מתי סיפרתם להורים?

[שמנתולה]

מתי סיפרתם להורים?

לא, לא מתי סיפרתם להם שאתם הומולסבים, אלא מתי סיפרתם להם שאתם מתכננים או מנסים להיות הורים? ההורים שלי יודעים שאנחנו רוצות ילדים אבל לא יודעים שאנחנו כבר מנסות להכנס להריון. עד עכשו תכננו לספר להם כשנהיה ממש בהריון פשוט כי לא רצינו ש"ילחיצו" אותנו יותר מדי (נו? מה קורה? איך היה? קיבלת מחזור?), אבל עכשו אני צריכה לעשות איזו בדיקה בבי"ח ואין תורים בשלושת החודשים הקרובים. מנהל מרפאות החוץ (שם תעשה הבדיקה) חבר קרוב של ההורים והוא יכול לסדר תור מיידי... אז ההתלבטות היא אם לספר להורים ולקבל תור בפרוטקציה מה שמן הסתם יזרז את העניינים אבל יביא להגברת הלחץ עלינו, או להמתין בסבלנות (שנגמרה לנו מזמן) שנקבל תור כאחת האדם ולהמשיך בלי לחץ מההורים... יש עצות מבעלי נסיון?

 

[ערבהאיןקץ]

עוד בשלבי ההתלבטות הראשונים...

רצינו שיהיה להם זמן לעכל את העניין, ומייד גם הבהרנו שאנחנו מצפות מהם להיות שותפים למאמץ . וזה עבד. גם אם הם לא יהיו הכי חיוביים.. חשוב שה"אנטי" שלהם ייצא עכשיו בגלוי, ולא "ייפול" עליכן בשלבים שההורמונים והתינוק כבר הופכים אתכן לרגישות ופגיעות יותר.

 

[אבא גאה]

תתקשרי אליו ישירות ותגידי

"אני הבת של מנחם וחדווה" .... אנחנו גם דחינו את ה"לספר" להורים עד הרגעים האחרונים אפילו חיכינו עד שידענו שזה אפשרי לאמץ בארץ ונרשמנו לאימוץ, רק אז בכלל העלינו את הנושא ואמרנו להם שאנחנו מתעניינים באימוץ. ההורים שלי מיד אמרו שזה לא טוב בכלל, ומה אנחנו צריכים את זה, ומה הילד יגיד בגן, אבא שלי שתק הרבה ואמא שלי נאנחה הרבה (איזה דרך ארוכה הם עברו מאז ועד היום). ואז כשהסתמן שיש ילד, הכנסנו את הסיפור להילוך גבוה יותר - אבל רק אצל המשפחה שלי.... למשפחה של מיילס לא סיפרנו כלל, כי הם נורא לחצנים והיו מתקשרים כל יום לשאול "מה קורה" והיו דורשים לדעת מה אמרה העוסי"ת ואז היו אומרים "לא, למה אמרת לה ככה"? וכל מיני כאלו... אז להם לא סיפרנו, האמת היא שגם לחברותים שלנו לא סיפרנו. כשהגיע הרגע וטסתי לחו"ל סיפרנו לכולם סביבנו שאני נוסע מטעם העבודה ורק ביום בו נחתנו עם אושר בארץ, צילמנו אותו במצלמה דיגיטאלית, ובערב לאחר שנרדם שלחנו אי מייל לכולם בו סיפרנו שאימצנו ושמנו תמונה של הנסיך. להורים של מיילס התקשרנו ואמרנו להם לפתוח את המייל ולראות את התמונה וסיפרנו להם על האימוץ. ההורים שלי מהרגע שבו אושר נכנס לחיינו לא נאנחו יותר כלל וגם לא שתקו, בדרכו שלו גרם אושר לכולם להתאהב בו ולא עבר זמן קצר והוא כבר היה חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

 

[שמנתולה]

אני בטוחה שהתגובה תהיה חיובית

אמא שלי מאד תשמח להיות סבתא וכבר שלחה אי אלו רמזים כבדים בכיוון שלנו. הבעיה היא רק שאין לנו כוח לעוד מישהו שיתערב וילחץ וישאל שאלות כרגע... ולהתקשר אליו ישירות לא נראה לי, אין לי שום קשר איתו.

 

[אבא גאה]

אמא שלך

תחשיב את עצמה כסבתא גם אם הבלונדה תלד? וההורים של הבלונדה?

 

[שמנתולה]

אמא שלי

תחשיב את עצמה סבתא אם הבלונדה תלד. (היא גם ככה מנכסת לעצמה כל פעוט זב חוטם שלרוע מזלו נקלע לסביבתה...) אמא של הבלונדה יודעת שאנחנו מתכננות, יודעת שאני מנסה ראשונה ויודעת שאם הילד לא יזכה ליחס כמו שאר נכדיה היא לא תראה אותו (ואותנו) לעולם.

 

[hilad]

ללא נושא

הי, גם אני החלטתי לספר ולהתייעץ לפני ההריון. מכמה סיבות - לנו לקח הרבה זמן להחליט לנסות ורציתי לתת לקרובים את הזמן לעכל. היו לנו המון התלבטויות והדעות של הקרובים אלי היו מאוד מאוד עוזרות. לי היה נורא קשה לפני ההחלטה "לעשות את זה", מההחלטה איך ובמקרה שלי גם ההחלטה לעבור את זה בחו"ל רחוק מכולם. נראה לי עדיף לעבור את זה עם דעות של אחרים (לא תמיד קלות) ועם שאלות מלחיצות אבל עם תמיכה. והכי חשוב שהיה לי, זה היה לשמוע את הדעות הלא כל כך תומכות לפני הכל ולא כשאני כבר בהריון ואנחנו צריכות רק תמיכה חיובית. וזה ממש עבר ככה. לכל מי שהיה מה להגיד, זה נאמר לפני, עם כמה אי-הבנות והמון עודף רגישות מצידי - ואחרי הרבה דיבורים - רק התמיכה נשארה. אני לא יכולה לדמיין תגובות קשות או שאלות מעצבנות בזמן של החודשים הראשונים של ההריון כשכל מה שבא לי לעשות זה לבכות או לישון ורק לשמוע כמה הכל יהיה מצויין.. ובסופו של דבר החשש לפני ממה יגידו היה הרבה יותר קל במציאות. חוץ מכמה שאלות מעצבנות וויכוחים יותר ברמה האינטלקטואלית על דרכים שונות של לעשות את זה - כולם הגיבו מדהים ואיך שההריון התחיל זה ממש לא יאומן - רק תמיכה מושלמת והמון אהבה, שנורא נורא צריך. יחד עם כל מה שכתבתי, זה תלוי בהערכה איך יגיבו. אני ידעתי שיהיה בסדר ושהקושי לא יהיה נוראי. אני לא בטוחה מה הייתי עושה במקרה של חשש מוצדק מתגובה קשה אבל עדיין - עדיף קושם מאחרי לדעתי. אני מקווה שזה יצא ברור, כל כך חם פה שקשה לחשוב..

 

[אבא גאה]

הכל מצויין ../images/Emo24.gif

ויש החלטות נוספות ששיתפת בהם את המשפחה? ומה נהיה? מה אמרו?

 

[שמנתולה]

אני בטוחה לגמרי

שהתגובה תהיה טובה, אני אקבל תמיכה וגיבוי ממשפחתי בכל דבר שאעשה. הבעיה מבחינתי שלפעמים התמיכה הזאת קצת חונקת, כש"יותר מדי" רוצים לעזור... זה מעיק לפעמים ומזה אני חוששת.

 

[ערבהאיןקץ]

ולא יותר מעיק..

להלחם בקירות האטומים של הבירוקראטיה? אם התערבות משפחתית יכולה להוריד מעלייך את המלחמה באטימות הממסדית - איך נראית לך המשוואה עכשיו?

 

[שמנתולה]

זו בדיוק הנקודה

כנראה שאין צד מנצח אחד, לכן ההתלבטות...

 

[אבא גאה]

איך זה קשור?

הבירוקרטיה להורים של שמנתולה?

 

[ערבהאיןקץ]

אתה.. גם לא עונה לי במסנג'ר...

וגם לא קראת את ההודעה שפתחה את השירשור בעיון. תפשתי אותך! (הלוואי)

 

[אבא גאה]

לא עונה במסנג'ר? ../images/Emo12.gif

בעלי עשה לכל אחד לוגין משלו במחשב (למה? מה יש לו להסתיר?) ואני כמובן מתעצל להחליף לוגין בכל פעם אז אני גולש מהלוגין שלו בעוד תחת היוזר שלי המסנג'ר פתוח ואני לא יודע מי קורא לי .... חכי חכי אני אחליף יוזר.

 

[urizv]

על תתאמץ

גם אמא לא עונה במסנג'ר.

 

[אבא גאה]

דווקא דיברנו קצת

ואז היא קיבלה הוראה חד משמעית לקום מהמחשב ולצאת מהבית ככה זה, האשה שולטת - מי כמוך יודע

 

[Gירפה]

כנראה שזה תלוי בהורים

כי שלי, שהם ממש לא מפולניה, לא הפסיקו לנדנד שהם רוצים עוד נכד (למען האמת רצו נכדה אבל זה לא יצא...) וברגע שהיו שותפים (מההתחלה בעצם) הפסיקו לנדנד והתחילו להתרגש יחד איתנו וכשזה הצליח לא היו מאושרים מהם. בקיצור אני בעד להגיד ואם זה יעזור לזרז את העניין - אז בכלל... בכל מקרה

 

[ציבונה]

די מוקדם

לא על כל הזרעה וכישלון כי זה באמת מנג'ס קצת אבל סיפרנו. ולגבי הבדיקה בטח שתספרי לחסוך זמן ובירוקרטיה אני בכלל כששלחו אותי לצילום רחם לקחתי איתי את אמא שלי ואחותי (יותר כון הם לקחו את עצמן איתי - ואי אפשר היה בכלל להתווכח איתן...) אז בקיצור אפשר לספר שהתחלתן להגיד שיש צורך בעזרה בירוקרטית וכשיהיה מה לספר תספרו. ובהצלחה.

 

[ציבונה]

וחוץ מזה כמה הספקתם לכתוב פה

בכמה ימים תסלחו לי שאני לא הולכת אחורה יותר מזה מקווה שלא הפסדתי שום דבר מעניין נראה לי שהמקום החדש גרם לפטפטת מחודשת ברשת...