מתח וחרדת יתר

[נפש עדינה]

מתח וחרדת יתר../images/Emo12.gif

היי אני מתבוננת בפורום רבות וסוף סוף החלטתי לשתף. אני אשה בגיל ה 40, אמא ל 2 ילדים האחד בן 18, והשניה בת 14. הבן שלי הוציא רשיון נהיגה ורכש רכב. כאשר הוא יוצא בלילות אני לא יכולה להרדם עד שלא חוזר. ואם בכלל הצחתי לישון אז כל רעש של רכב בחוץ מקפיץ אותי ראשי מתחיל לכאוב, יש לי הזעת יתר ודאגה אני מחייגת אליו לפון אם הוא עונה זה בסדר,ואם לא אוי ואבוי אני מודאגת. גם כאשר אני שומעת אמבולנס זה מכניס אותי לפחד שמה קרה דבר מה רע. קשה לי מאוד עם זה, מנסה להתגבר אך זה מתגבר עליי. האם כדאיי ללכת לטיול או שאולי זה טבעי אשמח לקבל הצעות.

 

[בוזיקית]

ברוכה הבאה אלינו נפש עדינה ../images/Emo140.gif

ראית איזה יופי יצאה לך השורה האחרונה בטעות? האם כדאי לי ללכת לטיול? טיול במקום טיפול... ובכן גם טיול לא יכול להזיק (חחח) אבל ברצינות אני חושבת, שאנו חיים במדינה לחוצה ולא נורמלית, ומתמודדים עם דברים מאוד קשים מבחינה קולקטיבית. מה שאני חושבת, שאם יש לנו הפרעה, אנו צריכים לשאול את עצמינו עד כמה היא מפריעה לשגרת יומנו? עד כמה היא משבשת אלנו את החיים? כשתעני לעצמך, תוכלי לדעת אם יקל עלייך טיפול, אפילו תרופתי, להרגעת החרדה. טיפול התנהגותי לדעתי עשוי גם הוא לעזור. או ביו פידבק. או הומאופתיה. תבחרי כאוות נפשך. בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד - כל דבר שמפריע לנו הוא לא טבעי! ואפשר ורצוי למגר אותו! מה דעתך?

 

[ג ו ו נ י ם]

בוזיקית, שוב את עושה זאת בגדול,

גם לי קפצה מיד המילה טיול במקום טיפול, אני חושבת שאולי עייפות נפלה עליך יקירה, אולי את צריכה קצת חופש מכל הדאגות, מכל הלחצים. וכמו שבוזי אמרה, לכולנו חרדות ופחדים, השאלה כמה זה משפיע על איכות החיים שלנו, רק את יודעת כיצד את מתפקדת ואם רמת התפקוד ואיכות החיים שלך נפגעת, לא הייתי שוללת התייעצות, לפעמים מס' שיחות או טיפול קצר מועד יכול מאוד לשפר את ההרגשה בהצלה

 

[מלאכית בקריז האחת]

../images/Emo24.gifולי נשאר להוסיף

ברוכה הבאה אלינו, תווכחי בעצמך איזה אנשים מקסימים יש כאן מלאכים אמיתיים את יכולה לשתף אותנו בכל עת שתחפצי ובמה שתרצי.

 

[נפש עדינה]

ואוו התבלבלו לי המילים../images/Emo4.gif

צהריים טובים ותודה על התגובות. נכון כנראה הייתי מאוד עייפה לכן יצא לי טיול במקום טיפול אולי זאת גם אלטרנטיבה. בכל אופן תודה ואמשיך לשתף. ש ב ת ש ל ו ם.

 

[גילה זילברמן]

ברוכה הבאה נפש עדינה ../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה למועדון האמהות הלא ישנות. מהרגע שהם נולדים אנחנו מתחילים לדאוג להם. מחליפים חיתולים, קמים בלילות, אחר כך דואגים אם הם אוכלים בגן, ואם הם עשו שעורים ואיך הם מסתדרים מבחינה חברתית, אחר כך יגיע הצבא ואתגרים נוספים ואנו תמיד עומדים מהצד, מסתכלים איך הם מתמודדים, מנסים לעזור כשאפשר, מקווים שיהיה להם טוב. עכשיו הבן הוציא רשיון. החרדה שלך מובנת. אולם, את מתארת מצב בו את מרגישה שהחרדה משתלטת עלייך. כל רעש של רכב בחוץ מקפיץ אותך, את מזיעה וכואב לך הראש. את מתקשה לשים את הדאגה בצד ולהמשיך בחייך כשאת יודעת שהבן עדיין לא חזר הביתה. תרופת הרגעה זו אפשרות אם את רואה שאת לא מצליחה להתמודד וקשה לך עם החרדות ותוכלי להתייעץ על כך עם רופא המשפחה. טיפול שיחתי יכול לעזור לך לפרוק את החרדה ולבחון איך את ממשיכה לחיות את חייך למרות המצב הנתון המציאותי, מעורר החרדה, של בן שנוהג, של עולם שלא ניתן לנבוי או לשליטה מלאה, של אנשים אהובים שאיננו יכולים לערוב לבטיחותם במאה אחוז...הדאגה, איננה משנה מציאות זו. מצטרפת לאחרים שהתרשמו מפליטת הקולמוס (המקלדת יותר נכון) טיול במקום טפול...האתגר הוא למצוא את הדרך להמשיך בחיים למרות הדאגה. בהצלחה וסופשבוע נעים!