מתכוננת ללידה טבעית בבית חולים....
שלום לכולן. קצת ארוך, אבל חשוב לי שתבינו מה הרקע שלי...
חדשה פה בפורום...
כרגע בשבוע 34.
רוצה להתייעץ, ולשמוע מנסיונכן איך להתכונן ללידה הבאה שלי (לידה שניה).
בעיקרון, אני יודעת איך אני רוצה ללדת, אבל חשוב לי לקבל ולאסוף כל טיפ אפשרי, כדי שהלידה תהיה כמה שיותר קרובה לתכנון.
לפני הכל - כדי שתכירו אותי (ובעיקר את העבר המיילדותי שלי) חשוב לי לספר קצת על עצמי, ועל מהלך ההריון והלידה הקודמים שלי: בהריון הקודם - כל ההריון עשיתי פילאטיס. ממש עד חודש שביעי. הייתי בכושר מעולה.
הלידה התחילה בשבוע 37 וקצת. שתיים לפנות בוקר. תיק לחדר לידה עדיין לא לגמרי מוכן. ירידת מים.
לפי המיילדת בקורס ההכנה שעברנו (באסף הרופא) במקרה של ירידת מים - יש בערך שעתיים להתפנות לבית חולים.
מסיימת לארגן את התיק. אורזת כל מה שעוד אפשר. (שמן שקדים לדוגמא - לא היה לי עדיין), ומגיעה עם בן זוגי (המקסים) לאסף הרופא לקראת ארבע וחצי.
מגישה את תכנית הלידה (הדפסתי בבית, אבל מלאתי באוטו...) מציינת שאני רוצה ללדת ללא אפידורל. (רק המחשבה שמישהו יתעסק לי עם מחט ליד עמוד השדרה - מדירה שינה מעיני).
מתחברת למוניטור, ומחכה...
לקראת שבע בבוקר הצירים מתחזקים. מעבירים אותי לחדר לידה (מהר מהר, לפני החלפת משמרות של האחיות).
בודקים פתיחה.
מחברים למוניטור.
נכנס רופא לחדר. מסתכל על תכנית הלידה שלי ואומר: ״אני רואה שאת רוצה ללדת בלי אפידורל. זה עלול להיות בעייתי. הגעת עם ירידת מים, ואת מועמדת לזירוז.״ (הנה, קיבלתי זירוז בדמות הרופא...)
מסתכלת על עצמי. מבינה שעל המיטה - זה לא ילך... ואם אני רוצה ללדת כמו שאני רוצה - אני חייבת להיות בתנועה!!!
מבקשת כדור פיזיו. יושבת מחוברת למוניטור על הכדור.
מאותו הרגע הדברים קצת מטושטשים...
זוכרת את עצמי במגוון תנוחות עמידה, ליד המיטה. מחוברת למוניטור.
זוכרת הרבה ישיבה ותנועה על הכדור.
זוכרת מלא מקלחות... יוצאת מהמקלחת רק בשביל לעשות מוניטור, ורצה למקלחת ברגע ששוב אפשר להתנתק.
אחרי 3 וחצי שעות בחדר לידה - ילדתי.
המיילדת שהיתה איתי רצה לחפש לי שמן שקדים, ולא הפסיקה לשמן אותי במהלך הלידה.
אני אפילו זוכרת את המיילדת גוררת לחדר הלידה מראה ענקית (כמו של חדרי הלבשה) כדי שאני אוכל לראות את ההתקדמות ואת הראש יוצא...
סיימתי לידה ראשונה. פעילה. בלי חתכים. בלי תפרים. עם קרע קטנטן, שהתאחה לבד. בלי אפידורל.
שעתיים אחרי הלידה כבר הסתובבתי על הרגליים.
כמובן שלאור ההתקדמות אף רופא לא הציע לי יותר זירוז... כנראה שמילותיו של הרופא היו זרז מעולה....
התעקשתי על ביות מלא. והבייבי היה צמוד אלי.
בקיצור - לידה חלומית, מהאגדות....
בעיבוד שאני עושה ללידה ההיא - ברור לי לגמרי שעצם העובדה שסירבתי לזירוז, סירבתי לאפידורל, יכולתי לנוע בחופשיות כל אלו סייעו לקדם את הלידה. ומצד שני - כשהלידה קצרה והתחושה היא שיש התקדמות - הרבה יותר קל לסרב לזירוז ולאפידורל. בקיצור מעגל קסמים חיובי...
ההריון הנוכחי עבר עלי יחסית בקלילות. עד שבוע 20 בכלל לא הרגשתי בהריון...
המשכתי בשגרת יומי.
לצערי לא התעמלתי בהריון הזה.
בשבוע האחרון התחילו לי צירים. וכרגע אני נאבקת להרגיע אותם.
לאור חווית הלידה שלי - אני יודעת שאני יודעת ללדת! אני יודעת שאני מסוגלת לעבור לידה כמו שאני רוצה! אני בוטחת בגוף שלי שידע להנחות אותי! אני בוטחת בבן זוגי שידע לסייע לי לעבור את הלידה.
אבל...
הפעם (לאור נסיון העבר) לא עשיתי קורס הכנה ללידה. לא התעמלתי במהלך ההריון.
ובכל זאת - בזמן שעוד נותר לי - הייתי רוצה קצת להתכונן...
בעיקר אני מחפשת עוד טכניקות ועוד תנועות שיסייעו לי להרגיע את הכאבים. שיסייעו לי לקדם את הלידה.
הלידה ההיא זרמה כל כך בטבעיות - שלא היה לי שום צורך בהתערבות. הגוף עשה את שלו.
אם היה לי קצת יותר אומץ - הייתי שוקלת לידה בבית. אבל אני מפחדת מידי... מרגיש לי כאילו ״לא אחראי״ ו״מסוכן״. למרות שאני יודעת ומכירה את הסטטיסטיקה. נראה לי שזה גם משהו שבן זוגי יחשוש ממנו, ולא ישתף איתו פעולה.
ולכן אני מתכננת לידה טבעית בבית החולים. אבל חשוב לי להתכונן ללידה כמה שרק אפשר, מתוך כוונה שהלידה הבאה תהיה טובה לפחות כמו הקודמת.
חשוב לי לשמוע עוד פידבקים וללמוד עוד מנשים שעברו לידה טבעית.
כרגע אני מחפשת ספרים על לידה טבעית. אשמח להמלצות.
החשש העיקרי שלי הוא ממיילדת לא תומכת. מה עושים?
ואיך מתמודדים אם דברים נתקעים? איך אפשר לעזור לגוף לקדם את הלידה?
(מוכנה לשמוע הכל - דימיון מודרך, המלצה לשמנים ארומטיים, מוסיקה מומלצת, תנוחות נוספות, וכל דבר שעולה בדעתכן - נשים חכמות)
תודה לכל מי שהגיעה עד לכאן, ותודה מראש על כל עצה חכמה שתינתן...
שלום לכולן. קצת ארוך, אבל חשוב לי שתבינו מה הרקע שלי...
חדשה פה בפורום...
כרגע בשבוע 34.
רוצה להתייעץ, ולשמוע מנסיונכן איך להתכונן ללידה הבאה שלי (לידה שניה).
בעיקרון, אני יודעת איך אני רוצה ללדת, אבל חשוב לי לקבל ולאסוף כל טיפ אפשרי, כדי שהלידה תהיה כמה שיותר קרובה לתכנון.
לפני הכל - כדי שתכירו אותי (ובעיקר את העבר המיילדותי שלי) חשוב לי לספר קצת על עצמי, ועל מהלך ההריון והלידה הקודמים שלי: בהריון הקודם - כל ההריון עשיתי פילאטיס. ממש עד חודש שביעי. הייתי בכושר מעולה.
הלידה התחילה בשבוע 37 וקצת. שתיים לפנות בוקר. תיק לחדר לידה עדיין לא לגמרי מוכן. ירידת מים.
לפי המיילדת בקורס ההכנה שעברנו (באסף הרופא) במקרה של ירידת מים - יש בערך שעתיים להתפנות לבית חולים.
מסיימת לארגן את התיק. אורזת כל מה שעוד אפשר. (שמן שקדים לדוגמא - לא היה לי עדיין), ומגיעה עם בן זוגי (המקסים) לאסף הרופא לקראת ארבע וחצי.
מגישה את תכנית הלידה (הדפסתי בבית, אבל מלאתי באוטו...) מציינת שאני רוצה ללדת ללא אפידורל. (רק המחשבה שמישהו יתעסק לי עם מחט ליד עמוד השדרה - מדירה שינה מעיני).
מתחברת למוניטור, ומחכה...
לקראת שבע בבוקר הצירים מתחזקים. מעבירים אותי לחדר לידה (מהר מהר, לפני החלפת משמרות של האחיות).
בודקים פתיחה.
מחברים למוניטור.
נכנס רופא לחדר. מסתכל על תכנית הלידה שלי ואומר: ״אני רואה שאת רוצה ללדת בלי אפידורל. זה עלול להיות בעייתי. הגעת עם ירידת מים, ואת מועמדת לזירוז.״ (הנה, קיבלתי זירוז בדמות הרופא...)
מסתכלת על עצמי. מבינה שעל המיטה - זה לא ילך... ואם אני רוצה ללדת כמו שאני רוצה - אני חייבת להיות בתנועה!!!
מבקשת כדור פיזיו. יושבת מחוברת למוניטור על הכדור.
מאותו הרגע הדברים קצת מטושטשים...
זוכרת את עצמי במגוון תנוחות עמידה, ליד המיטה. מחוברת למוניטור.
זוכרת הרבה ישיבה ותנועה על הכדור.
זוכרת מלא מקלחות... יוצאת מהמקלחת רק בשביל לעשות מוניטור, ורצה למקלחת ברגע ששוב אפשר להתנתק.
אחרי 3 וחצי שעות בחדר לידה - ילדתי.
המיילדת שהיתה איתי רצה לחפש לי שמן שקדים, ולא הפסיקה לשמן אותי במהלך הלידה.
אני אפילו זוכרת את המיילדת גוררת לחדר הלידה מראה ענקית (כמו של חדרי הלבשה) כדי שאני אוכל לראות את ההתקדמות ואת הראש יוצא...
סיימתי לידה ראשונה. פעילה. בלי חתכים. בלי תפרים. עם קרע קטנטן, שהתאחה לבד. בלי אפידורל.
שעתיים אחרי הלידה כבר הסתובבתי על הרגליים.
כמובן שלאור ההתקדמות אף רופא לא הציע לי יותר זירוז... כנראה שמילותיו של הרופא היו זרז מעולה....
התעקשתי על ביות מלא. והבייבי היה צמוד אלי.
בקיצור - לידה חלומית, מהאגדות....
בעיבוד שאני עושה ללידה ההיא - ברור לי לגמרי שעצם העובדה שסירבתי לזירוז, סירבתי לאפידורל, יכולתי לנוע בחופשיות כל אלו סייעו לקדם את הלידה. ומצד שני - כשהלידה קצרה והתחושה היא שיש התקדמות - הרבה יותר קל לסרב לזירוז ולאפידורל. בקיצור מעגל קסמים חיובי...
ההריון הנוכחי עבר עלי יחסית בקלילות. עד שבוע 20 בכלל לא הרגשתי בהריון...
המשכתי בשגרת יומי.
לצערי לא התעמלתי בהריון הזה.
בשבוע האחרון התחילו לי צירים. וכרגע אני נאבקת להרגיע אותם.
לאור חווית הלידה שלי - אני יודעת שאני יודעת ללדת! אני יודעת שאני מסוגלת לעבור לידה כמו שאני רוצה! אני בוטחת בגוף שלי שידע להנחות אותי! אני בוטחת בבן זוגי שידע לסייע לי לעבור את הלידה.
אבל...
הפעם (לאור נסיון העבר) לא עשיתי קורס הכנה ללידה. לא התעמלתי במהלך ההריון.
ובכל זאת - בזמן שעוד נותר לי - הייתי רוצה קצת להתכונן...
בעיקר אני מחפשת עוד טכניקות ועוד תנועות שיסייעו לי להרגיע את הכאבים. שיסייעו לי לקדם את הלידה.
הלידה ההיא זרמה כל כך בטבעיות - שלא היה לי שום צורך בהתערבות. הגוף עשה את שלו.
אם היה לי קצת יותר אומץ - הייתי שוקלת לידה בבית. אבל אני מפחדת מידי... מרגיש לי כאילו ״לא אחראי״ ו״מסוכן״. למרות שאני יודעת ומכירה את הסטטיסטיקה. נראה לי שזה גם משהו שבן זוגי יחשוש ממנו, ולא ישתף איתו פעולה.
ולכן אני מתכננת לידה טבעית בבית החולים. אבל חשוב לי להתכונן ללידה כמה שרק אפשר, מתוך כוונה שהלידה הבאה תהיה טובה לפחות כמו הקודמת.
חשוב לי לשמוע עוד פידבקים וללמוד עוד מנשים שעברו לידה טבעית.
כרגע אני מחפשת ספרים על לידה טבעית. אשמח להמלצות.
החשש העיקרי שלי הוא ממיילדת לא תומכת. מה עושים?
ואיך מתמודדים אם דברים נתקעים? איך אפשר לעזור לגוף לקדם את הלידה?
(מוכנה לשמוע הכל - דימיון מודרך, המלצה לשמנים ארומטיים, מוסיקה מומלצת, תנוחות נוספות, וכל דבר שעולה בדעתכן - נשים חכמות)
תודה לכל מי שהגיעה עד לכאן, ותודה מראש על כל עצה חכמה שתינתן...