כמה מילים (ארוכות) על התפתחות השפה
חשוב גם להבין שיש הבדל תקשורת, שפה ודיבור: תקשורת היא יצירת קשר כל שהוא עם הסביבה ובני אדם. השפה היא מערכת סמלים שנועדה לתקשורת. דיבור זוהי ההפקה המוטורית של השפה על ידי אברי הדיבור (שפתיים, לשון, חייך וגרון). תקשורת לא חייבת להיות שפתית- תקשורת יכולה להתקיים על ידי מימיקה (תנועות פנים), קשר עין, תנועות ידים, בכי או מגע. בשפה יש מערכת סמלים קבועה. לכל שפה יש מערכת סמלים משלה, ולכן דיבור יהיה הפקה המוטורית של אותה שפה. תינוק הוא יצור תקשורתי גם ללא שפה וללא דיבור. לתינוק בגיל שנה מתחילה להיות שפה אך הוא עדיין אינו מדבר- ז"א הפעוט מתחיל להבין את ההסמלה שבצלילים, אבל לא בהכרח מסוגל להשתמש בהם. בגיל שנתיים בדרך כלל יש כבר הבנת שפה בסיסית יחד עם יכולת דיבור מסוימת ובגיל שלוש, בדרך כלל, הילד כבר יש לו שפה ומדבר. חשוב לזכור שהמספרים הללו הם נתונים כללים מאוד, ומהווים רק נקודות ציון, ומשתנים מילד לילד, בהתאם לרמת התפתחותו האישית והכללית. מרכיב מאוד חשוב שמקדם את התפתחות השפה הם יחסי הגומלין בין ההורה והתינוק. הפידבק שההורה נותן לתינוק, הוא זה שיעודד אותו ויגרום לו להמשיך ולהתנסות בתקשורת, שפה ודיבור. אלו הם היסודות שעליהם ממשיכים הדברים להבנות ויד להרבות בנתינת פידבק על כל דבר שהתינוק עושה. ישנם מצבים ילד נטול יכולת דיבור, אבל אין זה אומר שהוא לא תקשורתי או שאין לו שפה, לכן הורה צריך להמשיך לדבר אליו, גם אם הילד לא יכול לענות לו בדיבור ולהיות ערים לסימני התקשורת האחרים שהוא נותן. תהליך התפתחות השפה: מהיום הראשון לחיים התינוק הוא יצור תקשורתי ומתחיל את תהליך רכישת השפה שלו. ואין הכוונה לכך שביום הראשון לחייו התינוק מבין מילים, אלא הוא קולט את צלילים של השפה, את האינטונציה (הניגון) של השפה ומגיב בקולות משלו. בסביבות גיל שלושה חודשים מתחיל התינוק להשמיע קולות מכוונים בתגובה לקולות של המבוגר. זהו שלב ההמיה, ותוך כדי כך מתפתח קשר עין ואינטראקציה בינו לבין הוריו. זה שלב מאוד חשוב, כי התינוק למד שיש בכוחו להפיק צלילים, וכשהוא מפיק צליל הוא מקבל תגובה. שני הדברים הללו נקלטים במערכת החושית שלו- הפקת הצליל היא מוטורית (פיזית) וקליטת הצליל היא סנסורית (תחושתית). הוא מפיק צליל והוא גם שומע את עצמו והוא רואה את הוריו מתלהבים ממנו. בגיל הזה יש חשיבות רבה לתהליכי הגומלין בין ההורה והתינוק, אפשר לשים לב לכך שהתינוק מפסיק את המלמול שלו כשההורה מדבר אליו, וחוזר למלמל כשההורה מסיים לדבר, וזהו שלב מאוד ראשוני בתהליך התפתחות יחסי הגומלין בדיבור והקשבה. בסביבות גיל חצי שנה מתחיל התינוק ליזום את האינטראקציה הקולית. אם לפני כן היו הצלילים שהשמיע רק ניסוי קולי, עכשיו מתחיל התינוק גם לכוון את הצלילים. הצלילים שהוא משמיע הם יותר מגוונים ויש בהם רצף. בהתחלה יהיה זה אותו צליל ברצף: "בבה בה", ממה מה" וכו´. ולאחר מכן יהיו אלה הברות שונות שמצורפות זו לזו: "בבה מה" או "אה ללה". ההורים עשויים לחשוב שהתינוק כבר מדבר, כשהוא מפיק רצף של צלילים שנשמעים כמו "אימא או "אבא" ההורים בטוחים שהוא כבר מזהה אותם, והתינוק אכן יודע מי הם, אבל אינו מתכוון עדיין לקרוא להם- הוא אינו מבין את ההסמלה שבצרוף הצלילים "אימא" או "אבא". לקראת גיל שנה מתחילות להישמע המילים הראשונות בעלות משמעות, ואז כשהתינוק יאמר "אימא" או "אבא" הוא באמת יתכוון לקרוא להם. יתכן שבהתחלה הוא יקרא גם לאם וגם לאב "אבא", אבל כשהוא יבין שרק מהאב הוא זוכה לתגובה, הוא ימשיך להשתמש במילה הזאת רק כלפי האב וימצא את המילה אחרת על מנת לקבל תגובה זהה מהאם. אוצר המילים של תינוק בן שנה מונה בסביבות שלוש עד שש מילים מסביבתו הטבעית: אבא, אימא, אור, במבה, בננה, מוצץ, בקבוק ועוד. המאפיין את המילים הראשוניות הן שהן קונקרטיות, מוחשיות. התינוק ממשיך למלמל צלילים שקיימים בשפה שהוא שומע סביבו. לרוב המבוגר יפרש אותם וישייך אותם למילים קיימות בשפה שדומות למלמול שהתינוק הפיק. אבל חשוב לציין שהתינוק לא בהכרח מתכוון לקרוא לאמו בכל פעם שהוא קורא "אימא", התינוק מתרגל את המילה "אימא", ובגלל שהוא זוכה לתגובות נלהבות מצד המבוגרים שסביבו, הוא יחזור שוב ושוב על אותה מילה. גם בשלב זה חשובה תגובתו של המבוגר, כי היא זאת שמעודדת את המשך התרגול. בין גיל שנה לשנתיים התינוק רוכש מילים נוספות, בעיקר שמות עצם, מעט פעלים ומילות הפעלה ושליטה, כמו: "די!", "עוד!", "עוד פעם!", "לא!", "אין!" וכו´. בסביבות גיל שנתיים מתחילים להישמע צרופים של שתי מילים, שמהווים התחלה של המתפתחות מבנה משפט. כמו: "אבא עבודה", "אימא אוטו", "אין דובי" "חלב בקבוק", וכו´. לאחר מכן, היכולת השפתית של הילד משתכללת, ואוצר המילים מתרחב במהירות. בגיל זה יתכן והפעוט לא יאמר את המילים בשלמותן, רק חלקי מילים, בצורות שונות או מילים משלו שמובנות רק לסביבה הקרובה (ז´רגון אישי). בגיל שלוש השפה של הפעוט כבר קיימת - יש לו כבר שמות עצם, פעלים, מושגים, מבנה משפט מעבר לפשוט, יכולת השוואה, הוא יכול לשאול שאלות, הוא מדבר על דברים שקרו או שיקרו (לדוג´ "היום הגננת הביאה חלזונות לגן ובשבוע הבא היא תביא כלב"), ומעכשיו הילד ישכלל ויעשיר את השפה שלו, אבל הבסיס כבר קיים.
