מתוסכלת מעצמי, לא יודעת להתחבר

נסי35

New member
מתוסכלת מעצמי, לא יודעת להתחבר

היי אני חדשה בפורום שמחתי למצוא את הפורום הזה כי מרגישה שאני צריכה איזה חיזוק. עברנו לפני כמה חודשים למקום מגורים חדש ומאד משפחתי באופיו אנשים מדהימים ומקסימים אחד אחד. ואני מאד רוצה ליצור חברויות , ממש משתוקקת, במיוחד עם זוג אחד ביישוב שממש אני מעריצה. הבעיה היא שאני לא יודעת איך עושים את זה ! אף פעם לא ידעתי ליצור קשרים ,אני ובעלי תמיד הסתפקנו בנו ובילדים כבר מזמן אנו רוצים לפתח יחסי חברות עם מבוגרים אחרים ולא יודעים לגשת לזה. אני מרגישה מוזר לגשת למישהו ולומר לו : בואו אליי לקפה מחר, לבד או עם הילדים. במיוחד שביתנו מבולגן בדרך כלל(אבל אז אשמח לסדר) יש לי גם הרבה ריגשיי נחיתות לגביי האופי שלי , למרות שאני משתנת לטובה והרבה אנשים מחבבים אותי לפחות מרחוק( זה ההרגשה שנותנים אצלנו) אבל קשה לי להבין על מה לדבר עם מבוגרים? אני מסתדרת מעולה עם ילדים. ואם כי אינני ילדותית אני מרגישה ילדה בנשמה , מתלהבת, מלאת אנרגיה וכו אני ממש רוצה בחברות עם הזוג הזה , וזה משגע אותי. ויש לי הרגשה שבגלל ההתלהבות שלי אני אולי מרתיעה אותם מעט למרות שאני לא בטוחה (ורב הסיכויים שאני מדמיינת) כי גם הם מאד דומים לי באופי הזה. אם יש עצות אשמח (אנא להיות עדינים איתי , באתי לעודד מצב רוח שהוא דאון כרגע)
 
עצה קטנטנה

מצאתי מפתח בטקסט שלך עצמך. "כי גם הם מאוד דומים לי באופי הזה". תעשי הרהור אינטנסיבי על האפשרות שבאותה שעה שאת מתלבטת כך, האישה של הזוג השני מתלבטת באותה צורה, ואינה מעזה לפנות אלייך אף כי היא נורא נורא רוצה. אז תתבונני איך את מרגישה עם זה שאחרי שלושים שנה תיפגשו במקרה באיזה מקום, ותגלו שלא נפגשתן שלושים שנה כי שתיכן התביישתן. אחר כך תגשי לביתה ותשאלי אותה אם היא רוצה לבוא אלייך לכוס קפה. אולי בהתחלה רק היא ואת. לא מוכרחים ישר שני זוגות. ואחר כך יקרה מה שיקרה. פעם באיזה עיתון קראתי על מישהו שעשה דבר יותר גרוע מזה. בהצלחה. תכתבי לנו!
 
היי לך

במקום להיות מתוסכלת, אולי כדאי לנסות להתייחס להתנסות הזו כאל אתגר או שיעור בחיים. אני לא בקיאה ברזי התקשורת המקרבת, כך שלא אוכל לתת לך הצעות בנושא, אבל נראה לי שיש לך מקום לעשות עם עצמך עבודה על האמונות שלך לגבי היכולת שלך ליצור קשרים עם אנשים. למשל, את האמונה "אני לא יודעת איך ליצור קשרים עם אנשים", תוכלי לנסות להחליף ב"אני יוצרת קשרים קרובים ואותנטיים עם אנשים שאני מעריכה", או "אני מוכנה ליצור קשרים עם אנשים שאני רוצה בקרבתם" או "אני מוותרת על הפחד מיצירת קשרים" וכו' וכו'. יש הרבה נוסחים אפשריים. גם לגבי האמונה "אנשים מחבבים אותי מרחוק", יכול להיות שיש מקום למחקר והחלפה באמונה בונה יותר. האם כל הנושא הזה של עבודה על אמונות בכלל מדבר אליך?
 

akazw

New member
מה יכול להיות?

אני שומעת את הפחד שלך, במילים שלך, ממליצה לך פשוט להיות את ולא לנסות להיות מי שאת לא, אל תנסי להיות מאוד מסודרת ,אם את לא, אל תשתני בשביל מישהו אחר, תהיי הילדה שאת, להיות ילד אומר, משוחרר, עושה מה שמתאים לו ומה שהוא רוצה,לא פוחד ממה שיחשבו עליו או יגידו עליו. תנסי לדמיין את המצב הכי גרוע שיכול לקרות, מה יקרה לך אז? אז תנסי לדמיין לך את המצב הכי מצחיק שיכול לקרות. מה כבר יכול לקרות? אם קשה לך להיות ישירה, נסי ליצור עבורך ועבורה מצבי מפגש, כמו בגן שעשועים, חוגים, וכו' לגבי רגשי נחיתות לגביי האופי שלך, כאן העבודה הרצינית שאת צריכה לעשות, את נשמעת לי כמו משהי שממש כייף להיות איתה, תאהבי את עצמך כמי שאת, השאר יבוא בקלות. דרך אגב כתבת זוג שאני "מעריצה" - תנסי לחשוב על המילה הזו, מה היא מתארת, את מי מעריצים? אצלי מתפרשת הערצה למישהו שהוא אליל, מישהו שהוא הרבה יותר ממני, אני הלמטה והוא הלמעלה... אולי כאן המקור לפחד שלך? אם תראי את שתיכן מאותו המקום, מאותה המדרגה, יהיה לך קל יותר ? ופחות תפחדי? אקא
 
../images/Emo27.gif חיבור וקשר עם חברים

בין אם הכוונה למקרה הספציפי הזה או בכלל, לא תמיד בא בקלות. לפעמים אנחנו פוגשים מישהו בעבודה ומיד מתחברים, לפעמים הורה אחר בגן של הילדים, ולפעמים אנחנו מתאמצים ומאוד רוצים מישהו, וזה לא יוצא... אני מדברת אליך מתוך התקשורת המקרבת, ומתוך הרבה אמפתיה לתסכולך. אני מלאת הערכה ליכולת ולרצון שלך לשתף בבעיה זו. נסי קודם כל, להפריד בין שני הנושאים. האחד, הוא בעייתך הכללית ליצור קשרים עם אחרים, והשני, הזוג הספציפי עליו את מספרת. כאשר את מדברת על קושי בליצור קשרים עם חברים, בדקי מדוע עד לא מזמן לא יצרתם קשרים עם אחרים, ומה קרה עכשיו שאתם כן רוצים קשרים. איזה צורך שלך יתמלא כאשר יהיו לך חברים? האם זה שיתוף? האם זה שייכות? האם זהו סוג של ביטחון? או כל צורך אחר. יכול להיות, שאת ובעלך, סיפקתם לעצמכם צרכים אלה, ולא עוד. עכשיו שאלי את עצמך, איך את יכולה למלא את הצרכים האלה? יצירת קשר עם חברים, היא רק אחת הדרכים למלא צרכים אלה. ומכאן אני מתחברת לנושא השני. בדקי, מה תיתן לך מערכת היחסים עם אותו זוג ספציפית? במילים אחרות, איזה צורך יתמלא לך כאשר תצרי קשר איתם? מה יש להם שמתאים לך כל כך? לאחר שתביני שלב זה, חפשי דרכים איך למלא את הצרכים שמצאת. למשל, אם תמצאי, שחיבור איתם נותן לך תחושה של שייכות למקום, ראי איך את יכולה למלא צורך זה דרכם, ולא רק דרכם. אם הצורך שמתמלא לך כתוצאה מהפגישה איתם הוא ידיעה "שהכל בסדר איתך" כי הם כמוך, בדקי האם ניתן למלא צורך זה בדרכים אחרות. מה שאני מנסה לומר לך כאן הוא, שכל מצב או התנהלות בחיים שלנו, נובע מצורך שלנו אותו אנו רוצים למלא. בדקי אילו צרכים את רוצה למלא בכלל עם חברים אחרים, ובפרט עם הזוג הזה. כמו שאת כותבת, בוודאי לא קל לגשת למישהו ולהזמין אותו לכוס קפה. אולי אפשר לעשות זאת דרך הילדים, או בשיחה מקרית במכולת? אני מתחברת כאן למה שכתבה הנחליאלי, שאולי, אותה אישה מתלבטת אף היא איך ליצור קשר איתך? לתהליכים כאלה צריך הרבה אומץ.את התחלת את התהליך, בזה ששיתפת כאן בפורום. לכי תדעי לאן זה יוביל אותך............ אשמח להתכתב איתך ולהסביר לך עוד דברים אם תרצי לדעת ולהבין. אני מאחלת לך בהצלחה. יצאת לדרך חדשה ומעניינת.
 
שמחתי בהתחברך, אבל הדבר החשוב

הוא בעיניי דווקא לא הפנטזיה על הביישנות האפשרית אולי של האישה השנייה. זה רק מין תדלוק כזה. הדבר החשוב בעיניי בהקשר של התקשורת המקרבת הוא לסמן את הפשטות שבפעולה. צריך לעשות. וצריך לעשות דבר פשוט, שלא מתים ממנו, ושלא הורג אף אחד. צריך לפנות לשכנה ולהגיד לה: שכנתי היקרה, האם תוכלי לבוא לבקרני לכוס קפה מחר בעשר בבוקר? קולומבוס יצא למצוא את הודו במסלול שאיש לא ניסה אותו בכיוון מערבה מחופי פורטוגל. פטי הלך על כבל משומן מעל גיא בן-הינום בירושלים ביום חמסין בגובה של 150 מטרים מעל התהום, ובאמצע הדרך הבין שבגלל החום השמן נפלט מהכבל והוא הסיר את נעליו בזמן ההליכה כדי לא להחליק וליפול. בשעות אלו עולה משלחת, שבה גם שני ישראלים, את דרכה לפסגה בת 8500 מטרים של ההימליה. אז ללכת לשכנה ולהגיד לה "שכנתי, השלום עלייך, התואילי לבקר אצלי מחר בעשר בבוקר" -- לטעמי האישי הפרופורציה הנכונה של הדברים היא שזה דבר שאפשר לעשות אותו! דרך אגב, אני אלוף ההכשלה העצמית של עשיית פעולות פשוטות. אני אחד החברים הותיקים במועדון. למעשה קיבלתי תואר חבר-כבוד. זה אולי יביא למישהו כאן נחמה...
 
../images/Emo2.gifהלוואי, ש"צריך" היה כל כך פשוט.

לא לכולנו יש האומץ "פשוט" לעשות דברים. אם לכותבת היה אומץ לגשת לשכנתה, היא לא הייתה מעלה את הנושא כאן בפורום. בהחלט ייתכן, שהתמיכה וההקשבה שהיא מקבלת כאן, ייתנו לה את האומץ לדבר עם שכנתה. אני מקווה. שים לב, כמה אנשים אמיצים מוכרים בהסטוריה, וכמה אינם אמיצים? כמה מהם היו מקוריים ויוזמתיים, וכמה מהם נזקקו לדחיפה קלה (כמו כאן) על מנת להצליח? לולא עמד צבע חזק מאחורי נפוליון, אנה הוא היה מגיע? אני מברכת את האומץ של הכותבת לשתף ולנסות לקבל עזרה ותמיכה על מנת להתחזק. גם לבקש עזרה, זה לא ענין פשוט בכלל. חוצמזה, אני סקרנית לדעת למה הכוונה - אלוף ההכשלה העצמית? איך זה בא לידי ביטוי?
 
פדיחה...

"צריך" ו"פשוט" - איזה מילים מכשילות... היה לי הדחף הזה לבוא מהעבר השני, ולקרוא לה: נטי, נטי, אומץ! נסחי הזמנה, לכי לשכנה, אמרי לה את זה, ונראה מה יהיה... אז מן הסתם דחפתי לסגנון גס כזה של "למה, מה קרה לך???" "מה בכלל הבעיה שלך?" או "מה רע לך???" שנפוץ באזורינו. מתנצל!
 
טוב, אנסה לעשות זאת.

הצעה לניסוח מחדש של המכתב שלך. אני מרגישה שִמחה על שפתחתם כאן פורום שאולי יש בו כדי לענות על הצורך שלי בתמיכה. אני מבקשת מכם לייעץ לי כאן בפורום. אני מרגישה חשש שהצורך שלי בעדינות ייפגע אם תכתבו לי בחוסר-זהירות, ואני מבקשת מכם לכתוב לי בעדינות. אני מרגישה התלהבות מהמחשבה שהצורך שלי בחברות (לא וירטואלית) ייענה במקום החדש שאליו הגעתי. אני מבקשת מעצמי לחפש דרך להקים חברויות כאלה. אני מרגישה אי-התמצאות, ביישנות, אי-ביטחון כשהצורך שלי באישור חברתי נמצא תחת איום, כשאני מדמיינת לעצמי מה אנשים יעשו אם אבטא את הצעתי ליצירת חברויות. אני מבקשת מעצמי למצוא דרך לעשות זאת (כנראה כי הצורך שלי בהגשמת המשאלה חזק יותר מהצורך שלי לשמור על עצמי מפני מבוכות). אני מרגישה מתח בין רצונות שונים ותסכול מחמת מחסום התקשורת שלי, כשהצורך שלי לצאת לפעולה כדי לספק את הצרכים האחרים שמניתי אינו נענה, כשאני לא עושה שום דבר להגשים את רצוני ביצירת חברויות, ואני מבקשת מכם להציע דרכי פעולה וממני למצוא דרך או דרכים אפשריות כדי להגיע לסיפוק הצורך העיקרי שעליו כתבתי לכם במכתב זה. נשמע טכני מאוד? שכחתי להגיד לך שאני מרגיש אמפתיה לסיטואציה הרגשית שאת נמצאת בה? האם האמפתיה שלי לא צבעה את הרקע של ההודעה הזאת בצבע תכלת ענוג? האם אני צריך להגיד שאלמלא הייתה לי אמפתיה לא הייתי חוזר להודעה שלך שלוש פעמים? טוב. אני שמח לבטא את האמפתיה שלי במפורש. יש לי קטע של ספק בשיטה, האם האמפתיה היא הנחת יסוד שצובעת את השיח, או שצריך תמיד להגיד במפורש משהו כמו "נטי, נוגעים ללבי גילוי הלב שלך, המצוקה שבה את נמצאת בגלל הדימוי העצמי שלך והרגישות הרבה שלך באינטראקצייה חברתית" וכו'. אבל בינתיים אני רק רומז לזה, הרי רק אתמול או שלשום נכנסתי לפורום בפעם הראשונה! הטכני הזה הוא הטריק הגדול של השיטה. חוזרים על הטקסט הזה שלוש פעמים לכל היותר, וראה זה פלא: מרימים טלפון, מזמינים את השכנים, ומספקים את הצורך. נשמע בלתי אפשרי? אני נורא חשדני כלפי הטכניקות האמריקניות של מתכונים פשוטים לבעיות גדולות. אבל אני מכיר את השיטה 12 שנים, וזה תמיד תמיד, אבל תמיד, עבד. אז השתכנעתי. מה לעשות...
 

akazw

New member
אהבתי

אהבתי את השימוש בשיקוף דרך המיכתב, ואת הדרך העדינה בה כתבת. מאמצת בחום את הדרך, לדיוק אקא
 
למעלה