מתי הפחד עובר ?

[הודגיק]

מתי הפחד עובר ?

יצאתי עכשיו מהמקלחת , וכל השהות שלי שם השתעלתי ... אני יודע שזה שום כלום ... אבל הפחד שזה אולי .. וכל הפלאשבקים לימים שלפני הגילויי שהייתי מתקלח ומשתעל.. מתי זה עובר ? אני יודע שהתשובה היא אף פעם ... אבל זה סתם מעצבן.

 

[ציפורלילה]

זה הולך ופוחת

תמיד יש מקדם חרדה ותקופות שכל הסימפטומים עולים. זה הולך ופוחת עם הזמן. אבל מדי פעם דברים שפשוט מקפיצים כל מיני דברים על פני השטח. יש לי חוויות מתקופת הטיפולים הראשונה (שזה אוטוטו 10 שנים) שמדי פעם עולים אצלי, אבל לעיתים רחוקות ובעוצמה פחותה ממה שזה היה לפני חמש שנים למשל. יכול להיות שהשתעלת בגלל האדים של המיים החמים במקלחת? אולי פשוט במקום לדאוג, לך לרופא ותבקש צילום חזה או משהו מאבחן אחר. מתי הביקורת הבאה שלך?

 

[הודגיק]

כבר אמרתי.

אמרתי שאני יודע שזה שום דבר , כדי להוכיח ... השתעלתי והיתה לי ליייחה. תודה על התשובה , אמרו לי שזה יהיה ככה ... אבל עד מתי ? יש מישהו בפורום הזה שהיה חולה למעלה מ15 - 20 שנה ? לשאלתך , הביקורת הבאה שלי אצל פרופ' דינה בן יהודה היא בתחילת אוגוסט. 15.8.04.. הבדיקה הבאה שלי היא CT והיא ב 1.8.04.

 

[ציפורלילה]

מזתומרת חולה 15 שנה?

זה אומר שהוא חי מאז הגילוי את הזמן הזה הוא שהוא חולה אקטיבי את הזמן הזה? אל תשכח עוד דבר, שבגלל ההקרנות, הריאות שלך מאד רגישות ופגיעות וכל דבר קטן יכול לגרום להן להגיב. ולגבי הליחה - תודה, רציתי לדעת.

 

[הודגיק]

לא הבנת

אני מחפש משהו שסיים את הטיפולים והיום הוא כבר אחרי רמיסיה והוא בריא טפו טפו טפו ... משהו שעבר את זה לפני 15 -20 שנה. מובן ?

 

[ציפורלילה]

אז זה אומר שאני לא

מספיק טובה בשבילך. אז תחכה.

 

[הודגיק]

אני אמתין

אבל את עושה ועוזרת בהמון דברים.... אז לא להעלב לי , בבקשה .

 

[ציפורלילה]

אני??? להעלב???

מה אני?? פולניה

 

[דגנילי]

לי גילו בשנת 89 - זה מספיק טוב?

 

[דגנילי]

אה..קפצתי מהר מידי..

כי אחר"כ חזר לי ב- 96..זה כבר לא נחשב..פחחחחח

 

[מיליתו]

מסתבר שהוא לא עובר

אני לא חושבת שכדאי לך להתפס לפרקי זמן ספציפים. אני הייתי בטוחה שהבראתי. כשהכל חזר, בתקופה הכי גרועה שזה היה יכול לקרות, פשוט לא האמנתי. עכשיו אני כבר לא אפטר מהפחד לעולם. לא מהפחד, ולא מהאובדן העצום שזה גרם לי. אני מציעה לך לחפש את הביטחון בעצמך. בדברים שלמדת וששינית (תבדוק שבאמת שינית, ואתה לא חוזר לדפוסים ישנים). אל תחפש אותו בזמן שעובר, למדוד זמן, זה מה שהרופאים עושים כי הם לא יודעים לעשות משהו אחר, אבל תסלח לי, כשזה חוזר, זה חוזר. ובאמת לא משנה אם עברו 10, 20 או 40 שנה. אולי אני כותבת ככה בגלל התנסות מרה מאוד שלי, אבל זה מה שאני מאמינה בו עכשיו.

 

[מיכליתשלהצאט]

לפני זמן לא רב

פגשתי את אחד הרופאים שניתחו אותי והוא אמר לי "איזה גיבורה" אמרתי לו שאני לא מרגישה ככה כי יש לי פחדים, ומה הוא אמר "שעם הפחדים האלה צריך ללמוד לחיות כל החיים" והוא צודק. לכן אני לא חושבת, וגם אני מרגישה, שהפחדים האלה יהיו אצלי לתמיד כי המחלה הזו השאירה בי את הפחד הגדול מהמחלה, מחזרת המחלה ומכל יתר ה"מתנות" שהיא השאירה לי בדרך. אני מאחלת לך שזה באמת שום דבר, ובאמת כל דבר הכי קטן מזכיר לנו את מה שעברנו ומה שעודנו עוברים. צריך להיות חזקים, עם כל הקושי בכך. מאחלת לך שבת שלום ונפלאה מיכל

 

[אהרוני20111]

ככל שהזמן עובר זה הולך ופוחת...

אני אומנם לא כל-כך אחרי המחלה, או שכן וואלה 5 שנים כמעט, איך שהזמן טס.. אבל לדעתי אין פה אצל כל אחד מדע מדויק זה פשוט אנדיוידואלי (כמה זמן לקח לי לכתוב את המילה הזאת)לכל אחד בפני עצמו אצלי בכל אופן ככל שהזמן עובר אז גם הפחדים מקבלים מימד יותר קטן לפעמים אני בכלל שוכח שההיתי חולה מה שבטוח אצל המשפחה שלי (אמא שלי בעיקר)נראה לי שהפחד לא עובר לעולם כל שעול הכי קטן או סתם כאב ראש והיא מבחינתה אני צריך להיות אצל רופא

 

[הודגיק]

וואלה

אמא שלי היא גם כזאת , על כל פיפס : " אתה בסדר ? " ולפעמים זה משגע ... עד כדי עצבים . אבל הסברתי לה שלא כל דבר הוא סרטן . מאז היא נרגעה , נראה לי כלפי חוץ , אז היא לא אומרת כלום ...

 

[rona39]

כמו שאמרו כאן

אני לא חושבת שזה יעלם, אולי יפחת, אבל לעולם לא יעלם. אני שנה מסיום הטיפולים וכל כאב מקפיץ אותי ומשגע אותי. לפני הבדיקות אני נלחצת, אבל לאחר קבלת התוצאות יש תקופה של רגיעה במתח ואז זה שוב עולה. לא חושבת שאי פעם יעלם, אלא אם כן יבטיחו לי שזה לא יחזור, מה שלעולם לא יקרה. אני מקדישה לפחד שתי דקות ביום, בעיקר בעת העצירה ברמזורים, ואז זורמת הלאה. כפי שאמרו, לומדים לחיות איתו המון בריאות רונית

 

[הודגיק]

אז ככה

אני שנה וחצי מסיום הטיפולים , אני כמעט ולא חושב על הימים שהייתי חולה , ושום דבר לא מזכיר לי .. פרט לריחות מסויימים (אבל זה לא משנה כרגע) . אבל מידי פעם , אני נופל , ואז אני מתחיל לחשוב מחשבות ... או שמידי פעם אני מרגיש קצת לא טוב , אז הזכרון מתחיל שוב לעבוד ולהזכיר את אותם רגעים שאני לא רוצה לשכוח , את אותם רגעים שכולם מפחדים מהם ... ובגלל שהזמן שעובר בין נפילה לנפילה גדל , חשבתי שאולי מתישהו זה נעלם לגמריי ....

 

[מקס הלוחם בדרכים]

להודג'יק

אני החלמתי מהודג'קין לפני 18 שנים ! סיבוב ראשון ואחרון. אני יכול להגיד לך שבשנים הראשונות, הדבר הראשון שהייתי עושה כשפקחתי את העיניים בבוקר זה למשש את הצוואר ולראות שהכל בסדר ואז להתחיל את היום. עם השנים ועם הידיעה שמבחינת הסטטיטסטיקה אתה אדם בריא לחלוטין הפחד נהיה מודחק יותר ואצלי נשאר יותר זכרון טראומטי רחוק שלפעמים צף ועולה ולפעמים נשאר רדום למספר שנים. אני חייב להודות שגם היום אחרי כל כך הרבה שנים, לפני צילום רנטגן יש לי דפיקות לב מואצות (שאין להן שום סיבה רציונלית) שמסתיימות רק כאשר אני רואה את התשובה שהכל בסדר ואפשר להמשיך את החיים. היום מה שנשאר זה בעיקר זכרון רע של החצי שנה האיומה של חיי.