מתי ואיך לספר לילדים??

[inb10]

מתי ואיך לספר לילדים??

שלום מחדש לפורום שתמך בי רבות בעבר.
הודעה קצת ארוכה
רקע ואז להתייעצות...
לפני 9 שנים איבדתי הריון בשבוע 18, זה היה הריון שני והיתה לי בבית תינוקת בת 9 חודשים. לא נמצאה סיבה, כל הבדיקות שהיו לפני חזרו תקינות ובעקבות מדדים נמוכים בחלבון עוברי זומנתי לאולטראסאונד וכך גילינו...
היום, אותה תינוקת בת 9 חודשים צמחה וגדלה וכבר בת 10 כמעט, והצטרפו אליה 2 אחים והם בני 8 ו 5.
נכון לעכשיו אני בהריון בשבוע 17.4, שקיפות וסקירה תקינות, היום עברתי את בדיקת החלבון העוברי, מרגישה אפילו מידי פעם תנועות.
אני מאוד רוצה לספר לילדים, כבר משלב השקיפות התקינה רציתי, אך בעקבות התנגדות של בן הזוג עצרתי בעצמי.
הוא רוצה לחכות לאחריי הסקירה המאוחרת ולי זה נראה מאוחר מידי, הבטן מן הסתם כבר יוצאת ולחכות עוד כמעט חודש וחצי + בשביל לספר נראה לי לא הגיוני.
אני מרגישה גם שמגיע לילדים זמן הסתגלות לרעיון.
גם אני מלאת חששות כמובן, היום לאחר שיחה אמרתי לו שאני מתכוונת לספר להם ושאשמח שלא יכעס ושיצטרף לשיחה, הלכתי לחדר להרגע קצת (כן...הרגשנות בשיאה) ומצאתי את עצמי נמנעת מלצאת ולספר.
אני הכי מבינה אותו בעולם, וגם אצלי קיימים החששות, אבל מדובר בילדים כבר גדולים ומביני עניין, ואם לא ישמעו ממני בקרוב יבינו מהסביבה.
בקיצור... אשמח לעצה...

 

[אמאלוסי]

לכי עם הלב שלך

אני מאוד מאמינה באינטואיציה נשית. תהיי קשובה לעצמך ותספרי לילדים רק כשתהיי מוכנה.
אני בהריון אחרי הפלות בכלל לא רציתי לספר לילדים. מצידי שהיו חושבים שהשמנתי. אני לא רציתי לספר עד הלידה מפחד שמשהו ישתבש !אבל בעלי חשב אחרת והדליף להם... בשלב ממש מוקדם. ואז בת שלי סיפרה לכל הכיתה שלה... והתקשרו לברך אותי. כשאני בחרדות קיומיות...
מזל שאצלך בעל לא רוצה לספר
אז תעשי איך שהלב אומר לך ושיהיה המון בהצלחה !

 

[עטופת פחד]

יקרה אני בהריון של ילדת הקשת שלי...

שיתפתי את בכורתי באותו היום בו שיתפנו לראשונה את המשפחה (ההורים והאחים..) היה זה בשבוע 19..
גם אני סוברת כמוך שרצוי שלא ישמעו בכדרך אגב מהסביבה..
בהצלחה יקרה!

 

[שירהד1]

היי וברוכה הבאה

אני מכירה את ההתלבטות הזו מעולה מעצמי. כאשר הייתי בהריון עם ביתי הצעירה, זה היה אחרי שהיו לי 7 הפלות (6 מהן ברצף), וממש לא רציתי לספר לילדים (הם היו אז בני 7 וחצי ו-4 וחצי). לבסוף, עם דחיפת המטפלת הרגשית שליוותה אותי בהריון, אזרתי אומץ וסיפרתי.
זה היה משהו כמו בשבוע 18.
לקחתי כל אחד מהם בנפרד, בלי הו-הה, בלי רעש וצלצולים, בלי "איזה כיף! הולכת להיות לכם אחות!", אלא שיחה קצרה, קורקטית: "לאמא יש ברחם (בבטן) עובר (בכוונה השתמשתי במינוח הכללי של עובר). העובר כעת קטן מאוד. אנחנו מקווים שהוא יגדל ויתפתח ויהיה בריא, ואז יוולד". במקרה שלי, בגלל שזה היה הריון בסיכון וכל שבוע הייתי הולכת לרופאה שלי, גם הוספתי שכל שבוע אני הולכת לרופאה, כדי שתבדוק את התפתחות העובר.

זהו. קצר ולעניין, בלי החצנת רגשות כלשהם.
המקרה שלי, אבל, היה מאוד קיצוני, ואני בעצמי הייתי שטופת חרדות והתקשיתי להאמין שההריון יסתיים בידיים מלאות. לכן, לא סיפרתי להם בהתלהבות הרגילה והנורמאלית שנוהגים לעשות זאת. עשיתי זאת בקצרה, תוך מתן המידע הרלוונטי, ובצורה מאוד אישית (לא בפרהסיה ועם כל אחד בנפרד).
אני מקווה שאצלך התחושות הן שונות, ושאת כן מלאת אופטימיות, ושתוכלי גם להעביר לילדים את התחושה הזו.

אגב, הילדים שלי, בחוכמתם הרבה, הבינו שאני לא רוצה לדבר על ההריון, וכמעט ולא דיברו איתי על זה, וכמעט שלא שאלו אותי על הנושא (לשמחתי הרבה).

שיהיה בהצלחה ותספרי לנו איך היתה השיחה

.
שירה.


שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[inb10]

תודה לכל העונות

נראה לי שירה שאאמץ את עצתך, ובאמת אספר להם אחד אחד ביחידות, כך גם אוכל לראות איך הגילוי משפיע עליהם ולא אכפה על בן זוגי את הצורך להיות נוכח בשיחה, נראה לי שהוא קצת מתחמק מזה, קשה לו להביע רגשות בנוגע להריון גם מולי. אני בטוחה שהוא שמח על ההריון, אנחנו יחד כבר 21 שנים ומכירים אחד את התגובות ותחושות של השני, אך עם זאת הוא מלא חששות... ראיתי את תגובתו המחוייכת כשסיפרתי לו על ההריון ואיך הגיב בזמן הבדיקות (שקיפות וסקירה), כמה היה חשוב לו לוודא שהכל בסדר
אני מלאת חששות אך גם אופטימיות, חוויתי אובדן אחד ולאחריו הגיעו שני הבנים המקסימים שלי בהריונות נפרדים, בנוסף קיבלתי עכשיו את תוצאות בדיקת הסקר (שקיפות+סקירה+חלבון) והתוצאות הן 1:10000, שזה מצויין לגילי (37).
התחלתי גם להרגיש המון תנועות בימים האחרונים, מה שגם מוריד את רמת החרדה...
&nbsp
מדהים שלמרות שחוויתי הריונות תקינים לאחר האובדן הפחד עדיין נוכח בצורה מאוד ברורה...
&nbsp
תודה לכל העונות

 

[שירהד1]

שמחה שיכולתי לעזור,

אגב- בזמנו, אני בעצמי ביקשתי מבעלי לא להיות נוכח בשיחה, אלא לתת לי לעשות זאת בדרכי שלי, שנראתה לי הכי נכונה עבורי. הוא כיבד זאת והסכים ללא שום בעיה.
תוצאות נפלאות של הבדיקות. המשך הריון תקין

.
מאחלת לך שאכן החרדה תלך ותפחת עם הזמן.

תמשיכי לעדכן אותנו

.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[inb10]

עדכון

סיפרתי לילדים, אחד אחד...הם ממש ממש שמחים ועכשיו (גם מקודם) אני ממש מקווה שהכל יעבור בשלום כי זה כבר לא רק הציפיות, חלומות, שאיפות ותקוות שלי ושל בן זוגי, אלא גם שלהם...
לפני חודשיים איבדתי את אימי שהיתה חולה בסרטן השד, הם חוו אובדן קשה וגם אני... לא רוצה שיצטרכו לעבור זאת שוב...

 

[שירהד1]

אוי. כמה מצער לקרוא על אימך

עצוב נורא. תנחומיי.

טוב שסיפרת לילדים, ושמת את המשימה הזו מאחורייך. גם אני מקווה שאכן הכל יעבור בשלום ושתהיינה לכם התחלה חדשה ונפלאה בעוד מספר חודשים.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אמאלוסי]

אוי, כמה קשה.משתתפת בצערך על מות אמך.