מתי אומרים די?

[BellA עלמה]

מתי אומרים די?

האם קרה לכם שאחרי ניסיון לעשות משהו ולא הצלחתם פשוט ויתרתם? לדוגמה לימודים נרשמתם לשנה א' ואתם רואים שזה קשה מידי ואתם בכל זאת ממשיכים לשנה ב' וג' למרות שזה עולה לכם במאמץ רב והשלמת קורסים כל שנה. ממשיכים ויהי מה רק כי זה חלום שלכם ללמוד. או מנסים להקים איזה פרוייקט שפשוט נתקע . האם זו לא חלק מהתמודדות, לדעת מתי זה מעבר ליכולות שלנו ולהתקפל? או שלהתמודד זה להיות עקשן ולהמשיך לטפס על העץ למרות הכל?

 

[לקשמי]

תלוי במה מדובר...

זה באמת תלוי בסוג ההתמודדות הספציפי ובמידת הרצון שלי להצליח באותו דבר. למשל כשהשלמתי בגרויות, אחרי הצבא, הייתי עקשנית כמו פרד! לא הסתפקתי רק בציון "עובר" ורציתי ציון גבוה. אז בדרך כלל העקשנות השתלמה לי ואחרי קורס אחד קיבלתי באמת ציון גבוה. היתה פעם אחת שקיבלתי ציון נמוך ממה שרציתי, אז עשיתי את הקורס שוב וניגשתי שוב למבחן. קרה לי שוויתרתי על עבודות שפשוט לא הלך לי בהן. בפעם הראשונה שוויתרתי על עבודה זה היה בטלמרקטינג. מלכתחילה לא היה לי ביטחון ביכולת שלי לעבוד בזה, אבל אמרתי, אני אנסה בכל זאת, אולי אני עוד אופתע מעצמי, אבל לא הופתעתי. שתי המשמרות שעשיתי באותה עבודה, היו רק בזבוז בשבילי והבנתי שטלמרקטינג ובכלל כל מה שקשור למכירות, זה פשוט לא בשבילי. לאחרונה עזבתי עוד עבודה, הקלטות של דיונים בבתי משפט, כי פשוט לא הסתדרתי איתה. בהתחלה היתה לי התלבטות, האם להתעקש ולנסות להשתפר, או לוותר ולעזוב. בסוף עזבתי כי גם כמעט ולא היתה בזה עבודה וגם בגלל הסיבה הזאת, שפשוט לא הסתדרתי עם ההקלטות האלה. אז כפי שכתבתי, זה תלוי בנסיבות, יש מקרים שבהם העקשנות משתלמת, ויש מקרים שהדבר הנכון לעשות הוא פשוט להודות שלא נועדת לזה ולעזוב.

 

[BellA עלמה]

זו באמת שאלה

כמה אפשר "להכנס בקיר" עד שמגעים לשלב שאומרים -מספיק-. מצד אחד אומרים "אין לא יכול יש לא רוצה" אבל מצד שני ישנם דברים שאני באמת לא יכול למרות שאני מאוד רוצה. זה מבאס ומדכא אבל כמה אפשר להתעקש על משהו?

 

[ס י י פ נ י ת]

כנות. יושר פנימי עם עצמי.

אפשר להתמודד עם כל קושי בעולם כל זמן שנהיה כנים עם עצמנו. נפסיק למכור לעצמנו בולשיט. בעיקר כשאחרים כבר הפסיקו לקנות אותו מאיתנו.

 

[BellA עלמה]

להתמודד עם כל קושי

לא תמיד זה אפשרי. מנסים לבד- לא מצליח פונים לעזרה - לא מצליח מגעים לשלב שאומרים אוקי זה מעבר ליכולות שלי. לא יעזור לי ללכת עם הראש בקיר אני מודה שאני אנושית ולא כל דבר הוא אפשרי לביצוע. זה דבר שדורש הכרות עם עצמך והיכולות שלך צריך לבחור את המלחמות שלך

 

[ס י י פ נ י ת]

צודקת.

בדיוק מה שאמרתי. להכיר בכוחות שלנו. גם הכרה במה שמעבר ליכולתנו זו התמודדות עם הקושי. אני מבין שזה בלתי אפשרי עבורי ולא נוגח ראשי בקיר. התמודדות היא לא רק ההצלחה בעשיה הנכונה. היא גם הכרה בבלתי אפשרי. וכן, זה בהחלט דורש להכיר את עצמי היטב. ולא למרוח את עצמי.

 

[BellA עלמה]

אז שאת נתקלת בקיר

שאין לך דרך לעבור אותו מה את עושה ? לדעת(לדעתי) להתמודד עם קיר זו גם סוג של התמודדות.

 

[ס י י פ נ י ת]

מחליפה משקפיים.

ונו באמת, תקראי מה כתבתי. גם חוסר היכולת להתמודד היא התמודדות בעצם ההבנה והלמידה.

 

[ירגזי כחול]

...

השאלה ממה ה"דיי" הזה נובע. בתור מישהי שפעם לא היתה אומרת דיי לכלום, רק דוחפת את עצמה עוד ועוד, לפעמים אפילו יותר ממה שהיה כדאי, ובאיזשהו שלב עשתה שינוי בתוך עצמה (שינוי שנבע בחלקו מטיפול) והתחילה להרשות לעצמה גם לוותר כשיש צורך.. אני מרגישה שעד היום קשה לי למצוא את הגבול הזה, לדעת מתי צריך לוותר ומתי צריך להמשיך. היום, לפעמים אני אומרת דיי כי אני מרגישה ש"אני צריכה להיות טובה עם עצמי כרגע"... אבל אז לפעמים יוצא שאני טובה עם עצמי גם כשאני לא חייבת להיות. ולפעמים (למרות שהיום הרבה פחות מפעם) אני לא אומרת דיי בכלל, או שלא אומרת דיי בזמן, ורק בדיעבד מבינה שהייתי צריכה לעצור קודם ולא עשיתי את זה. אז השאלה שלי היא קצת מסובכת, ואני לא מצפה לתשובות, אבל בכל זאת מציגה אותה.. איך יודעים איפה הגבול? (הגבול שאומר מתי צריך להפסיק ומתי להמשיך?) מקווה שיצאתי ברורה.

 

[BellA עלמה]

לדעתי

זה בא עם ניסיון חיים והכרות עצמית. את לומד להכיר את עצמך ואת היכולות שלך ובוחר את המלחמות שלך בהתאם

 

[liza26]

במקרה שלי - תמיד...../images/Emo13.gif

אני נוראית בהתמודדות עם קשיים תמיד מתחילה דברים ועוזבת באמצע כשנהיה קשה...אפילו דבר טפשי כמו משחק מחשב

זה חלק מההתמודדות או חוסר ההתמודדות שלי

 

[להבה ירוקה]

אני חושבת שיש דברים שאת מתמידה

למרות הקושי. למשל לגבי איזו פיצקעלה

וגם באיזה פורום.. ובכלל בתהליך המודעות שלך.

 

[liza26]

../images/Emo13.gif עכשו כשאת מזכירה את זה

הדבר היחיד שאני לא עוזבת - זה תהליך המודעות מן חבל דק שהולך איתי כמה שנים וזה גורם להמון שינויים בזמן האחרון הבנתי שאני צריכה לפתור עוד כמה דברים מסביב לפני שאגש לבעיית ההתמדה שלי (או חוסר ההתמדה

)

 

[להבה ירוקה]

את מוזמנת להעלות דברים כאן ../images/Emo20.gif

ונחשוב ביחד

 

[ליאור בסוטול]

אני מחלקת את זה לשני סוגים

1. דבר שתלוי אך ורק בך - (שינוי הרגלים) - שפה לעולם אסור להתייאש אבל צריך לתת 100% בכל נסיון. 2. דבר שתלוי גם בזולת - (לדוגמא: נסיון להשלים עם חברה, להתקרב לבן משפחה, להשיג מישהו וכו) - במקרה כזה, צריך לבדוק האם זה באמת שווה את כל המאמצים ולמה את עושה את זה. אם ישבת וחשבת והגעת למסקנה שזה שווה את זה, תני מעצמך כמה שאת יכולה, אבל מראש שימי את הגבול איפשהו ואל תחצי אותו. בנוגע ללימודים, אם את מתעקשת ללמוד רק הלימודים עצמם הם החלום שלך ולא המקצוע, את יכולה להבין שכשחלמת לא ידעת בדיוק במה מדובר ועכשיו כשאת רואה מקרוב שזה לא זה אז זה לא זה.... ואם המקצוע הוא החלום שלך - המקצוע יהיה פי 10 יותר קשה מהלימודים (רק לשמור על העבודה שלא לדבר על לבצע אותה) אז תחשבי טוב טוב...

 

[היפה במשמר הגבול]

אגב זו הייתי אני...

 

[BellA עלמה]

צריך לדעתי

להיות ריאליסטי ב2 המקרים 1 לא כל הרגל הוא בר שינוי בשלב מסויים בחיים 2 אני למשל חלמתי ללמוד תואר שני פסיכולוגיה . אני מבינה שלהתקבל לזה זה כמאט בילתי אפשרי . מה גם שהציונים שלי לא משהו . אז מראש התפשרתי והלכתי לכיוון אחר אחרי התואר הראשון. כפי שכתבתי צריך לבחור את המלחמות שלך בכחמה אחרת זה סתם מתכון לכישלון. לא בכל דבר צריך להלחם. בגרות זה גם לקבל את זה

 

[היפה במשמר הגבול]

../images/Emo45.gif גם נכון!