חס וחלילה ללחוץ - הנה סיפור../images/Emo13.gif
אתמול אריאלי לקחה את הארנבת האהובה (של אמא שלה!!!) שמה אותה בכסא האוכל התיישבה מולה "ביחד", הוציאה מהמקרר דני ואז התחיל המשחק: אריאל (מתקרבת לארנבת) - רוצה דני? ענת (הארנבת, מי ינחש למה?) - כן. אז היא התחילה להאכיל אותה בדני. אחרי כמה דקות. ענת - אקום (רוצה לקום). אריאל כמו אמא טובה הוציאה אותה מהכיסא. ענת - חיבוקי. אריאלי נותנת חיבוק ונשיקה. פעם ראשונה שהיא עושה דבר כזה, כ"כ התרגשתי עד דמעות (ולא באופן מטפורי) ופשוט עניין אותי לדעת אם זה בהתאם לגילה, או שהיא מקדימה את זמנה (כמו שאמא שלי טוענת).
