מתוסבך מהחיים
שלום לכולם. את השאלה שלפניכם ניסחתי מחדש מאחר וראיתי את התשובות לשאלתי הקודמת ומהתשובות הבנתי שלא ניסחתי את השאלה כראוי מאחר ורוב התשובות התייחסו לנושא החזרה בשאלה ולא לנושא העיקרי. אני בן 23 נשוי ואבא לילד בן שנה. אני בא מהמגזר החרדי. בגיל 20 הכרתי את אישתי בשידוך. הבעיה שלי התחילה עוד בין האירוסין לנישואין שלא הייתי שלם עם ההחלטה להתחתן עם אישתי. כלומר, מאוד רציתי להתחתן מאחר ובחברה החרדית זו הדרך היחידה המאפשרת ליצור קשר עם בני המין השני. אבל לא הייתי בטוח במאה אחוז שזאת האישה שלי. בזמנו התייעצתי עם רבנים בישיבה שלמדתי, והם הרגיעו אותי ואמרו שאלו חששות טבעיים שכולם עוברים אותם ואין לי מה לדאוג. הם אמרו שכל עוד אינני מרגיש דחייה כלפי בת הזוג איו סיבה לדאגה. נישואין מביאים אהבה ולא להפך. לצערי התחזיות של הרבנים לא התממשו והמשכתי להרגיש כך גם לאחר החתונה. כמה חודשים אחרי החתונה התחברתי לאינטרנט והתחלתי בחיפוש בצטים באתרי סקס וכו' ככה 3 שנים שאני נמצא בחיפוש מתמיד אחר ריגושים. כמעט כל זמן פנוי שיש לי ואישתי לא בבית אני נכנס לצטים ולאתרי פורנו. אני מרגיש שהתחתנתי מתוך כורך ולא מתוך בחירה. במקביל חלה אצלי ירידה במחינה דתית אני הורדתי חלק ניכר מהסימנים החיצוניים. ומבחינה פנימית אני ממש מרגיש שאני בתהליך של חזרה בשאלה. יש לציין שאני נכנס המון לאתרי פילוסופיה ודת. ואני מרגיש שעד עכשיו חייתי במין שקר מוחלט. אני מרגיש רצון עז לברוח מהכל לברוח מהדת מהאשה מהאזור בו אני חי ולהתחיל לחיות כאדם חופשי והגיוני. הבעיה שלי כפולה אילו הייתי דתי בלב, הייתי משלים עם דרך חיי מאחר והייתי מאמין שיש צורך להקריב דברים למען הדת. אבל כיום אני מרגיש שסתם נדפקתי בחיים וכל הקשיים שלי הם בלי סיבה.. אני חייב לציין שאישתי מודעת לחלק מהדברים שאני כותב. היא יודעת שאני נכנס מידי פעם לאתרי פורנו והיא גם תפסה על חם מספר פעמים בו התכתבתי עם נשים כמו"כ היא יודעת שהתדרדרתי דתית. אך היא לא יודעת עד כמה המצב חמור. היא אוהבת אותי בלב ובנפש והיא אישה טובה ואין לי תלונות עליה. אני אוהב אותה גם אבל לא מאוהב בה כלל. אני מרגיש שהיא ואני קורבנות של המערכת שגידלה אותנו. יש לציין שדיברתי איתה על הכל וסיכמנו שאני צריך ייעוץ. שאלתי היא. א. האם חוסר הסיפוק שלי מהנישואין והמרדף אחר ריגושים היא תוצאה של הדרך בו התחתנתי? או כתוצאה מהגיל הצעיר שלי? או כתוצאה מאופי שלי? כי כמובן שיש גם חילונים שבוגדים. במידה וזה לא מהאופי האם יש דרך להתמודד עם זה או שאין וחייבים לחתוך? במידה וזה מהאופי האם יש דרך להתמודד עם זה? או שיש להשלים עם זה שיש אנשים שאינם מתאמים למסגרת מחייבת והם אינם מתאימים לנישואין או לחילופין הם צריכים נישואין פתוחים. עובדה שיש הרבה זוגות שעושים חילופי זוגות וכדו' ב. האם אני אמור להשלים עם זה שנדפקתי בחיים ? כי כשאני חושב על אופציית הגירושין היא ניראת לי כחלופה הקשה מכולם. או שהשד לא כ"כ נורא? ג. במידה ואתם ממליצים על ייעוץ אנא פרטו איזה סוג ייעוץ והיכן אפשר לקבלו. תודה רבה רבה.
שלום לכולם. את השאלה שלפניכם ניסחתי מחדש מאחר וראיתי את התשובות לשאלתי הקודמת ומהתשובות הבנתי שלא ניסחתי את השאלה כראוי מאחר ורוב התשובות התייחסו לנושא החזרה בשאלה ולא לנושא העיקרי. אני בן 23 נשוי ואבא לילד בן שנה. אני בא מהמגזר החרדי. בגיל 20 הכרתי את אישתי בשידוך. הבעיה שלי התחילה עוד בין האירוסין לנישואין שלא הייתי שלם עם ההחלטה להתחתן עם אישתי. כלומר, מאוד רציתי להתחתן מאחר ובחברה החרדית זו הדרך היחידה המאפשרת ליצור קשר עם בני המין השני. אבל לא הייתי בטוח במאה אחוז שזאת האישה שלי. בזמנו התייעצתי עם רבנים בישיבה שלמדתי, והם הרגיעו אותי ואמרו שאלו חששות טבעיים שכולם עוברים אותם ואין לי מה לדאוג. הם אמרו שכל עוד אינני מרגיש דחייה כלפי בת הזוג איו סיבה לדאגה. נישואין מביאים אהבה ולא להפך. לצערי התחזיות של הרבנים לא התממשו והמשכתי להרגיש כך גם לאחר החתונה. כמה חודשים אחרי החתונה התחברתי לאינטרנט והתחלתי בחיפוש בצטים באתרי סקס וכו' ככה 3 שנים שאני נמצא בחיפוש מתמיד אחר ריגושים. כמעט כל זמן פנוי שיש לי ואישתי לא בבית אני נכנס לצטים ולאתרי פורנו. אני מרגיש שהתחתנתי מתוך כורך ולא מתוך בחירה. במקביל חלה אצלי ירידה במחינה דתית אני הורדתי חלק ניכר מהסימנים החיצוניים. ומבחינה פנימית אני ממש מרגיש שאני בתהליך של חזרה בשאלה. יש לציין שאני נכנס המון לאתרי פילוסופיה ודת. ואני מרגיש שעד עכשיו חייתי במין שקר מוחלט. אני מרגיש רצון עז לברוח מהכל לברוח מהדת מהאשה מהאזור בו אני חי ולהתחיל לחיות כאדם חופשי והגיוני. הבעיה שלי כפולה אילו הייתי דתי בלב, הייתי משלים עם דרך חיי מאחר והייתי מאמין שיש צורך להקריב דברים למען הדת. אבל כיום אני מרגיש שסתם נדפקתי בחיים וכל הקשיים שלי הם בלי סיבה.. אני חייב לציין שאישתי מודעת לחלק מהדברים שאני כותב. היא יודעת שאני נכנס מידי פעם לאתרי פורנו והיא גם תפסה על חם מספר פעמים בו התכתבתי עם נשים כמו"כ היא יודעת שהתדרדרתי דתית. אך היא לא יודעת עד כמה המצב חמור. היא אוהבת אותי בלב ובנפש והיא אישה טובה ואין לי תלונות עליה. אני אוהב אותה גם אבל לא מאוהב בה כלל. אני מרגיש שהיא ואני קורבנות של המערכת שגידלה אותנו. יש לציין שדיברתי איתה על הכל וסיכמנו שאני צריך ייעוץ. שאלתי היא. א. האם חוסר הסיפוק שלי מהנישואין והמרדף אחר ריגושים היא תוצאה של הדרך בו התחתנתי? או כתוצאה מהגיל הצעיר שלי? או כתוצאה מאופי שלי? כי כמובן שיש גם חילונים שבוגדים. במידה וזה לא מהאופי האם יש דרך להתמודד עם זה או שאין וחייבים לחתוך? במידה וזה מהאופי האם יש דרך להתמודד עם זה? או שיש להשלים עם זה שיש אנשים שאינם מתאמים למסגרת מחייבת והם אינם מתאימים לנישואין או לחילופין הם צריכים נישואין פתוחים. עובדה שיש הרבה זוגות שעושים חילופי זוגות וכדו' ב. האם אני אמור להשלים עם זה שנדפקתי בחיים ? כי כשאני חושב על אופציית הגירושין היא ניראת לי כחלופה הקשה מכולם. או שהשד לא כ"כ נורא? ג. במידה ואתם ממליצים על ייעוץ אנא פרטו איזה סוג ייעוץ והיכן אפשר לקבלו. תודה רבה רבה.