מתי התורה נכתבה וניתנה
נבדוק חוליה נוספת באמיתות מסירת התורה. בתורה נאמר שהתורה נכתבה על ידי משה רבינו מפי הקב"ה, וניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני. אם נתבונן נראה שאין שום אפשרות לטעון שהתורה נכתבה ו"הושתלה" על ידי גורם אחר בתקופה אחרת בהיסטוריה, ושהוא הצליח לשכנע את עם ישראל לקבל ולקיים את התורה. אלא התורה נכתבה וניתנה אך ורק בתקופת משה רבינו ובמעמד הר סיני וכפי שמתואר בתורה. א. אם נאמר ח"ו שעזרא הסופר למשל, או המלך יאשיהו, הופיעו אלף שנים לאחר תאריך ההתגלות במעמד הר סיני הכתוב בתורה, והגישו לעם היהודי את התורה. לא יתכן שיקבלו עם ישראל את הסיפורים של עזרא וזאת מהסיבות הבאות: 1) העם היה שואל: "עזרא, מנין הבאת את זה?". אם עזרא יאמר: "קבלתי אותה היום וכתבתיה", מיד יאמרו לו הן בתורה כתוב (דברים לא,ט): "ויכתוב משה את התורה הזאת...". הרי משה כתבה מזמן, ואיך אתה טוען שאתה כתבת....! 2) אם עזרא היה אומר: "קראו את זה. כתוב כאן שאלוקים נתן את התורה הזאת לאומה כולה בהר סיני לפני אלף שנים". כעת היה העם היהודי שואל: "היכן היתה התורה הזאת אתמול? איך יתכן שלא ראינו אותה קודם לכן? מדוע אבותינו ואבות אבותינו לא ספרו לנו מעולם עליה?". מה היה עזרא עונה? אם עזרא היה מספר: שאכן התורה נכתבה אלף שנים קודם לכן, אך התורה אבדה, והוא גילה אותה. היו אומרים לו: ראשית, כיצד יתכן שאירוע מרעיש ארץ כזה, כהתגלות אלוקים לאומה שלימה, ישכח??? ושנית, לא רק שבלתי אפשרי שדת ואומה תשכח את חווית היסוד שלה, אלא בתורה עצמה שהוא מגיש להם כתוב שהתורה לא תשכח לעולם!!! שנאמר: "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). אם באמת התורה נשכחה, היתה בכך הכחשת הטענה של כתיבה אלוקית. אם אלוקים כתב את התורה איך יתכן שקביעותיו הוכחו כשקר? ודאי לא היו מקבלים אותה, ולא היתה הופכת להיסטוריה מקובלת. 3) ועוד - האם עם ישראל היה מקבל ממנו את שפע האיסורים והעונשים על כל צעד ושעל בחיי האדם?! ובחלק מן המצוות גם ישנו הציווי של: "יהרג ואל יעבור...? (לעומת שאר הדתות שהחובות שהם מטילים על מאמיניהם קלות, תפילה, אמונה, ואינם מגבילות וגודרות כל פעולה ופעולה שבחייהם). הרי זו תורה שקשה לביצוע! חוקה החודרת לכל מקום ולכל פרט, ומצוה עלינו אפילו כיצד לחשוב ומה לחשוב, ומצריכה לכבוש את הרצונות החזקים ביותר של האדם. דבר נוסף עלינו לזכור: דיני התורה שונים בתכלית השינוי מנוהגי החיים ששררו באותה תקופה, לדוגמא: א. ציווי מנוחת השבת. מושג זה היה משולל הגיון באותה עת. ב. זכויות היתר של העבד, עד כדי השוואת זכויותיו לאלה של אדוניו, לעומת הנוהג באותם הזמנים שהעבד כבהמה נחשב. ג. אהבת הגר. ד. חיובי צדקה והגנה על יתום ואלמנה. ה. תשלום שכר שכיר ביומו. ועוד - הפצת האמונה בא-ל אחד כנגד להבדיל פסילי מצרים, צדק ומוסר כנגד שעבוד ועריצות, וכבוש היצר כנגד רדיפת התענוגות. מהפכה יסודית כל-כך, ועול כבד כזה, הדורש מכל אדם, כל רגע ורגע קרבנות אישיים, בין בחיי המעשה ובין בחיי הרוח - כל כך הרבה סייגים והגבלות לא יכלו להתקבל על העם, אם ישנה חלילה הכחשה לכתיבה אלוקית! 3) ואף אם עזרא יטען: הנה אני זוכר, היא עברה מדור לדור במשפחתי שלי...! יאמרו לו העם היהודי: התורה הרי כותבת: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד", אנו מצפים שלעדות זו יהיה כוח שכנוע, כיאה לעדות שהבורא מעיד, ואם כל העדות מסתכמת באדם אחד זו אינה עדות קבילה... וממילא פסוק זה לא התגשם... והיו דוחים דבריו של המספר. וכן כתוב (דברים ד,ט): "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". איך יתכן שציווי כזה, הכתוב בלשון חמורה שכזו, לא נשמר על-ידי איש? ואם כן איך יצליח עזרא לשכנע את העם היהודי, שצריכים להתחיל מסורת זו...? 4) ועוד, אם יש מעט הגיון בדברי הטוענים כי סיפור מעמד הר סיני לא התחיל בעדות המונית ישירה אלא שמישהו המציא את הסיפור ו"שתל" אותו בהיסטוריה, הרי האירוע שבו הובא לראשונה סיפור זה, חייב להיות אחד הסיפורים המרכזיים הנזכרים ומועברים מדור לדור. להיכן הוא נעלם? האם ייתכן שתורה המזכירה פרטים כה רבים, תשכח אירוע מרכזי וחשוב זה? אנו יודעים מתי נכתבו ונחתמו - התורה, הנביאים והכתובים, וכן מתי נכתבו ונחתמו - הששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי והירושלמי, פרטי פרטים על סדר דורות וקורות המלכים, הנביאים, התנאים והאמוראים, פרטי פרטים על חכמי ישראל לאורך כל ההיסטוריה, ועוד ועוד... ואילו אירוע מרכזי שכזה נשכח...? מדוע אין אפילו קבוצה קטנה או מסמך קטן המתעד אירוע חשוב שכזה...? ברור הוא, כי זמנו של האירוע הוא לא אחר מאשר כתוב בתורה עצמה - המסמך הנפוץ ביותר בכל העולם - במעמד הר סיני ובהתגלות האלוקים לפני כל העם. 5) ולא עוד - אם אכן נכתבה התורה מאוחר יותר, הרי יש לפנינו מסמך (חלילה) מזוייף... האם מתקבל על הדעת שיצליחו לזייף מסמך כזה, המפורטים בו פרטי פרטים מתחומים שונים, ובמשך אלפי השנים לא יחשוף איש את הזיוף? הרי ידוע לנו מההיסטוריה על מסמכים פשוטים וקטנים הרבה יותר, כאלו שבקושי רב אפשר היה לעלות על הזיוף, ולבסוף נתגלה אותו זיוף (כגון יומן מוסילני, או הדיונים הרבים על מסמך טרוונקי במשפטו של איון דמניוק אם הוא מזוייף או לא). האמנם ניתן להעלות על הדעת שמישהו יצליח לזייף ספר כה גדול כספר התורה? ועוד, שאם נקבל את טענת הזיוף, הרי אז צריכים לומר שלזיוף זה שייכים פה-אחד כל גדולי ישראל בעם היהודי אשר איש לא פקפק מעולם ביושרם ובמידותיהם הנעלות... וכן, שזיוף זה נשמר בסודי סודות במשך דורות... היתכן? וכך כתב בספר "קול יהודה" בפירושו על "הכוזרי" שמבאר את הסיבה שהתורה מאריכה בתיאור וספור כל המאורעות עם כל פרטיהם ושמות מקומותם וכו' וזה לשונו: "... ולהורות נתן גם כן באריכות לשונו, שהרוצה לשקר איננו מאריך בפרטי תנאים, אשר בהמצא פגם באחד מהם יוטל דופי בכל עיקר הכזב ההוא, וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו (כלל ק"צ סימן ו') באומרו: שהשקר צריך קצור כי אין לו מעמד ברגליים, ואם יהיה ארוך בקל יפול, עכ"ל. על כן מה שנכתב מאלו הסיפורים בתורת משה, תקויים אמיתתו מצד מה שהאריכה בהם, כאילו אמריה תאמר: הפוך והפוך בשבע דרישות וחקירות, אם תוכל למצוא עילה ושחיתה (רצונו לומר דבר מושחת ולא נכון) באחד מפרטי הסיפורים הללו, כי בלי ספק תלאה למצוא הפתח, כי אימרת אלו-ה צרופה מזוקקת שבעתיים". מסקנה: אין שום אפשרות שמישהו הצליח ל"השתיל" את התורה בתקופה מאוחרת יותר ממה שמסורת היהדות טוענת, וממילא ברור שהתורה נכתבה בזמן המאורעות, בתקופת משה רבינו ומעמד הר סיני. וניתנה לאנשים שהיו וחוו את המאורעות שהם העדים המקוריים. ב. אין גם שום אפשרות ח"ו לטעון שאולי משה רבינו בצירוף 'ועד' של כותבי תנ"ך עלו להר והיו שם ארבעים יום והמציאו את התורה וכתבו אותה. אחר כך ירדו מההר עם התורה הזאת והגישו אותה לעם ישראל. מה היה קורה אחר כך? האם עם-ישראל היה משתכנע ומקבל את כל החוקים והמצוות האלה? התשובה היא: ודאי שלא! וזאת מכמה סיבות: 1) עם ישראל היה שואל: "משה, מנין הבאת את זה?" ומשה היה עונה: "אינכם זוכרים? הנה כתוב פה בתורה, אלוקים נתן אותה לכולנו לפני ארבעים יום". וכך אמנם כתוב בתורה, שהעם מקבל את התורה כתובה ממשה, שם כתוב שהאלוקים עצמו נתגלה אל כל העם ואמר להם את הדברים האלה. בתורה עצמה, פונה משה רבינו אל העם בגוף ראשון, באותו זמן של האירועים, שהעם עצמו היה בהם וחוה אותם: המשך בהודעה הבאה.
נבדוק חוליה נוספת באמיתות מסירת התורה. בתורה נאמר שהתורה נכתבה על ידי משה רבינו מפי הקב"ה, וניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני. אם נתבונן נראה שאין שום אפשרות לטעון שהתורה נכתבה ו"הושתלה" על ידי גורם אחר בתקופה אחרת בהיסטוריה, ושהוא הצליח לשכנע את עם ישראל לקבל ולקיים את התורה. אלא התורה נכתבה וניתנה אך ורק בתקופת משה רבינו ובמעמד הר סיני וכפי שמתואר בתורה. א. אם נאמר ח"ו שעזרא הסופר למשל, או המלך יאשיהו, הופיעו אלף שנים לאחר תאריך ההתגלות במעמד הר סיני הכתוב בתורה, והגישו לעם היהודי את התורה. לא יתכן שיקבלו עם ישראל את הסיפורים של עזרא וזאת מהסיבות הבאות: 1) העם היה שואל: "עזרא, מנין הבאת את זה?". אם עזרא יאמר: "קבלתי אותה היום וכתבתיה", מיד יאמרו לו הן בתורה כתוב (דברים לא,ט): "ויכתוב משה את התורה הזאת...". הרי משה כתבה מזמן, ואיך אתה טוען שאתה כתבת....! 2) אם עזרא היה אומר: "קראו את זה. כתוב כאן שאלוקים נתן את התורה הזאת לאומה כולה בהר סיני לפני אלף שנים". כעת היה העם היהודי שואל: "היכן היתה התורה הזאת אתמול? איך יתכן שלא ראינו אותה קודם לכן? מדוע אבותינו ואבות אבותינו לא ספרו לנו מעולם עליה?". מה היה עזרא עונה? אם עזרא היה מספר: שאכן התורה נכתבה אלף שנים קודם לכן, אך התורה אבדה, והוא גילה אותה. היו אומרים לו: ראשית, כיצד יתכן שאירוע מרעיש ארץ כזה, כהתגלות אלוקים לאומה שלימה, ישכח??? ושנית, לא רק שבלתי אפשרי שדת ואומה תשכח את חווית היסוד שלה, אלא בתורה עצמה שהוא מגיש להם כתוב שהתורה לא תשכח לעולם!!! שנאמר: "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא). אם באמת התורה נשכחה, היתה בכך הכחשת הטענה של כתיבה אלוקית. אם אלוקים כתב את התורה איך יתכן שקביעותיו הוכחו כשקר? ודאי לא היו מקבלים אותה, ולא היתה הופכת להיסטוריה מקובלת. 3) ועוד - האם עם ישראל היה מקבל ממנו את שפע האיסורים והעונשים על כל צעד ושעל בחיי האדם?! ובחלק מן המצוות גם ישנו הציווי של: "יהרג ואל יעבור...? (לעומת שאר הדתות שהחובות שהם מטילים על מאמיניהם קלות, תפילה, אמונה, ואינם מגבילות וגודרות כל פעולה ופעולה שבחייהם). הרי זו תורה שקשה לביצוע! חוקה החודרת לכל מקום ולכל פרט, ומצוה עלינו אפילו כיצד לחשוב ומה לחשוב, ומצריכה לכבוש את הרצונות החזקים ביותר של האדם. דבר נוסף עלינו לזכור: דיני התורה שונים בתכלית השינוי מנוהגי החיים ששררו באותה תקופה, לדוגמא: א. ציווי מנוחת השבת. מושג זה היה משולל הגיון באותה עת. ב. זכויות היתר של העבד, עד כדי השוואת זכויותיו לאלה של אדוניו, לעומת הנוהג באותם הזמנים שהעבד כבהמה נחשב. ג. אהבת הגר. ד. חיובי צדקה והגנה על יתום ואלמנה. ה. תשלום שכר שכיר ביומו. ועוד - הפצת האמונה בא-ל אחד כנגד להבדיל פסילי מצרים, צדק ומוסר כנגד שעבוד ועריצות, וכבוש היצר כנגד רדיפת התענוגות. מהפכה יסודית כל-כך, ועול כבד כזה, הדורש מכל אדם, כל רגע ורגע קרבנות אישיים, בין בחיי המעשה ובין בחיי הרוח - כל כך הרבה סייגים והגבלות לא יכלו להתקבל על העם, אם ישנה חלילה הכחשה לכתיבה אלוקית! 3) ואף אם עזרא יטען: הנה אני זוכר, היא עברה מדור לדור במשפחתי שלי...! יאמרו לו העם היהודי: התורה הרי כותבת: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד", אנו מצפים שלעדות זו יהיה כוח שכנוע, כיאה לעדות שהבורא מעיד, ואם כל העדות מסתכמת באדם אחד זו אינה עדות קבילה... וממילא פסוק זה לא התגשם... והיו דוחים דבריו של המספר. וכן כתוב (דברים ד,ט): "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". איך יתכן שציווי כזה, הכתוב בלשון חמורה שכזו, לא נשמר על-ידי איש? ואם כן איך יצליח עזרא לשכנע את העם היהודי, שצריכים להתחיל מסורת זו...? 4) ועוד, אם יש מעט הגיון בדברי הטוענים כי סיפור מעמד הר סיני לא התחיל בעדות המונית ישירה אלא שמישהו המציא את הסיפור ו"שתל" אותו בהיסטוריה, הרי האירוע שבו הובא לראשונה סיפור זה, חייב להיות אחד הסיפורים המרכזיים הנזכרים ומועברים מדור לדור. להיכן הוא נעלם? האם ייתכן שתורה המזכירה פרטים כה רבים, תשכח אירוע מרכזי וחשוב זה? אנו יודעים מתי נכתבו ונחתמו - התורה, הנביאים והכתובים, וכן מתי נכתבו ונחתמו - הששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי והירושלמי, פרטי פרטים על סדר דורות וקורות המלכים, הנביאים, התנאים והאמוראים, פרטי פרטים על חכמי ישראל לאורך כל ההיסטוריה, ועוד ועוד... ואילו אירוע מרכזי שכזה נשכח...? מדוע אין אפילו קבוצה קטנה או מסמך קטן המתעד אירוע חשוב שכזה...? ברור הוא, כי זמנו של האירוע הוא לא אחר מאשר כתוב בתורה עצמה - המסמך הנפוץ ביותר בכל העולם - במעמד הר סיני ובהתגלות האלוקים לפני כל העם. 5) ולא עוד - אם אכן נכתבה התורה מאוחר יותר, הרי יש לפנינו מסמך (חלילה) מזוייף... האם מתקבל על הדעת שיצליחו לזייף מסמך כזה, המפורטים בו פרטי פרטים מתחומים שונים, ובמשך אלפי השנים לא יחשוף איש את הזיוף? הרי ידוע לנו מההיסטוריה על מסמכים פשוטים וקטנים הרבה יותר, כאלו שבקושי רב אפשר היה לעלות על הזיוף, ולבסוף נתגלה אותו זיוף (כגון יומן מוסילני, או הדיונים הרבים על מסמך טרוונקי במשפטו של איון דמניוק אם הוא מזוייף או לא). האמנם ניתן להעלות על הדעת שמישהו יצליח לזייף ספר כה גדול כספר התורה? ועוד, שאם נקבל את טענת הזיוף, הרי אז צריכים לומר שלזיוף זה שייכים פה-אחד כל גדולי ישראל בעם היהודי אשר איש לא פקפק מעולם ביושרם ובמידותיהם הנעלות... וכן, שזיוף זה נשמר בסודי סודות במשך דורות... היתכן? וכך כתב בספר "קול יהודה" בפירושו על "הכוזרי" שמבאר את הסיבה שהתורה מאריכה בתיאור וספור כל המאורעות עם כל פרטיהם ושמות מקומותם וכו' וזה לשונו: "... ולהורות נתן גם כן באריכות לשונו, שהרוצה לשקר איננו מאריך בפרטי תנאים, אשר בהמצא פגם באחד מהם יוטל דופי בכל עיקר הכזב ההוא, וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו (כלל ק"צ סימן ו') באומרו: שהשקר צריך קצור כי אין לו מעמד ברגליים, ואם יהיה ארוך בקל יפול, עכ"ל. על כן מה שנכתב מאלו הסיפורים בתורת משה, תקויים אמיתתו מצד מה שהאריכה בהם, כאילו אמריה תאמר: הפוך והפוך בשבע דרישות וחקירות, אם תוכל למצוא עילה ושחיתה (רצונו לומר דבר מושחת ולא נכון) באחד מפרטי הסיפורים הללו, כי בלי ספק תלאה למצוא הפתח, כי אימרת אלו-ה צרופה מזוקקת שבעתיים". מסקנה: אין שום אפשרות שמישהו הצליח ל"השתיל" את התורה בתקופה מאוחרת יותר ממה שמסורת היהדות טוענת, וממילא ברור שהתורה נכתבה בזמן המאורעות, בתקופת משה רבינו ומעמד הר סיני. וניתנה לאנשים שהיו וחוו את המאורעות שהם העדים המקוריים. ב. אין גם שום אפשרות ח"ו לטעון שאולי משה רבינו בצירוף 'ועד' של כותבי תנ"ך עלו להר והיו שם ארבעים יום והמציאו את התורה וכתבו אותה. אחר כך ירדו מההר עם התורה הזאת והגישו אותה לעם ישראל. מה היה קורה אחר כך? האם עם-ישראל היה משתכנע ומקבל את כל החוקים והמצוות האלה? התשובה היא: ודאי שלא! וזאת מכמה סיבות: 1) עם ישראל היה שואל: "משה, מנין הבאת את זה?" ומשה היה עונה: "אינכם זוכרים? הנה כתוב פה בתורה, אלוקים נתן אותה לכולנו לפני ארבעים יום". וכך אמנם כתוב בתורה, שהעם מקבל את התורה כתובה ממשה, שם כתוב שהאלוקים עצמו נתגלה אל כל העם ואמר להם את הדברים האלה. בתורה עצמה, פונה משה רבינו אל העם בגוף ראשון, באותו זמן של האירועים, שהעם עצמו היה בהם וחוה אותם: המשך בהודעה הבאה.