daveScorpions
New member
מתי יודעים אם אתה מתאים למסגרת?
אני אתנצל מראש על אופן הכתיבה שלי, אף פעם לא ניכרתי בכשרון לנושא הזה ובמיוחד הוא לא יתבלט עכשיו כשאני כותב יותר מהרגש ולא מהראש. אתמול הייתה אזכרה 4 שנים למות אבי, כשאני מסתכל אחורה המון דברים השתנו. אבל אחד הדברים היותר משמעותיים הוא כמובן הגיוס. בחודש הקרוב אני "אחגוג" שנה בצבא והכל נראה כל כך מוזר, בהתחלה היו הטירונות והקורס 2 מקומות שנהנתי כל כך, למרות האינפוזיות (מצב בריאותי גרוע), למרות הקושי (חוסר הרקע שהיה לי יחסית לאחרים), למרות המצב הנפשי (פעמיים הגעתי למצב שלא אכלתי 4 ימים אפילו לא פת לחם, ומזה נשלחתי לקב"ן והתסכלות פסיכאטרית) עברתי את זה, ועברתי את זה כמו גדול היום אני כבר חצי שנה אחרי התקפות האלה ואני דיי בצומת דרכים לא יודע מה לעשות עם עצמי אחרי שיצאתי מהקורס יצאתי עם שאיפה גדולה אם תקווה גדולה אם רצון לעשות משהו שלא קיים במקום אחר כמובן כשהגעתי לתפקיד גיליתי שחייתי בעולם משלי, בפנטזיה שהכל ורוד וההתרסקות הייתה קשה וכואבת מה שנלמד בקורס לא היה קרוב למה שקיים בשטח ההבנה שלי מהתפקיד התבררה כלא נכונה, והכל כשקר דיי גדול אבל לא ויתרתי לא הרשתי לעצמי, אמרתי אם זה ככה נשנה נשפר נעשה כל מה שאפשר כדי להפוך את זה למקום הרבה יותר טוב אם לא בשבילי, בשביל אלו שיגיעו אחרי וניסיתי אבל... לא, זה פשוט לא זה כשאתה מנסה ליזום כשאתה מנסה לעשות משהו שלא בגדר לעשות את התפקיד שלך אתה נתקל בחומה אתה מביט מסביב ורואה אנשים שלא מגדילים ראש שלא רוצים לעשות מעבר, ולאו דווקא הסביבה, אותם אנשים שאיתם אתם עובד אלא אותם אנשים שאליהם אתה מציע את הרעיונות הסביבה היום בצבא אולי לא שונה אולי זה תמיד היה ככה אנשים לחוצי בית שכל מה שמעניין אותם זה working 9 to 17 בלי שום דבר מעבר בלי שום רצון לתרום בלי שום רצון לעשות משהו כל פעם שהתנדבתי למשהו זה נגמר ביריקה... - לפני מספר חודשים, התנדבתי לצאת לאבט"ש דבר שאני לא חייב לעשות כי אני לא יכול לאכול אוכל צבאי בכלל. התנדבתי, זה נגמר ב4 ימי מחבוש על תנאי לחצי שנה - לפני שבוע התנדבתי שוב, יחידה שונה, מקום שונה הכל שונה עשיתי לילה כשאני לא חייב לעשות, אמרתי נעזור לחברה בטח יהיה אליהם המון לחץ, התנדבתי זה נגמר במשמרת של 40+ שעות, בלילה בלי שינה במבחן יום למחרת שקיבלתי בו כתמורה למחווה 47... אני לא יודע מה מציק לי יותר העובדה שאנשים לא יודעים להעריך עזרה וזה מה שהם עושים כתמורה לעזרה הזאת או האטימות של האנשים בצבא... וכל מה שעובר לי בראש זה להשתחרר מהצבא למה אני צריך את היחס הזה למה אני צריך את הכאב ראש הזה וכל זה עובר יחד עם הידיעה שאני חושב ששירות צבאי זה דבר שצריך לעשות מהתחלה עד הסוף.
אני אתנצל מראש על אופן הכתיבה שלי, אף פעם לא ניכרתי בכשרון לנושא הזה ובמיוחד הוא לא יתבלט עכשיו כשאני כותב יותר מהרגש ולא מהראש. אתמול הייתה אזכרה 4 שנים למות אבי, כשאני מסתכל אחורה המון דברים השתנו. אבל אחד הדברים היותר משמעותיים הוא כמובן הגיוס. בחודש הקרוב אני "אחגוג" שנה בצבא והכל נראה כל כך מוזר, בהתחלה היו הטירונות והקורס 2 מקומות שנהנתי כל כך, למרות האינפוזיות (מצב בריאותי גרוע), למרות הקושי (חוסר הרקע שהיה לי יחסית לאחרים), למרות המצב הנפשי (פעמיים הגעתי למצב שלא אכלתי 4 ימים אפילו לא פת לחם, ומזה נשלחתי לקב"ן והתסכלות פסיכאטרית) עברתי את זה, ועברתי את זה כמו גדול היום אני כבר חצי שנה אחרי התקפות האלה ואני דיי בצומת דרכים לא יודע מה לעשות עם עצמי אחרי שיצאתי מהקורס יצאתי עם שאיפה גדולה אם תקווה גדולה אם רצון לעשות משהו שלא קיים במקום אחר כמובן כשהגעתי לתפקיד גיליתי שחייתי בעולם משלי, בפנטזיה שהכל ורוד וההתרסקות הייתה קשה וכואבת מה שנלמד בקורס לא היה קרוב למה שקיים בשטח ההבנה שלי מהתפקיד התבררה כלא נכונה, והכל כשקר דיי גדול אבל לא ויתרתי לא הרשתי לעצמי, אמרתי אם זה ככה נשנה נשפר נעשה כל מה שאפשר כדי להפוך את זה למקום הרבה יותר טוב אם לא בשבילי, בשביל אלו שיגיעו אחרי וניסיתי אבל... לא, זה פשוט לא זה כשאתה מנסה ליזום כשאתה מנסה לעשות משהו שלא בגדר לעשות את התפקיד שלך אתה נתקל בחומה אתה מביט מסביב ורואה אנשים שלא מגדילים ראש שלא רוצים לעשות מעבר, ולאו דווקא הסביבה, אותם אנשים שאיתם אתם עובד אלא אותם אנשים שאליהם אתה מציע את הרעיונות הסביבה היום בצבא אולי לא שונה אולי זה תמיד היה ככה אנשים לחוצי בית שכל מה שמעניין אותם זה working 9 to 17 בלי שום דבר מעבר בלי שום רצון לתרום בלי שום רצון לעשות משהו כל פעם שהתנדבתי למשהו זה נגמר ביריקה... - לפני מספר חודשים, התנדבתי לצאת לאבט"ש דבר שאני לא חייב לעשות כי אני לא יכול לאכול אוכל צבאי בכלל. התנדבתי, זה נגמר ב4 ימי מחבוש על תנאי לחצי שנה - לפני שבוע התנדבתי שוב, יחידה שונה, מקום שונה הכל שונה עשיתי לילה כשאני לא חייב לעשות, אמרתי נעזור לחברה בטח יהיה אליהם המון לחץ, התנדבתי זה נגמר במשמרת של 40+ שעות, בלילה בלי שינה במבחן יום למחרת שקיבלתי בו כתמורה למחווה 47... אני לא יודע מה מציק לי יותר העובדה שאנשים לא יודעים להעריך עזרה וזה מה שהם עושים כתמורה לעזרה הזאת או האטימות של האנשים בצבא... וכל מה שעובר לי בראש זה להשתחרר מהצבא למה אני צריך את היחס הזה למה אני צריך את הכאב ראש הזה וכל זה עובר יחד עם הידיעה שאני חושב ששירות צבאי זה דבר שצריך לעשות מהתחלה עד הסוף.
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif