מתוסכלת

[ילד יפה של אמא]

מתוסכלת

אוף סתם בא לי לשפוך את הלב ומצד שני אין לי כוח לכתוב ולהציף את עצמי שוב. מה עושים כשהבן שלך שאהב ללכת לגן ופתאום כשהתחלנו גמילה מסרב להיפרד בבוקר? הפרידה מלווה בבכי קורע לב ועמ"נ לא לעשות את הפרידה ארוכה יותר מידי ולהכביד עליו יותר אני יוצאת. ההרגשה שלי היא שהוא מרגיע את עצמו ואין מי שיחבק אותו שם בזמן שהוא בוכה ואני נאלצת ללכת. זה דבר ידוע לך? שילדים שמתחילים גמילה זה איזשהו תסמין ומסרבים ללכת לגן בבוקר? איך אני יכולה להוציא ממנו מה קשה לו? בד"כ הוא מספר יפה מה עובר עליו במשך היום (לדוג' שיחקתי עם XYZ בחצר) והיום ניסיתי להוציא ממנו מה קשה לו שם והרגשתי שהוא נורא רוצה להגיד וחסרות לו מילים בשפה כדי להעביר לי את המסר. איך אני יכולה בכ"ז לעזור לו לשתף? (בן שנתיים ושבעה מרכיב משפטים, בעל אוצר מילים די עשיר, משתמש בפעלים ורגשות) אוף קשה לי המחשבה שהוא שם כל היום ככה ומשהו מעיק עליו.

 

[עינת גבע]

הכול יכול להיות גם אחרת , בואי נחשוב על זה...

הי , תקופת הגמילה היא תקופת מעבר רגישה. היא תובעת מהילד כוחות ומסבה לו חששות: האם אצליח? האם אכשל? חשוב לההעביר לילד את המסר ששגיאות( לוא דווקא של בריחת פיפי) הן אנושיות ורק מהן לומדים. נטיעת האומץ להיות בלתי מושלם וללמוד מטעויות הן ערכים משמעותיים להתפתחות של אדם פתוח, מחוסן פסיכולוגית, מעז ומתנסה. אני שומעת שאת ערנית ורגישה למצבו ואני בטוחה שהוא קולט את האמפאטיה הגדולה שאת חשה כלפיו. את משערת שהילד פיתח קשיי פריידה בבוקר יחד עם הגמילה. יתכן. יכול להיות גם שעניין אחר מטריד אותו. איננו יודעים בוודאות. כל הכבוד לך שאת מצליחה לקצר את הפרידה. בכך אינך מזניחה אותו את מעבירה את המסר שאת סומכת עליו שהוא יכול להתגבר. את תוהה ונדמה לי שגם קצת מודאגת מכך שאולי הוא מרגיע את עצמו. מיומנות של הרגעה עצמית לא תסולא בפז, זו הזדמנות ואת מאפשרת לה להתקיים. להתאמן בגיל צעיר ולפתח את היכולת של התגברות, הרגעות עצמית היא ברכה ומתנה גדולה. אני מזמינה אותך לקרוא את התשובה שלי מהבוקר תחת הכותרת:" הכול בראש שלנו"- ולנסות להכניס את המחשבות שלך ל"נוסחה" ארוע- מחשבה-רגש- תגובה. אשמח אם תשתפי אותי במה שתעלי בחכתך. ומשפט אחרון במקום לנסות לדובב אותו ולנסות להוציא מהסלע מים פתחי את הברז שלך וספרי לו מה עבר עלייך במשך היום? ספרי לו זכרונות מימי הגן שלך. ספרי לו על ארועים עליזים ומאורעות שהכבידו עלייך ואיך התמודדת. זו הזדמנות א. להעביר לו מסר שהוא בחברה אנושית טובה אחת, ומה שעובר עליו, פחות או יותר עובר גם על אחרים. זה מסר מרגיע ומאפשר לטעות בקלות. ב. זו דרך להעלות את ערכו העצמי בעיני עצמו:" בחרתי בך לשתף אותך". ג. זו דרך נפלאת ליצור קשר ולפתח שיחה. ד. גישה עקבית כזו משמשת מודל לחיקוי לילד. הורה משתף זוכה (בלי לצפות) לשיתוף מילדיו. מברכת אותך ליום של מחשבות מקדמות ובונות מציאות מרגיעה ומאפשרת שלך, עינת גבע

 

[ילד יפה של אמא]

תודה

יש לי הרגשה שאת מנסה קצת לעודד בין השורות... זה נפלא ותודה על כך אבל למרות כל מה שכתבת על כך שהוא מתגבר לבדו וכו' עדיין אני חושבת שילד בגיל כזה בעיקר בתקופה רגישה כמו גמילה צריך חיבוק ועזרה להתגבר כי הדקות/שניות/שעות האלה שהוא מתגבר לבדו יכולות ליצור צלקת ואם יהיה מישהו אפילו אם לא הכי אוהב אותו (גננת כלשהיא) שיתן לו את החיבוק הזה זה ישדר לו לגיטימציה להרגשה שלו ולכך שיש תקופות קשות בחיים ובהן אנחנו לא לבד בעוד שאם אין מי שיחבק אותו הוא עלול להרגיש מתוסכל וכמו שכתבתי קודם אולי אף יצור צלקת כלשהיא שתתבטא בעתיד בצורה אחרת. אז נכון שזה יוצר חוסן אך לדעתי לא זו הדרך. הוא צעיר ורך מידי. ועל כן קשה לי מאוד. הפרידה שלי ממנו גורמת לי להרגיש שאני מעבירה לו מסר של הזנחה ולא שאני סומכת עליו כי כשאני הולכת אני יודעת (משערת) שהוא "אוסף" את עצמו לבד. מפאת המציאות כי הוא לא ילד יחיד שם יש עוד 20 ילדים ורק 3 גננות. א"א לנטרל גננת שלמה בשביל שחר. אבל זה רגשי מאוד מצידי מה שכתבתי עכשיו. (זו גם מן סיטואציה כזו שאני עם הבן הקטן על הידיים יוצאת והוא חושב לעצמו ולמה אותו היא לוקחת הבית אבל אני רוצה לבוא הביתה ואני צריך להשאר כאן?!) ולמה שכתבת בהודעה האחרת- המציאות - הבן שלי ניפרד בבכי בבוקר המחשבה - עובר עליו משהו ואינני יודעת מה הרגש - אהבה, כאב, אמפאטיה, עצבות, תסכול (הכותרת שלי בהודעה הראשונה) התגובה - רצון לתת לו כוחות להתמודד דבר נוסף וזה אני יודעת שנורמלי, הוא מתאפק כל היום ועושה קקי רק בבית (בתחתונים). יש לי השערה כלשהיא לגבי למה וזה לא קריטי לעניין כרגע. קשה לי עם זה שהוא מתאפק. הבוקר אמרתי לו שהוא יכול לעשות קקי בגן ושאני מרשה לו. הוא אמר לי לא אז המשכתי ואמרתי לו אני מרשה לך לעשות בתחתונים זה בסדר אסור להתאפק זה לא בריא תעשה קקי וכו'. זה היה 2 דקות ולא הרצאה שלמה אבל היה לי חשוב להגיד את זה. זה נורא שנתתי לגיטימציה לעשות בתחתונים? אני יודעת שהוא מפחד מהשירותים מלשבת עליהם ולכן אמרתי את זה. אבל אולי צריך פשוט "לתת לו להתמודד לבד" ולא לתת הוראות מה לעשות ומה לא...

 

[ילד יפה של אמא]

אגב שכחתי

בקשר למציאות - - - - תגובה. אין לי מושג איך לממש את התגובה...

 

[עינת גבע]

הילד מחפש את מקומו במשפחה...

שלום רב יקירתי, אני מבינה לליבך. את מדברת מלב אוהב וחומל של אם שרוצה המון טוב ורק טוב עבור בנה. התמזל מזלו! עכשיו אני חושבת שקשיי הפרידה בבוקר אינם קשורים לתהליך הגמילה אם כי להולדת האח. מציעה לך לקחת אותו לגן בלי התינוק. שאלה: איך בחרת את גן הילדים הספציפי הזה? האם צוות הגננות נתפש בעינייך כצוות חם ואוהב? האם את סומכת על הצוות? מהכרותי איתך אני מאמינה שהתשובות חיוביות ולכן, מציעה לך לסמוך עליהן. נכון, כל אחת מאיתנו רוצה שבנה יתקבל בגן באהבה, ליטוף, מגע אישי, יחס ייחודי וחום. יחד עם זה, אני מבינה שהצוות עושה כמיטב יכולתו. בנך לומד שהוא לא יחיד, לא בלעדי ולא מרכזי. הוא לומד שתשומת הלב מתחלקת בין עוד ילדים (הכנה טובה להסתגלות למעגלי החיים הבאים: בית ספר, צבא, אוניברסיטה...) את השיעור הזה הוא לומד היום גם בבית. עליך לזכור שתהליך ההסתגלות לבואו של אח חדש מורכב נפשית ודורש היערכות וחשיבה מיוחדים. בברכת שבת שלום עינת גבע

 

[ילד יפה של אמא]

אז שאלה נוספת...

אני משתדלת לקחת אותו בלי הקטן בבוקר וגם משתדלת להוציא אותו בצהריים בלעדיו. כשיוצא לי יוצא וכשלא אז לא........................... אני מבינה את כל הענין של הסתגלות לאח חדש וכו'. אבל איך אפשר להסביר את זה שאחרי הלידה אנחנו בבית לא הרגשנו בשינוי גדול בהתנהגות שלו בעוד שבגן הופתעתי לשמע מהן שהוא מרביץ יותר ורכושני יותר כלפי צעצועים שונים? הייתי די המומה אבל החלטתי שאני שמחה שכל המשבר יוצא במעון ולא מעמיד אותי בקושי הזה.......... ובנוסף בבית הוא היה (ועדיין) דוקא מחפש את הקירבה של הקטן. משחק איתו מדבר איתו מקריא לו סיפורים והכל מיוזמתו. ובכל הזדמנות שיש אני משתדלת להיות איתו. בקיצור זה לא מוזר שהביטוי לכך הופיע במעון דוקא? את הגן הזה בחרתי מתוך כך שזו האופציה היחידה פה בישוב. לא מתה על ההתנהלות של הכיתה הספציפית הזו ולאחרונה פתאום אני מגלה על עוד אמהות כמוני. בסה"כ הן בסדר ועד כה הוא היה הולך בבוקר בשמחה וזה היה המדד שלי. אמרתי לעצמי שאני כאמא אולי ביקורתית יותר אבל ברגע שהוא שופט את הגן לחיוב זה מה שחשוב. אבל השבוע הוא גם אומר שלא רוצה ללכת (בנוסף לפרידות הקשות). טוב עוד שבועיים זה נגמר והוא עובר לכיתה הבוגרת ואני אהיה שלווה יותר. הגננת שם מ-ה-מ-מ-ת-!

 

[הילה גליקסמן]

משפחה כשדה אימונים

שלום אמא של ילד יפה אלפרד אדלר אמר בשעתו שהולדת אח חדש גורמת לילד בכור להרגיש כמו ירידה מכסא המלכות. ילד שהיה כל עולמם של הורים חווה פתאום את כניסתו של זעטוט, שמקבל פתאום כל-כך הרבה תשומת לב. גם אם הורים עושים כמיטב יכולתם לספק לבכור תחושה שהוא היה ונשאר ילד אהוב הוא עדין יכול לפקפק בכך ולבדוק האם מקומו במשפחה היה ונשאר כמו שהוא. אני שמחה בשבילך שהוא מבטא בבית אהבה כלפי אחיו. איזה נחת. יתכן, וזאת השערה שטובה כמו כל השערה אחרת, שהוא מבין שזאת התנהגות שההורים שלו מעריכים, שמזכה אותו בתושמת לב חיובית מצידם ולכן מתמיד בה. את רגשי התסכו (אם קיימים) הוא מוציא בגן. אגב רכושנות היא עיניין שקשור גם בגיל. כדי להבטיח את מקומו במשפחה ועל הדרך לחזק את תחושת הערך ולעזור לו בתהליך הגמילה בדרך עוקפת נסי ליזום מקומות שונים לאורך היום בו הוא תורם ומועיל בבית והאירי זאת בקול רם ותוך התפעלות. שתפי אותו בסידור שולחן לארוחה, הורדת כביסה (אם אפשרי מבחינה בטיחותית), נקיונות קלים, עבודות גינה ועוד... אני קוראת ממך שהוא עוזר עם אחיו. שימי את הדגש על העזרה הרבה לך. אפשרי לו להיות יותר עצמאי: לסבן את עצמו במקלחת, למזוג חלב לקורנפלקס, להתפשט ועוד ועוד - והדגישי גם את זה. גמילה קשורה בעצמאות בשליטה על הסוגרים. עצמאות במקומות אחרים תאפשר לו להאמין ביכולתו להיות עצמאי, תספק לו תחושה שהוא יכול ומסוגל מה שיתן לו מוטיבציה פנימית למלא את הצורך ההתפתחותי הטבעי שלו בגמילה. תחושה של מועילות ותרומה תספק לו אמונה מחודשת במקום שלו בבית, שכן צריכים אותו כ"כ ועזרתו כ"כ חיונית. שלא לשמע יבוא לשמע... מאחלת לך הנאה בחודש אוג' עם שני הילדים ובכלל.. הילה גליקסמן, מנחת קבוצות הורים, מקיימת סדנאות ל"הורות משפיעה"