מתיעצת

[תמי1100]

נכון

אני מאוד קשובה סבלנית וזהירה/איטית איתו.
יש לנו מפגש הסברה בשבוע הבא, מקווה שאחריו הוא יהיה יותר רגוע, יש לנו כמה שנים טובות להתרגל לרעיון, או שנעבור לאימוץ מרוסיה שזה מהיר יותר- הרעיון הזה מתחיל להשמע לי, ברור שבעיקר בגלל שזמן ההמתנה קצר יותר.

 

[תמי1100]

מתיעצת

שלום לכם. אנחנו ממש בתחילת תהליך בארץ. הגשנו בקשה לאימוץ. עכשיו הזמינו אותי למפגש ראשון. יש לנו ילדה בבית אז נקבל ילד לא תינוק- זה ברור ומקובל.
הענין הוא שאני מאוד מאוד רוצה לאמץ גם כדי לעשות מצווה ולהציל ילד וגם כי אני לא רוצה יותר הריון ולידה (עברנו חוויה טראומטית לפני כחצי שנה, נאלצנו להפסיק הריון בשלב מתקדם מאוד בגלל מום בעובר, וגם הלידה של הבת שלי היתה נוראית עבורי).
לבעלי קשה עם הרעיון של אימוץ אבל הוא הסכים שנשלח את הטפסים. אמרתי לו שממילא יש עוד המון זמן עד שנקבל ילד ואני מקווה שעד אז הוא יקבל את הרעיון.
מה שקשה לו שהילד לא שלו ביולוגית (לי ממש אין בעיה עם זה, מבחינתי ילד יכול להיות שלי לכל דבר גם אם לא מהביצית שלי או לא נשאתי אותו ברחמי). הוא גם חושש שיהיה קשה לו לאהוב ילד לא שלו.
מה אני יכולה להגיד לבעלי שירכך אותו? שיפיג את חששותיו. אני יודעת שזה ענין שמאוד קשה לשכנע, אבל זה משהו שכ"כ בוער בי, נושא האימוץ, שממש קשה לי לוותר עליו, מה שגם בגדול בעלי הוא בן אדם שלא קשה לשכנע אותו (כן יודעת שפה מודבר על משהו הרבה יותר גדול).
בקיצור אשמח לטיפים ועצות מכם איך לקרב אותו לרעיון.

 

[fatfat]

ברוכה הבאה אלינו

קודם כל את יכולה להירגע. אתם לא הזוג הראשון וגם לא האחרון בו אחד מבני הזוג מתקשה לקבל את רעיון האימוץ. לרוב בהמשך זה מתאזן ואפילו בזמנו עבדתי עם זוג שבהתחלה הגבר די פסל את האפשרות ומשהחלו בתהליך זה השתנה והאשה "קיבלה רגליים קרות". היום הם הורים נפלאים לחייל ושניהם אוהבים אותו בכל לבם.

בנוסף ברגע שהילד מגיע למשפחה המציאות הוכיחה שהוא הופך להיות חלק ממנה לכל דבר ואין שום הבדל באהבה כלפיו בהשוואה לזו כלפי הילדים הביולוגיים ולא משנה אם הצטרף למשפחה בדרך של לידה טבעית, אימוץ או אומנה.

לכן מציעה לכם לפתוח את הנושא עם העובדת הסוציאלית מהשרות למען הילד והם יעזרו לכם לשקול מה הכי מתאים לכם.

עם זאת חשוב שתדעו: מאז ומתמיד מספר החפצים באימוץ עלה בהרבה על מספר הילדים שהם ברי אימוץ. לכן הרצון לעשות מצווה ולהציל ילד אינו רלוונטי, כי כל ילד שהוא בר אימוץ "נחטף", אלא אם הוא ילד עם צרכים מיוחדים חריגים. בשנתיים האחרונות עם שינוי המגמה לכיוון של להעדיף אומנה על פני נתק מוחלט של הילד ממשפחתו הביולוגית, הפער הזה גדל פי עשרות מונים וחלה ירידה דראסטית במספר הילדים המופנים לאימוץ. לכן היום גם אם תביעו נכונות לאמץ ילד גדול לא בטוח שתאושרו לאימוץ, במיוחד כשיש לכם כבר בת. וגם אם תאושרו יתכן שהתהליך יהיה ממושך מאוד, אלא אם תביעו נכונות לאמץ ילד פגוע. לכן אולי באמת אימוץ בארץ אינה האופציה העדיפה עבורכם. אולי כדאי שתשקלו אומנה ארוכת טווח או אפילו פונדקאות, הליך שיכול לפתור את הרתיעה שלך מהריון נוסף ובו זמנית לענות על הצורך של בעלך לילד ביולוגי.

בכל דרך שתבחרו.

 

[חייכנית2]

הי תמי

ממליצה שבעלך יקרא את הספר 'איך לחיות' של אייל מגד.
הוא מספר את הסיפור האמיתי שלו,איך אימץ עם אשתו הסופרת צרויה שלו -פעוט מרוסיה.
ברור מקריאה בספר שהוא מאד מסתייג בהתחלה ואחר כך לגמרי שמח ברעיון ובביצוע.

מצרפת קטעים מהספר שפורסמו ב-ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3866184,00.html

 

[תמי1100]

תודה

 

[מעין686]

דוגמא שנתתי לחברים

היו לנו חברים שאמרו שאף פעם לא נאהב ילד שלא ילדנו אז אמרתי להם שאני אוהבת את בעלי למרות שאין לנו שום קשר דם ושפגשתי אותו כאשר היה בן 21
שחושבים על כמה אנשים בחיינו אנו אוהבים שפגשנו שהם לא היו תינוקות ואין לנו קשר דם איתם ניתן להבין שביולוגיה זה לא פקטור!
הרי אוהבים גם את החיות בית ומרגישים קשר חזק איתם!
אהבה באה עם הזמן- וכמו שfatfat אמרה- יש עוד הרבה זמן לדון ולחשוב על הנושא!

 

[תמי1100]

תודה, אחלה רעיון!

אגיד לו

 

[lאלינורl]

 

[Noga Lavie]

התרגלות

הורים מאמצים רבים החלו מנקודת ההתחלה של אישך. עם בוא הילד הם גילו שהם עדין אינם יכולים לאהוב ילד לא שלהם, אך הילד שנמצא אצלם בבית, בקרב משפחתם, הוא שלהם לחלוטין. אהבה בלתי תלויה בדבר מתקיימת כלפי הילד המאומץ בדיוק כפי שקיימת כלפי ילד ביולוגי.
אך חייבים להודות במציאות. יש כאלו שאין זה מתקיים עבורם.

מי שיכול לחזות את העתיד במקרה הזה, היא את. אישך חושש, ואינו אובייקטיבי. אך את מכירה אותו. האם הוא יאהב ילד, פשוט כי הילד קיים וזקוק לו?
אם כן, אז לכי על כל ההמלצות שקיבלת עד כה. בדקי את ארכיון הפורום ומצאי סיפורים דומים, שיוכלו לעזור לך.
אם לא, חישבי על הרעיון שוב. עד כמה הוא בוער בעצמותיך, עד כמה אישך יתפקד כהורה גם ללא אותה אהבה בלתי אמצעית לילד.
(אוריאל חשב שאינו רוצה ילדים. לא שלא יאהב ילד מאומץ, אלא שאינו רוצה ילדים בכלל. אבל כל מי שהכיר אותו ידע שזו שטות גמורה, ואם למישהו בזוגיות שלנו יש בעיה להיות הורה, זו אני. כשזיו בת הכמעט שלוש חצתה את סף החדר אלינו, נעלמו כל ספקותיו באחת, ואהבה גדולה פרצה את חייו "יותר מכל מישהו או משהו אחר" כפי שהגדיר זאת בעצמו. עבורי האהבה הגיעה מאוחר יותר, עם ההתרגלות וההרגל. אם זה עוזר לך במשהו, ספרי זאת לאישך כדוגמא.)

 

[KallaGLP]

גם בעלי לא היה בטוח איך ירגיש עם ילדה (מראש ידענו

שאם נאמץ - נאמץ רק בת, כי כבר היו שני בנים ביולוגיים בבית) שאנו לא הוריה הביולוגיים. מה שעזר לו היה לדבר עם הורים שאימצו ילדים. לשמוע אותם כה שלמים ומאושרים בבחירתם, כה אוהבים את ילדיהם, עשה את הטריק בשבילו והוא התחיל להאמין שגם הוא יוכל לאהוב ככה את ילדתו המאומצת, גם אם זה היה עדיין רק בתיאוריה. וברגע שראה את התמונות והווידאו של הילדה שקיבלנו מהעמותה (שזה השלב שבו אפשר היה עדיין להחליט שזה לא מתאים) - התאהב בה ממש ולאלתר, הרבה יותר ממני.
אבל לא היינו ממשיכים בתהליך האימוץ לפני שבעלי לא היה מגיע עוד לפני זה להחלטה עקרונית שזה יכול להתאים לו, כאמור בעקבות שיחות עם מאמצים אחרים. אני חושבת שלמרות הסיפורים האופטימייים שאת שומעת כאן (כי מטבע הדברים בפורום נמצאים רק האנשים שבסוף כן החליטו לאמץ), אי אפשר לבנות על כך שבכל המקרים בן הזוג ישתכנע אחרי שהילד יגיע. אסור לאמץ אם בן הזוג ממש לא שלם עם זה. בהחלט כדאי להישאר בתור לאימוץ, כי איש אינו יכול לחזות את העתיד, אך כמו שנכתב מעליי, לא הייתי מאמצת בפועל לפני שבן הזוג היה מביע נכונות לכך.

 

[תמי1100]

תודה לשתיכן

זה בהחלט מעודד לשמוע על עוד גברים/אנשים שהרגישו ככה.
&nbsp
אני יודעת שלבעלי יש לב רחב והוא מסוגל לאהוב ילד אחר, כמוש הוא אוהב את האחיינים שלו, למשל.
&nbsp
ביום שישי היתה פריצת דרך קטנה. הסתובבנו ביפו ועברה לידינו תינוקת מתוקה בעגלה, והוא הסתכלת עליה ואמר לי תראי איזו מתוקה (זה קורא לו המון אגב רואים ילדים קטנים ואומר לי תראי איזה מתוק/מתוקה. זה גם מפריע לו אם הוא רואה תינוק בלי כובע או תינוק שהראש שלו שומט, ממש אכפת לו), הקיצר הוא אמר לי על התינוקת הזו- "אותה למשל יכלתי לאמץ". אז אמרתי לו "נו אתה רואה שאתה יכול"?? והייתי מאוד מאושרת.
&nbsp
נגה- אני מבינה שאימצת מרוסיה. ביררתי גם לגבי זה. החשש שלי שהחיים של התינוקת האלו היו כ"כ קשים עד שאומצו עד שיש סיכון גדול מאוד למחלת נפש/אוטיזם. יש דרך לוודא לפני האימוץ שהילד בסדר?

 

[Noga Lavie]

אין בטחונות לשום דבר מראש

גם לא מראש, בעצם. החיים לכשעצמם הם עניין לא בטוח במיוחד.

אנו אימצנו מקזחסטן, ואיני בטוחה כלל שניתן לאמץ משם לישראל כיום (גם בעבר, כשרישמית ניתן היה, כמעט לא אומצו ילדים משם).
בעיות הנובעות מסינדרום אלכוהול עוברי הן בין הסיבות העיקריות לבעיות המוצהרות באימוץ, ויש נטיה לקשר בינן לבין רוסיה. אך הבעיה טמונה בשתיית אלכוהול בזמן ההריון, לא ברוסיה עצמה. יש דברים שאפשר לבדוק, יש דברים שאי אפשר לבדוק, ויש מה שניתן לבדוק בהתאם לגילאים משתנים של המיועד לאימוץ. נסי להתייעץ בקבוצות אימוץ המיועדות לכך בפייסבוק.