מתלבטת האם לפטר את המדריכה במקום עבודתי

[noname2008]

מתלבטת האם לפטר את המדריכה במקום עבודתי

שלום,
אני עובדת בדיור מוגן לנפגעי נפש. המדריכה של הדיירים (שעליה אני אחראית ומדריכה אותה) עובדת במקום כשנתיים. אני מתלבטת אם להתחיל לחפש מדריכה אחרת. מצד אחד היא אוהבת את הדיירים ודואגת להם, לדוגמה ישנו דייר שלעיתים אינו מרגיש טוב ורוצה שהיא תלווה אותו לשלוותה ,גם אם הוא מבקש זאת מחוץ לשעות העבודה,היא תמיד מוכנה ללוות אותו (הזמן שלוקח להם בשלוותה מתקזז עם שעות העבודה) ומצד שני היא אמורה לעבוד לפי תוכנית השיקום של כל דייר, אנו יושבות יחד עם הדיירים אחת לחצי שנה ובונים איתם תוכנית שיקום, ואם למשל לפי תוכנית השיקום היא אמורה להזכיר לדייר מסויים להתגלח למשך תקופה מוגדרת, היא אינה עובדת לפי התוכנית אלא עושה מה שהיא רואה לנכון או מה שנוח לה. (הדייר בחר אילו פעולות הוא מבצע ללא תזכורת ובאילו תחומים הוא רוצה תזכורת).
אותו הדייר מאוד תלותי ולא עצמאי והיא משמרת את חוסר העצמאות שלו בכך שמזכירה לו לעשות כל דבר, גם מה שהיא כבר לא אמורה להזכיר. כשאני שואלת אותה איך היא נוהגת במקרה מסויים, היא הרבה פעמים לא אומרת את האמת ואני מגלה זאת לאחר זמן מה. למשל כשהיא הזכירה לדייר לרחוץ כלים (ראיתי זאת במו עיני) לאחר הבישול למרות שביקשתי ממנה שוב ושוב שלא תזכיר לו, היא אמרה שלא הזכירה לו אלא רק אמרה לו לשים את הכלים במים, כשאני שמעתי בוודאות שהיא כן הזכירה.
לאחר מכן היא עשתה זאת שוב ושוב. נראה שהיא בכלל אינה מיישמת את מה שאני מבקשת ממנה, אלא עושה בדיוק את ההפך.
דבר נוסף, היא לא מספיק רגישה אל הדיירים, מאוד אימפולסיבית ולא חושבת לפני שמגיבה, ומתרגזת אם למשל אחד מהדיירים לא ניקה אחריו ומעירה באופן לא נעים, או שהיא אמרה לאחד מהדיירים: " רבאק אתה כבר בן 26, אתה צריך לקחת יוזמה", יש לציין שאותו דייר מאוד רגיש לנאמר לו וסובל מחרדות (היא אמרה זאת שוב למרות שביקשתי ממנה לא להשתמש במילה רבאק) . אני מנסה לעבוד איתה על כך בהדרכה אך אין שיתוף פעולה מצידה. המנהלת של החברה דיברה איתה על כך כבר פעמיים בשנה וחצי האחרונות, אך לא נראה שיש שינוי של ממש.
ולסיכום, מצד אחד המדריכה דואגת להם ואוהבת אותם, ולפחות אחד מן הדיירים (מתוך שלושה), מאוד קשור אליה גם רגשית(כי היא כל הזמן אומרת לו שהיא אוהבת אותו) וגם היא מלווה אותו לכל מקום, מלבד לעבודה, בגלל החרדות שלו מן היציאה החוצה והוא רגיל אליה. אני יודעת שלא יהיה להם קל להתרגל למדריכה חדשה, לא קל להם עם שינויים. ומצד שני היא לא מיישמת את מה שאנו מדברות בהדרכות ולא עובדת לפי תוכנית השיקום, ובנוסף מתרגזת בקלות, ווכחנית וחסרת טאקט, לא חושבת לפני שמגיבה.
לא נראה שהיא תשנה את התנהגותה, שכן כל הדיבורים עימה לא הועילו. היא רוצה לעבוד לפי הדרך שלה ואינה מעוניינת שיעירו לה ויגידו לה איך לנהוג ולדבר עם הדיירים.
רציתי להוסיף שבגיל היא יכולה להיות אמא שלי, וזו גם לדעתי אחת הסיבות שהיא לא מקשיבה לי. כנראה שהיא חושבת שאני לא יודעת יותר טוב ממנה, למרות שהיא לא למדה שום דבר שקשור לתחום הטיפולי.
מה דעתכם? להשארי אותה בכ"ז או לחפש מדריכה אחרת?
אשמח לעיצה. תודה!

 

[KFIRB]

דילמה

מצד אחד יש לה יתרונות. מצד שני יש לה חסרונות.
מצד אחד את יודעת את המכשלות שלה, מצד שני אצל מדריכים אחרים אולי יהיו בעיות אחרות,
לעתים יש תחלופה גבוהה של מדריכים,

הייתי מציע בשלב ראשון לעבוד על הסמכות שלך והנושא שהיא בגיל מבוגר ממך ומה זה אומר בהדרכה שלך .
מצד שני, צריך לראות דברים על פני תקופה- האם הדברים הם בזמן האחרון, בשנה האחרונה , וכן לנסות לבדוק מה קרה שם,
מהודעות קודמות אני זוכר שהיו בעיות איתה כבר מההתחלה.

שינויים הם דבר לא פשוט, אנו חוששים מהם וגם הפונים שלנו, ובכלל המקצוע הוא סביב יצירת שינוי, ותמיד יהיו שינויים, כך שגם הדיירים יצטרכו ללמוד להתמודד עם שינויים , ולעתים איש צוות חדש ורענן יותר טוב .
אני חושש שהמדריכה אינה רגישה דיו למצב המשתקמים, וגם פנייה לשלוותה לא בשעות העבודה היא מחוייבות יתר ולכן צריך לבדוק עימה האם מדובר בבעיה של גבולות , בין העבודה לבית, בשחיקה, מחוייבות יתר ועוד, אני לא הייתי זוקף את זה לטובתה את היכולת לבוא בכל שעה בכל זמן בשביל גחמות הדיירים, הם בדיור מוגן והם צריכים לדעת לנהל מחלה והחלמה והם צריכים לדעת להתמודד עם החמרות בעצמם ורק במצבי חירום לגייס את הצוות, בשנתיים שעבדתי בדיור מוגן היו מצבים שהייתה דיירת שהייתה מתקשרת לבצע עימי שיחות ער"ן, דיברתי על זה בהדרכה, וניסיתי לבדוק איך היא פונה לער"ן ולא אליי .היה לי דייר שהיה יכול להתקשר ולספר על מצוקות גופניות שבפועל היה ברור ש"
א. לא אגיע מעיר אחרת
ב. לא אגיע על חשבון דייר אחר.
ג. לא אגיע ביום שישי אליו

בשביל כל אלו יש מד"א, ביקור רופא ותרופות שהוא אמור לדעת לקחת לבד.

סוגיית התלות שהמדריכה יוצרת אצל המתמודדים היא רועץ רע לשיקומם היא מקבעת את חוסר יכולתם ואת מחלתם, יש להם כוחות, כמו שהוא גייס אותה ללוות אותו למיון, ככה הוא יכל לצלצל לער"ן, לקחת מונית או אוטובוס למיון או לחכות עד הבוקר ולהגיע למרפאה באופן דחוף. אני מתקשה להאמין שבכל פעם שהוא מרגיש לא טוב מאשפזים אותו, אם הוא לא מרגיש טוב בשעות הערב, צריך ללמד אותו ניהול מחלה והחלמה.

אם המדריכה חושבת שהיא מטפלת של המתמודדים- כמו מטפלת סיעודית, או שהם מפגרים, כנראה שמקומה לא בשיקום ורצוי לחפש מדריכה אחרת.

אותי מעניין למה הגיעו דווקא עכשיו מים עד נפש? כי עד עכשיו ידעת שהיא כזו ובכל זאת שנתיים זה לא הפריע....מה קרה אצלך שנשבר לך?

 

[noname2008]

תודה על התגובה

לגבי שאלתך, מדוע דווקא עכשיו הגיעו מים עד נפש, הסיבה היא שלאחרונה היו לי הרבה חיכוכים איתה, היא תוקפת בהתגונננות כשאני מעירה לה על דברים והכחישה למשל שהיא התווכחה עם דייר למרות ששמעתי זאת במו אוזניי..
לאחרונה כבר פעמיים הטלתי ספק במה שאמרה לי (ובצדק, כי לעיתים קרובות היא אינה אומרת לי את האמת), והיא מאוד נעלבה, כשבפעם האחרונה שזה קרה, לפני שבוע, היא התקשרה אל המנהלת שלי ואמרה לה שאני לא מאמינה לה וביקשה ממנה להיפגש איתה ביחידות בטענה שכביכול קורים דברים בדירה שהיא אינה יודעת ורוצה לספר לה. המנהלת שלי אמרה לה שהיא יודעת כל מה שקורה בדירה כי אני מספרת לה ושהיא אינה נוהגת להיפגש עם מדריכים ביחידות והציעה לה שנקיים פגישה משותפת. בפגישה זו שבה גם אני נוכחתי, המנהלת שלי הבהירה לה שבמהות תפקידי אני חייבת להעיר לה על דברים שהיא עושה או אומרת למטרת למידה, בין אם ארצה ובין אם לא וכן אמרה למדריכה שיש לה הרבה מה ללמוד ממני. המדריכה אמרה למנהלת שלי שאני אמרתי לה לא להזכיר לאותו הדייר, שעליו סיפרתי, להתקלח ושהוא לא החליף חולצה כבר 4 ימים והיא לא אמרה לו כלום על כך, כשהאמת היא שאמרתי לה בדיוק את ההפך- אמרתי לה כבר מספר פעמים בהדרכות שתשים לב אם הוא מתקלח לפני שהיא הולכת הבייתה ואם לא עשה זאת שתזכיר לו (התוכנית הזו היא לפרק זמן מוגבל, עד לאמצע החודש הבא), המדריכה אמרה לי שהוא בדרך כלל נכנס להתקלח מבלי שתזכיר לו. מספר ימים לאחר מכן נודע לי מהדייר שהוא לא התקלח 4 ימים ברצף דווקא באמצע השבוע בימים בהם המדריכה נמצאת.
בהדרכות אני מרגישה שהיא רק רוצה לדבר ולספר על מצב הדיירים ואינה קשובה למה שאני אומרת לה. תמיד חשדתי שאולי היא עושה דווקא אבל היה לי קשה להאמין, ורק עכשיו אני מבינה שלא יתכן שהיא שוכחת כל מה שאני מבקשת ממנה. נראה שבאופן שיטתי היא עושה בדיוק את ההפך ממה שאני מבקשת. מה שאמרת שאמנם לא קל לדיירים עם שינויים, אך יכול להיות שבסופו של דבר זה יהיה שינוי מרענן, חיזק אותי.
הסיבה שסבלתי את התנהגותה עד כה היא בגלל החשש ממה שהעזיבה שלה תעשה לדיירים. אני יודעת שזה לא יהיה להם קל.
תודה וסוף שבוע מקסים!

 

[KFIRB]

שוב בואי נסתכל משני כיוונים

הכיוון הראשון- בהדרכה שלך מול המנהלת/המדריכה המקצועית שלך- מהי משמעות הסמכות, כיצד מפעילים אותה, מה זה עושה לך כשיש לך כפופה שיכולה להיות אימך ועוד... אלו סוגיות שיש לדעתי לפתוח בהדרכה כדי לחזק את המקום האישי שלך מול המדריכה, כי נראה לי שיש לך מהרבה סיבות (ייתכן בגלל שזה תחום חדש כשהתחלת לעבוד בזה והיא חשה בחוסר הביטחון שלך וזה דיי התקבע כדפוס במערכת היחסים המקבילה בהדרכה שלך כלפי המדריכה). שיש לך חוסר ביטחון או חוסר סמכות מול המדריכה הספיציפית הזו מכל מיני סיבות.

הכיוון השני שחשבתי עליו הוא לשים במוקד ההדרכה את היחסים שלכם , לעזוב את הדיירים (לא יקרה כלום אם תקדישו כמה הדרכות למדריכה וליחסיה עימך), קצת לברר מה היא באמת חושבת שנכון לדיירים (מתוך מתן כבוד לניסיון שלה כאישה מבוגרת) ולנסות להבין עמה למה היא כ"כ מתנגדת, קצת לעבוד על מערכת היחסים ביניכם וכיצד אתן יכולות להמשיך לעבוד ביחד. לא במקרה היא מספרת על מצבם של הדיירים והיא לא קשובה לך, בהדרכות של כולנו (עו"ס ומדריכים כאחד) חייבים להתייחס לשלושת מרכיבי ההדרכה- תמיכה, הוראה, ופיקוח. הייתה לי מנהלת בדיור המוגן שלאחר שהעליתי תסכול ממה שקורה בין המדריכים לעו"ס, היא כינסה ישיבת מדריכים, (לראשונה תקופה ארוכה), בישיבה עלה המון תסכול, היא הציגה לנו את מודל ההדרכה ושאלה איזה חלק חסר ואיזה חלק הוא הכי מודגש.
כי המדריך השיקומי גם עושה תמיכה, הוראה ופיקוח, ובעצם מדובר ביחסים מקבילים כפולים : מדריך- משתקם, עו"ס-מדריך, מדריך מקצועי/מנהלת-עו"ס, כולם עוברים את תהליך ההדרכה וכולם לומדים ממנו כיצד להדריך ולעבוד טוב יותר.
בשיחה שלנו עלה שהעו"ס אצלנו היו יותר עסוקים בפיקוח ופחות בתמיכה והכלה, כאשר הצורך של המדריך כשהוא עובד לבדו, רוב שעות היום, בדיור מוגן גדול לעתים מול כמה עו"סים , הוא זקוק לשלושת החלקים האלו- תמיכה, הוראה ופיקוח, אם עו"ס לא פנוי לתת את זה הוא מחוייב לברר לעצמו בהדרכה המקצועית למה הוא לא פנוי לכך.

ממה שאת מתארת ההדרכות שלכן נראות כמו שיח בין חירשים, ולדעתי שווה לעצור ולפרק את המוקשים, ייתכן שהמדריכה אכן לא מתאימה להדרכה שיקומית (אני בספק כי עובדה ששנתיים הכל היה בסדר), המדריכה לא מאמינה בך וצריך לברר למה, ברור שיש כאן משבר אמון הדדי, את לא מצליחה לתת למדריכה את צרכיה, את לא אמורה רק לפקח על תכנית השיקום של הדייר, את אמורה להדריך ולתמוך בה.
האם את קשובה לה?
האם אולי היא לא מאמינה בך ? מדוע?

אני קצת מתקשה להאמין שהיא עושה דווקא מתוך שיטתיות מרושעת.

עצם בקשתה לשיחה עם המנהלת מבחינתי מצביע על תסכול מולך, תנסילהתחבר לפעמים בהן, את נאלצת לשקר, לעתים קרובות זה נובע מחרדה ופחד, שווה לברר עם המדריכה ממה היא חרדה, מה ביחסים שלכם השתבש... גם התנהגותה כלפי הדיירים באופן גס ועצבני מעורר סימני שאלה לגבי היציבות הרגשית שלה, איזה צורך לא מסופק והאם יש קשר לאירועים מחוץ לעבודה שאינם מדוברים בהדרכות?

הדרכה שיקומית היא עיסוק קשה הרבה יותר מעבודה הסוציאלית בשיקום, רוב העובדים הסוציאלים בשיקום מכירים ומוקירים את עבודת המדריכים, ובמקום לשחק חתול ועכבר אחרי האמת, צריך לברר מלכתחילה למה יש בעיות אמון...