מתי מפרידים עם מקף ומתי זה מיותר ?

[ייִדישיסט]

מתי מפרידים עם מקף ומתי זה מיותר ?

אני מתרגם ספר מיידיש ואני נתקל בבעיה מסוימת שוב ושוב ואני צריך אסמכתא למה שאני עושה. הנה הקטע כפי שתירגמתי אותו: זהו קיצור ההיסטוריה של יהדות מזרח-אירופה באלף הראשון, שהחלה הרבה לפני ההיסטוריה של העמים שחיים בימינו במזרח אירופה. האם רק כאשר הצירוף "מזרח אירופה" או כל צירוף דומה מופיע בתוך ביטוי אדיומטי מוסיפים את המקף ? מה עם המקרה השני בקטע שאינו ביטוי אלא הצירוף מופיע בפני עצמו ? האם יש הבדל בין "יהדות מזרח-אירופה" לבין "יהודי מזרח אירופה" ? הראשון עם מקף והשני בלי ?

 

[אייתלאדאר]

למיטב ידיעתי, תמיד מקף בסמיכות

כלומר, כל צמד מלים כשהראשונה היא צורת-הסמיכות - מחייב מקף. אלא שבימינו אין מקפידים על כלל זה. בפרט לא בביטוי כמו יהדות-מזרח-אירופה (סמיכות של סמיכות), משום שזה נעשה מסורבל לעין. ביטויים שגורים עדיין מקבלים מקף: בית-הספר, עורכי-דין, נטורי-קרתא, ראש-הממשלה. אבל במשפטים כמו "הגענו לסוף-הדרך", "מנהרת-הכותל היא סלע-קיומנו", "הפחתת-הרבית תושיע את כלכלת-ישראל" - המקף נראה מיותר, למרות שמבחינה דקדוקית הוא מוצדק. ומה לעשות ב"מזרח-אירופה"? אני הייתי מוריד את המקף משני המקרים, למען העקביות.

 

[ייִדישיסט]

אני חושב שההבדל ביניהם משמעותי

במקרה של "יהדות מזרח אירופה", הרי לפנינו ביטוי ולכן אפשר לכניס את המקף בין "מזרח" ל"אירופה" (ולא בין "יהדות" ל"מזרח"). ואילו במקרה השני: "יהודי מזרח אירופה", זה אינו ביטוי ולכן אין מקף.

 

[מנקלה]

כללי השימוש במקף

א. שתי מילים ויותר המצטרפות למושג אחד, יש המסמנים במקף את הקשר ההדוק ביניהן. למשל: בעל-הבית, בית-מדרש, אב-בית-דין... ב. יש המסמנים מקף בין שתי תמניות של אותה מילה כשהן באות יחד לציין תיאור פועל. למשל: שלבים-שלבים, אחד-אחד, איש-איש... במקרים אלה (א-ב) אין המקף חובה. (מתוך כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית.) שימו לב לשורה התחתונה!!!