מתחת לעץ הלימון הצהוב - שרשור ראשי

[ליפא העגלון]

פרק שמיני "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק שמיני-המספר 14 הרעיון לעשות הרבה כסף בפרק זמן קצר קסם למימי "חצי שנה אעבוד קשה וכך אחסוך סכום רציני" חשבה לעצמה כשניסתה להשתכנע אך מצד שני לא אהבה את המחשבה על החזרה לעבודה בה עבדה בישראל כנערת ליווי.מימי הבינה שעליה להחליט ולפעול מהר לפני שפרנץ ישכיר את החדר למישהי אחרת.חשבה איך לשכנע את ג´יין שתעזור לה ותכניס אותה לעסק.מימי שמה לב על מבטיה המגורים של ג´יין כשהיא היתה יוצאת עירומה מהמקלחת להתלבש בחדרה.מדי פעם התחככה בה בגופה אך ג´יין לא הסגירה את מחשבותיה,במיוחד כשמימי לא התעניינות בנושא כך עלה בראשה הרעיון באותו הבוקר עלפני שג´יין הגיעה הכינה לה מימי ארוחת בוקר.ג´יין נכנסה לדירתם המשותפת עייפה וסחוטה,מאד שמחה למצוא כוס שוקו חם לצד לחמניה וחמאה הולנדית טריה" עבדת קשה ואני רוצה לפנק אותך" אמרה מימי בקול שקט וחושני לג´יין המופתעת שאכלה בהנאה את ארוחת הבוקר לפני שנכנסה למקלחת.מימי חיכתה לה שתסיים וכשזו יצאה מהמקלחת עמדה ממולה עם מגבת פרושה."אמרתי לך היום שאני מפנקת אותך" אמרה מימי והחלה לנגב את גופה העירום של ג´יין.ג´יין חשה בערה בגופה כשמימי החלה לעסות וללטפה בחלקי גופה האינטימים."כן,תמשיכי"ביקשה ג´יין בקול אנחה,עכשיו ידעה מימי שהיא לא טעתה,למזלה הרב.שני הבנות נכנסו אל המיטה תוך שהן נושקות זו לזו לאחר שמימי פשטה את בגדיה ושניהן נותרו עירומות. פתאום ללא אזהרה קמה ג´יין מהתנוחה בה היו ורצה לחדרה"שיט,הרסתי את הכל" חשבה מימי כשנבהלה מהמהלך המהיר של ג´יין.כעבור פחות מדקה בה מימי רצתה לקבור את עצמה הופיעה ג´יין בפתח החדר כשבידה ויברטור."עכשיו אני אפנק אותך" אמרה ג´יין ומימי נשמה לרווחה. "את משהו לא נורמלי" אמרה ג´יין אחרי המקלחת המשותפת שסיים את מסע התענוגות שערכו.עכשיו לאחר שהכשירה את הקרקע יכלה לדבר עם ג´יין על מה שרצתה "מה קורה עם החדר שלידך?" שאלה מימי וניגשה ישר לעניין תוך ניצול המצב וההזדמנות שחברתה עדיין בשיכרון חושים ותעשה הכל למענה."כמו שאני מכירה את פרנץ הוא כבר ישכיר את המקום למישהי עד שפטרישה תחזור" השיבה ג´יין והתפלאה על השאלה."למה את שואלת,נשמה יפה שלי?"התעניינה ג´יין תוך קילוף תפוח עץ ירוק וחמצמץ לה ולמימי."חשבתי שאוליי... אשכור את החדר של פטרישה" השיבה מימי בגימגום קל תוך מבט לעינייה הירוקות של ג´יין ולקחה נגסה מהתפוח המקולף."סמכי עליי יהיה בסדר" אמרה ג´יין בדיוק אותו משפט כשנפגשו בפעם ההיא ליד הדלת הנעולה ומאז הפכו לחברות בנפש וכעת גם בגוף. "היום בערב אגש לפרנץ ואסגור עימו על חוזה לחצי שנה" תיכננה ג´יין את מה שתעשה ונשקה לפיה."תצטרכי לארגן לו תשלום מראש וגם לעבור בדיקה כמו שהחוק מחייב את כל הבנות" הבהירה ג´יין ועצמה את עינייה לחטוף כמה שעות של תנומה. אחרי הצהריים ניגשו שני הבנות לקליניקה פרטית המוכרת ומאושרת על ידי המדינה."היו לך מחלות מין בעבר?" שאל הדוקטור הממושקף."לא היו לי" השיבה מימי בבישנות."פריחה על העור?משתמשת בסמים?אלכוהול?" דיקלם הרופא את שאלותיו מבלי לחכות לתשובה ואף לא להביט בלקוחה שמולו."טוב,תתפשטי" ציווה הדוקטור וכעבור רבע שעה של בדיקה מקיפה שלח אותה לפקידת הקבלה כדי שתקבל תעודה רפואית המעידה על בריאותה התקינה המאשרת לה לעסוק במקצוע העתיק בעולם."תצטרכי לבוא כל חצי שנה לבדיקה" אמרה הפקידה תוך הדבקת חותמת על התעודה שכל בת שעבדה ברובע החלונות האדומים היתה חייבת להצטייד בו על פי חוקי המדינה ולעבור בכל חצי שנה בדיקה שגרתית. "יש אני כשירה" קרצה מימי לעברה של ג´יין בצאתה מחדר מהקליניקה ונשקה לה. "יהיה בסדר אל תדאגי" נפרדה ג´יין ממימי,המשיכה למקום עבודתה וקיוותה לתפוס את פרנץ תאב הבצע במצב רוח טוב ולסגור עימו,העיקר שחברתה תהיה מרוצה. "ג´ייני,כסף במזומן אישור רפואי והחדר שלה לחצי שנה לפי הכללים שלי" הבהיר פרנץ תוך נגיסה גדולה מהסנדביץ שבידו,בדיוק רב כמו שג´יין ציפתה וקיוותה שיהיה. המשך פרק שמיני יבוא-יום טוב ושקט "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ח´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"מימי יקירתי,מחפשים אותך במועדון למה את לא מגיעה?"שאל מרקו והתעניין על העילמותה מהעבודה."תגיד לחבר שלך שיילך לעזאזל הוא והעבודה שלו,אני לא מגיעה יותר למועדון הזה" השיבה מימי בכעס שעדיין נותר בה על בעל המועדון שהעביר אותה מתפקידה,את כל עצביה הוציאה על מרקו המסכן שרק ניסה לעזור ולתווך בין הצדדים."הבנתי,אם תצטרכי עזרה או משהו,את יודעת איפה למצוא אותי" חתם את השיחה הקצרה ביניהם עם הנערה שהשתנתה מקצה אל קצה מאז שפגש בה אך עדיין אהב אותה וקיווה לפגוש בה שתירגע. כעת נותרה מימי ללא עבודה,תלוייה היתה בתשובתה של ג´יין האמורה לשוב בעוד כמה שעות מוקדם בבוקר,כל הלילה לא עצמה עין וכבר לא ידעה מה טוב ומה עדיף לה ברגע זה."חצי שנה של עבודה קשה ואני חוזרת לישראל" ניסתה שוב לשכנע את עצמה בויכוח הפנימי שהתחולל בתוכה.במוחה כבר החל להתבשל התוכנית לאחר שהתאכזבה מהאפשרות להשתקע בהולנד כמו שקיוותה עם הגעה לכאן,געגועיה לארץ והרצון לחזור ולהיות אותה מימי טהורה שלא מפקירה את גופה גברו עליה.לכן היתה נחושה עוד יותר לעשות סכום כסף גדול,לטייל קצת באירופה שקסמה לה מסיפוריה של ג´יין. מימי בלתה את הלילה עם כותנת לילה מול מרקע הטלויזיה כשהיא זוללת להנאתה מקערת גלידה גדולה בטעם תות בננה.דילגה בעזרת השלט שבידה בין ערוצי הטלויזיה הרבים והמגוונים,נעצרה מול תחנת החדשות האמריקאית ה-CNN .תמונה של אוטובוס שרוף חסר גג ריתק אותה לתחנה,פניםמבועתים של אנשים חסרי אונים שזה עתה עברו בגיהנום של תופת ואש מוחלצים ומטופלים עלידי כוחות הצלה וסתם אזרחים שנקלעו למקום.על המדרכה ממול התעכבה המצלמה על שורת הגופות המכוסים בבד שחור ולפי גודל הגופות הבינה שיש גם ילדים קטנים בהם.קולות יללות אמבולנסים התערבבו בצרחות של נשים בוכיות.לובשי מדים בצבע ירוק זית נתנו הוראות בשפה שנשמעה לה מוכר.מימי הגבירה את הוו ליום במכשיר"רועי זרוק לי תחבושת אישית"שמעה קול של חייל המטפל בפצוע וצעק לחברו.כן היא לא טעתההקולות היו בעברית כעת גם הבחינה בכותרות שמתחת לתמונות,הפיגוע קורה בישראל בתחנה המרכזית של העיר אשדוד.השדרן האמריקאי דיווח באדישות על מחבל מתאבד שפוצץ עצמו בתוך האוטובוס העמוס בנוסעים שעמד לצאת אל דרכו לכיוון תל-אביב."נמנו עד כה 14 הרוגים ועשרות פצועים" דיווח השדרן והחזיר את השידור לאולפן שעבר לדווח על אירועי ספורט בעולם. מראה הגופות,האוטובוס השרוך ובכי הניצולים זיעזעו אותה מיד חשבה על אחותה יפה שגרה באשדוד."יפה הכל בסדר אצלכם?"שאלה מימי בדאגה את אחותה מהצד השני של קו הטלפוןאחרי כמה נסיונת בשעה האחרונה כשניסתה להשיגה ורק עכשיו עלה בידה לדבר עימה."כן,למה?"השיבה יפה בשאלה "היה אצלכם פיגוע בתחנה המרכזית,אז דאגתי"גילתה מימי ליפה שהסבירה לה שכרגע חזרו היא בעלה והילדים מאירוע משפחתי והפיגוע עליו היא מדברת התרחש בצהריים לפני כמה שעות."איזו אהבלה אני"השיבה מימי בנשימת רווחה כשראתה שכבר לילה בהולנד ובטח גם בישראל ואילו בפיגוע ששודר בטלויזיה רואים אור יום. "ניסתי להתקשר קודם אבל לא הסתדר לי"שיקרה מימי ולא הסגירה את העובדה שהיא בארץ רחוקה."אני מה זה דואגת,כבר הפיגוע הרביעי החודש הזה" אמרה יפה בקול מודאג מבלי לדעת שמימי נמצאת בחו"ל ולא יודעת על האירועים האחרונים בישראל.מימי הרגישה צביטה בלב,הרגשת הזדהות וכאב על המתרחש רחוק ממנה וקרוב לליבה,אילו יכלה היתה עולה על המטוס הראשון וחוזרת לארץ.חשה בסערת רגשות געגוע לארץ,כמו אותם ישראלים יורדים שאיך ששומעים שישראל מצוייה בסכנה ומלחמה מיד חוזרים לארץ כדי לעזור בהגנה על המולדת.אך כעת היא לא יכולה לעזור,אין לה לאן בדיוק לחזור וסכום הכסף שיש לה עדיין לא מספיק למשהו רציני וכנראה שתמצא עצמה באותה העבודה בדיוק כמו שעזבה את ישראל.אילו עכשיו יש לה הזדמנות להרוויח המון כסף באמסטרדם,שיכנעה את עצמה ונרדמה מול הטלויזיה הדולקת כשהגלידה בתוך הקערה שעל השולחן כבר נמס מזמן והפך לנוזל בצבע צהוב אדום. מוקדם בבוקר חשה בשפתיים עדינות הנושקים לשפתיה וזיהתה לפי ריח הבושם הנעים שזו ג´יין ששבה מהעבודה.מימי פקחה את עינייה וכבר חשה את ידיה של ג´יין מלטפות את גופה."את לא עייפה אחרי העבודה?"שאלה מימי את ג´יין מלאת המרץ כאילו שזה עתה התעוררה משינה דשנה ולא כאחת שחזרה מליל עבודה קשה."בכלל לא,כל הלילה ששכסתי עם אחרים חשבתי רק עלייך"השיבה ג´יין בקול שקט וחושני ושיתפה את מימי כשסיפרה לה על ערב ריווחי שהיה לה עם הרבה טיפים ועם 14 לקוחות שזה מעל הממוצע באמצע השבוע.המספר 14 העביר במימי צמרמורת כשנזכרה ב14 הרוגי הפיגוע והתמונות שהתרחשו אתמול בישראל. המשך פרק שמיני יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק ח´ "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"אגב,מהיום את שכנה שלי לעבודה" לחשה ג´יין תוך שהיא נושקת לצווארה של מימי."ידעתי שאפשר לסמוך עלייך" השיבה מימי ונשקה לג´יין נשיקה גדולה שכל כולו הבעת תודה.ג´יין נפלה עייפה על מיטתה ומימי ניצלה את ההזדמנות לצאת למסע קניות קטן לכבוד העבודה החדשה.במרכז הקניות הסמוך קנתה בגד ים צר מידות בצבע צהוב זוהר,סדין בצבע תואם,כמה מגבות קטנים ורדיו טיפ קטן. התרגשה לקראת החוויה החדשה שהיא עומדת לעבור התכוננה לכך נפשית לקראת המפגש המחודש עם לקוחות החושקים בגופה תמורת כספם. "חדר מספר 14 שלך,אמר פרנץ בחיוכו המרושע."שוב פעם הסיפרה הזו"חשבה מימי לעצמה ושילמה לפרנץ במזומן דמי שכירות של חודש מראש כמו שסוכם,הפקידה אצלו את האישור הרפואי כפי שעשו כך שאר הבנות. מימי נכנסה בהיסוס אל חדרה בקצה המסדרון הארוך,החדר דמה בדיוק רב לחדרן של שאר ההבנות.פרשה את הסדין החדש שקנתה על המיטה והתאים כל כך לבגד הים הזוהר שלבשה על גופה.בזו אחר זו נכנסו כל הבנות שבמסדרון המשותף אמרו שלום ואיחלו בהצלחה לבחורה החדשה."הכל בסדר,יקירתי?" שאלה ג´יין כשנשארה אחרונה לחדרה של מימי וליטפה את ראשה,הבחינה בהיסוס של חברתה היושבת על המיטה ועדיין מהססת מלהרים את הוילון ולהתחיל בעבודתה החדשה. "כן,יהיה בסדר,הקליינט הראשון ואכנס לעניינים,השיבה מימי לג´יין."את נראית נפלא,את תמשכי את כל הקליינטים,יפה שלי" אמרה ג´יין במבט מגורה למראה הגוף המדהים והפנים התמימות בשילוב בגד הים הסקסי של מימי."תכניסי רק מי שנראה לך ואל תורידי את המחיר"הסבירה לה שוב ג´יין על המחיר הקבוע בין כל הבנות כשאף אחת לא שוברת את המחיר המוסכם לאותו ערב.מימי הינהנה בראשה כאומרת "אין בעיה"."ואם ישנה בעיה אני בחדר הסמוך תיכנסי בכל עת שצריך"סיימה ג´יין את הסברה ואיחלה שוב בהצלחה למימי לפני שחזרה לעבודתה עתה נותרה מימי לבדה "על החיים ועל המוות" אמרה לעצמה ובמכה אחת הרימה את הוילון.הדקות הראשונות נראו לה כנצח,היו עבורה סיוט אחד גדול וחרטה קלה עלה בליבה על הימצאותה שם.לא העזה בתחילה להביט אל כיוון הרחוב לתוך עיניהם של הגברים הרבים ששלחו אליה מבטים,חיוכים וקריצות עיניים.חלקם שלחו מבטי ליגלוג אך רוב המבטים היו התפלאות למראה יופייה של הנערה בחדר האחרון בשורה.כעת הרגישה מימי כמו חיה בכלוב,נזכרה איך הביטה בחמלה על החיות כשטיילה לא מזמן בגן החיות העירוני "ארטיס",הסמוך לרובע היהודי כשצפתה בקופים המסכנים והאריות שנראו אומללים ולא מסכנים שהתעלמו מהאנשים המביטים בהם ובמעשיהם.עכשיו חשה בדיוק כמוהם,רצתה לעזוב הכל ולברוח משם אך לא יכלה לעשות זאת. אנשים מכל המינים והסוגים עברו שם,בלטו במיוחד קבוצת התיירים של גברים שחורים בגיל הביניים הלבושים באלגנטיות רבה,חליפות יקרות עם עניבות תואמות.שוחחו ביניהם בנימוס ותוך כדי שיחה שלחו מבטים אל הבנות שעמדו בחלונות פיזזו וחייכו לעברם.אחד הגברים שעמד בראש החבורה ונראה כמו המדריך או המנהיג שלהם ניגש אל חלונה של מימי ונעמד ממולה כשחבריו לוחשים לו ומעודדים אותו להתקרב יותר.מימי שעדיין לא היתה מנוסה כמו שאר הבנות ברובע לא עזרה לו להשתכנע.לאחר עוד התלבטות דפק הגבר השחור על הדלת בעדינות והראה שהוא מעוניין בחסדיה.מימי היססה קלות ופתחה את הדלת,ידעה שתצטרך לעשות זאת בשלב כלשהוא ועדיף כמה שיותר מוקדם."מאה גילדין" אמרה מימי כשפתחה לו את הדלת וקיוותה בליבה שהגבר יסרב ויילך אך הוא נראה יותר נרגש ממנה וכשראה את חבריו הלוחצים עליו מאחור אזר אומץ "בסדר,אני מעוניין להיכנס" אמר בקול מהוסס ונרגש.מימי סימנה לו להיכנס לראשונה הורידה את הוילון,קיבלה קליינט,שמה קלטת בתוך הטיפש שהשמיע מוסיקה אתנית שקטה."נעים מאד אני פיטר" אמר הגבר והוציא שטר של מאה גילדין מכיסו"נעים מאוד אני מוניקה,מהיכן אתה?" שאלה מימי והחלה אט אט לצאת מ"ההלם בקו"ם" שאחז בה.הגבר סיפר שהוא מדרום אפריקה ובא עם חבריו לטיול ברחבי אירופה "ולא ויתרנו על הסיור ברובע המפורסם" אמר פיטר בחצי התנצלות על היותו שם "האמת,לא תיכננתי להיכנס אבל כשראיתי את יופייך לא יכולתי לפספס את ההזדמנות של להיות עם האישה הכי יפה בעולם" המשיך פיטר בביישנות כשהחמיא למימי וזו החלה להסמיק מעט.למרות שהתרגלה למחמאות על יופייה הרב הפעם זה נשמע לה אמיתי ומהלב."תודה על המחמאה" השיבה מימי וכעת הרגישה חופשיה עם הגבר שמולה והודתה בליבה על היותו הלקוח הראשון שלה כאן. פיטר השאיר לה טיפ גדול ומימי נפרדה ממנו בנשיקה על לחיו של הגבר שהתנהג ממש בג´נטלמניות בכל הקטע המיני ביניהם."שמרי על עצמך ותודה לך" אמר לה ויצא מפתח חדרה אל הרחוב אל חבריו הממתינים לו.מימי הסתכלה על השטר שהשאיר לה הקליינט כטיפ וחשה באותה הרגשה נעימה כשקיבלה משאול ברנר את השטר הראשון כששהתה אז בביתה של סיסי. בזה אחר זה נכנסו רוב חבריו של פיטר בהמלצתו אל מימי שחיסלה את כל הקונדומים בגודל אקסטרא שהיו לג´יין ונאלצה לבקש עוד משליחו של פרנץ.בסוף הלילה ספרה את שקיות הקונדומים הריקים,14,בסך הכל ספרה ולא ידעה אם זה מקרי או שזה מכוון מלמעלה "שוב המספר הזה" חשבה בלבה. המשך הסיפור יבוא-לילה טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק תשיעי "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק תשעיע-מכל הלב חודש לפני הגיוס הוזמן ברטו כמו כל תלמידי הישיבה לאולם השמחות בעיירה נתיבות.שם ערך רבם ברב אליהו את טקס ברית במילה לבנו השלישי שנולד שבוע קודם לכן.החבר´ה מהישיבה רקדו ועשו שמח יחד עם רבם כמו שידעו והירבו לעשות בתקופה האחרונה כשהגיעו לפירקם ונישאו. בשולחן משפחת בר-טוב ההומה בבני משפחתו של רבי אליהו היכן שישבו הוריו, ישבה נערה יפת מראה בעלת פנים נאות כשהחיוך לא מש מפניה הקורנות.בעלת שיער שחור ומתולתל האסוף בקוקיה לבנה שהלמה את שמלתה,עינייה החומות בלטו על פניה הנאות ורק הוסיפו ליופייה. ברטו שמעולם לא הרגיש את טעם האהבה במבט ראשון חש ברגע זה בתחושת האהבה שבדרך כלל כתב בשיריו וכעת הרגיש כך בתוך תוכו כשראה לראשונה את הנערה שמיד כבשה את ליבו."בוא ברטו אציג אותך למשפחתי"אמר רבי אלי לתלמידו בין סידרת הריקודים למנה השניה שהוגשה לאורחים.נהג עם ברטו כך לא כמו שנהג עם שאר תלמידיו,את ברטו העריך קצת יותר החשיבו כבן משפחהולא הסתיר זאת כשדאג לכל מחסורו. "יברכך ה´ וישמרך מכל משמר" בירך המקובל את הצעיר כששם את ידו הימנית על ראש הנער בעוד זה שולח מבט ארוך לעבר הנערה שישבה ליד אביה ומצאה חן בעיניו."וימלא את כל משאלות ליבך" סיים המקובל את ברכתו וברטו ידע בדיוק איזה משאלה היה רוצה שתתגשם לו."זו אחותי רוחמה"אמר רבי אליהו תוך הצגת כל בני משפחתו לפני ברטו.במשך כל האירוע לא יכל ברטו להסיר את עיניו מן הנערה הנאה למרות שידע שבכך הוא חוטא כלפי שמיים.מבטו לא מש ממנה עד שפגש במבטה,ליבו הלם בחוזקה כשרק כמה שורות של שולחנות הפרידו ביניהם. בתחילה השפילו את עיניהם אך מיד נפגשו שוב מבטם.ברטו הבחין ביציאתה של רוחמה מהאולם ויצא טחריה,לקח נשימה ארוכהכשנעמד מולה,לא ידע אם תהיה לו הזדמנות לפגושה שוב לכן התגבר על ביישנותו."שלום לך אני ברטו,מה שלומך?" שאל אחרי ששכח שכבר הוצג בפני משפחתה ובפניה קודם לכן וחיפש את המילים המתאימות במבוכה הרגעית.,כן אני זוכרת"השיבה רוחמה בחיוך ביישני עם סומק קטן על לחייה."חם בפנים"ניסה ברטו לפתח שיחה מבלי שידע איך לעשות זאת מול הנערה בה התאהב ומפיו לא יצאו המילים כדי לתאר את הרגשתו."עדיף שלא יראו אותנו יחד".בפעם הראשונה דיברה עם בחור שמצא חן בעינייה אך אסור לה לפתח איתו קשר למרות רצונה.הרי בעוד חודשיים היא אמורה להינשא לאבך צעיר מבני ברק השידוך שיועד לה מזה זמן לא רב ובו פגשה וראתה אותו פעמים ספורות ולא חשה בשום רגש כלפיו. ברטו חש די מבולבל בזמן שנשאר לבדו מחוץ לאולם "הלוואיי שהייתי יודע את מחשבותייה" חשב לעצמו,עכשיו אחרי שדיבר עימה ונדמה לו שהיא גם מעוניינת בו חש שהוא רוצה בה יותר,ידע שעליו לפעול כעת וזה מבחנו האמיתי. לפנות ערב לפני שחזר ברטו עם האוטובוס אל הישיבה יחד עם חבריו חזרה צפונה למרכז הארץ ניגש ברטו לרוחמה ונתן לה פתק מקופל אותו כתב קודם לכן כשהיה בחוץ.רוחמה לא אמרה מילה רק שמה את הפתק בכיס שמלתה ונשמה לרווחה כשאיש מבני משפחתה לא הבחין במהלך. "כשראיתיך לראשונה הכל בי השתנה חשבתי שמלאכים יש רק בשמיים עד שראיתי את היפה בנשים,כן אותך עכשיו אחשוב עלייך כל הזמן"התרגשות גדולה חשה רוחמה כשקראה שוב ושוב את מכתב האהבה שנכתב בכתב יד נקי ויפה.מכתב שקיבלה מהבחור שפגשה לראשונה באולם השמחות עכשיו הרגישה יותר מבולבלת וחסרת אונים ומצד שני מאוהבת. "ברטו אני עושה שבת אצל הוריי למה שלא תבוא ותקבל ברכה מאבי לפני גיוסך?" הציע רבי אליהו לתלמידו שבוע לפני שזה התגייס.ברטו רצה לזעוק"כן" בוודאי שרצה בכל מאודו לפגוש ולראות שוב את רוחמה אותה לא ראה ולא שמע עליה מאז האירוע באולם השמחות בנתיבות."בעזרת השם הפעם אני בא,בלי נדר"השיב ברטו וקבע עם רבו למחרת בצהריים כשברטו סופר כל שעה עד שייראה את רוחמה. רק כשחזרו מבית הכנסת מתפילת ערבית של שבת והתיישבו סביב השולחן,רק אז הבחין ברוחמה העוזרת לאימה בהגשת ארוחת השבת לשולחן בו הצטופפו מעל לעשרים איש מבני המשפחה."טעים לך הדגים,רוצה עוד?"שאלה אימה של רוחמה את ברטו שאכל את הארוחה שהוגשה לו בתיאבון רב."מאד טעים,מזכירים לי את האוכל של אימא" השיב ברטו בנימוס בשעה ששלח עוד מבט לעברה של רוחמה וכשפגש שוב במבטה לא ידע איך לפרש את פשרו,מבטיהם ניפגשו שוב ושוב חאורך הארוחה הפעם כבר לא השפילו את מבטם. "תודה על המכתב" אמרה לו רוחמה בעת שפינתה את הכלים מהשולחן ומצאה את ההזדמנות בזמן שכולם שרים שירי שבת."זה מכל הלב"השיב לה ברטו והצטרף לשרים,כל הלילה לא עצם עין ורק חשב עליה שדומתה לא סר מראשו. למחרת בבוקר אחרי ארוחת השבת העדיף ברטו להישאר בגינה הגדולה ולא להצטרף לטיול השבת שאירגן רבי אליהו כשלקח את בני משפחתו לטיול רגלי בין הפרדסים והשדות הפזורים סביב העיירה בה גדל. "שמש נחמדה יש השבת" אמר ברטו כשהרים את עיניו וראה את רוחמה ממולו ושבר את השתיקה הקצרה כשנעמדו זה מול זו."בא לך לטייל קצת?"שאלה רוחמה באומץ לא אופייני לה."איתך זה בטח כמו לטייל בגן עדן"אמר ברטו "ומי לא רוצה לראות את גן העדן ולהיות בו"המשיך ברטו ברינוניו ופניה של רוחמה האדימו מסומק שרק הוסיף לפנייה היפות."יש לך כישרון פיוטי"אמרה הנערה כשהסומק נמוג מעל פניה."כבר אמרתי לך הכל מהלב,ומקווה שנכנס גם ללב"אמר ברטו כשאחז בידו הימנית על ליבו. הנאה גדולה חשו בלהיות אחד בחברת השניה לא הרגישו בחלוף הזמןוהם כבר כמה שעות ביחד.ברטו סיפר לה על ילדותוועל הדרך שעבר עד שפגש באחיהובזכותו חזר בתשובה.רוחמה הקשיבה בצמא לכל מילה שלו,הבחור עשה עליה רושם טוב,אמיתי וכנה.לה לא היה הרבה מה לספר לו על ילדותה המשעממת לכן רוב הזמן שתקה ,על השידוך המיועד לה לא העזה לגלות לו.כל כך חשה בטוב איתו עד שרצתה שהכל יהיה אחרת ושונה ואוליי יקרה נס. המשך הפרק יבוא-יום טוב ומוצלח "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק ט´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"נהיה כבר מאוחר ועוד מעט תפילת מנחה" אמרה רוחמה כשהסתכלה על השעון וקטעה את סיפוריו."רוחמה...אני רוצה שנהיה בקשר" אמר ברטו בקול מהסס ומסר לה את הכותבת שבבית הוריו על מנת שיתכתבו."ובקשה אחת קטנה לי אלייך אם תוכלי לשלוח לי תמונה קטנה שלך" אמר ברטו שאט אט חש בטוח לדבר עימה בחופשיות."תמונה שאשים בארנק ובכל פעם שיהיה לי קשה בצבא אסתכל על פני המלאך שלך מבעד לתמונה" המשיך ברטו בהערפת מחמאותיו אליה. במוצאי שבת כשהתכונן לנסיעה צפונה חזרה לביתו ניגשה אליו רוחמה ומסרה לו מכתב בתוך מעטפה קטנה.כשהגיע אל בית הוריו פנה אל חדרו ופתח את המעטפה ובתוכו לא נכתב כלום רק תמונתה של הנערה בה היה מאוהב מחייכת אליו מבעד לתמונה."מכל הלב" נכתב מאחורי התמונה בכתב ידה. במשך שלושת השבועות של הטירונות חשב ברטו המון על רוחמה ודמותה לא משה מעיניו,שאב כוח מתמונת הנערה וכל פעם נדהם מחדש מן היופי שחייך אליו מבעד לתמונה.עכשיו תיכנן להסתדר קצת ואז ייגש לדבר עם רבי אליהו על אהבתו האמיתית לרוחמה אחותו. רוחמה בתשובתיה למכתביו לא הסגירה את עובדת נישואייה שהלכו והתקרבו,כל כך טוב לה בקשר עימו שרצתה לדחוק זאת אבל ידעה היטב שבקרוב מאד היא תיאלץ לספר ולבשר לו זאת. ברטו סיים בהצלחה את הטירונות ואף נבחר לטירון המצטיין.שובץ כפי שהובטח לו בבסיס הקישור ביפו לא הרחק מהישיבה,שירות בתור משגיח כשרות במטבח הקטן שבבסיס.מעכשיו היה לו סדר יום עמוס בבוקר התעורר מוקדם לעבודת חלוקת העיתונים כשסיים את העבודה המשיך משם אל הבסיס בו שירת ולקראת הערב חזר לישיבה ללמוד תורה.במשך כל היום חשב המון על רוחמה מיום ליום התגעגע אליה יותר. "רוחמה קניתי רכב והייתי רוצה לבוא לראותך,תכתבי לי מתי כדי שאוכל לקחת יום חופש מהצבא,באהבה וגעגועים,ברטו" כך כתב לה במכתבו האחרון ששלח אליה אחרי שקנה רכב קטן בכסף שחסך מעבודתו.עכשיו יוכל לנוע יותר בקלות מהעבודה אל הבסיס ומשם לפנות ערב לישיבה. כשקיבלה רוחמה את המכתב כבר גמלה בה ההחלטה לגלות לו את גבר חתונתה האמור להתקיים בעוד פחות מחודש.עלה לעצור כל קשר ביניהם,מצד אחד אהבה אותו אהבת אמת אבל מצד שני לא ידעה איך לספר למשפחתה על רצונה לבטל את החתונה ואין היא רוצה בשידוך הקרוב.מספיק סבל אביה כשאחותה הקטנה ממנה בשנה ברחה מהבית לפני זמן לא רב והפצע עדיין לא הגליד אצלו הפצע שבתוך ליבו ובקושי רב הוא מנסה להתאושש מזה.כל כך העריצה ברגעים אלו את אומץ ליבה של אחותה,מזמן לא שמעה ממנה אך בטוחה היתה שהיא הצליחה וכעת היא מאושרת וחופשיה בדרכה. "ברטו אני אוהבת אותך נורא,אתה האהבה היחידה שהיתה לי,לא היה לי האומץ והכח להגיד לך זאת קודם,מקווה שתסלח לי שלא אמרתי עוד בהתחלה וכך היו נמנעים משנינו הסבל שאני עוברים כעת" כתבה רוחמה לברטו כשגילתה לו את דבר נשואייה העדיפה להקריב את סבלה וחירותה ומלבד שאביה לא ייפגע,דבר אותו עשתה בלב לא קל."כל מה שנותר לי זה רק לקנא באותה אחת ברת מזל שתזכה בך,בדמעות ואהבה רוחמה" סיימה כך את המכתב וסימני בכייה הופיעו על הנייר והעידו על דמעותייה שזלגו ממנה בשעת הכתיבה בהן הבחין גם ברטו. ראשו של ברטו הסתחרר כשקרא את המכתב כלא מאמין למה שכתוב שם,כל כך היה לו טוב ועכשיו הכל נגמר במכה אחת כרעם ביום בהיר הרי הם אוהבים חשב לעצמו וייאוש גדול נפל עליו כשקרא שוב ושוב את מילותייה."ריבונו של עולם רק אחת אהבתי כל חיי רק אותה רציתי והיא נלקחה ממני,למה?"זעק ברטו מעמקי ליבו כלפי שמיים כאחד שאיבד את היקר לו מכל. "ברטו אתה מוזמן בשבוע הבא לחתונת אחותי" אמר לו רבי אליהו כשהגיש לו את ההזמנה האישית כמו שעשה בכל אירוע משפחתי שהיה לו."בעזרת השם" השיב ברטו את צמד המילים שבקושי הצליח להוציא מפיו בשעה שלקח את ההזמנה אותה לא פתח לא רצה לראות את שמו של אחר מתנוסס ליד שם אהובתו."מעניין מה יש לו?" חשב לעצמו רבי אליהו שחש במצב רוחו הקודר בזמן האחרון של תלמידו העסוק מבוקר עד ערב וכנראה זו הסיבה.סמך עליו שאם יהיה בצרה או ייצטרך עזרה יפנה אליו כמו שעשה תמיד. ביום החתונה של רוחמה הודיע ברטו שלא יוכל להגיע "יש תרגיל גדול בבסיס ואין אישורי יציאה לאף אחד" שיקר ברטו כשהתקשר לרבי אליהו."אני מקווה שבכל זאת תצליח להגיע" חתם רבי אליהו את השיחה הקצרה ביניהם והתכונן לחתונת אחותו שתיערך הערב. את יום החתונה העביר ברטו מול גלי הים המתנפצים כשיאושו וכאבו הולכים וגוברים.השמש האדומה החלה לשקוע לאיטה אל תוך הים בדיוק כמו אהבתו הקצרה. לא ידע מה לעשות עם עצמו באותו ערב,לישיבה לא יכל לחזור בחוף הים לא רצה להישאר בשעה שלידו החלו זוגות להתבודד על חוף הים להתגופף ולהתנשק.טיפס אל מעבר לשורת הסלעים ויצא מהחוף עצוב וכואב.נכנס למכוניתו ומחוף הים נסע לכיוון תל אביב.שוב ושוב העביר את הקלטת לאחור אל השיר שהתנגן בטיפ שברכבו "בדד אלך גם תפילה אין לי בדד בלי עתיד בלי תפילה בלי תקווה" זימרהזמר האהוב עליו "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"המשיך השיר להתנגן וכל כך תאם את הרגשותיו את מצבו והיאוש.הרהורי חטא חלפו בראשו כשנזכר באותו הלילה בימיי הפנימיה כשנסע עם אורן וניר לת אביב עם הרכב הגנוב והסתובבו בין היצאניות.חשב לעצמו באותם הרגעים שאם אהובת ליבו נישאת לאחר לפחות הוא יתנחם בזרעותייה של אחרת.כיוון את רכבו לכיוון הבורסה ברמת גן.את כל תסכוליו התכוון להוציא על אחת היצאניות ששם.בלב לא קל עשה דרכו לשם,הסתובב באזור בו נסע עם חבריו אלה שהפעם היה לבדו,במצב אחר ועם ההחלטה לעצור ליד אחת מהן ולחטוא.חש כמו אדם שיכור השותה לשוכרה על מנת לשכוח קצת מסבלו. עשרותפעמים עבר מקצה אחד של המתחם בבורסה אל הקצה השני,הקיף את האזור אך לא היה לו האומץ לעצור ולאסוף מישהי מהן. "כן מותק,רוצה פינוק?" שאלה אותו היצאנית הראשונה כשסוף סוף היה לו האומץ לעצור לידה אך כשראה מקרוב את פניה השרוטות לחץ על הגז ונסע ממנה. "הפעם אני לוקח מישהי ולא משנה מי" שיכנע ברטו את עצמו והחליט לחטוא בערך באותו הזמן שאהובתו מקודשת לאחר ונהפכת לאשת איש ואבודה עבורו. פתאום כמו פאטה מורגנה ראה ממולו בצד השני של הכביש ליד המסעדה הסגורה ששלט מאיר פנים עליו נכתב "מסעדת עץ הלימון הצהוב".הבחין בבחורה צעירה בשיער שחור מתולתל,ארוך וגולש הלבושה במכנסי ג´ינס וחולצת טריקו לבנה יוצאת מרכב ונכנסת לרכב אחר שהמתין לה.לרגע חשב שדמיונו משחק בו,מרחוק דמתה במאוד לאהובתו.מיד עשה סיבוב פרסה והתקרב למקום לכיוון הפאטה מורגנה שראה.ברטו החנה את רכבו מאחורי מכונית שברולט כחולה שנהגה חיכה בסבלנות כדי שהיצאנית תסיים עם הלקוח שלפניו וגם הוא יוכל להינות מחסדיה. ברטו לא האמין למראה עיניו גם כשזו נראתה עכשיו מקרוב יותר ובבירור כשנכנסה אל השברלוט הכחולה,הוציא את ארנקו ומשם שלף את תמונת אהובתו,הביט בה ארוכות אחרי זמן רב שלא העז לראות את חיוכה,דמתה מאוד לזו שנכנסה ברגע זה לשברולט שלפניו.בראש מבולבל הפך את התמונה והסתכל על צמד המילים שכתבה לו רוחמה "מכל הלב" סוף פרק ט´ המשך יבוא ליל מנוחה "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק עשירי "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק עשירי-זכרון אחרון מאמסטרדם "מימי יקירתי את הורגת את עצמך מרוב עבודה" אמרה ג´יין לחברתה שעבדה המון שעות בעבודה השוחקת,משעות הצהריים עד אור הבוקר ונראתה תשושה וסחוטה אחרי חודשיים של עבודה ברובע."את צודקת,נשמתי אבל זה רק זמני" השיבה מימי וחשה בכאבה של חברתה בכך שלא היה להןזמן זו לזו. "מה דעתך ניקח יומיים שלוש חופש וניסע לטייל מחוץ להולנד" הציעה מימי וג´יין הגיבה בהתלהבות ושמחה לדעת שחברתה לא זנחה אותה,ג´יין הבינה את רצונה של מימי לעשות הרבה כסף בפרק הזמן הקצר שהקציבה לעצמה אך אהבתה אליה היתה גדולה. כך קבעו להן שתי הבנות שבכל סוף חודש ינסעו הרכבת מהתחנה המרכזית אל אחת מערי אירופה.במיוחד נהנו בטיולן הראשון כשנסעו ברכבת המהירה מאמסטרדם לפריז נסיעה בן ארבע שעות במחלקה הראשונה.בפעם הראשונה בחייה היתה מימי במתקני הלונה פארק,בילדותה שמעה על המושג והנה עכשיו היא נמצאת ב "יורידיזנילנד" המפורסם והענק.מהבוקר עד הערב השתוללו והשתעשעו כמו שני ילדות קטנות בין המתקנים הרבים,ליקקו גלידה קנו פופקורן עם חמאה מתוקה,העיפו בלון צבעוני לשמיים."מימי על זה אני לא עולה" פחדה ג´יין כשמימי אחזה בידה ודחפה אותה יחד עימה לתור הגדול במתקן החללית שהבטיח שני סיבובים רצופים ב360 מעלות ומהירות אדירה תוך אזהרה לאורך כל התור על גבי מסכי הטלויזיה "המתקן מסוכן לבעלי לב חלש" הזהירה הקריינית שהסבירה על מבנה ואופן פעולת החללית."אני עולה לבד" איימה מימי כשג´יין המשיכה להתעקש אך בסופו של דבר עלו ומצאו עצמן צורחות מפחד כשהתהפכו באוויר במהירות העצומה של החללית.כשעבר להן הפחד עלו שלוש פעמים רצוף לרכבת ההרים שפתאום כבר לא הפחידה יותר.צחקו להן בבית הרוחות למראה הרוחות והפרצופים המבועתים שצצו מכל פינה חשוכה מתוך קורי עכביש והיתה להןעוד סיבה להתחבק ולתת יד אחת לשניה. "זה פלוטו וזה דולנד דאק" הסבירה ג´יין,לא הבינה והתפלאה שמימי לא מכירה את גיבורי סידרת האינמציה המפורסמים בכל העולם.מימי לא ידעה איך להסביר לה שבילדותה למדה תורה וכל גיבורי ילדותה היו מסיפורי התנ"ך ובביתה לא היה טלויזיה ועל תיאטרון וסרטים לא חשבו בכלל.בערב כשהגיעו לעיר עצמה טיילו בשדרות השאנז אליזה,נכנסו לגלריות הענקיות שהציעו ממיטב האופנה,הבשמים והתכשיטים.צעדו לאורך השדרה היפה והרחבה לכיוון שער הניצחון.נכנסו לחנות הבשמים הענקית שריח הבשמים מפיץ את המקום לאורך מאות מדפים מלאים ועמוסים באינסופי סוגי בשמים."מימי תנסי גם בשמים אחרים" עקצה ג´יין כשראתה את מימי מתעכבת ומתעניינת מול דוכן אחד של בשמים."אני נאמנה רק ל"אינטרנטי" ולא מחליפה בשום בושם אחר" השיבה מימי בנחרצות ששמרה נאמנות והשתמשה רק באותו הבושם הראשון שקיבלה במתנה מפרוספר שבאשמתו או בזכותו היא כאן.למחרת עמדו במשך ארבע שעות בשמש החמימה בתוך תור ארוך של אנשים בכניסה למוזיאון ה"לובר" מימי שוב נדהמה מהסובלנות של התיירים והמקומיים כשכולם מתנהגים בנימוס כשאף אחד לא חושב ולא מעז לעקוף או לקצר את תורו."דבר נדיר בישראל כשלא עוקפים וכשאין בלגן גם בתור של עשרה אנשים"סיפרה מימי לג´יין על חוסר סבלנותם של הישראלים,חוצפתם ומי שעומד בתור נחשב לפרייאר."בשביל זה חיכינו כל כך הרבה זמן בחוץ" עקצה הפעם מימי את ג´יין למראה תמונתה של "המונה ליזה" שסביבה התגודדו תיירים מכל העולם,התלהבו צילמו ונתנו פרשנות בכל קו בפנים המחוייכים.חוץ מתמונות התרשמו יחד עם שאר התיירים מהפסלים הענקיים מתקופות שונים של ההיסטוריה."אתם הישראלים לא מבינים באומנות ולא במוזיאונים" עקצה ג´יין וליגלגה על מימי שזו לה הפעם הראשונה במוזיאון ולא הבינה את פשרם של התמונות ושאר חפצי האומנות שחלקם נדמו לה כקישקוש אחד גדול.לעת ערב קפצו ל"רובע מונמנאטר" ולאחר שטיפסו במדרגות הרבים אל מעלה ההר השקיפו משם על פריז הלילית שהשתרעה על מול עיניהם במלוא יופייה. "צייר את האישה הכי יפה בעולם" ביקשה ג´יין מאחד הציירים הרבים המפוזרים בכיכר הגדולה שברובע האומנים ולאחר שמימי התיישבה זמן ארוך מול הצייר שצייר אותה לעיניי העוברים ושבים,לקחה ג´יין לעצמה את הציור."יום אחד אמכור את התמונה וייתנו לי עליו המון כסף" אמרה ג´יין בחיוך והתכוונה לכל מילה בסגידה לחברתה.את הטיול הקצר בפריז סיימו בשיט על נהר הסיין לאחר שטיפסו על מגדל האייפל הגבוה וממרומיו המגדל צפו על העיר והאיזור כולו הפעם באור יום.את הטיול הבא בצרפת תיכננו לעשות בדרום לאורך הריביירה הצרפתית ברצועת "חוף התכלת". "בחודש הבא אני חוזרת לישראל" הפתיעה מימי את חברתה שקיבלה בתדהמה את הבשורה יומיים לפני סיום החוזה של מימי עם פרנץ והחזרת החדר לפטרישה האמורה לשוב מפורטוגל."לא יכול להיות,אל תעשי לי את זה"הגיבה ג´יין לאחר דקה של שתיקה והלם שאחז בה כל כך טוב להן יחד ועכשיו הן צריכות להיפרד בקרוב,מימיה לא נקשרה כך ג´יין לשום אדם. "ג´יין יקירתי,את צריכה להבין אותי" אמרה מימי במבט לתוך עינייה של ג´יין וסיפרה לה על הלבטים וההתלבטות הארוכה שהיה לה לפני ההחלטה. "בואיי תעברי אליי לחדר ונעבוד כזוג" הציעה ג´יין כשזרקה את הרעיון וחשבה שבכך תשכנע את מימי אוליי להישאר באמסטרדם ובשביל כך היתה מוכנה להתחלק עימה ברווחים למרות שיכול להיות שרווחיה ירדו בהרבה כשתתחלק עם חברתה."ג´´ין זה לא הסיבה,המקום שלי בישראל,פה לא מצאתי את עצמי" המשיכה מימי וידעה את כאבה האמיתי של ג´יין."הסיבה האמיתית שעבדתי קשה והמון שעות זה כדי לחסוך כסף ולפתוח בחיים חדשים בישראל,למצוא גבר שיאהב אותי ולא רק את גופי להתחתן ולהקים משפחה" גילתה מימי את כוונות ליבה ותוכניותיה לעתיד הקרוב.ג´יין שהכירה היטב את אופייה ובמיוחד את עקשנותה של מימי ונחישות דעתה,ידעה שאם מימי החליטה משהו אז אף כוח בעולם לא ישנה את דעתה."אנחנו נשמור על קשר ונבקר זו את זו" ניסתה מימי לעודד את ג´יין שלא יכלה לעצור את דמעותייה אחרי שהתרגלה לנערה הישראלית,נקשרו זו לזו בנפשןובגופן. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק י´ "מתחת לעץ הלימון הצהוב"

במשך החצי שנה שעבדה ברובע,הכירה מימי אנשים ותיירים מכל הדינות והלאומים מדי פעם נכנסו אליה גם ישראלים אותם זיהתה חפי הרעש וההמולה שיצרו כאשר הסתובבו בחבורות.לפי האומץ שהפגינו בחוץ כששלחו מבטים וחיוכים איוולים של מעוניינים וכאילו שעברו שם בטעות במקום.אך שנכנסו חלק מהם התגלו בפנים כביישנים וחסרי ניסיון.מימי כמובן לא גילתה להם ולא סיפרה שהיא מישראל והזדהתה בשם מוניקה ילידת הולנד.למדה לאבחן בין אופיים של הלאומים השונים האפריקאים האדיבים,ההודים הביישנים,היפנים המנומסים האמריקאים הרכרוכים והבריטים הקשוחים שאת השתויים ביניהם שרצו להיכנס לא הסכימה לקבלם כמו שאר הבנות. "אנחנו יוכלות לכתוב ספר על אנשים" התלוצצו מדי פעם ביניהן הבנות כשדיברו על אופיים של התיירים השונים שהגיעו אליהן.היו כאלו שאף ביקשו ממנה כל מיני סטיות מוזרים אך היא כמו שאר הבנות התנגדה ומיד הבהירה את הגבולות. ג´יין השלימה עם העובדה שתיאלץ להיפרד בקרוב מאוד מחברתה,יחד תיכננו את הטיול לספרד שיהיה כנראה הטיול האחרון שלהן יחד כך לפחות חשבה מימי שספרה את השעות האחרונות עד לבואה של פטרישה.שמחה לראות את הפורטוגזית עם השיער הבלונד מתולתל והחיוך המדהים שכבש המון גברים שהגיעו לרובע וכשחזרו בפעם השניה ביקרו אצלה שוב והיא עם זכרונה המדהים זכרה את כולם. מימי העריצה אותה על זה שעזבה את מולדתה ובאה לכאן לעבודה השוחקת המעליבה לפעמים כדי לפרנס את משפחתה הגרה בכפר עני בפורטוגל ובזכותה לא סבלו מחרפת רעב. "יש לי בקשה אחת ממך" ביקשה ג´יין כשעשו את דרכן רכובות על אופניהן חזרה אל ביתם בערב האחרון של מימי ברובע החלונות האדומים."כל מה שתבקשי נשמה,עד חצי המלכות" ענתה מימי כשידעה שלא נותר להן להיות זמן רב ביחד והיתה מוכנה לעשות הכל על מנת לשמח ולרצות את ג´יין."עד סוף השבוע לפני הטיול שלנו לספרד,הייתי רוצה שנעבוד יחד בחדר שלי" ביקשה ג´יין ממימי שלא נראתה מופתעת מבקשה זו וג´יין הבהירה שהכסף שירוויחו יילך על ההוצאות וביזבוזים בטיול הארוך והיקר בעוד חמישה ימים.מימי לא אהבה בדיוק את הרעיון כבר היתה בהרגשה שהיא מחוץ לקטע של העבודה הזו אבל מצד שני לא יכלה וגם לא רצתה לאכזב שוב את ג´יין. כבר למחרת היוו את האטרקציה ומוקד המשיכה של המקום כשגברים מחורמנים התגודדו מול חלונן בראותןאת שתי היפהפיות עם הבגדים המינמלים שרקדו לקול המוסיקה שבקע מן הטיפ שבחדר.נראו מאושרות יחד כשהציעו את עצמן לאקט מיני במחיר כפול דבר שהתריע את הרוב אך היו גם כאלו שהתלהבו מהרעיון ומהעניין והסכימו לשלם 200 גילדין על התענוג.עשה רושם שמימי וג´יין נהנות להיות זו עם זו במחיצת גבר נוסף שעוד שילם על כך במיטב כספו. את הערב האחרון לא ישכחו מימי וג´יין,הם התרגלו לעובדה שזוגות היו נעמדים מול חלונן של הבנות במקום,מסתכלים כמו כולם כשהאישה ממליצה ודוחפת את בן זוגה להיכנס ספק בצחוק ספק ברצינות וכשזה ניכנס האישה היתה ממתינה לו בחוץ."מין סטיה שכזו" חשבה מימי לעצמה ולא הבינה איך בת הזוג היתה מוכנה לדעת שבעלה או החבר שוכב עם אחרת מטרים בודדים ממנה ועוד בהסכמתה,אבל לא איכפת לה כל עוד שהיא או בת אחרת ברובע מרוויחה מהעניין. באותו הערב נעמדו מול חלונה זוג די צעיר ונחמד,הבחורה בעלת שיער שחור בתספורת של "קלאפוטרה"ופנים לבנות ועדינות.בן זוגה שדמה לה מאוד בפנים ויחד נראו כמתאימים זה לזו.במשך זמן ממושך עמדו והתלחשו ביניהם,ג´יין שקלטה אותם המקדה בהם ושלחה לעברם מבטים מגרים כדי לפתות את הגבר המהסס ונארה כמי שעומד להשתכנע על ידי בת זוגתו.הזוג חיכה שם גם אחרי שיצא עוד קליינט מרוצה מאצל שתי הבנות.הגבר והאישה קרבו לדלת כשהאישה דופקת קלות על הדלת בבקשה שיפתחו לה והגבר עומד כמטר מאחורייה. "אמרתי לך שהיא תשכנע אותו" אמרנ ג´יין אל מימי בגאווה כמי שניצחה בהתערבות ופתחה את הדלת."ערב טוב,200 גילדין,שנינו ביחד" אמרה ג´יין לאישה והצביעה על מימי שהנמיכה מעט את המוסיקה הרועשת מהטיפ,הגבר נסוג מעט לאחור ולא נראה הכי מתלהב מהעניין. "זה בשבילי ולא בשבילו" ענתה בת זוגו ששלטה באנגלית עם מבטא כבד בטון ספרדי וסומק קל על לחייה.ג´יין היתה מעט המומה ולא היתה בטוחה אם מה ששמעה היה נכון,היא שמעה על הרבה מקרים ועל בקשות ברובע במשך השנתיים שעבדה שם אבל בקטע כזה עוד לא נתקלה.ג´יין הביטה לכיוונה של מימי במין חיוך שטני,מימי לא שמה לב לשיחה ביניהן,תמיד סמכה על ג´יין המנוסה ממנה ולא הבינה על מה היא מדברת עם אותה אחת שבפתח חדרן."אין בעיה אם את רוצה ברביעייה זה יעלה לכם 300 גילדין" השיבה ג´יין ועדיין לא ירדה לסוף דעתה של הבחורה שממולה וחשבה שמא אוליי התכוונה שגם בן זוגה ייצטרף אליהן "התכוונתי שאני עם שניכן" השיבה הבחורה עם המבטא הספרדי,עכשיו כבר היה ברור לג´יין מה היא רוצה ומה כוונתה.הסומק על לחיי האישה לא נעלם ובקושי התגברה על מבוכתה בעוד בן זוגה עושה עוד צעד לאחור כמשלים עם רצונה. "בבקשה היכנסי" השיבה ג´יין מבלי לשתף את מימי בכל מהלך המשא ומתן הקצר שניהלה ומבלי לשאול אותה על דעתה בעניין.ג´יין הסיטה את הוילון בעוד הגבר נשאר בחוץ וכל מה שנותר לו זה לפנטז על הקורה בפנים. מימי לא הבינה איך זה שפתאום שלושתן נשארו בחדר לבדן."זו מימי מישראל ואני ג´יין משוויץ" הציגה ג´יין את שמותיהן ומוצאן האמיתיים לקליינטית מבלי לשקר כפי שעשו בדרך כלל."נעים מאד אני מריאנה ממדריד,ספרד" הציגה הבחורה הספרדיה את עצמה וסיפרה שהבחור שבחוף הוא החבר שלה. "ספרד? זה בדיוק המקום אליו אנו טסות מחר" אמרה ג´יין תוך שפשטה את בגד הים שחשף את החזה הגדול ומיד עזרה למריאנה להיפטר מבגדיה.מריאנה הרגישה קצת במבוכה לעומת החזה של ג´יין את צמד עופריה בקושי ראו,מימי הביטה על המתרחש מבלי לזוז ממקומה."מימי היא רוצה את שנינו ביחד ושילמה על כך" אמרה ג´יין לחברתה ההמומה בשפה ההולנדית כדי שהספרדיה לא תבין. "לפחות חסכנו בקונדום" השיבה מימי בהולנדית וגרמה לפרץ צחוק מתגלגל אצל ג´יין שמיד תירגמה לספרדיה ונראתה משועשעת מכל העניין בעוד מימי מתחילה להיכנס לעניינים.במשך שעה ארוכה התעלסו והיתנו אהבה ביניהן,ההבדל החיצוני בין שלוש הבנות בלט גם במבנה גופן ובצבע עורן אך שהחלו להתערבב זו בזו כל אחת רצתה להעניק את כל כולה לאחרות. "קחי את הכסף חזרה" אמרה ג´יין כשמימי מנידה בראשה להסכמה."אנו נהנינו לא פחות ממך" המשיכה ג´יין והחזירה את הכסף למריאנה. "אז ניפגש בספרד" אמרה מריאנה ונתנה להן את כתובתה במדריד אליה היא אמורה לשוב בשבוע הבא."מתאים,אנחנו נבוא"ענו מימי וג´יין גם יחד וניפרדו בנשיקות ממריאנה וחיוך רחב על פני שלושתן.מימי וג´יין החליטו להפסיק את העבודה למרות שהלילה היה עוד צעיר ויכלו לעשות עוד קצת כסף.העדיפו ללכת לאיזה פאב שקט ושהערב עם מריאנה יהיה הזיכרון האחרון שלהן ברובע החלונות האדומים של אמסטרדם. המשך הסיפור יבוא-לילה טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק אחד עשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק אחד עשר-הרפתקאות בספרד "מימי אל תשכחי להכניס את בילי למזוודה" אמרה ג´יין בקריצת עין בעודה אורזת את מזווגתה והתכוונה לויברטור שמימי המציאה לו שם על שם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון.משדה התעופה בסכייהפול עלו על טיסת שכר ונחתו במלגה שבספרד לטיולן הארוך בן השבועיים,אותו תיכננו היטב יחד כל פרט ופרט של הטיול תוכנן במדוייק על מנת שייהנו כמה שיותר.בשדה התעופה של טורומולינוס שליד מלגה נכנסו ל"אוויס" חברה להשכרת רכב שם חיכה להן רכב הסיאט איבזה אותו הזמינו בסוכנות הנסיעות באמסטרדם."ביקשתי צבע אדום" התעקשה ג´יין כשקיבלו רכב בצבע לבן ואחרי מספר דקות של בירורים והתנצלויות הוחלף הרכב לצבע שביקשו ועוד זכו לקבל תלושי דלק כפיצויי. "ואני חשבתי שאני העקשנית" חייכה מימי למראה עקשנותה של ג´יין."את זה למדתי ממך" השיבה ג´יין בחיוך רחב.ממלגה נסעו ברכב השכור על האוטוסטראדה הנוחה למארבלייה שלאורכה שכן חוף הים המפורסם של קוסטה דה לסול.במשך שלושה ימים שכבו בטן גב על החוף הסמוך למלונם ונתנו לגופן להינות מהשמש הנעימה ששיזפה את עור גופן הבהיר.נהנו מהחופש והבטלה שלא לעשות כלום, במיוחד נהנו להסתכל בעבודת הדייגים שנעשתה באומנות רב.משם המשיכו מערב למפרץ גיברלטר,הצוק שבשליטת הבריטים "תיזהרי מהקוף" צעקה ג´יין בעת שטיפסו ברכבל ונחתו בגבעת הקופים כאשר מימי ליקקה גלידה ואחד הקופים קפץ וחטף לה אותו מהיד.למחרת נסעו חזרה מזרחה לחלק הדרומי של ספרד אל הערים שבאנדלוסיה התפעלו מהארמונות והמבצרים הישנים והמבוצרים היטב של "אלהמברה" שבגרנדה מעמודי השיש וקישוטי הקיר שבתוך המבנים,מהחצרות הרחבים שריח ההדסים נדף מהם וערמונים נשרו מצמרות העצים הגבוהים.המשיכו לכיוון השווקים שחולקו לפי סוג הסחורה המיוחד שנמכר שם כמו שוק הקראמיקה,דברי העור,תחרה ועוד.לאחר שאכלו מה"סקרארמונטה" מין חביתה מיוחדת לצד מרק שקדים חמצמץ שרק בגרנדה אפשר למצוא ולאכול.טיפסו בלילה אל ההר הקדוש "סקרמנטו",נכנסו למערות הצעונים והצטרפו לריקודי ושיריי הצוענים.שתי הבנות המשיכו בנסיעה עם הרכב הנוח לאורך 250 קילומטר מערבה דרך כפרים קטנים בהן עצרו מידי פעם לצלם או סתם לשבת בפאב מקומי אל סביליה,נכנסו לקתדרלה המפוארת כשג´יין מעדכנת את מימי "זו הכנסיה הגדולה בעולם",נדהמו ממגדל הפעמונים היפה והמפואר.ביקרו ב"אלקאזר" ארמונם של מלכי ספרד בעבר שנבנה בסגנון המאורי עם הריהוט הכבד והמרשים.את הלילה בילו לצלילי ניגון הפלמנקו באחד מהמןעדונים הרבים שברחבי הרובע היהודי, הגטו ממנו גורשו יהודי ספרד בשנת 1492 ופה ושם נשארו מעלי פתחי הבתים כתובות בעברית שגרמו להתרגשות רבה אצל מימי.ג´יין ביקשה למחרת להיכנס אל אחד מהאיצטדיונים ולראות מלחמת שוורים "בשום פנים ואופן לא" קבעה מימי ששמעה על הספורט המוזר של הספרדים שבמהלכו יש דם ובסופו מנצח אחד ובמקום להיכנס לשם בילו את הבוקר ב"גני לואיזה" המהממים.במרחק של שעתיים נסיעה הגיעו לקורדובה,דרך הגשר הישן נכנסו למסגד הענד והמפורסם ה"מיסקיטה" בעל מאות העמודים והקשתות שנבנו במשך מאות שנים.טיילו ברחובות הצרים של הרובע היהודי שבקורדובה "צלם אותנו בבקשה" ביקשה מימי מתייר יפני חייכני שיצלם אותן ליד פסלו של הרמב"ם שחי ונולד בקורדובה,חבוש בתרבוש ובידו ספר ההלכות שחיבר ואותו למדה מימי בילדותה.היו במוזיאון לוחמי השוורים שהוקם לזכר הלוחמים שנהרגו על ידי השור עימו נאבקו ולצד תמונותיהם הופיע ראשו המפוחלץ של השור המנצח שנראה ממש מפחיד מקרוב למרות שמזמן לא רעה בשדות האחו. לפי התכנון המדוייק המשיכו בנסיעה צפונה אל העיר העתיקה והציורית טולדו ששמרה על מבני אתריה ובעבר שימשה כמרכז יהודי החשוב ביותר של יהודי ספרד ליקקו את האצבעות כשאכלו מהמרציפאן המפורסם של טולדו העשויי מעוגת שקדים מתוקה.מימי לא פיספסה את שתי בתי הכנסיות הקטנים והעתיקים שבתוך בתי הרובע ומשמשים כעת כמוזיאונים לצין העבר,דרך הרחובות התלולים והבתים הקטנים שסימניי ההיסטוריה ניכרו בהם נכנסו הבנות לעוד קתדרלה מפוארת. המשיכו בנסיעה של עוד 70 קילומטר לעיר הבירה מדריד שחוץ מחוף ים היה שם הכל ממקומות היסטורים דרך כיכרות מפוארות עם פסלים מנכרי עיניים לצד מוזיאונים ברמה הגבוהה ביותר שיש ועד השווקים המיוחדים ובתי הכל בו הגדולים שמהם קנו מזכרות של המדינה הנהדרת הזו,בובה צוענייה,חרב אמיתי של לוחם שוורים ומניפות ספרדיות.את היום למחרת בבירה הספרדית תיכננו לטיול בפלאזה מאיור ופורטו דה לסול.ואת הערב רצו לבלות עם מריאנה שלפי התכנון אמורה כבר להיות במדריד לאחר הטיול שערכה עם בן זוגה בהולנד. "אוליי נוותר" הציעה מימי בטענה שהן בקושי מכירות את הספרדייה."נקפוץ אליה אם היא לא תהיה נמשיך לאיזה פאב" היה הפעם תורה של ג´יין להתעקש. "אנו צריכות לחואן קרלוס 16" ביקשה ג´יין מנהג המונית שעצרו לאחר שבמשך שעה ארוכה ניסו למצוא את הרחוב לפי המפה שברשותן והסתבכו ברחובתיה הצפופים של העיר וכשהתייאשו שמו את הרכב באחד החניונים כדי לעצור מונית. "הגענו,150 פזטות" אמר הנהג והצביע על המונה שממולו חיוך רחב פשט על פניו למראה הטיפ הנדיב.ג´יין הביטה על דף הנייר בה היה כתוב כתובתה של מריאנה מאותו הערב שניפגשו.יחד עלו לקומה השניה,דפקו על דלת העץ העתיקה מספר ארבע עליו לה היה שום שלט."הלו מי זה?" שאלה מעבר לדלת קול נשי בספרדית לאחר שג´יין ומימי כבר עשו את דרכן ליציאה מהבניין."הפתעה נעימה"אמרה ג´יין את שני המילים בספרדית אותן למדה הבוקר מפקיד הקבלה שבמלון כשביקשה ממנו שילמד אותה. המשך הפרק יבוא-יום טוב לכולם "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק יא´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"שלום איזו הפתעה נעימה" אמרה מריאנה בספרדית לאורחות שהפתיעו תוך חיבוק "תעברי לאנגלית" ביקשה ג´יין והסבירה למארחת שאין להן שום מושג בשפה הזו. "חבל שלא הודעתן קודם הייתי מכינה משהו לאכול" התנצלה ג´יין והסבירה שנחתו לפני מספר שעות וקפצו ישר למיטה כדי לנוח מעט."נהניתם את והחבר מהטיול בהולנד?" שאלה מימי בנימוס להראות שהיא משתתפת בשיחה,מריאנה שתקב ולא השיבה לכמה שניות היססה מעט.ניגשה למטבח וחזרה עם שלושה בקבוקי בירה ורק שחזרה ענתה למימי על שאלתה בנוגע לטיול."נהנינו מאוד מאמסטרדם והולנד,במיוחד אני" אמרה מריאנה עם חיוך רחב על שפתיה ומעט סומק על פניה. "למען האמת ריקו הוא לא החבר שלי הוא אחי החורג" גילתה מריאנה בבישנות "הוא קטן ממני בשנתיים" המשיכה את סיפורה המדהים על ילדותה כשבגיל שנה עזבה עם אביה את אימם שניהלה רומן עם החבר הטוב של אביה לו נישאה ונפטרה כעבור שנתיים בלידתה את אנריקו.במשך כל השנים לא ידעו זה על זו,בעוד היא גרה עם אביה בדרום בעיר קאדיז שבחבל אנדלוסיה ,אחיה נמסר לאימוץ וגר כל השנים אצל משפחתו המאמצת בכפר קטן בחבל קטלוניה בצפון ליד ברצלונה.רק לפני חודשיים נפגשו לראשונה כשלאנריקו מלאו שמונה עשר שנים ותיק האימוץ נפתח לעיונו.הם החליטו להיות יחד ולהכיר אחד את השני,היא זו שהציעה לטייל יחד באירופה ואת הטיול הראשון בחרו לעשות בהולנד."מהתחלה הרגשתי כלפיו משיכה,מהרגע הראשון שהתחבקנו הרגשתי בערה בקרבי,התאהבתי בו ממבט ראשון" שפכה מריאנה את אשר ליבה,בפעם הראשונה גילתה למישהו את סיפורה כשג´יין ומימי מקשיבות לכל מילה שנאמרה בצמא ובסקרנות. "באותו ערב שהיינו אצלכן במקום עבודתכן רציתי לגרות אותו ואמרתי לו שאם הוא לא נכנס אליכןאז אני נכנסת ואת ההמשך אתן כבר יודעות" המשיכה מריאנה וסיפרה שהיא לא מצטערת על כך אלה להיפך ולקחה עוד לגימה מבקבוק הבירה. "באותו הערב חזרנו למלון,ריקו שתק לאורך כל הדרך מבלי להביט לעברי,חשתי שאני רוצה אותו" תיארה מריאנה את הרגשותיה ולקחה סיגריה מהקופסה שעל השולחן "נכנסתי למקלחת והשארתי את הדלת פתוחה בתקווה שריקו ייכנס" המשיכה מריאנה בפירוט רב ומדוייק את אשר התרחשכשמימי וג´יין מדמיינות ברוחן את אשר קרה."והוא נכנס?"שאלה ג´יין בסקרנות ומיד חטפה מבט זועם ממימי על השאלה."לא,מתברר שהוא יותר ביישן ממני" סיפרה מריאנה על אחיה שגדל במשפחה מאמצת,נוצרים אדוקים ששמרו על ילדיהם מכל משמר והביישנות היתה חלק מאופיו."כשלא נכנס לא ויתרתי וחיכתי שהוא ייכנס להתקלח אז נכנסתי אליו ומאז שבוע ברציפות שאנו עושים אהבה ונהנים מכל רגע שאנו ביחד" סיימה מריאנה את סיפורה המעניין. שלוש הבנות ניגשו אל פתח החדר בו ישן אנריקו,על המיטה שכב רדום כשהוא ללא בגדיו מבלי שידע על האורוחת שהגיעו."איזה יפה הוא" אמרה ג´יין בלחש לתוך אוזנה של מריאנה שהביטה בגאווה על אחיה למחצה שנהפך לאהוב ליבה."גם לך לא חסר יופי"הוסיפה ג´יין ויכלה להשוות כעת בין פניהם הדומים."אוליי נפתיע אותו" הציעה מריאנה בחיוך ממזרי את הרעיון ששלושתן יתפשטו ויקיפו אותו סביב המיטה בעודו ישן.מימי עשתה פרצוף כלא מעוניינת לשחק במשחק הזה אך לא יכלה להתלהבות של ג´יין שהתלהבה מהרעיון וסחפה בסופו של דבר את מימי אחריה על אורגיה כזו לא חשבו. המשך הפרק יבוא-יום פיגועים קשה עבר עלינו בקניה ובבית שאן כולנו עם המשפחות החדשות שנוספו למעגל הכואב הזה. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[מאיה עם א]

"קוראים לו ליפא העגלון והוא אולי

האחרון שיש לו עוד פלטפורמה ישנה..." אז ליפא, למה החלטת לפרסם את הגיגיך על פלטפורמה חדשה כמו הפורום הזה? אולי די? אולי קצת פחות? בבקשה?

 

[זיו25]

מתחת לעץ הלימון הצהוב - שרשור ראשי

 

[ליפא העגלון]

סוף פרק יא´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

את הלילה הזה לא יישכחו הארבעה כאשר שלושת הבנות העירו את אנריקו שישן ויחדיו היתנו אהבים כל הלילה.לפנות הצהריים התעוררה מימי ראשונה כשמצאה את ראשה של מריאנה מונחת על כתפה ואת ג´יין ואנריקו ישנים מחובקים.מימי יצאה לבחוץ ומהמכולת הראשונה בה נתקלה קנתה מצרכים מהם הכינה ארוחה לארבעתם."זה נקרא שקשוקה" הסבירה מימי לאנריקו שמימיו לא אכל מהמאכל הטעים והחריף הזה.אנריקו הזמין את האורחות למקום עבודתו בעת שטיילו בעיר, נכנסו לתך אמפיתאטרון ישן ומפואר בו עבד אנריקו בתור לוחם שוורים,עוד מילדותו עסק בענף זה בעידודם של משפחתו המאמצת.באולם הריק והענק התאמנו לוחמים צעירים מול פרים שמנים וזועמים בהניפם מולם בד אדום המונח על חרב חדה וארוכה ואלו המסכנים התפתו רצו ונגחו בבד האדום שמולם במין מאבק בין האדם לחיה לשם השעשוע.הלוחמים היו לבושים בהידור בבגדים מסורתיים צבעוניים מאד וצמודים לגופם."מסכן השור" אמרה מימי ולא יכלה לראות איך אחד הלוחמים מכוון את חרבו אל קודקוד ראשו של השור לכיוון מרכז המוח ובכך לחסל סופית את השור האמור ליפול לרגליו בעת קרב אמיתי לעיניי קהל רב.בעוד ג´יין צועקת את ה"אולה" המפורסם יחד עם מעט האנשים שהורשו להיכנס לאולם האימונים."הנה ריקו" צעקה מריאנה בהתלהבות ושלחה לעברו נשיקה באוויר.במשך שעה ארוכה התאמן מול שור זועם ועצבני במיוחד והתעלל בו לקול הוראות ועידוד מאמנו הנמרץ.אחרי האימון יצאו לאכול ארוחת ערב אותה היתה חייבת להם מריאנה על הבילויי מאמסטרדם,אכלו במסעדת דגים מפוארת בכיכר "סנט אנה" שמריאנה המליצה עליו בחום רב."את זה אני לא אוכלת,אין סיכויי" אמרה מימי למראה המגש הגדול שהוגש לשולחנם בו התערבבו סרטנים בעלי שיריון קשיח,תמנונים קטנים ופירות ים מסוגים שונים שהזמין עבורם אנריקו לצד יין אדום ויבש בעוד שלושה זמרים עם גיטרות בידם שרים ומנגנים מוסיקה שקטה בזמן שהאורחים סעדו.מימי הזמינה לעצמה דג בורי שבושל היטב על האש."את מבינה רק בשקשוקות" התלוצץ אנריקו לראה הזמנתה של מימי מהתפריט העשיר והמגוון.את הלילה האחרון במדריד העבירו הארבעה בשיכרון חושים עד שנפלו עייפים זה לצד זו וזו לצד זו. ג´יין נתנה למריאנה וריקו את כתובתה שבאמסטרדם "אני עדיין לא יודעת היכן אגור בישראל" התנצלה מימי והבטיחה להתקשר ולעדכנם כשתסתדר ותתאקלם שוב בישראל.נפרדו בחיבוקים ונשיקות תוך הבטחה להיפגש ולבקר אלו את אלו. מהחוויה האירוטית המשיכו מימי וג´יין צפונה אל המשך טיולם בכיוון ברצלונה "מעניין מה יהיה איתם" הירהרה מימי בקול רם "בטח הם יתחתנו" השיבה ג´יין תוך נהיגה זהירה."מה השתגעת? הם אחים למחצה" ענתה מימי בתמימות."הרי אין להם אף אחד שיפריע למהלך כזה" אמרה ג´יין וגילתה למימי שמריאנה סיפרה לה אמש שבכוונתה להיכנס להיריון מאנריקו כשתיכננה לא להשתמש בגלולות למניעת היריון ובכךלכפות עליו נישואין."מה שבטוח זה סיפור מעניין"סיכמה מימי ושניהן המשיכו הלאה בנסיעה הארוכה צפונה. "ג´יין אל תעצרי להם" ביקשה מימי בתחינה מג´יין שהאטה ועצרה לשני בחורים צעירים ומגודלי שיער שנראו כמו שני היפים כשהושיטו את ידם בעת שראו את הרכב מתקרב."אל דאגה מה כבר יכול להיות?" אמרה ג´יין בבטחון כששני הגברים עם תרמליהם על הגב קרבו אל רכבן.ליבה של מימי לא בישר לה טובות בשעה שהשניים הצטופו במושב האחורי וסידרו לעצמם מקום בין התרמילים."היי בנות" אמר הגבוה מביניהם במבטא גרמני כבד כשהציג את שניהם כצמד תיירים מגרמניה הנוסעים לצפונה של ספרד ומשם לצרפת. אחרי חצי שעה של נסיעה שקטה שרק הרדיו פיזז שירים בספרדית הוציאו ושלפו שני הגברים סכינים והצמידו לצווארן של מימי וג´יין המופתעות."תפני ימינה" פקד הגבוה שביניהם על ג´יין המפוחדת שנראתה ממש לחוצה מהמצב החדש. "תעצרי כאן"ציווה הגבוה כשהגיעו לקרחת היער המכוסה בעצים גבוהים ושיחים סבוכים."את כל הכסף והמסמכים" אמר הגבוה שנראה זה ששולט בעניינים."תורידו את הבגדים" אמר הנמוךך כשדיבר לראשונה בקול שהביע את שמחתו וחוסרבטחונו לאחר ששתק לאורך כל הדרך. שני הנערות פשטו את כל בגדיהן כששני הגברים מסמנים בראשם על רצונם לאנוס את הבנות במיוחד לאחר שראו את גופן המדהים.הגבוה בחר את מימי ניגש אליה כשהסכין בידו והורה לה להתנהג יפה אחרת לא יהסס לשחוט אותה ואת חברתה.הנמוך קרב לג´יין המבוהלת וחיכה מעט לראות מה יעשה חברו על מנת לחקותו.הגבר חדר אל מימי בכוח רב,מימי החלה לגנוח ולהראות לו שהיא נהנית מביצועיו וסימנה לג´יין שתעשה כמותה,לא היה להן הרבה ברירות.ג´יין המפחודת עד מוות סמכה בסתר ליבה על מימי שתציל את המצב אחרת במקרה הטוב יישארו עירומות וחסרות ביער באמצא שומקום.במקרה הגרוע יותר יישחטו על ידי שני המטורפים האלו האפשרות שבהחלט נראיתה הסבירה יותר לאור המצב. מימי התהפכה אל גופו של האנס שהחל ליהנות מכך שהיא משתפת פעולה ושמט את הסכין מידיו אל הקרקע.מימי לא חשבה הרבה בשתי כפות ידיה לקחה חופן מהחול המעורב בגחלי אש והתיזה בעומה אל עינו,לקחה במהירות את הסכין ונעצה בצווארו שהחל שותת דם."קרל,קרל" צעק הנמוך ורץ לעבר חברו הפצוע.מימי רצה לרכב הוציאה מתוכו את החרב אותו קנו כמזכרת מהחנות במדריד.בעוד ג´יין תקועה עדיין במקומה המומה מכל המתרחש לנגד עינייה.מימי לאאיבדה זמן ורצה לכיוון הבחור השני שנראה יותר מפוחד ממנה."אל תעשי לי כלום" התחנן הנמוך תוך בכי מריר ובשניה הפך ממקריב לקורבן. מימי וגי´´ן קשרו את שני הגברים אל אחד העצים לאחר שג´יין עצרה וחסמה את שטף הדם של הגבוה ובכך הצילה את חייו. "ג´יין צאי לכביש הראשי ותזעיקי עזרה" פקדה עליה מימי."כן המפקד" השיבה ג´יין בהערצה על אומץ ליבה של מימי שנותרה לשמור על שני הגברים שהחזק ביניהם היה מעולף והחלש בכה כל הזמן "אני לא אשם זה הוא רצח אותם" מילמל כל הזמן בעודם קשורים לעץ. השעה שחלפה עד שג´יין הגיעה עם כוח ההצלה נראו למימי כנצח ורק כשראתה את כוח המשטרה הגדול והאמבולנס נשמה מימי לרווחה. "אני מצדיע לכן על אומץ ליבכן ומתנצל בשם ממשלת ספרד" אמר מפקד משטרת טרגונה העיר הסמוכה ליער וסיפר ששני הגברים הם עבריינים מגרמניה ומבוקשים על מעשה רצח ושוד של זוג זקנים מעיירה אחרת."למזלכן השכלתן לפעול והצלתן את חייכן" נפרד מהם מפקד המשטרה בהערצה ובהרעכה."בחיים אני לא עוצרת טרמפ לאף אחד" אמרה ג´יין כשהן יצאו מתחנת המשטרה ועדיין לא עיכלו את מה שקרה והמזל הגדול שהיה להן."אוליי נפסיק את הטיול" הציעה ג´יין במין התנצלות ואשמה על מה שקרה."עכשיו אחרי כל האקשן?" שללה מימי את ההצעה ושניהן המשיכו לעיר ברצלונה מחויכות,עם יותר נסיון בחיים והרבה זכרונות מההרפתקאה האחרונה. המשך יבוא-שבת שלום וחג חנוכה שמח "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[חד קרן1]

בוקר טוב

היא התחתנה והיא מאושרת למרות שבעלה היה מן שד ופרד כל הזמן מצוברח קבוע והוא אפילו לא אומר מדוע שלוש שנים שהיא מקבלת מגבר זר מתחת דלת מכתבי שירה אליה הם מאירים את עלומיה. מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח זר פרחים סגול כשהאביב פורח מי בתשיעי בכל נובמבר בלי ברכה בלי שם או רמז שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט. לילות שלמים שהיא לא נרדמת עליו בהקיץ היא חולמת הוא בטח גבר עם לב רומנטי נשמה טובה וחיוך סימפטי שלוש שנים חולפות הן בשקט אך לפעמים היא כמעט צועקת ומה אם בעלה יודע היא מסתירה את מכתביה. מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח זר פרחים סגול כשהאביב פורח מי בתשיעי בכל נובמבר בלי ברכה בלי שם או רמז שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט. כשבעלה חוזר הביתה עייף מהעבודה זורק מבט שואל למטה הוא לא אומר כן והוא יודע אם היא תדע בטח תשתגע כן זה הוא שכותב אליה הוא האהוב הוא חלומותיה ומה אם בעלה יודע היא מסתירה את מכתביה. מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח זר פרחים סגול כשהאביב פורח מי בתשיעי בכל נובמבר בלי ברכה בלי שם או רמז שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.

 

[ליפא העגלון]

פרק שניים עשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב

פרק שניים עשר-חזרה לישראל "הנוסעים בטיסה 624 לבן גוריון,ישראל מתבקשים להגיע בדחיפות לשער D4" קרא הכרוז בפעם השלישית והאחרונה."מימי תבטיחי להיות בקשר כל הזמן" אמרה ג´יין כשעמדו להיפרד ודמעות זלגו מעינייה."בוודאי,תסמכי עליי" השיבה מימי ונתנה חיבוק אחרון לג´יין ועשתה צעדייה לעבר דלפק היציאה."אני אוהבת אותך" צעקה ג´יין כשמימי התרחקה."גם אני אותך" הסתובבה מימי בהנדת שפתיים מבלי להוציא קול ומעינייה זלגה עוד דמעה והרגשתה ניבא לה שלא יתראו הרבה זמן. במשך כל הטיסה השתדלה מימי לא לחשוב יותר מדי על מה יהיה ומה היא תעשה בעתיד הקרוב,העדיפה לנחות בישראל בראש נקי מבלי לתכנן את הדברים ולתת לזמן לעשות את שלו.במילא לא כל מה שתיכננה בעבר אכן קרה לה.עוד לפני שירדה מהמטוס הרגישה שהגיעה הביתה אל ארץ ישראל כשהמטוס ברובו היה מלא בנוסעים ישראלים החוזרים מטיול ודאגו שהדיילות לא ינוחו לדקה כשטירטרו אותן בשל הבקשות שלעיתים חרגו מגבול הטעם הטוב כאילו שיחד עם הכרטיס רכשו גם את הבעלות על הדיילות המזיעות שבקושי עצרו את דמעתן "אני מעדיפה לטוס להונג קונג ולא לישראל" התלוננה אחת הדיילות לחברתה בהולנדית ומימי שהבינה חייכה חיוך קטן והבינה את כאבה שזו העדיפה טיסה ארוכה ושקט מאשר קצרה יותר במטוס מלא ישראלים.איך שנגעו גלגלי המטוס בריצפת השדה עם נחיתת המטוס בישראל מחאו הנוסעים כפיים ושרו "הבאנו שלום עליכם" מנהג שאומץ לו ונעשה רק במטוסים של הישראלים.אך האחווה והאחדות לא היו לפרק זמן ארוך ואיך שהאוטבוס שאסף את הנוסעים מכבש המטוס עצר מול מסופי ביקורת הדרכונים פתחו חלק מהאנשים בריצה כדי להיות הראשונים,למרות התור הסביר ובמקום שייגדל לאורך התפרש התור לעבר הצדדים דבר שיצר בלאגן מיותר ועצבים ללא סיבה."ברוך שובך לישראל" אמרה מימי לעצמה כשחטפה עוד מרפק מזוג מבוגר שמיהר לעקוף אותה,קינאה בליבה על האירופאים שפגשה בכל מקום בו היה תור תמיד עמדו בסבלנות ולא לעקוף.השוטרות שבדלפקים החתימו באיטיות מרגיזה כל דרכון ולא שכחו לשלוח מבט נוסף וחשדני מהתמונה שבדרכון אל בעל התעודה כאילו היה מינימום רוצח סידרתי נמלט."אמרתי לך לא להחתים פה" צעק אחד הישראלים השבים בקול רם על השוטרת הצעירה שהחתימה את החותמת בדף חדש שבדרכון ולא כפי שביקש ויצר מיני פרובוקציה שכל כוונותיו להראות שהוא "הנוסע המתמיד" שבכל שנה ממלא דרכון."הלאה קדימה,בבקשה ממך" הפצירה בו השוטרת ולא התרגשה מההצגה שערך,חיפפה אותו מעליה. "ברוכה הבאה" אמרה לה אותה שוטרת והחתימה את דרכונה של מימי בעוד חתימה בנוסף לאוסף חתימות מדינות אירופה שהיו מוחתמים בדרכונה ועליו נכתב "כניסה לישראל" לצד התאריך של אותו יום דבר שהיווה מצידה פתיחה של תקופה חדשה בחייה.אלה שהפעם הבטיחה לעצמה שתדע לכלכל את צעדיה ותבחר רק באפשרויות הטובים ביותר כשהיא סוחבת עימה מיטען גדול של נסיון וחכמת חיים רב יחסית לגילה הצעיר,הפעם שאפה לחיים פשוטים עם בן זוג שיאהב אותה ולא רק ירצה בגופה. דבר ראשון שעשתה מימי עם הגעתה ארצה,ניגשה לבנק לאומי שמול "שיכון ותיקים" השכונה ברמת גן שם עדיין היה לה חשבון בנק מהעבר.העבירה את כל הכסף שחסכה מחשבון הבנק שבהולנד אל חשבון הבנק שברמת גן."בטח קיבלה ירושה" חשבה לה בליבה הפקידה הממושקפת והשמנה והציעה למימי לגשת אל אחד מהיועצים שממול ולשמוע מהם על מגוון התוכניות האטרקטיביות שמציע הבנק ללקוחותיו."אני מעדיפה את הכסף בחשבון עובר ושב פתוח" השיבה מימי ולא ידעה מתי תצטרך את הכסף ולמה.השאירה לעצמה אלפיים דולר.התלבטה היכן לשכור דירה עד אשר תמצא את מקומה בישראל,ניגשה לחנות "סטימצקי" שבקניון רמת גן שם רכשה ספרים ומפות של טיולים ואתרים ברחבי הארץ.לשכונת פלורנטין לא רצתה לחזור המקום הזכיר לה את העבר ובמיוחד את פרוספר ממנו חששה ופחדה שמא יצא לחופשה ויחזור לשם לחפשה.לרמת-גן לא היה לה האומץ לחזור ולפגוש בסיסי שבטח עדיין כועסת עליה.מימי פתחה את אחד מהספרים המסביר על תל-אביב ואתריה ולאחר שעיינה בו בחרה להשתקע ב"שינקיין" המרכז החדש של תל אביב כפי שנכתב בספר.מקום סגנוני בסביבה של צעירים אזור שוקק חיים כפי שחשבה שיתאים לאופייה וחייה.לאחר כל הסידורים התרצוציות והמציאה הדי בקלות של דירה פנוייה ברחוב שינקיין "500 דולר בכל תחילת חודש" סיכמה עם בעל הבית הקירח.מימי התיישבה על מיטתה שבדירה השכורה בת שלושה חדרים המרוהטת היטב,פיזרה את המפות והספרים על המיטה והציתה סיגריה.הוציאה עט ודפים ותיכננה את טיולה בארץ הקודש דבר שהבטיחה לעצמה שתעשה איך שתגיע לארץ ועכשיו יש לה את כל הזמן והכסף לכך לפני שתפתח דף חדש.דבר ראשון תיכננה לטייל בירושלים העיר הקדושה לכל אומות העולם אותה זכרה במעורפל מילדותה כשהיתה בכותל המערבי יחד עם משפחתה כשחגגו את מסיבת בר המצווה של אחיה אליהו ונזכרה שעליה לדבר עם אחותה יפה,עימה לא דיברה כבר יותר משבועיים. "יפה מה עניינים?" התעניינה מימי אצל אחותה בשלום כולם כפי שנהגה לעשות בכל פעם כשהתקשרה אליה."ברוך השם הכל בסדר" השיבה יפה וקולה המודאג עורר חשדות אצל מימי שמה משהו אינו כשורה."קרה משהו?" שאלה מימי בדאגה והמון סקרנות את אחותה."לא מאמי,הכל בסדר ואצלך?"השיבה יפה אבל הרגשתה של מימי לא השתפרה אך ניחמה עצמה שם היה קורה משהו חשוב אחותה לא היתה מסתירה זאת ממנה,ובכך חתמה את העניין.למחרת בבוקר אחרי שינה ערבה התעוררה מימי על הבוקר עם הרבה מרץ ונסעה לתחנה המרכזית בתל-אביב אל ירושלים בקו 405 "אין כמו ישראל" אמרה לעצמה מימי כשנסעה בכביש ירושלים תל-אביב והסתכלה על הנוף על ההרים והואדיות בצידי הדרך.תקעה מבטים נוגים בשרידי המשוריונים המוטלים לאורך כל הדרך והעידו כאלף מונים על אשר התרחש במאבק על מה שהתרחש בהקמת המדינה ועל הדם שנשפך בכיבוש העיר הנצורה.ככל שהאוטובוס התקרב אל העיר חשה יותר באווירת הקודש שהיה באוויר הדליל שגרמו לאוזנייה להיסתם בגלל לחץ האוויר בגבהים האלו. ההמולה והבלאגן של התחנה המרכזית בירושלים הזכיר לה את זו של תל-אביב אך היה קצת יותר רגוע,הירושלמים נראו שקטים יותרופחות לחוצים מהתלאביבים. לפי הכתוב במדריך וכמו שתיכננה,עלתה מימי על אוטובוס בקו מספר 1 העמוס שברובו היו אנשים דתיים וחרדים שחלקם נעצו בה מבטים שדי הפחידו אותה. עמדה בחלק האחורי של האוטובוס המיועד לנשים,הללו הביטו במבטים משונים עליה כשראו את הצעירה במכנסי הג´ינס והחולצה הקצרה."הייתי צריכה להראות כמוהן" חשבה מימי לעצמה כשראתה שני נערות שעמדו לידה,מבט רציני על פניהן הצעירות,לבושות בשמלות ארוכות וחולצות מכופתרים עד צוואר בעלות שרוולים ארוכים שכיסה את כל גופן וכשינשאו בקרוב ישימו על ראשן מטפחת,אחזו בידן ספר תהילים קטן. המשך הפרק יבוא-שבוע טוב וחג אורים שמח "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק יב´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

מימי נכנסה לרחבת הכותל הרחבה אל עזרת הנשים הקטנה מצד ימין בצמוד לרחבת הגברים דמיינה לעצמה כאילו אימה ואחיותייה עומדות לידה ויחד מתפללות ומבקשות רחמי שמיים.הדליקה נר לצד מאות הנרות והתפללה מנחה יחד עם קבוצת הנשים שם,עצמה את עיניה וקראה בעל פה מזמורים מספר התהילים אותם זכרה מילדותה שבכל בוקר קראו היא וחברותיה את המזמורים בבית הספר.עכשיו שוב נזכרה במילים,בקול רם קראה שוב את הפסוקים כשהנשים ברחבה מצטרפים לבחורה הצעירה במכנסי הג´ינס והחולצה הקצרה עם המטפחת לראשה היודעת בעל פה כל מילה מבלי לטעות או להתבלבל."אנא ה´ תעשה שהכל יסתדר ואחזור למשפחתי" ביקשה מימי בדמעות כשסיימה בפעם השניה לקרוא את הספר עד שחשה ברעב וצמא. מימי פנתה לכיוון הרובע המוסלמי שמשמאל לכותל,עברה בין הרוכלים הערבים שהציעו מזכרות ומציאות לתיירים שהסתובבו להנאתם בין הדוכנים והחנויות שבמקום.מימי עצרה ליד דוכן הפלאפל "זה הפלאפל הכי טוב פה" אמר המוכר באנגלית עילגת את המשפט שאמר לכל תייר שעצר מול דוכנו.באמסטרדם נהגה מימי לאכול פלאפל שמכרו שם כמעט בכל מקום בעיקר הישראלים אך פה הטעם היה שונה יותר טעים.ביקשה עוד חצי מנה לצד מיץ תפוזים טרי שנסחט מול עינייה מכמה תפוזים גדולים ועסיסיים ולטעמו התגעגעה."מאה שקל" אמר לה באנגלית תוך סימון בידו על המחיר אחד הרוכלים שברשותו דוכן של תמונות ממוסגרת כשהצביעה מימי על תמונת נוף של ירושלים.מימי סימנה חמישים בידה וכשרצתה ללכת לאחר שהמוכר התעקש על המחיר,צעק לה והסכים למחיר שהציעה.מימי נהנתה מהעובדה שכולם חושבים שהיא תיירת ומתנהגים אליה בחנפנות,המשיכה לאורך שורת הדוכנים מבלי לשים לב למקום שהחל להתרוקן מאנשים בשל החשכה שירד על המקום שבקושי הואר,אפילו לא שמה לב לחבורה של ארבעה מקומיים שעקבו אחריה במשך הדקות האחרונות."אם היא ישראלית נהרוג את הכלבה" אמר הגבר המשופם ונראה כמפקד החוליה "ואם היא תיירת נשתעשע קצת ונזרוק אותה באיזו פינה" המשיך המשופם בהוראות אחרונות לשאר החבורה שלא הסתירו את הריר שנזל מפיהם למראה יופייה של הקורבן.כשהגיעו לאזור מתאים מבחינתם לבצע את המשימה ניגשו אליה והקיפו אותה במעגל כששניים מהם שולפים סכינים קפיציים והשניים האחרים שלפו מתוך בגדיהם אלות מאולתאות שהכינו מבעוד מועד."מה קוראים אותך?" שאל אותה בעברית רהוטה אחד מהם כדי לדעת את מוצאה בטרם יחליטו מה לעשות עימה.מימי שתקה ולא השיבה רק נזכרה בקטע שהיה לה לא מזמן בנסיעה לברצלונה אלה שהפעם המצב נדמה היה לה גרוע יותר מבלי שנראה שום מפלט."מה שמך?" ניסה אחר באנגלית המעטה שידע.מימי נחלצה מאוד אך ידעה שעליה לשמור על קור רוח ובשום פנים ואופן לא להסגיר את מוצאה הישראלי ואת יהדותה הרשומים במסמכים שבארנקה והוציאה מפיה שטף של מילים בהולנדית שלא היה סיכויי שיבינו אף מילה."אז לתוכנית שניים" אמר המשופם לקול יללות השמחה של חבריו למראה הגוף החטוב שמקרוב נראה יותר ויותר מגרה והחלו להדק עצמם סביב הנערה ולרתק אותה לפינה.מימי רצתה לצעוק וזעוק לעזרה אך לא יכלה להוציא מפיה אף הגה בשל הפחד הרב שאחז בה ומה עוד שפתאום האיזור הפך לריק מאדם ועויין מבחינתה.המבטים שהיו לתקופיה היו רצחניים ומלאי תאווה שלא בישרו לה טובות,המשופם התקרב אליה ראשון אחז בידה וזרק את השקית שאחזה מכף ידה אל הריצפה לקול צחוקם של חבריו שכל מה שרצו זה לחוש בגופה של התיירת היפה והחלו לאבד את סבלנותם. "ידיים למעלה" נשמע קול מרחוק בשפה הערבית מאחוריה וקול שיקשוק מכלי נשק והחבורה פתחה במנוסה אל הסימטאות החשוכים והצרים.מאחוריה הבחינה בקבוצת חיילים ממשמר הגבול שלמזלה הרב פיטרלו בדיוק באזור כשחלק מהכוח פתח במרדף חסר סיכויי אחר חוליית המחבלים מבל שיהיה להם סיכויי לתפוס אותם."בבקשה תשתי" אמר לה מפקד הכוח הצעיר והגיש לה את המימייה שהיתה באפודתו."עכשיו הכל בסדר" אמר לה כשסיימה ללגום מהמים ונרגעה מעט."הם עוד ייפלו בידינו המנייאקים האלו" אמר אחד החיילים שחזר מהמרדף שערכו. "תודה שהצלתם אותי" הודתה מימי לחבורה במדים הירוקים שליוו אותה עעד ליציאה מהרובע המוסלמי."זה מתנה ממני בשבילכם" אמרה מימי ונתנה להם את אותה תמונה שקנתה קודם לכן ."לפלוגה ג´ באהבה ותודה,מימי" כתבה בכתב ידה בפינת תמונת הנוף של ירושלים את ההקדשה."נתלה את התמונה במועדון שלנו" הבטיח מפקד הכוח כששאר החיילים מהנהנים את ראשם בהסכמה ונפרדו ממנה כשהיא מנשקת כל אחד בלחייו ומודה להם שוב לפני שפנתה משם למלון במרכז העיר כדי להרגע מאירועי אותו היום."בזכות התהילים שקראתי אלוהים עזר לי ושלח את המלאכים בירוק שיצילו אותי" היתה בטוחה מימי שניצלה רק בזכות התפילות שלה בכותל. למחרת המשיכה מימי לטייל בשאר חלקי העיר כאילו שלא עברה שום אירוע טראומטי שיכל להסתיים במותה.מירושלים ירדה אל עין גדי שבים המלח,מרחה את גופה בבוץ השחור וצפה במים השמנונים של ים המלח,נהנתה מהמפלים שבנחל דוד.צמרמורת עבר בכל גופה כשטיפסה על המצדה ונחתה על הצוק הגבוה כשראתה את המקום עליו סיפר לה אביה באחד מאותם לילות שבת שנהגה לשבת עם אביה ולשמוע מסיפוריו על אותם יהודים מורדים אמיצים שהתבצרו על המצדה ונלחמו ברומאים בגבורה רבה ולא נכנעו להם עד שהעדיפו להתאבד מאשר ליפול בידיהם. מימי המשיכה דרומה אל אילת החמה,במשך יומיים נחה בבית מלון מפואר ששכן לחוף הים את רוב היום בילתה בתוך המלון בבריכה ,חדר הכושר ובספא שם נהנתה מהמסאג´ים המרגיעים.סירבה לכל הצעה של גברים בודדים שפגשו בה בבר של המלון וניסו להתחיל איתה."איןלי ראש לזה,מצטערת" היתה מימי מבהירה מיד את המצב וקוטעת כל נסיון כבר על ההתחלה,בינתיים רצתה להיות לבדה,לנוח וליהנות מהשקט והשלווה. למוחרת חצתה את הגבול במסוף טאבה אל עבר מצרים השכנה אל שארם אל-שייך עיר קיט קטנה במדבר הענקי.במשך יומיים טיילה במדבר רחב האופקים.עכשיו הבינה את אהבתה של ג´יין למדבר.השקט והשלווה שאפף את המדבר כאילו שהזמן נעצר מלכת שם ואין לאן למהר כשטיילה בין הואדיות והנחלים היבשים וריקים ממים.נכנסה יחד עם עוד שני תיירים שהכירה באותו היום אל אחד האוהלים של הבדויים הפזורים במדבר."עשרה גמלים וחמישים כבשים" הציע לה ברצינות רבה אחד הבדויים כדי שתחתן עימו ואת התשלום יישלם להוריה.מימי צחקה,סירבה בנימו ובמבוכה מהסיטואציה הזו והמשיכה את טיולה לכיוון צפון,חזרה לישראל. מדרומה של המדינה עלתה צפונה דרך כביש הבקעה אל הכינרת,נחה את הלילה בטבריה את יום המוחרת הקדישה לביקור בקברי הצדיקים ושם הדליקה נרות ובכל קבר של צדיק עליו השתטחה,ביקשה את אותו הבקשה.את טיולה הארוך והממצה סיימה מימי באתר החרמון,נרשמה עם עוד קבוצת אנשים שלא ידעו לגלוש לקורס גלישה מזורז בן שעה."שלום לך,אני אמיר" הציג את עצמו המדריך הנאה במדי הסקי האדומים עם משקפי שמש גדולים שהסתירו את עיניו הכחולות המנוגדים לצבע עורו הכהה והשיער השחור הארוך."אני מוניק מהולנד" שיקרה מימי וקיוותה לא להתאהב בבחור החתיך שעשה כל מאמץ על מנת למצוא חן בעינייה. "בואיי אליי הערב" הציע המדריך למימי וסיפרבגאווה שאביו הוא ראש הכפר ובכך הסגיר את מוצאו הדרוזי."החבר של בדרך לכאן לאסוף אותי" התחמקה ממנו מימי בנימוס כששיקרה לו והתפטרה מהמחזר החדש והאלגנטי שעשה עליה רושם של שובב לא קטן.בזה החליטה לסיים את הטיול בן העשרה ימים שערכה במדינה בה נולדה,דבר שהבטיחה לעצמה וקיימה לפני פתיחת דף חדש בישראל. סוף פרק שניים עשר-המשך יבוא,ערב טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק שלוש עשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק שלוש עשר-שוב מהתחלה "אוליי אפתח איזו חנות קטנה לבגדי נשים או משהו דומה לזה" אמרה מימי לג´יין שזו התקשרה אליה ומימי שיתפה אותה בהתלבטותיה ושמחה לשמוע שג´יין כבר שכחה מאותה המקרה המסוכן שקרה להן בספרד.מימי העדיפה לא לספר לה על המקרה הדומה שהיה לה בירושלים,העדיפה שג´יין תהיה חברה מרחוק במילא כל אחת עסוקה בבעיותיה ועוד שהן רחוקות זו מזו ומה שרחוק מהעין רחוק מהלב. "אם תצטרכי עזרה או כסף אל תהססי לבקש" אמרה לה ג´יין שעדיין הפרידה ממימי היה קשה לה,אותה אהבה מאד. "את בטוחה שהכל בסדר?" ניסתה מימי להוציא מידע מאחותה יפה ששוב קולה נשמע לה מודאג בטלפון."בעזרת השם יהיה בסדר" השיבה יפה בקושי וביקשה לנתק כדי להכין אוכל לילדים.הרגשתה של מימי לא בישר לה טובות ומשהו קורה אצל יפה או אצל מישהו אחר מהמשפחה וזו לא מגלה לה.דבר שגרם להמון מחשבות והרהורים אצל מימי והיא רוצה לעזור ואינה יכולה לעשות זאת. "מקצוע העתיד,אין צורך בידע מוקדם" נכתב במודעה באחד העיתונים ומשך את עיניה של מימי ונשמע מבטיח.מימי החליטה מבלי לחשוב יותר מדי להירשם לקורס לעיצוב גרפי שנשמע לה מעניין ובכך לנסות כיוון אחר בחיים,קורס ערב פעמיים בשבוע. "קחי את עצמך בידיים" אמרה מימי לעצמה כשנדמה לה שהשמינה מעט בעומדה מול המראה שבחדרה,לאחר התקופה האחרונה שטיילה ואכלה הכל מבלי לעשות חשבון לקלוריות,למרות שכמעט לא ייחסה חשיבות ליופייה ומיעטה לטפח את עצמה. החליטה במסגרת הכיוון החדש לדאוג גם למעט כושר,מדי בוקר התעוררה מוקדם ולאחר ששתתה כוס נס קפה עם הרבה חלב עשתה את הדרך בריצה קלה מביתה שבשינקין לטיילת הסמוכה ליד המזרקה שבכיכר אלנבי לאורך חופי הטיילת עד לחוף הים בכניסה ליפו.מסלול בין חצי שעה לכל כיוון בריצה קלילה ומשחררת. אהבה לעשות מנוחה מול גלי הים שבחוף יפו,בכל בוקר ראתה את אותם אנשים המתעמלים על חולות הים.נהנתה להביט בהם מהספסל שמעל החוף,למדה כל תנועה שביצעו או עמדו לבצע "עכשיו הזקן הגבוה ירים ידיים,ינתר ויימתח את איבריו ויעבור לשכיבות סמיכה" הימרה מימי בליבה ומיד ניתר אותו זקן באוויר כאילו ששמע אותה ועשה כמה תרגילי חימום תוך מאמץ ועקשנות בשעה מוקדמת זו של הבוקר."עכשיו הזקנה הממושקפת שלידו תפרוש שמיכה ותוציא שני גביעי שמנת ותפציר בזקן שישב לאכול" הימרה מימי על המהלך הבא וחייכה לעצמה למראה הביצוע המדוייק שחזר על עצמו כל בוקר. הלימודים בקורס היו קשים,היה לה פיגור בחומר שלמדה בבית הספר החרדי שלא תאם ללימודיה כעת אך היתה נחושה להצליח והשקיעה את רוב זמנה ללימודים. את שאר הזמן שלא למדה העבירה בטיולים רגליים בסיבה הקרובה לביתה במרכז תל-אביב.אהבה במיוחד להסתובב בשוק הכרמל הסמוך,הסגנוני שתמיד תסס חיים."כל בננה מלמליאן" צעק רוכל צעיר מצד אחד "לגברת מלפפון,נותן המון" צעק אחר לקול צוחקיי העוברים ליד דוכנו,אווירה סגנונית ונעימה. "הא חמוד´לה בואיי תטעמי מהמלון שלי" צעק לה אחר במטרה למצוא חן בעינייה ולא שכח לשלוח שריקה שזו התרחקה.פעמיים בשבוע בימיי שלישי ושישי נהנתה לשוטט ולקנות בשוק האומנים שנערך לאורך המדרחוב של נחלת בנימין בה הציעו מגוון של אומנים צעירים שרובם נראו כהיפים והזכירו לה את הזרוקים של אמסטרדם בהם נתקלה במועודנים.פה אותם האומנים מכרו את פרי עמלם,תכשיטים בעיצוב ידיהם,ציורים וחפצי אומנות שהיו פזורים על דוכנים קטנים ומאולתרים כשמסביב בתי הקפה מלאים באנשים.ממולם ליצני רחוב שריכזו את הילדים הקטנים שהתקבצו מסביבם ליד הוריהם ונהנו מההצגות ומופעי הרחוב בכל פינה.את ביתה השכור מילאה מימי בחפצי האומנות שקנתה במדרחוב. בכל בוקר כשיצאה לריצת הבוקר הקבועה,הבחינה מימי במיוחד בשני אנשים שמשכו את תשומת ליבה והעריצה אותם על חריצותם למרות שכלל לא הכירה אותם.שכנתה שגרה ממולה ומחלק העיתונים הצעיר שחבש כיפה שחורה,לפעמים לבש מכנסי צבא ותמיד רץ בין בתי השכונה שלידה ומחלק את עיתון הבוקר למנויים. לפעמים פגשה בשכנתה הצעירה והנאה החוזרת כנראה מעבודתה במונית,מימי שמה לב שזה תמיד אותו הנהג המחזיר אותה במוניתו ונפרד ממנה לשלום."להתראות בערב" היה אומר לה וממשיך לו בנסיעה מהמקום.כמעט ולא דיברו ביניהן ובקושי אמרו שלום זו לזו כל אחת המשיכה לדרכה ,חוץ מפעם או פעמיים ששכנתה דפקה על דלתה וביקשה כפית קפה ומימי נתנה לה חבילה שלמה ובמקרה אחר שביקשה הלוואה קטנה."מחר בבוקר אחזיר לך" ביקשה שכנתה,מימי נתנה לה מאה שקלים ולמחרת שנפגשו שלפה שכנתה מתוך ערימת השטרות המקומטים שבכיסה מאה שקלים,החזירה למימי בקושי אמרה תודה והמשיכה אל ביתה עם עיניים אדומות מעייפות.מימי לא ידעה את שמה והיא נראתה לה כאחת שלא בדיוק מעוניינת בקשרי חברות,אף פעם לא הבחינה במישהו הנכנס לביתה ובכך דמתה לה.כל אחת מסיבתה העדיפה להסתגר בביתה עם עצמה.בהמשך מסלולה בריצת הבוקר נתקלה מימי בנהגי המשאיות שחילקו לחם ודברי חלב לחנויות בסביבה,בעובדי העירייה שרוקנו את הפחים המלאים."לא ראינו אותך השבוע" שאל והתעניין נהג המשאית בשלומה."נכון לא הרגשתי טוב"השיבה מימי והמשיכה לכיוון החוף בהרגשה נעימה שמישהו התעניין בשלומה. מימי ידעה שאחותה יפה גרה באשדוד באחת מהשכונות החרדיות שבעיר ומכיוון שאף פעם לא ביקרה אצלה לא ידעה היכן ומה שם השכונה.במשך יום שלם הסתובבה מימי באיזורים בהם גרו חרדים ודתיים באשדוד,ניסתה לברר בבתי הכנסת הרבים שהיו פזורים שם.בחלקם נתקלה במודעה גדולה בה בתבקש הציבור לעזור ולתרום לילד קטן הזקוק לניתוח דחוף,מימי לא התעכבה לקרוא את תוכן המודעה.החליטה להתקשר לאחותה לאחר שהתייאשה מלחפש אותה."יפה אני משביעה אותך שתספרי לי מה קורה ומה מדאיג אותך" אמרה מימי בתקווה שהפעם אחותה תספר לה מה מטריד את מנוחתה."טוב,לא רציתי להדאיג גם אותך" השיבה יפה וסיפרה על מחלת בנה בן השש,מושיקו הזקוק לניתוח דחוף בגלל מחלת הכבד שלקה בה ובגלל נמצא בסכנת חיים."אם לא נעשה את הנתוח עד שבוע הבא הכל אבוד" סיפרה יפה בקול חנוק על הנתוח היקר האמור להיערך בשיקגו שבארצות הברית אצל מנתח בעל שם עולמי שאחוז הצלחותיו גבוהיים ובארץ עדיין לא עורכים את הניתוח היקר והמסובך.מימי מיד נזכרה במודעות בה ניתקלה בבתי הכנסיות וקישרה בין הדברים."נראה מה אפשר לעשות" אמרה מימי וסיפרה על איזו ידידה עשירה שהיא מכירה ותנסה לדבר עימה."כמה כסף חסר לניתוח?"שאלה מימי את אחותה."60 אלף דולר" השיבה יפה שהחלה לאבד מעט תקווה למרות אמונתה החזקה בבורא עולם ובברכת אביה שאמר לה שבנה יינצל בעזרת מישהו לא צפויי.מימי ניגשה שוב אל בית הכנסת הקרוב למודעה בה נתקלה קודם ולקחה את מספר חשבון הבנק שנועד לתורמות.מבלי להסס נסעה לביתה ולמחרת בבוקר ניגשה לסניף הבנק שלה התייצבה מול אותה פקידה ממושקפת שאצלה ביצעה את העברת הכסף שחסכה מעבודתה באמסטרדם.הפעם העבירה את הכסף לחשבון בנק אחר כדי להציל את אחיינה הקטן מושיקו אותו כל כך אהבה ופינקה כשזה היה בא עם הוריו אליהם לנתיבות.ידעה שעשתה את הדבר הנכון מבחינתה ניחמה אתעצמה שהיא עדיין צעירה וכל עתידה עוד לפניה למרות שנותרה ללא הכסף שחסכה,כעת תצטרך לוותר על חלק מהתוכניות שתיכננה ותצטרך להתחיל הכל שוב מהתחלה. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[מאיה עם א]

או.קי

דווקא קראתי את הפרק הראשוןוהשני והם אכן היו שנונים וחמודים - אבל- ואולי אני כאן היוצאת דופן- המדיה הזו היא יותר דינאמית בשביל לקרוא טקסטים ארכניים, יש בשביל זה פורום מיוחד של מספרי סיפורים. אבל כמו שהרגעת אותי זה לא יימשך זמן רב. תודה על המזל טוב אבל הוא לא רלוונטי לי - זו בלי הא´ התחתנה

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק יג´"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"מי זו התורמת?"ביקשה יפה לדעת כששאלה את מימי בשיחת הטלפון לפני שעלתה למטוס אל מסע הצלת חייו של בנה."היא מעדיפה להישאר בעילום שם" התחמקה מימי מלגלות את האמת רק ביקשה מיפה שתתקשר אליה ותתעדכן אותה בכל שלב של תהליך המסע. "ממש בדקה התשעים" ציטטה יפה את הפרופסור שניתח את בנה וסיפרה על הצלחת הניתוח "בעזרת השם תוך חודשיים מושיקו חוזר לתפקוד רגיל" אמרה יפה בשמחה והתרגשות ושוב ביקשה ממימי שתודה לתורמת האלמונית.מימי ידעה שעתה את הדבר הנכון בזמן הנכון. "אני מבקש את הכסף עד מחר" אמר בעל הבית למימי כשבא אליה שוב לדרוש ממנה תשלום של חודש שעבר וחודש הבא של שכר הדירה,כבר שבוע משגע לה את המוח אבל הפעם נשמע חד משמעי ורציני.מימי חשה שזו התחלה של תקופה רעה שהצרות מתחילים להגיע בצרורות וטרקה בכעס את הדלת שזה יצא.אחרי כמה שניות שוב צילצל הפעמון בביתה "עוד פעם הנודניק הזה?"חשבה מימי לעצמה אך כשפתחה הופתעה לראות את שכנתה."אפשר להיכנס?" שאלה את מימי "בוודאי,בבקשה" השיבה מימי וחשבה שזו באה שוב פעם לבקש ממנה הלוואה ולה בקושי יש כסף כדי להכין את הפרוייקט של הלימודים לפני סיום הקורס וקבלת התעודה. "אני כועסת עלייך" אמרה שכנתה שהזדהתה בשם טלי."את לא היחידה שכועסת עליי,אבל מה כבר עשיתי לך" השיבה מימי בהתפלאות לשכנתה בעלת הגוף החטוב ולא ידעה מאיפה זו נפלה עליה ודווקא עכשיו."זוכרת שהלווית לי כסף לא מזמן?"שאלה טלי מבלי שמימי השיבה ורק היתה בטוחה כעת שזו אכן באה לבקש ממנה הלוואה גדולה יותר מזו של הפעם שעברה וגם אם תרצה לא תוכל להלוות לה."אז עכשיו תורי לעזור לך"אמרה טלי ועוד לפני שמימי קלטה את מה ששמעה,שלפה טלי מתוך ארנקה אלף דולר ונתנה למימי."תני את זה למנייאק עם הקרחת" אמרה טלי בחיוך מהוסס כשהתכוונה לבעל הבית שאותו שמעה קודם לכן מעבר לדלת דירתה."כשיהיה לך תחזרי" המשיכה טלי למראה פניה הנבוכות של מימי שלא עיכלה את המחווה הנדיב של שכנתה אותה היא בקושי מכירה."אני לא יודעת איך להודות לך" אמרה מימי בהתרגשות בתחילה רצתה לסרב אך הקול הפנימי שבה אמר לה לקחת ושיהיה בסדר.הזמינה את טלי לשתות עימה קפה ולשוחח אך טלי התנצלה שהיא ממהרת וקבעו לבערב אצל טלי. במשך כל היום חשבה מימי מאין תשיג את הכסף ללימודים וגם להחזיר לטלי. ידעה שאם תתקשר לג´יין זו תשמח לעזור לה אך רצתה עזרה מסוג אחר ורק שמה של סיסי עלה בראשה.עכשיו כשאין לה ברירה תיכננה לגשת אליה ולהסביר את מהשקרה ושהכל בגלל פרוספר שניצל את תמימותה באותה תקופה.היתה בטוחה שסיסי תבין אותה ויחד יחליטו מה לעשות,מימי הכירה היטב את סיסי וידעה שמתחת לעטה הקשיחות היה לה לב טוב ומתחשב ותמיד אהבה לעזור. מימי נכנסה לשכונת"שיכון ותיקים" בהיסוס שם לא היתה זמן רב מאז עברה לפלורנטין עם פרוספר.ניגשה לבניין 166 בו גרה אצל סיסי כשנכנסה למעלית חשה באותו החשש שליווה אותה כמו בפעם הראשונה ביום בו ברחה מביתה וחייה השתנו מקצה לקצה.על הדלת שבדירת הגג בקומה החמישית התנוסס שלט אחר משזכרה "כאן גרים באושר עופר,נאווה ומורן" מוזר חשבה מימי וצילצלה בפעמון."רק שניה" נשמע לה קול לא מוכר מהצד השני וכעבור כמה שניות הופיעה מולה אישה צעירה עם תינוקת בידה."אוליי את מכירה את זו שגרה פה קודם?" שאלה מימי כשהבינה שסיסי כבר לא גרה שם יותר ועזבה למקום אחר.האישה שמולה התנצלה וכל מה שיכלה להגיד למימי שהם קנו את הדירה לפני כמה חודשים דרך מתווך דירות שסיפר שהדירה נמכרת לרגל נסיעה לחו"ל."תודה לך" אמרה מימי בנימה של אנחת רווחה וחשבה שאוליי עדיף כך למרות שהיתה זקוקה לעזרתה של סיסי וכעת עליה לחשוב על אופציות אחרות. מימי ניגשה למינימרקט השכונתי של אברום וקיוותה לפחות שהוא יהיה שם "אהלן וסאהלן,נשמה" בירך אותה אברום בברכתו המסורתית ושאל לשלומה בעודו זוכר אותה,את חריצותה כשעבדה אצלו אך לא הסתיר את כעסו הקטן עליה כשעזבה מבלי להודיע ואף לא באה לקחת את המשכורת האחרונה."היו לי קצת בעיות" אמרה מימי בהתנצלות וחשבה שאם היתה מספרת לו את כל מה שעברה אפילו יום שלם לא היה מספיק לה. "תמיד הדלת אצלי פתוחה בשבילך" אמר אברום כשמימי סיפרה לו על לימודיה ועל רצונה לעבוד חצי יום עד אשר תסתדר ותמצא עבודה בתחום בו היא לומדת. "בתנאי אחד" אמר אברום בחיוך והוציא מהמגירה שמתחת לקופה את פינקס השיקים ורשם לה סכום של אלפיים שקל "זה החוב על השבועיים שעבדת אצלי ועדיין לא שילמתי לך" הוסיף אברום וליטף את ראשה,שמח על חזרתה של מימי הנערה אותה חיבב והעריך כאילו היתה בתו.מימי שמחה על החזרה לעבודה ועל הסכום הכסף שנתן לה,אומנם היה מעט יחסית למה שהתרגלה ועכשיו היה כמו אוויר לנשמה עבורה ומה עוד שתצטרך מעכשיו להזיע גם עבור סכומים קטנים עד אשר תמצא את מקומה ותסתדר בחיים.אברום לא ידע להגיד לה לאן עברה סיסי והיכן היא נמצאת עכשיו אבל שמע ממישהו מהשכונה שראה אותה לפני חודש באילת. "הנה חלק מהכסף" אמרה מימי לטלי כשקפצה אליה באותו ערב כמו שקבעו בבוקר. "אמרתי לך את לא צריכה למהר" אמרה טלי שבמשך השיחה שהתפתח ביניהן מצאה אוזן קשבת אצל מימי.סיפרה לה את סיפור חייה כששפכה את ליבה לפניה.על ילדותה כשברחה מהבית בגלל הוריה הנרקומנים והסתובבה ברחובות תל-אביב,ישנה בגנים ציבוריים וחדרי מדרגות.על גברים שניצלו את מצבה "עכשיו אני מנצלת אותם" אמרה טלי בקריצת עין ולפני שהספיקה לתת הסבר נשמע צפצוף רכב מלמטה."זה מורדוך הנהג מונית" אמרה טלי והושיטה יד לעברה של מימי "חברות?" שאלה טלי"אחלה,בטח חברות" השיבה מימי בקריצת עין ושלחה יד בחזרה לכיוון טלי.נפרדו לשלום כשטלי ממהרת אל נהג המונית שחיכה לה למטה. מימי מצאה עצמה לבדה בדירה של טלי,דירה פשוטה וריקה מרהיטים אפילו מקלט טלויזיה לא היה בדירה."בטח עובדת קשה ואין לה זמן לזה" חשבה מימי וניסתה לחשוב למה התכוונה טלי כשאמרה שעכשיו היא זו שמנצלת את הגברים משפט שרק בדרך אחת ניתן לממשו ואת זה ידעה היטב מימי. מימי חשבה שהגורל שוב מתעתע בה כשחזר על עצמו כמו שפגשה את ג´יין שכנתה מהולנד כך פגשה כעת בטלי שכנתה בישראל וגם הפעם היא מתחילה מהתחלה,שוב מהתחלה. סוף פרק יג´ -חג אורים שמח "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

פרק ארבעעשר"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

פרק ארבע עשר-"המלאך הטוב ששומר עליי" על ריצת הבוקר לאורך הטיילת והמפגש עם "אנשי הבוקר" כפי שנהגה מימי לכנות את האנשים שפגשה בריצתה,לא ויתרה.משם המשיכה לעבודה במינימרקט של אברום אחרי מקלחת מרעננת בביתה,השכר לא היה גבוה ובוודאי לא בסכומים שהתרגלה להרוויח מה עוד שעבדה חצי משרה אך זה הספיק לה ללימודים והוצאות שוטפות. קיוותה כשתסיים את הלימודים תמצא עבודה ותתקדם בתחום בו למדה לכן עשתה מאמצים רבים להצטיין בלימודים.את שעות הפנאי המעטות העבירה בשיחות עם שכנתה,יחד שרפו את הזמן למדו זו מזו שיש להן הרבה מהמשותף.טלי לא התביישה וסיפרה לה על סוג העבודה בה עבדה כיצאנית באזור הבורסה ברמת-גן. ביום היה המקום אזור תעשיה ענק ומשגשג של מלטשות יהלומים ובנייני משרדים גבוהים ועם רדת החשכה הפך לאזור בילויי של מכוני ליווי ומעודני סקס.טלי סיפרה לה על הכסף הרב שהיא מרוויחה,מימי לא גילתה לה על עברה העשיר בתחום המקצוע העתיק בעולם ושוב הדמיון בין טלי לג´יין חזר ועלה למולה אלה שהפעם קיוותה שלא תידרדר ותעסוק שוב בענף הזה. "מורדוך הוא האדם הכי טוב בעולם,ממש נשמה טובה" סיפרה טלי על נהג המונית האוסף אותה כל ערב ושומר עליה ובלעדיו לא היתה מסתדרת בעולם האכזר של הזונות והסרסורים במקום בו עבדה."מורדוך בוא תעלה" צעקה לו טלי מחלון ביתה שזה צפר לה מלמטה כהרגלו,אף פעם לא עלה אל דירתה אלה העדיף לשמור על יחסים של עובד ומעבידה עם הבחורה שעבדה אצלו."מורדוך,תכיר זו מימי" הציגה טלי את מימי לפני מורדוך "נעים מאוד,טלי סיפרה לי המון עלייך" אמר מורדוך בנימוס ולא דמה כלל לסרסור או לאחד שעובד בענף הזה. "שלישיית גשר הירקון" ביתה מכנה מימי את המפגשים ביניהם כשמורדוך נהג להצטרף אל שיחתן ומספר על צרותיו ובמיוחד מה מעוללת לו גרושתו,אם בנו. איך לקחה ממנו את הבית ובעזרת עורך דין ממולח היא זכאית לקבל חצי מהמשכורת שלו .לכן העדיף להפסיק את עבודתו כמנהל מחלקת המכונאות במוסך רנו המרכזי שם היה לו עבודה מכובדת עם משכורת גבוהה.עכשיו הוא עובד עם טלי "בלי תלוש משכורת" התלוצצה טלי לצחוק חבריה וסיפרה למימי על האחוזים שהוא מקבל מהכנסותיה."אני מרוצה וטלי מרוצה העיקר שהתולעת לא רואה שקל" הוסיף מורדוך.מורדוך אומנם נראה למימי חזק ובריא אך מעולם לא היתה מנחשת במה הוא עוסק."והמונית של מי?" שאלה מימי בסקרנות באחת משיחותיהם בהן החלה להרגיש חופשייה לשוחח עימו על כל דבר.מורדוך סיפר לה שהוא גר אצל הוריו המבוגרים אמרי שהשאיר את הדירה שקנה לגרושתו לפי צו בית המשפט ושהמונית שייכת לאביו שעובד על המונית שש שעות ביום וכך הרכב פנויי לשעות הערב והלילה."לא פעם היא שלחה לי חוקר פרטי שייראה אם אני עובד על המונית" סיפר מורדוך איך ששלח אליו את אחד הסרסורים הקשוחים במקום בזמן שזה תיצפת ועקב אחריו ומאז לא נתקל באותו חוקר. "למה שלא נעבור לגור יחד?" הציעה טלי כשמימי עמדה לסיים את החודש ולפני ששילמה על חודש הבא והכסף שברשותה בקושי מאפשר לה זאת.מימי נזכרה באותם המילים של ג´יין כשזו בציעה לה לגור יחד וזה הצליח לא רע.טלי שמה לב להתמהמהות הארוכה של מימי וחשבה שמא הרעיון לא מצא חן בעיניי ידידתה. "ככה נדפוק את האבו קרחת הזה" המשיכה טלי בעוד מימי בוהה בנקודה דמיונית שעל הקיר."בכיף" השיבה מימי לאחר מחשבה ארוכה בה שיכנעה את עצמה שלא תיתן לעניינים להידרדר אלה פשוט תגור עם טלי עד שתסתדר.הרעיון התאים למימי שעכשיו את רוב מה שהרוויחה הוציאה על הלימודים והחיסכון בהוצאות השכירות החשמל והארנונה ממש מתאים לה. "כן,עדיף שנעבור לדירה שלי" הסכימה מימי לרעיון של טלי ובכך לא יצטרכו להעביר את כל תכולת הדירה של מימי המלאה בחפצי אומנות אותם קנתה במדרחוב של נחלת בנימין ומצאו חן בעיניה של טלי שלעומת מימי דירתה היתה ריקה ולא היה כמעט מה להעביר ובתוך שעה עם עזרתו הגברית של מורדוך עברו לגור יחד. הידידות בין מימי לטלי הלכה והתחזקה,ניצלו כל רגע פנויי להיות יחד,לשוחח ולשפוך את הלב זו אצל זו,נוצר ביניהן קשר אמיתי של חברות. "מה קורה לך בזמן האחרון" שאלה מימי את טלי שנראתה עייפה וחלשה."אני מרגישה תשושה וכאבי ראש ממש חזקים" התלוננה טלי וסיפרה שכבר יומיים היא חשה על הפנים.מורדוך צפר כהרגלו מלמטה ומימי ניגשה לחולון ביקשה ממנו שייעלה לדירה."כן,שמתי לב שהיא חלשה ולא מרגישה מי יודע מה" השיב מורדוך שחשב בתחילה שזה נובע מהלחץ בעבודה. "מחר אנחנו הולכים לבית חולים לבדיקות" קבעה מימי בנחריצות וקיוותה שיסיימו את הבדיקות עד הצהריים בכדי שתוכל להספיק להגיע למבחן הגמר עליו שקדה המון בתקופה האחרונה."עדיך שניקח אותה עכשיו" אמר מורדוך כשנגע במצחה הקודח מחום של טלי שנראתה כחצי מעולפת."לא צריך" אמרה טלי בקושי רב ומימי הינהנה בראשה למורדוך שכדאי לנסוע כבר עכשיו.כעבור כמה דקות מצאו עצמם בבית החולים "איכילוב" שבמרכז תל-אביב.בחדר המיון שרר בלגן כששורה של מכוניות הצלה הגיעו זה אחר זה והביאו לשם פצועים מתאונת דרכים שהתרחשה כמה דקות קודם לכן בנתיבי איילון. "אני כבר שעתיים פה" השתולל הורה אחד שהביא את בנו שנקע את רגלו במשחק כדורסל ונאנק מכאבים."היא מרגישה לא טוב" פנה מורדוך לפקידת הקבלה שרשמה את פרטי החולה שנראתה ממבט ראשון כמקרה לא דחוף לעומת האחרים."תמתינו בסבלנות עוד מעט ייגש אליכם אחד הרופאים" השיבה הפקידה במין אדישות מעצבנת והתפנתה לבחור צעיר שהביא לשם את אימו הקשישה.אחרי יותר משעה של המתנה בתוך כל הבלאגן בחדר המיון שנראה כחדר מלחמה ורק אחרי שמורדוך ניגש שוב לפקידה בקול תחנונים עם טון מאיים נשלח לטלי אחד מהמתמחים הצעירים כדי לבדוקה.כעבור כמה דקות של בדיקה התאספו מסביבה כל הרופאים הבכירים דבר שגרם לדאגה ובהלה אצל מימי ומורדוך ולא בישר טובות."היא תצטרך להישאר בבית החולים לסידרת בדיקות מקיפות"אמר הרופא התורן הראשי. במה היא עובדת?"שאל הפרופסור שהוזעק מביתו אל בית החולים,מימי הביטה אל מורדוך בתקווה שהוא יימצא תשובה ראוייה אך זה החזיר מבט חסר אונים לעברה כאילו שאמר לה שהיא תענה."היא סטודנטית ועובדת במלצרות" שיקרה מימי בכדי להגן על כבודה של טלי. המשך הפרק יבוא-יום טוב "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"

 

[ליפא העגלון]

המשך פרק יד"מתחת לעץ הלימון הצהוב"

"מימי סעי הבית יש לך מחר מבחן חשוב" הפציר בה מורדוך שתלך לישון והבטיח להישאר לצידה של טלי דבר שהיה מובן וברור מאליו. לאורך כל המבחן ניסתה מימי להתרכז ולא לחשוב על מצבה של טלי.למזלה רוב השאלות במבחן היו החלק בו היא שלטה בחומר וגם הפרוייקט מצא חן בעיניי הבוחן הראשי."לפחות זה הולך לי" חשבה מימי לעצמה ויצאה בהרגשה מצויינת שהצליחה במבחן ומיהרה לצאת לכיוון בית החולים מבלי להמתין כשעה לתוצאת המבחן."איך היה המבחן?" התעניין מורדוך שנראה עייף ותשוש מהלילה שבו התרוצץ בין מחלקות הבדיקה וחדרי צילום הרנטגן ובמשך כל הלילה היה צמוד לטלי ודאג לכל חסרונה."נראה לי שעברתי בהצלחה" השיבה מימי וחיוך קל עלה על פניו של מורדוך שהתאמץ לחייך למרות עייפותו ודאגתו."מה קורה עם טלי?" שאלה מימי בקוצר רוח והתפללה בליבה לקבל תשובה טובה אך פניו של מורדוך לא בישרו טובות שהשפיל את פניו,ליבה של מימי דפק בחוזקה וציפתה לשמוע על הנורא מכל."יש לה איידס" אמר מורדוך בקול רפה "מזל גדול שהגענו אתמול חלק מהמערכות אצלה התחילו לקרוס" אמר מורדוך כמי שיש לו ידע בתחום לאחר הלילה שבילה בבית החולים.מורדוך הוסיף וסיפר שטלי נמצאת כרגע בחדר טיפול נמרץ וכנראה שהיא נשאית מזה זמן רב ורק עכשיו נפגעו מערכות החיסון שלה בגלל שפעת קלה. "היא תצא מזה" אמר הפרופסור לאחר שבוע קריטי שטלי שכבה בטיפול נמרץ מחוסרת הכרה,מחוברת להמון מכשירים אל חלקי גופה."אבל במחלה הבאה ולו הקטנה ביותר אני חושש שלא תחזיק מעמד" דיווח הפרופסור על מצבה העגום של טלי."מה אפשר לעשות,פרופסור?"שאל מורדוך בדאגה."יש רק דרך טיפול אחד שיועיל אבל היא יקרה לסטודנטית שעובדת במילצור" אמר הפרופסור ונקב בסכום. "יש לי שבעים אלף דולר שחסכתי בשנים האחרונות" אמרה טלי וסיפרה על הכסף שהרוויחה וחסכה למטרות אחרות ועכשיו השתנו תוכניותיה בין רגע."ולי יש עשרת אלפים דולר" אמר מורדוך שחסך ושמר מעט כסף כדי לערוך לבנו בר מצווה שייערך בעוד חצי שנה.דמעות ירדו מעינייה של מימי "הלוואיי שיכולתי לתת משהו" אמרה בקול מתנצל וטלי אחזה בידה כמבינה אותה. "עם סכום כזה היא יכולה לשהות אצלנו חצי שנה" אמר מנהל הקליניקה הפרטית שליד משגב עם שבצפון הארץ לשם נשלחו בהמלצת הפרופסור."אני מאמין ובטוח שבתקופה הזו בעזרת הטיפולים והציוד החדיש שלנו חברתכם תצא מזה" אמר הדוקטור והעלה חיוך גדול על פניהם של מימי ומורדוך. "אנו נבוא לבקר כל שבת,נכון מימי?" הבטיח מורדוך והסתכל על מימי "בתנאי שאמצא מונית" השיבה מימי בבדיחות וסחטה עוד חיוך מפניה החיוורות של טלי ושניהן אחזו זו בידה של זו."מה הייתי עושה בלעדיכם,המלאכים שלי" מילמלה טלי ועצמה את עינייה כשהתרופות שקיבלה החלו להשפיע. "צריך ניסיון של שנתיים לפחות" היתה אותה תשובה בכל מקום בו ניסתה מימי להתקבל לעבודה בערת התעודות שהעידו על סיום הקורס אך לא הבטיח דבר.מימי החלה להתייאש מהאפשרות למצוא עבודה בתחום שלמדה והשקיעה המון מזמנה ומירצה וכעת הבינה שמטרת הקורס היה יותר מאשר ללמד מסחטת כספים העיקר לקחת כסף מהלומדים דבר שלא היקנה את הידע הדרוש כדי להתחיל ולעבוד בזה. "מה קורה אצלך?"שאל מורדוך את מימי במהלך הנסיעה האחרונה שלהם צפונה לעוד ביקור שבוע אצל טלי כשראה שהיא מצוברחת ואינה מדברת עימו לאורך כל הנסיעה."מה קוורה איתך?"השיבה מימי בשאלה במקום לענות לו והתעניינה כיצד הוא מסתדר בלי העבודה עם טלי."האמת עדיין לא מצאתי עבודה בלי תלוש משכורת מבלי שהתולעת תיהנה מהכסף" ענה מורדוך בדאגה וחשב על הבר מצווה של בנו האמור להתקיים בקרוב.חשב אפילו לחזור לעבוד בעבודה אותה עזב בגלל גרושתו למרות שלא אהב את הרעיון שגרושתו תבזבז את כספו על בילויים וקניות מימי שתקה ורק הביטה לעבר מורדוך,בראשה שוב עבר הרעיון אבל אותו העדיפה לספר למורדוך כשיחזרו מהביקור אצל טלי. "הבאתי לך את הקובה שאת אוהבת" אמר מורדוך לטלי כשהוציא מתוך מגש עטוף בנייר כסף קובות חמות אותן אפתה אימו יחד עם מנת אורז וכרעי עוף."סוף סוף אוכל אמיתי"אמרה טלי ואכלה בתיאבון רב מהמטעמים שהביא מורדוך וסיפרה שוב על האוכל המתוק שמגישים בקליניקה ובמיוחד לא אהב את הגפילטפיש שמגישים שם בערב שבת "אני שמה בשקית ונותנת לחתולים" צחקה טלי ומצב רוחה השתפר לאין ארוך מאז שהגיעה."אתה מלאך" נשקה טלי למורדוך כשחזר עם קפה שחור ובקלואה שגם אותו הכינה אימו.טלי הסתכלה על מימי כאילו אמרה לה "את זוכרת שאמרתי לך שהוא נשמה טובה?".מימי הביטה בהערצה על הגבר שלא נטש את טלי גם שידע שלעולם לא תוכל לעבוד יותר עימו,את הכל עשה מטוב ליבו ומכל הנשמה."ללא שניכם הייתי כבר מזמן בקבר" הודתה להם טלי שוב כשנפרדו ממנה וניגשו לחדרו של מנהל הקליניקה שביקש לשוחח עימם."אני מאוד מרוצה מקצב החלמתה של טלי" פתח המנהל בדבריו תוך הצגת תרשימים ודו"חות המעידים על טיפול מסור לה זוכה טלי."אבל נזדקק לעוד חודשיים שלושה נוספים של טיפולים" הוסיף המנהל והזכיר להם שהטיפול עליו שילמו אמור להסתיים בעוד חודש וחצי.מימי ומורדוך הביטו זה על זו לא ידעו אם לשמוח בגלל דברי המנהל או לחשוש,דווקא עכשיו כשאין להם את הכסף."בגלל ששיכנעתם אותי אני אגבה ממכם רק את מחיר העלות" אמר המנהל שהיה בעל הקליניקה והסכים לסכום של שבעת אלפים דולר אותם ישלמו בתשלומים בסיום הטיפול וזאת לאחר שמימי התחננה בפניו שיוריד את מהמחיר בו נקב בתחילה."העיקר שהיא תצא מזה, זה מה שחשבו מימי ומורדוך כשהבינו שהמשך הטיפול מאוד חשוב להמשך החלמת טלי. במשך כל הנסיעה הארוכה בת השעתיים וחצי חזרה לתל אביב שתקו מימי ומורדוך ולא דיברו ביניהם כל אחד חשב בליבו איך לגייס כסף לעזור לטלי וגם לעריכת בר המצווה של בנו של מורדוך דבר עליו חלם במשך זמן רב ובנסיבות הקיימות לא נראה שייתגשם כפי שרצה. מורדוך נסע דרומה דרך הכביש הישן מחיפה לתל-אביב ולא כפי שמנסע בדרך כלל דרך כביש החוף המהיר יותר.בצומת רעננה פנה שמאלה לעיר כפר סבא.מימי לא הבינה למה נסע כך ולא ישר לתל-אביב אבל סמכה עליו גם כשעצר במרכז המסחרי שברחוב הרצל רחובה הראשי של העיר."כבר חוזר" אמר מורדוך כשהחנה את המונית ונכנס לבית הקפה הסמוך.מעברו של חלון המכונית ראתה אותו מימי מנהל דו שיח עם גבר בן גילו,בהתחלה התחבקו ולאחר שיחה קצרה נפרדו בכעס. "הכפויי טובה הזה כמה עזרתי לו" אמר מורדוך בכעס וסיפר שהבחור עימו שוחח היה אחיו לו עזר להקים את בית הקפה לפני כמה שנים.עכשיו בפעם הראשונה בחייו בא לבקש ממנו הלוואה וזה טען שאין לו והוא בעצמו שקוע בחובות. "הוא מפחד לתת לי הלוואה" קבע מורדוך כשהסביר לה את ההיגיון הרי לא יוכל לבקש את הכסף בחזרה כל עוד שהוא בעצמו חייב למורדוך על הלוואות שקיבל בעבר."זה העולם" המשיך מורדוך בלי להאמין שאחיו עם העסק המצליח שרויי בחובות ובפעם הראשונה ראתה אותו מימי שהוא כועס על מישהו וגם זה עבר לו די מהר. "מורדוך בוא תעלה אליי,אנחנו צריכים לדבר"אמרה לו מימי כשהגיעו לרחוב בו גרה קודם שנפרדו כפי שעשו בשבועות האחרונים בימי שבת כשחזרו מהביקור אצל טלי.מורדוך התאמץ לחשוב על מה היא רוצה לדבר עימו כשפניה וקולה נשמעו לה רציניים מתמיד. סוף פרק ארבע עשר המשך יבוא-לילה טוב. "כמה טוב לא לדעת שידך כבר נוגעת בידו של אחר"