מתי לספר
- פותח הנושא NQDA
- פורסם בתאריך
לפני חמש עשרה שנה ויותר
חשבו שלספר לילד יהיה "כבד" מדי עבורו. רצו "לחסוך" ממנו את ה"כבדות" ולספר לו כביכול מתי שיהיה "בשל" יותר לשמוע שעברו-עבר מורכב.
הגישה השתנתה,בין השאר לאור העובדה שראו שסיפור מאוחר מביא למשברי אמון חריפים במשפחה . כי הרי מדובר בעובדה מהותית מאד בחיי הילד. ובכלל-שמירת סודות במשפחה זה מתכון רע מאד ליחסים שפירים וזורמים.
לעומת זאת,כשמספרים לילד החל מהתחלה שהוא מאומץ [ובכל גיל מוסיפים ,בהתאם לתפיסה וההבנה של הילד] -הוא גדל עם אימוצו כעוד עובדת חיים.
לגבי סיפור בגיל 18....אם את שואלת באופן לא תיאורטי אני מאד ממליצה שהגילוי יהיה בנוכחות איש מקצוע. זה יכול להיחוות כהלם גדול על ידי המאומץ.
איש מקצוע לא יוכל למנוע את ההלם,אבל סביר שהסיטואציה תהיה אפשרית יותר בנוכחותו ,והוא יוכל לתת כלים לתיקון היחסים.
חשבו שלספר לילד יהיה "כבד" מדי עבורו. רצו "לחסוך" ממנו את ה"כבדות" ולספר לו כביכול מתי שיהיה "בשל" יותר לשמוע שעברו-עבר מורכב.
הגישה השתנתה,בין השאר לאור העובדה שראו שסיפור מאוחר מביא למשברי אמון חריפים במשפחה . כי הרי מדובר בעובדה מהותית מאד בחיי הילד. ובכלל-שמירת סודות במשפחה זה מתכון רע מאד ליחסים שפירים וזורמים.
לעומת זאת,כשמספרים לילד החל מהתחלה שהוא מאומץ [ובכל גיל מוסיפים ,בהתאם לתפיסה וההבנה של הילד] -הוא גדל עם אימוצו כעוד עובדת חיים.
לגבי סיפור בגיל 18....אם את שואלת באופן לא תיאורטי אני מאד ממליצה שהגילוי יהיה בנוכחות איש מקצוע. זה יכול להיחוות כהלם גדול על ידי המאומץ.
איש מקצוע לא יוכל למנוע את ההלם,אבל סביר שהסיטואציה תהיה אפשרית יותר בנוכחותו ,והוא יוכל לתת כלים לתיקון היחסים.
הרבה לפני "דגשים בסיפור"
הוא גיבוש הדרך שבה ההורה יברר לעצמו מדוע עד כה נשמר הסוד ויוכל לומר זאת לילדו . את שואלת שאלה אינטלקטואלית ,ומדובר בסוד מורכב שיש בו טעינות רגשית.
אין נוסחת סיפור שמנותקת מהמספר,אין מילים מסויימות שאם תילמדנה -זה מה שיסדר את העניין.[כך לדעתי,אולי מישהו יחשוב אחרת]
הוא גיבוש הדרך שבה ההורה יברר לעצמו מדוע עד כה נשמר הסוד ויוכל לומר זאת לילדו . את שואלת שאלה אינטלקטואלית ,ומדובר בסוד מורכב שיש בו טעינות רגשית.
אין נוסחת סיפור שמנותקת מהמספר,אין מילים מסויימות שאם תילמדנה -זה מה שיסדר את העניין.[כך לדעתי,אולי מישהו יחשוב אחרת]
מסכימה מאוד
שום "אסטרטגיה" ושום הדגשות. האמת, כל האמת ורק האמת!
ןגם קצת לפני השיחה לחשוב טוב טוב איך להסביר שאלות כגון: מדוע מידע ששייך הכי הכי הכי הרבה לנער - נשמר ממנו בסוד. מה היו הסיבות לכך. וחשוב להצטייד בכל מסמך רשמי או אחר שיש ולהראות. זה של הנער.
ורוצה להוסיף, שמשום שהולכים לספר משהו כל כך אישי, אינטימי, טעון וכו' - לא חושבת שבאותו רגע ממש יש לערב אדם זר (מטפל/ת משום סוג).
שום "אסטרטגיה" ושום הדגשות. האמת, כל האמת ורק האמת!
ןגם קצת לפני השיחה לחשוב טוב טוב איך להסביר שאלות כגון: מדוע מידע ששייך הכי הכי הכי הרבה לנער - נשמר ממנו בסוד. מה היו הסיבות לכך. וחשוב להצטייד בכל מסמך רשמי או אחר שיש ולהראות. זה של הנער.
ורוצה להוסיף, שמשום שהולכים לספר משהו כל כך אישי, אינטימי, טעון וכו' - לא חושבת שבאותו רגע ממש יש לערב אדם זר (מטפל/ת משום סוג).
וחוץ מזה....
אישית אני מאד מודה לך על השאלה.
יש הרבה שקוראים וכותבים פה ,עם השנים עולה תמונה כאילו מובן מאליו ש"כולם" אכן מספרים על האימוץ מהתחלה.
וזה עדיין לא כך.
אני חושבת שאת "נציגה "של לא מעט משפחות ,שעדיין עם התפיסה הקודמת שהזכרתי בתגובה הראשונה.
אני חושבת שחשוב שההתייחסויות שלנו יגיעו לאוכלוסיה זאת.
כאמור הרבה לפני הסיפור לילד חשוב שההורים יעברו תהלי של דיבור בינם לבין עצמם -גיבוש הדרך בה ידברו עם הילד,מוכנות לתגובה חריפה מצידו /מצידה ומוכנות לעבור ביחד תהליך ל פיוס והחלמה למציאות חדשה.
אישית אני מאד מודה לך על השאלה.
יש הרבה שקוראים וכותבים פה ,עם השנים עולה תמונה כאילו מובן מאליו ש"כולם" אכן מספרים על האימוץ מהתחלה.
וזה עדיין לא כך.
אני חושבת שאת "נציגה "של לא מעט משפחות ,שעדיין עם התפיסה הקודמת שהזכרתי בתגובה הראשונה.
אני חושבת שחשוב שההתייחסויות שלנו יגיעו לאוכלוסיה זאת.
כאמור הרבה לפני הסיפור לילד חשוב שההורים יעברו תהלי של דיבור בינם לבין עצמם -גיבוש הדרך בה ידברו עם הילד,מוכנות לתגובה חריפה מצידו /מצידה ומוכנות לעבור ביחד תהליך ל פיוס והחלמה למציאות חדשה.
בדיוק השבוע סיפרה לי חברה בעבודה
על נערה שלא ידעה שהיא מאומצת, ודודתה "שוחרת טובתה" הזכירה את זה בנוכחותה בגיל 12.
ווווייי ווווייי מה שזה עשה!
הילדה- מוכשרת ומוצלחת ככל שרק ניתן לצפות היתה בתחילת גיל ההתבגרות. הגילוי יצר משבר נוראי בינה לבין הוריה, חוסר אמון מוחלט והתנהגות קיצונית של הילדה. התנערות מכל התנהגות נורמטיבית. למרבה מזלה בגיל 17 תפסה שהיא פוגעת בעיקר בעצמה, חזרה לתפקד בביה"ס והשלימה בגרות בהצטיינות. כיום אחרי הצבא היא מקבלת כל מילגה אפשרית ומקדמת את עצמה לעבר העתיד שבחרה לעצמה.
דברים ששומרים בסוד יש להם קונוטציה שלילית, של משהו שמתביישים בו, של משהו פוגע. כשהם מתגלים (וסודות מתגלים כמעט בכל המקרים) בעל הסוד מרגיש פגוע. כאילו משהו בו פגום ולכן התעלמו מאותו אספקט והסתירו אותו. בנוסף- האנשים הכי קרובים אליו בעולם הסתירו ממנו משהו מאד מהותי על עצמו, אי אפשר לתת בהם אמון, אי אפשר לסמוך עליהם!
גילוי עובדה כל כך מהותית לאדם בוגר צריך להעשות בזהירות מרובה, תוך הדגשה על כך שרצו להגן עליו מטלטלות רגשיות, ותוך הכרה בכך שיתכן ושיקול הדעת שהביא להחלטה הזו היה שגוי. אני חושבת שמי שבמשך ילדות-נערות-התבגרות הסתירו מידע כזה יתקשו לעשות את הגילוי בצורה שתמזער נזקים ומצטרפת להמלצה על עזרה מקצועית. קודם כל הם צריכים להגיע בעצמם לפתיחות בענין האימוץ, ואז יוכלו ליישם את הפתיחות הזו עם הילד שבגר, תוך נכונות לספוג את התגובות השונות שתגענה ממנו.
אנחנו חיים עם המילה אימוץ מיום שחזרנו הביתה עם בננו שהיה תינוק, כך לא היתה בכלל שאלה של מתי לספר, ובכל גיל הוספנו מידע לפי בשלותו ולפי השאלות ששאל.
על נערה שלא ידעה שהיא מאומצת, ודודתה "שוחרת טובתה" הזכירה את זה בנוכחותה בגיל 12.
ווווייי ווווייי מה שזה עשה!
הילדה- מוכשרת ומוצלחת ככל שרק ניתן לצפות היתה בתחילת גיל ההתבגרות. הגילוי יצר משבר נוראי בינה לבין הוריה, חוסר אמון מוחלט והתנהגות קיצונית של הילדה. התנערות מכל התנהגות נורמטיבית. למרבה מזלה בגיל 17 תפסה שהיא פוגעת בעיקר בעצמה, חזרה לתפקד בביה"ס והשלימה בגרות בהצטיינות. כיום אחרי הצבא היא מקבלת כל מילגה אפשרית ומקדמת את עצמה לעבר העתיד שבחרה לעצמה.
דברים ששומרים בסוד יש להם קונוטציה שלילית, של משהו שמתביישים בו, של משהו פוגע. כשהם מתגלים (וסודות מתגלים כמעט בכל המקרים) בעל הסוד מרגיש פגוע. כאילו משהו בו פגום ולכן התעלמו מאותו אספקט והסתירו אותו. בנוסף- האנשים הכי קרובים אליו בעולם הסתירו ממנו משהו מאד מהותי על עצמו, אי אפשר לתת בהם אמון, אי אפשר לסמוך עליהם!
גילוי עובדה כל כך מהותית לאדם בוגר צריך להעשות בזהירות מרובה, תוך הדגשה על כך שרצו להגן עליו מטלטלות רגשיות, ותוך הכרה בכך שיתכן ושיקול הדעת שהביא להחלטה הזו היה שגוי. אני חושבת שמי שבמשך ילדות-נערות-התבגרות הסתירו מידע כזה יתקשו לעשות את הגילוי בצורה שתמזער נזקים ומצטרפת להמלצה על עזרה מקצועית. קודם כל הם צריכים להגיע בעצמם לפתיחות בענין האימוץ, ואז יוכלו ליישם את הפתיחות הזו עם הילד שבגר, תוך נכונות לספוג את התגובות השונות שתגענה ממנו.
אנחנו חיים עם המילה אימוץ מיום שחזרנו הביתה עם בננו שהיה תינוק, כך לא היתה בכלל שאלה של מתי לספר, ובכל גיל הוספנו מידע לפי בשלותו ולפי השאלות ששאל.
הכרתי בעברי הרחוק,עוד טרם היותי מטפלת נער שהיה בערך בגילי,ורק בגיל 12 ידע מהוריו שהוא מאומץ.זה היה דווקא בקהילה הקיבוצית שנחשבה לדי נאורה .
היה משבר אמון חריף,הוא נעלם ברח והדאיג מאד.כשחזר לקיבוץ התנהגותו השתנתה לרעה בצורה יוצאת דופן .לפי מה שידעתי ממנו הוא לא ממש סלח ולא ממש התפייס.לא זוכרת אם פנו לגורם מקצועי.
אני חושבת שהקושי הראשוני כשהאימוץ טרי יחסית הוא שלנו. לסדוק את הריקמה האידילית שנוצרת עם ילד שרואה בנו הורים ,עם דיבור שכביכול "תוקע טריז"בסיפור שהיינו רוצים שיהיה רגיל לגמרי...
אבל ככל שהאימוץ צובר זמן,ועדיין אין דיבור שלנו עם ילדנו על האימוץ,אנחנו מתחילים לראות שהקושי יהפוך גם לקושי של הילד-לקבל עובדות חדשות עלינו,ועל עובדות החיים שלו.
אמון הוא ערך חשוב במיוחד למאומצים. כי האמון הראשוני הופר איתם בתחילת חייהם מצד המבוגרים שאמורים היו להיות עבורם באופן טוטאלי. [כי מה תינוק יכול בעבור עצמו?]
את אמוננו,על כן הילדים שלנו מנסים שוב ושוב ושוב ושוב וזה נקרא בלשון אחרת בדיקת גבולות.אל להורים להוסיף לזאת פגיעה קשה נוספת באמון על ידי דחיית סיפור האימוץ.
הרי אחרת ילדים יבינו לחלחלתם א,תם לא מי שחשבתי עד כה שאתם. אני לא מי שחשבתי עד כה שאני".זה עירעור מיותר של תמונת עולם,שחשוב שתהיה כמה שיותר בטוחה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.