מתחילה עונת האביב, כלומר הפסח המעיק

[אריק בד חביב]

מתחילה עונת האביב, כלומר הפסח המעיק

לפחות לפי כל הכתבות שתתחלנה משבוע הבא להפציע בכל העיתונים, ללא קשר למקומם הפוליטי, הדתי, הציוני, האנטי ציוני, בהן מיטב המוחות של "מאמנים"/ פסיכולוגים/מנחי קבוצות/משמרי משפחות ומה לא יכתבו הסברים איך לשמור על המשפחה, איך לנווט בין דרישות נוגדות, איך להכין את החרוסת הכי דלת סוכר וכו' וכו'
מאות מתכוני חג לכל טעם, מין, עדה ומחלה, והכל ממוקד ב"ערב אחד" כפי שכתב מישהו בפורום אחר.
אצלינו אף פעם לא היתה בעיה.
כשהורינו היו בחיים, חילקנו את פסח וסוכות. הוריי קבלו את סוכות, חותנתי ובעלה קיבלו את פסח. אצל הוריי רק בת זוגי ומשפחתי היו [ הקטן היה בחו"ל או התחרד; הגדול ואשתו בזו להוריי כלכך שלא יכלו להגיע] והורי בת זוגי. אצל חותנתי, גם בנו של בעלה מנישואיו הקודמים, משפחתו, הוריי - היה כיף ולא כשר. ארוחה מצוינת שהתרכזה בטיב האוכל, בהתאמת המנות והקינוח למוזיקה מפוארת של טעמים, מראות וצלילים [ אופרה בקיצור].
אנחנו נהנים משלווה של מבוגרים - החותנת, זוג חברים אהוב, הבן אם אינו עובד. הבת עם משפחת בעלה [שם ישנו ענין מסורתי, והדברים מובנים]. מבשלים אוכל טעים לפי כללי המתכון, הכשרות.. נו באמת..

 

[סיגלית 2014]

למרות כל הכתבות והפטפטת

אנחנו עדיין חוזרים למקורות ומכינים את אותם המאכלים וכנראה גם מתראים עם אותם אנשים בחגים.
בטלויזיה ובעיתונים שוב יחזרו על אותם הדברים בכל חג ובכל שנה וידברו על אוכל, על שמירת המשקל והדיאטות לאחר החג, על משברים משפחתיים ועל כעסים לא פתורים שבדרך כלל "מציצים" ו"מרימים ראש" בחגים.
וכל זה בשביל ערב אחד?
לא מדויק, יש הכנות לפני (לא רק פיזיות, יש גם נפשיות ורגשיות)
ויש את "הניקיון" אחרי (ביאור תוצאות).

בעבר די נהנתי בחגים ואפילו ספרתי את הימים להכנות ולחגים עצמם. בשנה האחרונה, לצערי כבר אין לי כוחות. אילו יכולתי לוותר על הכל, הייתי מעדיפה לעצום עיניים ולהתפלל שכאשר אפקח אותן הם יעברו.

טוב לשמוע שאצל אחרים זה אחרת. תמשיכו להנות