מתוסכלת
במשך חצי השנה האחרונה הייתי במערכת יחסים עם מישהי. בתחילת הקשר הכל היה מושלם, אך עם הזמן התחלתי להפוך תלותית ואובססיבית. הפכתי אותה למרכז עולמי, והתחלתי לחיות בחרדה יומיומית מהאפשרות שהיא תעזוב אותי. בסופו של דבר הקשר נגמר, כי כמובן, היא לא יכלה להתמודד עם כל הלחץ שהנחתתי עליה. לפני זמן מה הכרתי מישהי חדשה, מקסימה ביותר, שכפי הנראה גם כן מעוניינת בי. הבעיה היא שאני מפחדת. מפחדת לחזור על אותן הטעויות, ולדפוק גם את הקשר הזה. מה שמקשה על המצב עוד יותר הוא שאנחנו כנראה הולכות ללמוד ביחד בשנה הקרובה, באותו הקורס. שזה מתכון לאסון בפני עצמו מבחינתי, כי מנסיון עבר, זה יקשה עלי להתרכז בלימודים. אבל אני לא מסוגלת לוותר עליה.. פשוט לא מסוגלת. למרות שההגיון הבריא אומר לי שזה לא הזמן, ובטח לא המקום להכנס למערכת יחסים חדשה. אני לא יכולה לחיות בלי קשר. בלי הפנטזיות על אהבה. זה מה שנותן לי את הכוח והמוטיבציה להמשיך בהווה. אך באופן די אירוני זה גם מה שתוקע אותי בחיים ולא מאפשר לי לעשות דבר לאחר שהקשר מתממש. אני רוצה להיות מסוגלת לנהל קשר בריא, להיות מסוגלת לשלב בין אהבה, לחיים שלא קשורים במושא אהבתי. למה זה כל כך קשה?
במשך חצי השנה האחרונה הייתי במערכת יחסים עם מישהי. בתחילת הקשר הכל היה מושלם, אך עם הזמן התחלתי להפוך תלותית ואובססיבית. הפכתי אותה למרכז עולמי, והתחלתי לחיות בחרדה יומיומית מהאפשרות שהיא תעזוב אותי. בסופו של דבר הקשר נגמר, כי כמובן, היא לא יכלה להתמודד עם כל הלחץ שהנחתתי עליה. לפני זמן מה הכרתי מישהי חדשה, מקסימה ביותר, שכפי הנראה גם כן מעוניינת בי. הבעיה היא שאני מפחדת. מפחדת לחזור על אותן הטעויות, ולדפוק גם את הקשר הזה. מה שמקשה על המצב עוד יותר הוא שאנחנו כנראה הולכות ללמוד ביחד בשנה הקרובה, באותו הקורס. שזה מתכון לאסון בפני עצמו מבחינתי, כי מנסיון עבר, זה יקשה עלי להתרכז בלימודים. אבל אני לא מסוגלת לוותר עליה.. פשוט לא מסוגלת. למרות שההגיון הבריא אומר לי שזה לא הזמן, ובטח לא המקום להכנס למערכת יחסים חדשה. אני לא יכולה לחיות בלי קשר. בלי הפנטזיות על אהבה. זה מה שנותן לי את הכוח והמוטיבציה להמשיך בהווה. אך באופן די אירוני זה גם מה שתוקע אותי בחיים ולא מאפשר לי לעשות דבר לאחר שהקשר מתממש. אני רוצה להיות מסוגלת לנהל קשר בריא, להיות מסוגלת לשלב בין אהבה, לחיים שלא קשורים במושא אהבתי. למה זה כל כך קשה?