הסבירי בבקשה את "שונאת שמתחילים איתי ברחוב בגלל..."...
אני מנסה להבין "אותך" (כנציגה של המין הנשי כאן) מהכיוון ההפוך.
אני לא מתחיל עם כל בחורה ברחוב... כלומר כשאני כבר רואה מישהי שמוצאת חן-בעיני (אירוע די נדיר) וכשאני אוזר אומץ לפנות אליה, אז כאילו... אני מצפה שהבחורה דווקא תעריך את זה, גם כמחמאה עבורה (ואני כמובן מתכוון לפניה בצורה מנומסת ומכבדת) וגם שתראה בזה הזדמנות, כמובן אם היא פנויה, מחפשת ואם אני נראה לה (אם היא לא פנויה ברור שזה עלול להפריע לה אם זה קורה הרבה (יש תרבויות שמצאו לזה פיתרון, לאישה נשואה יש סימן שמעיד על כך..)).
אגב, בפועל, היו בחורות שהתחלתי איתן במרחב הציבורי ושהעריכו את זה ("איזה אומץ"..), היו כאלה ש"עיקמו את האף...". אני זוכר אחת שמצד אחת התלהבה כל-כך מזה שהתחלתי איתה שהחלה לקפוץ תוך צעקה "יש!" (אחר ששוחחנו כמה דקות ושאלתי אם אפשר להכיר אותה ולקבל מס' טלפון), אבל דקה אח"כ אמרה לי "אבל מה, ככה להכיר מישהי ברחוב? זה לא מכובד ואני בדרך-כלל לא אוהבת את זה ומתעלמת".
כל עוד הגבר מוצא חן-בעיניך, כל עוד זה בצורה מכובדת ומנומסת, כל עוד את מעוניינת, כל עוד את פנויה והוא פנוי וכל עוד הכוונה היר רצינית (לא סטוצים ושאר מרעין בישין (לטעמי לפחות)) אז למה לא? אולי את מפספסת את אהבת חייך בגלל סטיגמות?...