מתי התינוק שלכם התחיל לחייך חיוך חברתי?

[אור ועוד אור]

מתי התינוק שלכם התחיל לחייך חיוך חברתי?

יש לי תינוק מתוק בן 8 שבועות. הוא נולד בקיסרי בשבוע 38 במשקל תקין (3.150) הוא מתפתח מצויין ע״פ כל אחוזוני הגדילה, הוא מתפתח מעולה מוטורית (כבר מחזיק את הראש לבד כמה שניות שלא לדבר על להחזיק את הראש כששוכב על הבטן. הוא יוצר קשר עין ארוך וממושך ועוקב אחריי במבט הוא מגיב לרעשים ונבהל הוא מאד אוהב להיות על הידיים ולהיות מכורבל ומנושק (-: הוא בוכה (בקולי קולות) כשהוא רעב או כשמשהו מציק לו ולאחרונה התחיל להוציא קולות ולגלות את הידיים שלו הבעייה: הוא כמעט ולא מחייך חיוך חברתי ?? הוא מחייך מתוך שינה והוא נבדק והוא רואה ושומע היטב. אני שרה לו כל היום, מחייכת אליו עד שהלסת שלי כבר כואבת והוא... בוהה בי, מכווץ את השפתיים ומחייך אליי אולי אולי פעם אחת ביום ?? זה מדאיג ומדכא אותי ברמה שקשה לי לתאר... כשאני לא איתו, אני כל הזמן בוכה מהפחד שמא הוא אוטי.... (אני אפילו לא יכולה לכתוב את המילה...) אני אשמח לשמוע על מקרים שבהם הכל היה בסדר אבל התינוק לא חייך עד אחרי גיל חודשיים. בקשה אחת: כל אלו שהתינוק שלהם חייך ביום הראשון לחייו ובשבוע הראשון כבר כתב וקרא, בבקשה, תחסכו לי את הסיפורים שלכם... אני בטוחה שהתינוק שלכם מושלם. אין צורך לזרות מלח... תודה! אור

 

[חייבתלהגיב]

גם שלי נולדה בשבוע 38 בקיסרי

(מתוכנן הפעם) ואני מציעה לך לעשות מה שאני עשיתי איתה - נתתי לה עוד שבועיים לכל דבר. כלומר, אם אמורים לחייך בגיל חודשיים, נניח, אז לה "מותר" בגיל חודשיים ושבועיים בלי שזה ידאיג. לא זוכרת ספציפית מתי היא חייכה, אבל זה עזר לי מאוד להיות רגועה לגבי ההתפתחות שלה באופן כללי - ורוב הזמן לא ממש עקבתי אלא פשוט שמחתי כשהיא עשתה משהו חדש ותיעדתי את זה, בלי לחשוב על מתי אמורים (כי הרי מי זוכר אחרי שבועיים כמה זמן עבר). והכל היה בסדר.
בכל מקרה, בואי נאמר שגם לא לחייך בגיל חודשיים זה לא אחד מהסימפטומים שמאבחנים באמצעותם אוטיזם, ולמעשה אין ממש סימפטומים שיודעים עליהם שהם קשורים לאוטיזם עד גיל חצי שנה בערך - כך שבשלב הזה פשוט תהיי רגועה, כי זה לא אומר כלום.
מאחלת לך חיוכים בשפע בקרוב

.

 

[kramerkaren]

שמונה שבועות זה לחלוטין בתוך טווח הנורמה

הורות זה מלחיץ. הורות זו דאגה מתמדת.
זה מתחיל מחיוך, ממשיך למתי הוא מושיט ידיים או תופס צעצוע, מתי התהפך זחל, התיישב או הלך.
אחרי זה - האם הוא מזהה את האותיות או לא, מצליח לגזור עם מספריים או לא.
זה לא נגמר. וכאמא לילדים גדולים יותר - זה נהיה גרוע בהרבה
שמונה שבועות זה לחלוטין ולגמרי בתוך הטווח ההתפתחותי הנורמלי, ולמרות שאי אפשר להגיד לאמא לא לדאוג, אני מציעה בחום לשמור את הדאגות עד שיש סיבה אמיתית.
תהני ממנו, אני בטוחה שגם הוא מושלם.

 

[שושן בשם אחר]

אבל הוא כן מחייך. אמרת בעצמך

את שרה ומחייכת ופעם ביום הוא מחייך בחזרה? יופי. אז יש לו חיוך חברתי. תעשי וי על חיוך חברתי ותעברי הלאה לאבן הדרך ההתפתחותית הבאה.
הוא לא חייב לחייך כל הזמן.
&nbsp

 

[משאירה בצריך עיון]

אויי, הייתי שם

הגדולה שלי היא בדיוק מהסוג השני שתיארת... אחת שעשתה הכל בשנייה האפשרית הראשונה. חייכה בשבוע ארבע או משהו בסגנון, ובאופן כללי היתה תינוקת תקשורתית וחייכנית כל הזמן.
והקטנה שלי (עוד מעט בת שנה) לא קראה את אותו הספר של הגדולה ולקח לה יותר זמן לחייך. לא זוכרת במדויק מתי זה התחיל אבל נשמע לי דיי נכון שרק בגיל שבעה שבועות היא זרקה אלי איזה חיוך לא מדיי מתלהב, וגם כשחייכה זה היה הרבה פחות חיוכים מכל הלב כמו שהיו לגדולה ובכל מקרה לא יותר מחיוך פעם ביום.
אני זוכרת שגם אותי זה מאוד הלחיץ והייתי חופרת לבעלי ולאמא שלי בטלפון שאני מפחדת שמשהו לא בסדר וכו'...
בגיל חודשיים הלכתי לטיפת חלב וקיטרתי גם לאחות שם שהיא בקושי מחייכת. והאחות הסתכלה עליה והקטנה זרקה לה את אחד החיוכים הלא מושקעים שלה.. והאחות אמרה לי "מה את רוצה מהחיים שלה? אחלה חיוך.. לא כל התינוקות מחייכים כל הזמן ויש גם תינוקות רציניים..."
בקיצור עוד מעט היא בת שנה... והיא תינוקת הכי חייכנית שיש... כל הזמן מחייכת אלינו וצוחקת עוד הרבה יותר מהגדולה... פשוט לקח לה קצת יותר זמן להיפתח.
מקווה שזה טיפה מרגיע אותך..

 

[אור ועוד אור]

תודה על העידוד ??

היום הוא סגר 8 שבועות ומחר מתחיל שבוע 9 ?? אני מקווה שבאמת יתחיל כבר לחייך כי הפחד והלחץ גומרים אותי וגורמים לי לריחוק ממנו... הייתי אצל נוירולוג ילדים ידוע והוא אמר שעד שלושה חודשים זה בסדר ושלדעתו אין מה לדאוג. מקווה לעדכן בקרוב עם חדשות מחייכות ??

 

[אור ועוד אור]

תתעלמו מסימני השאלה

משום מה, כל אמוג׳י שאני מוסיפה יוצא כ ??

 

[Cafe Latte]

חשבת על ללכת לטיפול פסיכולוגי?

חרדות ברמה כזאת, שגורמות לך לריחוק וניכור מתינוק שהוא כמעט ניובורן, בעיני, זה לא בגדר הסביר.
אז ניחא שזה יכול לחרב לך את חופשת הלידה (תקופה שממילא, בואי נאמר, לא הכי קלה לכולן), אבל זה ממש יכול לפגוע לך באיכות החיים, ובאיכות היחסים שלך עם הסובבים (כולל עם התינוק).
יש לי חברות שפנות לטיפול תרופתי (במקרה של שתיהן, ציפרלקס), וזה פשוט שינה להן את החיים (לטובה, למען הסר הספק).

 

[אור ועוד אור]

תודה על העצה (-:

אבל אני פסיכולוגית קלינית במקצועי. כמה הארות להודעה שלך: א. פסיכולוג לא מוסמך לרשום מרשם לכדורים נוגדי דיכאון. רק רופא. ב. אני לא במצב של דיכאון אלא במצב של תיסכול וכאב ממקרה נקודתי, שכפי שהבנתי, רוב הסיכויים שהוא ישתנה (בעזרת בשם!) מאד בקרוב! ג. ציפרלקס ודומיהם, הם כדורים מצויינים ומומלצים למי שזקוק להם. אני לא חושבת שעל כל דאגה בהתפתחות התינוק (גם אם זה גורם לאם לבכי ולכאב) צריך לרוץ ולקחת כדורים. ד. לכל הכדורים נוגדי הדיכאון לוקח זמן להשפיע (כשלושה עד ששה חודשים) ולכן כאשר התיסכול והכאב נובעים ממצב נקודתי בר שינוי, מאד לא מומלץ להתחיל בכדורים. ה. לפני שממליצים / שוקלים להתחיל לקחת כדורים נוגדי דיכאו, חייבים לזכור ולקחת בחשבון שכמו לכל כדור, גם לכדורים נוגדי דיכאון יש תופעות לוואי!!!!! כאשר אחת מהתופעות הידועות הן שזה עלול להחמיר מצב של ״דיכי״ עד כדי דיכאון קליני (שזו מחלה קשה מאד!) חשוב לזכור שכמעט כל אשה שיולדת, נמצאת בסערת רגשות ומוצפת הורמונלית ולכן, בשלב כזה, לקחת כדור שעלול לגרום לחוסר איזון, הוא סכנה של ממש! כפי שכתבתי, אני עוסקת בתחום ואני יודעת איך להתנהל, אבל חשבתי שיהיה נכון לכתוב את ההודעה הזו למקרה שיש כאן אימהות אחרות מודאגות / מתוסכלות / ב״דיכי״ שעלולות לשקול לקחת כדורים. ושוב, אלו כדורים מצויינים למי שצריך, רק שחשוב לקחת בחשבון את מכלול השיקולים ולהתייעץ עם רופא לפני שמתחילים. תודה! אור

 

[Cafe Latte]

ה-א. הוא ברור. אבל את יודעת, בעיקר מתוקף תפקידך,

שטיפול תרופתי, הוא טוב, בעיקר כשנלווה אליו טיפול נפשי טוב (אי לכך, ההפנייה לפסיכולוג, שכאמור יפנה לפסיכאטר, ומשם לתרופות).
גם לי יש דאגות בנוגע לתינוק שלי, העלתי לא פעם כאלה (פה, ובמקומות אחרים).
דאגות שגורמות לבכי, או לתסכול ממושך, או לניכור ולפגיעה בקשר עם התינוקות, (בעיקר, כשאין להן בסיס של ממש...) יוצאות בעיני מגדר הנורמה, ובמידה והן לא עוברות - אני כן הייתי שוקלת בחום איזשהו סוג של טיפול.
&nbsp
את יודעת מה? אפילו מעבר לזה, ובנימה יותר אישית -
בעידן של היום, את שומעת מכל עבר על ילדים עם בעיות התפתחות. אחת החברות הטובות שלי, היא פיזיותרפיסטית שעובדת עם ילדים עם בעיות שונות, על הרצף, עם שיתוק מוחין (שדווקא לא רלוונטי לפה), שלא נדע בקיצור. הפואנטה היא שהמודעות היום, היא כנראה בשיא. אין אמא, שהמחשבות האלה, על אוטיזם, לא עוברות אצלה בראש. זה בלתי נמנע. גם אני חשבתי על זה (בדיוק סביב הגיל הזה, שאין לך בעצם שום פידבק מהתינוק), אבל אמרתי לעצמי כזה דבר. אוקיי - ונניח, והפחד שלי יתממש. והוא באמת אוטיסט.
מה אני עושה עכשיו? ממשיכה להיום האמא הכי טובה שאני יכולה להיות לתינוק הזה. בשום אופן זה לא פגע בתפקוד שלי, זה בטח לא גרם לי להתרחק מהתינוק, וזה בטח לא הסעיר אותי ברמות כאלה כמו שאת מתארת בהודעה שלך.
אני כן חושבת שיש כן משהו שחוצה את גזרות ה"סערה אחרי לידה" שיש לרובינו.
הלוואי ואני טועה.
&nbsp
ל-2 חברות טובות שלי, הכדור הזה שינה את החיים. כעבור 3 שבועות, השינוי היה ניכר.

 

[calabaza3]

את בטוחה שזה מקצועך?

פשוט את כותבת כמה דברים לא ממש מדויקים, וזו בלשון המעטה, שקצת קשה לי להאמין שאת פסיכולוגית קלינית.
לנוגדי דיכאון לא לוקח שלושה עד שישה חודשים להשפיע, אלא יותר לכיוון שבועיים עד חודש.
כדורים נוגדי דיכאון ניתנים לנשים רבות שסובלות מדיכאון או אפילו דכדון לאחר לידה והם עוזרים להן מאוד, למרות חוסר האיזון ההורמונלי.
בתור פסיכולוגית קלינית שאמורה להיות קצת מודעת ומיודעת על כל מיני תסמונות ומצבים כאלה ואחרים הייתי מצפה שתהיי מסוגלת לכתוב את המילה אוטיסט ולדעת שלא מדובר בקללה או בדבר כל כך נורא שאי אפשר אפילו להגות אותו.
ובכלל מה שהציעו לך זה טיפול פסיכולוגי לאו דווקא תרופתי, ואני חייבת להסכים שהחרדות שאת מתארת הן יוצאות מגדר הרגיל ופוגעות בקשר שלך עם התינוק ובאיכות חייך. וזה ממש חבל.
&nbsp

 

[אור ועוד אור]

זכותך להאמין או לא להאמין למה שאת רוצה (-:

אני פסיכולוגית קלינית ויש האומרים שגם די טובה אפילו (-; אגב - המתוק שלי התחיל לחייך וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב ((-: שיהיה אחלה סופ״ש!

 

[סמי הכבאי7]

מאוחר יחסית

תינוקי האהוב בן כמעט 8 חודשים. התחיל לחייך קצת אחרי גיל חודשיים והיה 'קמצן' מאוד בחיוכים. כל הזמן אמרתי למי שניסה להצחיק אותו, שהוא בחור רציני. לפני חודש בערך, פתאום נהיה חייכן ממש.
אז עברתי לדאוג מזה שהוא לא צוחק בקול רם.

 

[אור ועוד אור]

תודה!!!!

ההודעה שלך ממש עודדה אותי (-: מחכה כבר שהאדון יתחיל לחייך....

 

[פריZמה]

אני גם אמא לילד שהיה תינוק מאוד רציני

בדיוק כמו שאת מתארת - היה יוצר קשר עין מצויין, עירני וקשוב ומאוד רציני.
הכי גרוע - לא חייך לרופאה ולא להורים שלי שכמעט הוציאו אותי מדעתי.
בדיוק כמו התיאור שלך הילד הרים ראש מאוד מהר והתפתח מוטורית בזריזות ובדיעבד אני חושבת שהיה טונוס מוגבר....
הילד היה עם טמפרמנט לחוץ, השקיע את מרצו בפאן המוטורי ובלי קשר גם סבל נורא מגזים.
היום כל כולו עלם חמודות וכן, רציני יותר מחבריו.
אני מניחה שגיל ההתבגרות ידפוק לנו חזק בדלת.....