50% מסכים
כשלמדתי לטוס, מיומנויות הטיסה הבסיסיות באו לי "טבעי", פחות-או-יותר, וניווט היה די straight-forward. עשר השניות האחרונות של כל נחיתה, לעומת זאת, היו מאבק חוזר ונשנה, ואפילו גרוע מכך בלילה. במצב הקיצוני היתה לי טיסת ניווט שבה לא הצלחתי לנחות באחד מהשדות המתוכננים - ניסיתי פעמיים, לא הצלחתי בשתיהן, ויתרתי והמשכתי הלאה לשדה הבא.
הקשיים העיקריים היו שניים: נחיתה ברוח צד, וגובה נכון להצפה, כלומר המאמר פוגע לא רע בנקודות שהקשו עלי.
עם הזמן רכשתי מיומנות ובסוף הצלחתי. עדיין ישנן נחיתות קשות מאחרות - אבל אני כבר לא בא לנחיתה עם פחד מכישלון חרוץ. אני מאוד מסכים עם המלצת הסיפא של המאמר, ולאחר שקיבלתי רישיון עשיתי בדיוק את זה בשדה PSM שבו יש מסלול מאוד ארוך (11,000 רגל). לי זה עזר ברמה כלשהיא, ואני שמח שעשיתי את זה. לגבי השיטה עם להביט רחוק וכו' - אני חושב שזה מאוד אישי וקשה לומר ששיטה זו טובה להערת גובה, ברם שמנסיוני הטכניקה משתנה ממטוס אחד למשנהו, שהרי לא כל מטוסי התעופה הכללית באותו גובה הם (לדוגמא אני למדתי על Diamond DA20 שהיה נמוך מאוד, אבל המעבר ל-PA28 הצריך התאמה של ההרגלים).
אני לא יודע מהם החניכים שנתקלים בבעיה זו (כמוני) ומי אלו שזה בא להם טבעי, אבל ליבי ליבי למתקשים כמוני.
טל