לא יודעת אם יש לאמירה הזו
ביסוס סטטיסטי - אבל אצלי זה לא עבד
התכוונתי להכין תיק מתישהו במהלך 36, אבל התמהמהתי, לא יצא, לא האמנתי שזה יכול להיות באמת קרוב. ב- 37 הכנתי רשימה מאוד מפורטת, וזכיתי לצחוק של האיש, שטען שאני אובססיבית כרגיל, מה פתאום צריך לרשום כל דבר קטנטן, ואיזה קטעים איתי שאפילו רשמתי למטה לא לשכוח להשאיר מפתח בארון חשמל, בשביל מי שיוציא את הכלבה כשלא נהיה. הוא צחק, ואני הנחתי את הרשימה במקום שניתן למצוא אותה. יומיים אחר כך: האיש חזר מהעבודה, אמרתי לו שכדאי השבת להכין תיק, כי עקרונית, רק שידע, אם יורדים המים למשל, צריך יהיה לנסוע מהר. שעתיים אחר כך: ירדו המים בשיטפון.... מאחר ולא היה מצג ראש, ואפילו לא ממש מצג עכוז, הנחיות הרופא במקרה כזה היו נסיעה במהירות לבי"ח, כי רגל יכולה להתחיל לצאת גם עם פתיחה חלקית. אני הייתי בשיא הנרוונה, הנחיתי את האיש להביא את המגבת שתכננתי לקחת באוטו למקרה שירדו המים בנסיעה, פרסתי אותה על המיטה, נשכבתי, וכל פעם הוריתי לאיש המבוהל והחיוור מה לעשות
תביא את הרשימה משם. ואז, שוכבת עם הרשימה ביד: תביא את התיק הזה משם שים בתיק הזה ככה ככה וככה בשקית הזו ככה ככה וככה ובסוף... שים את המפתח בארון חשמל.... ת'כלס, במצב הזה, בלי רשימה, היינו שוכחים חצי מהדברים, כי מי מסוגל להיות באמת מרוכז ככה. האיש נורא פחד, אני התחלתי מיד לקבל צירים משמעותיים, וגם לקלוט שאוטוטו פותחים לי את האימ-אימא של הבטן
. אז מה שאני מציעה... לא מוכרחים לסדר ממש תיק שעלול לחכות גם 4-6 שבועות, אם זה מרגיש לך לא מתאים. אבל מאוד כדאי שתהיה רשימה מפורטת למקרה שהאריזה תקרה בחופזה ובריכוז מוגבל