof from others, but now we can begin to get close. We know we are safe now and among people who know what it means to trust and love again. So when the tears feel like coming, we can now let them come. What a relief it is to weep for the hurt child within us or cry over a painful separation. Tears help us mourn our losses and bring us in touch with the present. I am no longer afraid to show my emotions. I share my experiences in tears and laughter. בעיקרון מתיחס על בכי ולהראות רגשות. שבת שלום

 

[יעל :-)]

אתמול...

כשקראתי את המשפט: "לא אראה לאיש שרגשותי נפגעו, אני עלול להיפגע אבל היום לא יראו זאת", הרגשתי איזה משהו בפנים. אם הייתי מאחלת לעצמי משהו רק להיום, זה שרק להיום אראה לאיש שרגשותי נפגעו. שיום יבוא ואדע להביע את מה שבפנים בלי לחשוש יותר מדי, בלי לפחד מתגובה. שיום יבוא ואני לא אשתוק ואשמור הכל בפנים. בין כל השתיקות שלי אתמול, הצלחתי לרגע קטן להביע משהו שהפריע לי. כל הכעס העצום שהופנה אלי, שלא היה מוצדק לדעתי, פגע כל כך. לא היו בצד השני אוזניים מספיק קשובות. ונדמה שאפילו המעט שאמרתי לא הגיע בכלל ליעד. אבל רוצה להתנחם בעובדה שלרגע, וגם אם הוא קטן, לא שמרתי הכל בפנים.

 

[נבט9044]

מבינה מה שאת אומרת

כשהעתקתי את המשפט הזה לפורום, גם אני חשבתי, מה זאת אומרת אפגע ולא ירגישו? אבל במחשבה שניה, ייתכן והכוונה היא בדיוק זו [וגם אם לא, הרי שכך אני בוחרת לפרש לעצמי את הדברים] : לא לעמוד מול הפוגעים בראש שמוט ולהראות להם את החולשות שלי. להגיד- אלי לא מדברים כך. אני לא אהיה במקום/בחברת אנשים שכך מתנהגים אלי. פגעתם בי- ואני דורשת התנצלות,,,

 

[עפרונית2]

אני הבנתי משהו אחר

שיש לי בחירה אם להפגע או לא. ואם אני מסוגלת להבין למה השני אמר מה שאמר, אני יכולה לוותר על הפגיעה שלי. אני כבר מצליחה לפעמים.

 

[נבט9044]

זה כל היופי

בסוף כל פגישת אואיי אנחנו מזכירים לעצמנו שכל הדיעות שנאמרו הן דיעות פרטיות של כל אחד מאיתנו ולא בהכרח דיעות של אואיי. וכך גם כאן. המילים- אותן מילים. הפרשנות משתנה מאחד לאחד. ערב נעים ובהצלחה למכבי

 

[עפרונית2]

קבלה וסובלנות

נבט, התגובה שלך מרגשת אותי! בכל הפורומים שניסיתי עד עכשיו נורא התוכחו איתי כל הזמן. כל אחד רוצה להוכיח שהוא צודק. וכאן יש הבנה שכל אחד צודק בהבנתו וכולם בסדר. אני ממש מרגישה כאן בבית!

 

[נבט9044]

נסי גם את הפורום הבא

גיליתי במקרה פורום שנמצא ממש בהתהוות. יש בו מעט אמד אנשים אבל תחושב של קבלה וסובלנות ופתיחות. נסי לבקר גם שם אני מצרפת קישור אכלנים כפייתיים תמיכה ופירגון

 

[נבט9044]

אופס הקישור ברח, מנסה שוב

אכלנים כפייתיים תמיכה ופירגון

 

[עפרונית2]

תודה נבט חמודה.

 

[מאוזנת 1]

לא אראה לאיש שריגשותי נפגעו......

כל פעם שאני קוראת את המשפט לא קיבלתי ולא הבנתי,לפני כשבוע בתי סיפרה לי על דו שיח עם חמותה שניסתה לפגוע בה בעקיפין בסוף השיחה ענתה לה ביתי "ולי לא קשה..?" התחברתי מיד למישפט והבנתי שהיא נתנה לה את ההרגשה בסיפוק מלא שהיצלחה לפגוע בה.מבינה שאם לא אראה שניפגעתי היום זה יחסוך ממני את האי שפיות שלי בזמן כעס שהוא אחד הפגמים שלי

 

[יעל :-)]

תודה על התגובות

וסליחה שלא הגבתי עד עכשיו. המתנתי קצת לקרוא דעות של אנשים לגבי המשפט הזה. מנסה לעכל אבל עדיין מרגישה שאני לא ממש מבינה. אכן אחת האפשרויות היא לא להראות לבן אדם אחר שנפגעתי על מנת להסתיר את החולשות שלי. לדעתי, אם מישהו פגע בנו וזה אוכל אותנו מבפנים, חשוב להוציא את זה החוצה ולהסביר (בצורה נעימה ולא מתפרצת) שאכן ראינו את אותו דבר שנאמר/שנעשה לנו כפוגע. בנוסף, צריך להבין שכל אחד רואה דברים בצורה אחרת. בן אדם יכול להגיד דברים מסויימים, כי הוא רואה ומבין את הכל בדרכו שלו, אבל הדרך הזו לא בהכרח תואמת לשלי. מכאן שיש לנו כביכול את האופציה לבחור אם להפגע מבן אדם שרואה דברים אחרת מאיתנו, או לא להפגע. אם נפגענו, סימן שאותו אדם נגע באיזו נקודה רגישה אצלנו שלא היינו שלמים איתה. עדיין לא מוצאת את עצמי מתחברת לאותו משפט, אבל זו אני. מניחה שכל סוג של פגיעה יגרור תגובה אחרת בהתאם לאותה סיטואציה. תודה לכם. שמחתי לקרוא. השרשור הזה הגיע בדיוק בזמן בשביל להזכיר לי כמה דברים בנושא. ובלי שחשבתי על זה, התגובה הזו מיועדת גם בשבילי.