ע"ע DNA
אני חושב שזה כבר די מוגמר ומקובל היום [1], שאנחנו בני האדם (וכלל היצורים מבוססי DNA) מוגדרים באופן די משמעותי ע"י הגנים שלנו (ב"גנים" כאן בדיון הלא מדעי הזה, אני מכנה את כלל התורשה על סוגיה ואולי גם (למרות השוני) השפעות מתקופת ההריון (שלא נובעות רק מתורשה)). זה לא אומר שלסביבה אין השפעה, אבל זה גם לא אומר ההיפך, כלומר שאנחנו "
הלוח החלק" (ע"ע ספר בשם זה), אנחנו לא.
אני מאמין שלמשיכה (וכיו"ב) יש רקע מולד. מבלי להתפלסף כאן יותר מידי, זה נובע (כמעט) לוגית מכל מיני דברים (אפרופו לוגיקה, היום הזכרתי למישהו שבקורס "לוגיקה מתמטית" (במסגרת לימודי לתואר ראשון במתמ' ומד"ח) קיבלתי 100 עגול (זה פשוט בגלל שהיה לי זמן להתכונן למבחן ההוא... לא מעבר..) אז יש לי יכולת לוגית סבירה לפחות
).
כמובן שאפשר ללכת נגד הטבע שלך. אפשר למשל לאכול משהו מר, כי מישהו אומר לך שזה בריא... אבל ל'טבע' (/אבולוציה/בורא-עולם/...) יש (בסבירות גבוהה) סיבות טובות שהוא גורם לך לחוש כך. כל עוד אין הבנה מדוע זה כך (ובתחום הזה, זה לא מעט כך), אין לטיעון בעד ה'טעם המר', בהכרח תוקף (באנלוגיה הזו, ה"טעם המר" לפלוני, יכול דווקא להיות "מתוק" לאחר, שנאמר באיגליזית מדוברת:
"One man's meat is another's man poison").
אני גם מאמין שעלולה להיות כאן מעין "
תגובת שרשרת" שכזו. אם נניח שב'גדול' "לכל סיר מכסה משלו" (אם תחשבי על זה, זה גם הגיוני ואפילו תיאורטית (ובתנאים מסויימים) אפשרי, ע"ע "
שידוך יציב"), אז ברגע שלמשל אדם (M1) 'תופס' לו בת-זוג שלא מתאימה לו (F2) (ונניח גם שהוא פחות מתאים לה) כי אז הוא 'משבש' את האיזון הטבעי... כי אולי לו מתאימה מישהי אחרת (F1) שבגלל זה תיאלץ גם לקחת בן-זוג אחר (שגם לא מתאים לה).. ובדומה בת-זוגו (F2) מפספסת בן-זוג מתאים (M2) וכן הלאה והלאה...
באלגן !
ועד לא דנו בהשלכות של הבחירה להתרבות עם A ולא עם B לגבי לדורות הבאים (צאצאים ובניהם וכן הלאה)... נושא שלם.
[1] ראיתי, ברשת, סדרת הרצאות של פרופסור לפסיכולוגיה שדן במחקרים מהשנים האחרונות בנושא תורשה-סביבה. בתחומים מסויימים לתורשה בהחלט יש השפעה ניכרת, זה גם תלוי גיל. יש תחומים שהשפעה התורשתית מתצבטאת יותר כשהאדם כבר בוגר מספיק.