קוויקסילבר
New member
מתוסכל
אני לא יודע למה אני רושם פה חוץ מכמה מילים טובות שלפעמים עוזרות אני יודע אבל רק לכמה דקות שתגידו לי אתזה , אני רק רוצה לספר כבר למישהו מה אני מרגיש ונראה לי שכאן זה המקום ..... התגייסתי לפני 3 חודשים בערך הייתי מאוד בעד הצבא ותמיד אמרו לי שאני יעשה חיים ויהנה אבל היה לי ספק תמיד, הטירונות עברה בסבבה אחריה שלחו אותי לקורס במשך כל התקופה הזאת של הטירונות והקורס הייתי הבן אדם הכי מדוכא אנשים לא הבינו אותי כלכך כי ברגע אחד אני מחייך ואחרי זה מתפרק לבד מס' אנשים מצומצם שהתחבר אלי לא הבין אותי והחליט לתפוס ממני מרחק אני לא יודע מאיזה סיבה בדיוק רבאק העברתי עם בן אדם חודשיים אחד בתחת של השני הרגשתי שהוא כמו אחי קיבלנו שיבוצים והוא פשוט הפסיק לדבר איתי, עד שחשבתי שמצאתי חבר אחד נורמלי בחיים האלה.. לא משנה, בקיצור אחרי הקורס שזאת הייתה התקופה הכי נוראית בחיים שלי קיבלנו שיבוצים המפקדים שם ידעו כמה אני מתוסכל וכמה המצב בבית לא הכי טוב והבטיחו שאני יקבל משהו טוב, אבל כמובן אין על מי לסמוך וקיבלתי את השיבוץ הכי גרוע בקורס נראה לי הגעתי לבסיס החדש אחרי שבוע שהייתי בבית מתוסכל עוד יותר מהחיים ומשם הכריחו אותי לעשות קלירנס ברחתי שוב הביתה ועד היום אני נפקד, אני לא אוכל אני בקושי יושן אני מפחד לחשוב שאני צריך לישון מחוץ לבית אני מפחד להתחבר לאנשים אני לא רוצה חברים זה לא יעזור לי הרבה בחיים אין חברים בכלל...אני לא יודע למי לפנות מה לעשות יצא לי לדבר שם עם איזה מפקד שנראה לי שהוא שלי והוא פשוט שם זין וניסה לערבב אותי. אין לי כוחות להתמודד עם כל הדברים האלה אני ילד בן 19 אין לי למי להתפרק אין לי למי לספר את הדברים האלה אני מתוסכל מהמחשבה שאני יצטרך לשבת בכלא אחרי שאני יסגיר את עצמי יש לי הרבה מה להגיד פשוט לא יוצא לי עכשיו המשפחה שלי כבר לא מכירה אותי נפרדתי מחברה שלי בגלל שהייתי בעצבים והוצאתי את זה פשוט עליה החלטתי שפגעתי בה מספיק והיא לא אשמה במצב שלי ואמרתי לה שעדיף שנחתוך היא לא יודעת למה באמת אני מרגיש שהכל מתפורר לי מתחת לידיים..מה עושים? לחתוך את עצמיי במקומות שרואים וככה אולי מישהו יסתכל עלי ויעזור לי באמת?
אני לא יודע למה אני רושם פה חוץ מכמה מילים טובות שלפעמים עוזרות אני יודע אבל רק לכמה דקות שתגידו לי אתזה , אני רק רוצה לספר כבר למישהו מה אני מרגיש ונראה לי שכאן זה המקום ..... התגייסתי לפני 3 חודשים בערך הייתי מאוד בעד הצבא ותמיד אמרו לי שאני יעשה חיים ויהנה אבל היה לי ספק תמיד, הטירונות עברה בסבבה אחריה שלחו אותי לקורס במשך כל התקופה הזאת של הטירונות והקורס הייתי הבן אדם הכי מדוכא אנשים לא הבינו אותי כלכך כי ברגע אחד אני מחייך ואחרי זה מתפרק לבד מס' אנשים מצומצם שהתחבר אלי לא הבין אותי והחליט לתפוס ממני מרחק אני לא יודע מאיזה סיבה בדיוק רבאק העברתי עם בן אדם חודשיים אחד בתחת של השני הרגשתי שהוא כמו אחי קיבלנו שיבוצים והוא פשוט הפסיק לדבר איתי, עד שחשבתי שמצאתי חבר אחד נורמלי בחיים האלה.. לא משנה, בקיצור אחרי הקורס שזאת הייתה התקופה הכי נוראית בחיים שלי קיבלנו שיבוצים המפקדים שם ידעו כמה אני מתוסכל וכמה המצב בבית לא הכי טוב והבטיחו שאני יקבל משהו טוב, אבל כמובן אין על מי לסמוך וקיבלתי את השיבוץ הכי גרוע בקורס נראה לי הגעתי לבסיס החדש אחרי שבוע שהייתי בבית מתוסכל עוד יותר מהחיים ומשם הכריחו אותי לעשות קלירנס ברחתי שוב הביתה ועד היום אני נפקד, אני לא אוכל אני בקושי יושן אני מפחד לחשוב שאני צריך לישון מחוץ לבית אני מפחד להתחבר לאנשים אני לא רוצה חברים זה לא יעזור לי הרבה בחיים אין חברים בכלל...אני לא יודע למי לפנות מה לעשות יצא לי לדבר שם עם איזה מפקד שנראה לי שהוא שלי והוא פשוט שם זין וניסה לערבב אותי. אין לי כוחות להתמודד עם כל הדברים האלה אני ילד בן 19 אין לי למי להתפרק אין לי למי לספר את הדברים האלה אני מתוסכל מהמחשבה שאני יצטרך לשבת בכלא אחרי שאני יסגיר את עצמי יש לי הרבה מה להגיד פשוט לא יוצא לי עכשיו המשפחה שלי כבר לא מכירה אותי נפרדתי מחברה שלי בגלל שהייתי בעצבים והוצאתי את זה פשוט עליה החלטתי שפגעתי בה מספיק והיא לא אשמה במצב שלי ואמרתי לה שעדיף שנחתוך היא לא יודעת למה באמת אני מרגיש שהכל מתפורר לי מתחת לידיים..מה עושים? לחתוך את עצמיי במקומות שרואים וככה אולי מישהו יסתכל עלי ויעזור לי באמת?
