מתי יודעים שכדאי להיפרד?

[cream12]

מתי יודעים שכדאי להיפרד?

מתי יודעים שניסית הכל, שאהבה היא לא הכל, שיש טוב אבל הפחות טוב דומיננטי יותר... בן זוגי ואני 5 שנים יחד. עברנו הרבה מאוד יחד - דברים טובים יותר וגם משברים. משברים בינינו ומשברים אישיים שאינם קשורים למערכת היחסים. אף פעם לא ידענו לריב. היו ריבים טובים יותר, בדרך כלל כי אחד היה מאופק. היו גם ריביים קטסטרופליים ממש. לאחרונה עלו כל מיני בעיות אישיות לא פתורות שלו מן הערב. אני מנסה להבין, לקבל, לתת לו את המרחב שלו. הדברים הללו עלו סביב נושא של הרחבת המשפחה והבאת ילדים. אבל בן זוגי עצבני כל הזמן, מתפרץ על כל דבר, גם אם קשור אלי וגם אם קשור אליו. לפעמים אני מאופקת, ועוברת לסדר היום, אבל לפעמים זה בלתי נסבל עד כדי פיצוץ מצידי והתוצאה - הדרדרות הענינים. אני לפעמים מרגישה שאני לא יכולה יותר, שאני רוצה מישהו אחר, משהו חדש. ברור לי שזה לא רציונלי, שהרי כל אחד מגיע עם החבילה שלו. אז אולי עדיף לבד? מתי יודעים שעשית כל מה שאתה יכול ופשוט לא נועדתם זה לזו? מתי יודעים ומרגישים שממש ממש רוצים לעזוב? ואולי זה בכלל קשור לזה שאני מפחדת שלא אכיר אחר, מתאים לי יותר? ואני מבולבלת. ותוהה אם בלבול כמה ימים לפני יום הנישואין הראשון שלנו נכון. אני תוהה האם כך קשר נראה? האם כך אני אמורה להרגיש? אני חושבת שלא. אבל לא בטוחה. המבולבלת. מאוד.

 

[חגית ורד]

את נמצאת במקום שאינו קל. מקום בו את צריכה

להחליט. בשביל שיהיה לך קל יותר תוציאי לרגע את בן הזוג שלך מהמשווה ותעני לעצמך על כמה שאלות: האם טוב לי? האם כך אני רוצה שימשיך לחיות? האם אני מסופקת מחיי? האם הייתי רוצה שיהיה אחרת? התשובות אינן שייכות לבן זוג שלך ואם טוב לך או שלא זה לגמרי שלך. כשחיים עם בן זוג אז יש נטיה לשים את חוסר שביעות הרצון (זה עובד בעיקר לשלילה) על הבן זוג והזוגיות "הוא לא מבין אותי, לא מפרגן וכו..." אבל האמת היא אצלך בלבד. חישבי איך את רוצה להרגיש עם עצמך, מהם החלומות שלך, מה עושה לך שמח בלב וגם בכיוון הזה על תכניסי למשוואה בן זוג. מי שטוב לה עם עצמה גם טוב לה בזוגיות וההפך. אל תאשימי את עצמך או בן זוגך בקשיים שלכם, אין זה גם משנה כל כך מדוע קשה לכם אלא העובדה שזה לא עובד. זה בסדר, זה קורה שנכנסים למערכת יחסים לעיתים לא מהסיבות הנכונות , לחץ מהחברה או המשפחה להתחתן, משפטים כמו "אתם חברים כבר הרבה זמן הגיע הזמן כבר... וכו...אבל כדאי לפחות לצאת מהסיבות הנכונות ולהפסיק להרגיש רע. תתחילי בכל שתעני לעצמך על השאלות ותבררי לעצמך מולך מה את רוצה. תנסי גם לשתף חברה שהיא קרובה אלייך ולא תשפוט אותך ברגשות שלך. אחרי שתהיי יותר ברורה תחשבי מה לעשות ברמה הטכנית. על תעשי שום צעד ללא ביטחון מלא בדרך שלך עם הקצב שלך וזה יוציא אותך מהמבוכה והבילבול. מקווה שזה מקדם אותך ונותן לך דרך נוספת להתבונן על הקושי.

 

[יציבות רגעית]

צודקת

היא צריכה פשוט לשבת עם עצמה ולשאול את עצמה מה היא באמת רוצה ואם זה המקום שבו היא נמצאת, אומרים שמה שאנחנו רואים זה בעצם המראה שלנו וההשתקפות של עצמנו ,זה רוב הזמן נכון ,קודם כל צריך להסתכל על עצמנו ורק אחרי שאנחנו בטוחים שעשינו הכל מצידנו אז לבדוק אצל הבן זוג

 

[cream12]

קודם כל

תודה רבה על התגובה. אני חושבת שאני עושה תרגיל זה לא מעט. בסך הכל טוב לי בחיי: אני מרוצה מהבחינה האישית: הן מקצועית, הן לימודית והן חברתית. נכון שיאן לי הרבה זמן לאספקטים חברתיים אבל כל זאת נלקח בחשבון. זה נכון שיש לי מספר בעיות לא פתורות מהילדות, שנוגעות לי בלבד, אבל הן לא משפיעות באופן מעמיק על חיי היומיום והשגרה שלי. לגבי בן זוגי, אני יכולה לומר הרבה מאוד דברים טובים עליו. הוא כן מפרגן וכן תומך ורואה באישה שותפה שווה שמגיעה לה להתפתח. הוא אדם חם, ואוהב, ואכפתי. אבל הוא מאוד מאוד מאוד עצבני. וזה משהו שמאוד קשה לי איתו. כמובן שזה לפרקים, ולעיתים הוא רגוע, אבל כאשר הוא עצבני, בין אם עלי, ובין אם על מישהו או משהו אחר - אני עדה לעצבים אלו (הוא לא מוציא אותם עלי אבל מדבר בכעס על המצב). אז נכון שהוא זכאי להיות עצבני ולכעוס, אבל לדעתי לחיות בסביבה כזו זה פשוט לא בריא. הרבה פעמים חשבתי האם הטוב עולה על הרע? כן, יש לו המון תכונות טובות, אבל האם הן שוות אם תקופות רבות פשוט לא נעים לי להיות לידו? האם הן שוות כאשר הערה קטנה שניתן לומר אותה בצורה יפה יוצאת בצורה אגרסיבית? אני לא בטוחה. הבלבול שלי בא לידי ביטוי בצורה טובה במילים אלו. להחליט? הלוואי וידעתי מה נכון...

 

[קרני]

צודקת

לחיות בסביבה כזו זה לא בריא, אבל משהו מציק לבן זוגך ואם אין ביכולתך לפתור את זה ואת מעוניינת לפתור את זה, מצאי מי שכן יכול לסייע לו לפתור את זה. מערכת יחסים לא נמדדת רק על התקופות הקשות, ולא רק על התקופות הטובות... כי יש משתיהן היא נמדדת במה שרואים מלמעלה... רובין שרמה כתב שכשהולכים בשביל רואים עץ ועוד עץ ועוד עץ, אבל אם טסים ועולים למעלה, רואים יער. תסתכלי על התמונה הכללית ולא על העצים השרופים, היבשים והירוקים שאת רואה בדרך. בסופו של דבר, את חיה את החיים האלו. לפעמים טוב בהם, לפעמים ממש לא. לפעמים אוהבים, לפעמים לא. הנקודה הסופית היא שאם התצ"א טוב לך, נסי לפתור אותו ולקדם לפתרונו, אל תשבי בחיבוק ידיים. אם התצ"א לא טוב... אל תשארי היכן שלא טוב לך. המון הצלחה

 

[חגית ורד]

את שואלת ובתוך שאלתך תמונה גם התשובה.

תעני על כל השאלות ששאלת . את צריכה להתמקד בהווה. כמה אפשרויות יש לך: 1. עלייך לנסות או לקבל את המצב כפי שהוא ולשמוח על מה שיש בחייך. 2. לא לקבל את המצב ולעשות שינוי בצורה של טיפול זוגי או טיפול פרטני בו את עושה עבודה עם עצמך.3. אינך מוכנה לקבל את חייך כפי שהם עם כל מה שתארת ואת מסיימת את הקשר. בן זוגך מביא את עצמו כפי שמביא ואם לא יחליט בעצמו לעשות שינוי , אז זה מה שיש לו להציע לך ושוב את נותרת באותו המקום של הבחירה באילו חיים את מבקשת לעצמך. צריך אומץ לחיות חיים טובים ומספקים ולפחות להיות תמיד בצעידה לכיוון הזה. תחליטי שאת מפסיקה להתעטף בבילבול ומחליטה לא רציונלית אלא ריגשית מה נכון וטוב לך ומומלץ להעזר באשת טיפול שיכולה להביא לך את עצמך כבמראה כך שתראי ברור יותר. ובכל מקרה ההחלטה תמיד נשארת האחריות שלך.

 

[יש ילדות זיגזג]

דבר והיפוכו

כתבת לה: "אם לא טוב לך עם עצמך אז לא יהיה לך טו ב בזוגיות". זה בהחלט מדוייק. אדם צריך קודם כל לאהוב את עצמו ורק אחר כך הוא יכול לאהוב את רעו כמוהו.. אבל! איך היא תדע אם לא טוב לה עם עצמה בגלל שהיא עצמה צריכה לעבור טיפול בלי כל קשר לבן הזוג ושזה היה עלול להיות ככה עם כל בן זוג - או שלא טוב לה עם עצמה בגלל נוכחותו של בן הזוג לצידה?! שהרי אם לא טוב לה עם עצמה שלא בגללו והיא תחשוב שזה בעצם בגללו ותיפרד ממנו - היא תמצא את עצמה מהר מאוד עם אותה בעייה ועוד עם כאב לב של הפסד של בן זוג שהיו לה רגשות טובים כלפיו. מה עושים? - לפי דעתי הצנועה ומתוך ניסיון אישי... כשלא טוב לך בזוגיות - קחי את עצמך לטיפול. רק אם תצליחי לגרום לעצמך להרגיש טוב עם עצמך ועדיין לא יהיה לך טוב בנוכחות בן הזוג תדעי. ואף על פי כן... זוכרים את הפסוק? "ויעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו ויהיו לבשר אחד" ובכן.... בגלל זה, כשקורעים את החיבור הזה... גם אם הוא לא מתאים... זהנורא כואב. אחד הדברים הכי הכי כואבים שיש בחיים... אז לפני שעושים ניתוח, צריך לחשוב טוב טוב מה הסיכונים, מה הנזק ומה התועלת.

 

[חגית ורד]

שלב ראשון בדרך לריפוי זה להודות בכך שלא

טוב לי. שלב שני זאת לקיחת אחריות שיכולה להתבטא גם בהליכה לטיפול, לא כולם בשלים לדרך הזאת. ישנם אנשים שלעולם יאשימו את בני זוגם, מקום העבודה, ההורים, הילדים בחוסר שלהם וימשיכו להתנהל באופן הזה מול העולם. כל אחד לפי הבנתו ודרכו.להיות אומללה או מאושרת , זאת בחירה.