מתי הפסיקו להאמין באלוהים?

[אמנון כ]

מתי הפסיקו להאמין באלוהים?

אני הולך לקורס בפקולטה ללימודי חות של אוניב´ ת"א שנקרא "על מהפכנים ומהפכות בהיסטוריה של המדעים" בו מרצה ד"ר יואב בן-דב. בהרצאתו האחרונה הוא ציין כי אנשים הפסיקו להאמין באלוהים רק בעקבות המהפכה התעשייתית במאה ה-19. האם זה באמת נכון? האם לא היו חילונים לפני כן לכל אורך ההיסטוריה בשום מקום שהוא בעולם?? האם הצורך שלנו להאמין באלוהים הוא כל כך גדול שהוא מושרש בצורה עמוקה כל כך בתרבות שלנו? קראתי באנציקפלופדיה היסטורית (אגב, מומלצת במיוחד) על המהפכה החילונית שבאה בעקבות הרנסאנס. האם היא הייתה חילוניות יחסית, או שמא באמת מדובר היה באתאיסטים שלא מאמינים בשום כח עליון? תודה מראש, וסופ"ש נפלא לכולכם!

 

[תיאולוגיה]

כמה תיקונים

א. "חילוניים" אינו אומר "אתיאיסטים". ישנם חילוניים מאמינים שאינם משוייכים לזרם דתי זה או אחר. ב. הרנסנס שיחרר את האדם מתלות בכנסיה אל תודעה דתית רחבה שאינה נתונה למרות הכנסיה. היצירות הדתיות העמוקות ביותר נוצרו דווקא בתקופה זו ואחריה. לשאלתך שבכותרת: כבר ליוונים הקדומים היו השגות אתיאיסטיות. אשר למהפכה התעשייתית: זה מזכיר לי סיפור ששמעתי באירלנד על כך שבזמן מלחמת העולם האירים הוכרחו לצאת ולהילחם יחד עם הצבא האנגלי. המשמעות היתה שהיה עליהם לפסוע בלילה במקומות שלפי האמונה האירית פשוט אסור לפסוע בהם (מעגלי פיות למשל) ואמונתם בפיות וביצורים הקלטיים המיתיים התערערה מאוד.

 

[Justin Angel]

רק לציין

יואב בן-דב, איש מקסים, צריך עוד אנשים כמוהו. אישית אני בעד שכפולים גנטיים שלו

 

[dansha]

הנקודה שבה נגמרת האמונה

בני אדם מתחילים להאמין באלוהים כשרע להם, וזה מוכח. אפילו אדם אתאיסט מוחלט יתחיל להתפלל לכוח עליון ברגע שחייו קרובים לקיצם או כשהם הופכים להיות בלתי נסבלים. אלוהים הוא התשובה הקלה לבעיות הגדולות של הקיום. האתאיזם התחיל כשהחלה המהפכה התעשייתית ובני אדם התחילו לחיות חיי מותרות בהם אין להם מחסור באוכל וישנם מותרות כגון מים חמים זורמים, כלי תחבורה, חימום ואפילו טלגרף. כשלבן אדם יש חיים טובים וכשהוא מרגיש שהוא שולט בגורל של עצמו אין לו יותר צורך בזעקה לשמיים וחיפוש של משמעות עמוקה יותר לעולם. מעבר לכך בתקופה זו המדע החל לצבור תאוצה ובני האדם הבינו כי הם יכולים למצוא הסברים הגיוניים לתופעות טבע "לא מוסברות" וכי, נניח, טיפול תרופתי יעיל יותר מתפילה לאל. המדע החל בתקופה זו בדיוק לעקוף את הדת מבחינת יעילות וזו הסיבה שרבים פנו למדע ולחילוניות וזנחו את האמונה באל.

 

[אלי ו.]

אהבתי את הרעיון

זה שלך?

 

[dansha]

זה פשוט נשמע לי הגיוני... לא?

 

[אמנון כ]

נקודה יפה, אבל...

זה מאוד נכון שהאדם פונה לכוח עליון במצבים קשים. עם זאת אני חושב שדווקא במצבים של נוחות וחיי מותרות מתפנה האדם לחקור את משמעות היקום לעומקה. כמו פירמידת הצרכים של מאסלו, כך ככל שאתה חי ברמה גבוהה יותר, כך יש לך יכולת התפתחות נפשית ומוחית גבוהה יותר. הייחוד שבמדע הוא שאיפשר לנו לבצע זאת. בעבר המדע לא היה מתמטי בבסיסו. ניתן להשוות זאת לאנלוגי מול דיגיטלי. נקודה מעניינת נוספת היא שכיום המדע הוא "דיגיטלי" במובן שהכל מבוסס על מתמטיקה וחישובים. כל דבר מפיזיקה, ביולוגיה, אסטרונומיה, כימיה וכו´. בעבר זה לא היה כך. ככלל המדע היה שונה משמעותית מהיום. למשל לפני שניוטון גילה את כוח המשיכה חשבו שהסיבה שאבן נופלת לאדמה בגלל שהאדמה היא מרכז היקום והחומר "שואף" לחזור למקום בו הוא נוצר. זו הייתה ההבנה המדעית. לקח הרבה מאוד זמן עד שנכנסה המתמטיקה והמדידה למדע, ועד אז המדע בא ככלי שרת בידי הדת. כל עוד לא נתגלו סתירות בין הדת למדע, הכל היה בסדר, אבל ניוטון, גלילאו, ומדענים נוספים, למרות שהיו אנשים דתיים מאוד, היו אלו שהתחילו לגלות סתירות עם כתבי הקודש. ולסיום, אני אכן מסכים שד"ר יואב בן-דב הוא אדם מעניין מאוד בעל תחומי עניין מרתקים ומגוונים. מספיק לעיין באתר שלו על מנת להבין זאת...

 

[dansha]

אז למה אבל?

אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת. ברגע שלאדם נהיה טוב הוא מתפנה לחקור את משמעות הקיום (לא היקום, אבל גם). אפשר לראות ביוון העתיקה, כשהגיעו לרגיעה של כאלף שנה התוצאה היתה הפילוסופיה. אנשים התפנו מצרות היום יום בכדי לחקור את עצם קיומם ואת קיומו של כל מה שמסביבם. אני חושב שהיתרון במדע על פני הדת הוא שמעבר לתשובות, המדע מספק גם הוכחות וגם דרכים לשימוש בו בחיי היום יום. בתקופה שהייתה רק דת אנשים חולים היו יכולים לשאת תחינתם אל השמיים ולקוות לטוב, מאז המדע הם יכולים לדלג על השלב הזה ופשוט לקחת תרופה ולקבל תוצאות במקום.בכלל, אם תשאלו אותי אני חושב שהדת הייתה צריכה לפנות את מקומה מן העולם לפני כמתאיים שנה ולאפשר לאנושות להתמקד בהשגים מדעיים במקום בטקסים פולחניים בני אלפי שנים, אבל זו רק דעתי. וכאן אני אציג שאלה חדשה: האם לדעתכם האנושות יכולה להתקיים ללא דת בכלל? לדעתי לא, או שלפחות בינתיים לא מפני שישנם עדיין מליוני אנשים שמפחדים שהשמיים יפלו על ראשם אם לא ישאו תפילה שלוש פעמים ביום ואין שום הוכחה מדעית שתשכנע אותם אחרת, אני נוטה לחשוב כי האמונה בכוח עליון הינה צורך מחייב של בני האדם. אפילו חברים טובים שלי, שהם חילונים גמורים אומרים לי לפעמים "אתה חייב להודות אבל שיש איזשהו כוח גדול מעל לכולנו שאנחנו לא מבינים". אני לא בא לטעון אם יש או אין (למרות שאין) אני בא לטעון שבני אדם משום מה מרגישים שהם חייבים לחשוב שיש משהו מעליהם שדואג לסדר של הקיום (שוב, לא של היקום - הקיום)ושאם הוא לא היה שם אז הקיום היה מתמוטט. וכאן אני רוצה להציע שני דברים: האחד - להפוך את מכניקת הקוואנטים לדת החדשה! השני - להריץ את יואב בן דב לראשות הממשלה! (ואני רק חצי מתלוצץ בשניהם, כל אחת מהאפשרויות יכולה להיות נהדרת)

 

[תיאולוגיה]

"אבל" כי במקור השאלה היתה

האם לסבל יש תפקיד בפניה לדת. ובאשר להצעותיך החצי רציניות, שים לב שכיום כבר משתמשים בטיעונים מדעיים לצורך ביסוס טענות תיאולוגיות, וכי במקור גם המדע היה חלק מתפישה דתית עד שהשניים התפצלו. (אבל זאת משום שבכלל יש מגמה של פיצול. כיום למשל במדע הגנטיקה יש חוקרים המקדישים את כל הקריירה שלהם לחקר אברי הרבייה של סחלב אפריקאי וכן הלאה.) אלא שלמכניקת הקוונטים צריך להתווסף אלמנט חשוב והוא קשר ישיר בין החוקר לבין האלוהים - מה שגרם להופעת דתות בעבר, מה שלדעתי לא קרה עדיין, או לא פורסם. אגב קשר ישיר: הידעת, ומיכאל הר-סגור פרסם זאת באחת מתכניותיו, שלהרצל היתה התגלות רוחנית? לא מלמדים זאת בבתי ספר, ומעניין למה, אולם היתה לו חוויה רוחנית שהיא שהביאה להולדת הציונות. הדברים כתובים ביומנו.