מתלבטת כבר שעה אם לכתוב או לא...

מתלבטת כבר שעה אם לכתוב או לא...

למי שזוכרת ולמי שלא... לפני קצת יותר מ-3 חודשים עברתי הפלה טראומתית בציטוטק בשבוע 8 בעקבות חוסר התפתחות של העובר ולא היה דופק... הייתי בדיכאון נוראי ולא קמתי מהמיטה איזה 10 ימים... הצלחתי להתאושש הרבה מאוד בזכותכן... מאז עברתי כבר פעמיים היסטרוסקופיה ניתוחית ופעם אחת אבחנתית בגלל הדבקויות. אני אחרי ניתוחית ויש לי ביקורת בעוד כ-3 שבועות...בתקווה רבה שהכל יהיה תקין ואוכל לחזור לטיפולים...
היום התבשרתי שגיסתי בהריון... הם רק התחתנו ורק התחילו לנסות... אני יודעת שרק אתן תבינו אותי... כמובן ששמחתי בשמחתה והכל... מאז ההפלה הנוראית הזו כולם יודעים על הטיפולים אנחנו כבר לא מסתירים ואני מתארת לעצמי שקצת לא נעים לה לספר לנו על כך כשהיא יודעת מה אנחנו עוברים...
מאז שהודיעה לנו לפני כמה שעות אני לא מפסיקה לבכות... כואב לי בלב... מרגישה שאפאחד לא מבין אותי ושאין לי כוח לכלום... יש לי בעל תומך מאוד אבל אני מרגישה שגם הוא לא מבין אותי עד הסוף... ויש לי גם ילד אחד בן כמעט 4 שבא גם מטיפולים שמחזיק אותי....
לחשוב על כל הבנות שכבר הספיקו ללדת ושהילדים שלהם כבר בני שנה פלוס בזמן שאני עוברת שבעת מדורי גיהנום זה בלתי נמנע.... מרגישה שאולי אני לא מספיק חזקה... בא לי לנסוע לאיזה אי מבודד ולחזור משם רק עם ילד/ה....
בא לי שכולם יעצרו את החיים שלהם ושלא רק החיים שלי יעצרו... וכואב לי שאין לי תמיכה מהמשפחה שלי... לפני כמה ימים אמרה לי אחותי: "אל תגידי שהמצב שלך קשה כי הוא לא... זה לא שאת חלילה חולת סרטן ועוברת טיפולים כימותרפיים ואת צריכה אותנו 24 שעות מסביבך..." ועוד כל מיני פנינים...
נמאס לי להיות בדיכאון ועצובה... נמאס לי לקנא באחרות... פשוט נמאס... שונאת את עצמי בתקופה האחרונה...
תודה למי שהגיעה עד כאן....
 

blumavital

New member
חמודה שלי!

זה כל כך מובן, כל הרגשות האלה. המשפחה לא מבינה - אף אחד לא מבין! אני כל כך מצטערת לשמוע על ההפלה ועל הניתוחים, אני עברתי הפסקתהריון בשבוע 24 עקב עובר שהפסיק להתפתח אבל לא נזקקתי לניתוחים אחר כך, הוא יצא בתוך שק ההריון השלם שלו. ו-10 ימים של דיכאון זה בכלל לא הרבה וזה לגמרי מובן! הלוואי ויכולתי להגיד משהו שיגרום להכל להיות בסדר אבל אין כזה מין משפט. הדרך קשה וארוכה ומפותלת, אבל החלטנו ללכת בה כי ילדים זה האור של חיינו, ואני אישית, מסרבת לחיות בחושך. וכן, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. מאחלת לך שתגיעי לשלווה, מאחלת לך שהמשפחה האנטיפתית שלך תתעורר, וכמובן, מאחלת לך עוד סבב אחד ויחיד שיניב הריון תקין וידיים מלאות בסופו. שולחת לך המון
, ומקווה שהתהליך שלכם יהיה רק מהיר וכיפי מכאן ואילך.
 
הי קראתי את תגובתך הרבה פעמים... והייתי חייבת

להגיב לך ולומר תודה! הצלחת לחזק אותי! כל מילה שלך בסלע... תודה!
 
הצטערתי לשמוע על מה שאת עוברת

אבל פשוט הייתי חייבת להגיב לך, בעלי הוא חולה סרטן, למרות שכרגע ב"ה המצב הוא שהוא רק במעקבים. ואני בדרך לתחילת טיפול נוסף. (אני חייבת להגיד לך שאני לא מזלזלת, כמוני כמוך עוברות את אותו דבר. אני פשוט חושבת שאחותך לא מזלזלת במה שאמרה לך ואת לא צריכה לפרש זאת כך), כי תאמינילי שאני רואה מה שבעלי עובר לעומת מה שאני עוברת ולא חלילה שאני מזלזלת, צריך להסתכל על הכל בפרופורציה, ואני לא חושבת שאחותך התכוונה לפגוע, אולי רק לעודד אותך, ולצבור כוחות לקראת טיפול נוסף, כי ילד בסופו של דבר יגיע מתי שהו, ומי שחולה בסרטן עובר שבעה מדורי גיהנום בדרך להרפא...
פשוט תסתכלי קדימה ותדעי שכל טיפול פשוט מקרב אותנו לילד הנכסף שיבוא
עלי והצליח!
 
מזדהה לגבי האחות

גם אחותי היחידה לא מבינה פסיק ממה שעובר עלי, היא שנכנסה להריון מכל אפצ'י חולף לא מבינה מה אני עוברת, לא מנסה להקל עלי, לא מנסה לעודד אותי. שלחתי לה סמס על השלילי והיא אפילו לא ענתה לי, אתמול שרצה עם 2 הגיסות שלה והאחים של בעלה והילדים כמובן, ואני וההורים לא הוזמנו לעל האש. הכי יפה היה התירוץ שלה שאין לי רכב להגיע (למרות שיש לה בבית 2 רכבים, אבל למה לבזבז דלק חלילה), ודווקא אחותי שחשבתי שהיא האדם הכי קרוב לי מתבררת כדמות גועלית ובגלל זה אני לא רוצה בכלל בקירבה שהיתה ביננו ואיננה עוד.
לא רוצה לספר, לא רוצה לשתף, לא רוצה ממנה שום תמיכה, בשביל זה יש חברות.
 
את בסדר גמור

אני חושבת שאחותך ניסתה לנער אותך בדרך הכי חזקה בשביל שתתעוררי ותצאי מהדיכאון, זה מאוד קשה לנו לראות את האנשים שאנחנו הכי אוהבים במצב של עצבות ויאוש.

החיים לא יעצרו אלא ימשיכו בזמנם, קחי תמיכה מהפורום, לכי לעובדת סוציאלית של הקופה, תתקשרי לער"ן, הכל הולך והכל מתאים.

נ.ב
לגבי הצער... אני יודעת מה זה לקבל את ההודעה שיש לך סרטן, תאמיני לי שהאכזבה שהגוף שלך לא עובד כדרך הטבע כמעט זהה לאכזבה לשמע הידיעה שהגף שלך מגדל גידולים לא קשורים.
 
תודה בנות על התגובות!

אני עובדת מאוד קשה לצאת מהדיכאון הזה כי ממש לא בא לי להעביר ככה את החג... אני מאוד מקווה שבביקורת שתהיה לי הכל יהיה בסדר ואוכל לחזור כבר לטפולים כי אני תיכף 4 חודשים בלי טיפולים וזה קשה...
תודה לכן,
 

טוליתי

New member
ביישנית


ברור שאת עצובה וברור שקשה לך. אף אחת לא אוהבת להרגיש רע,
אף אחת לא אוהבת לסבול
.

לפעמים אנשים לא יודעים לומר את המילים הנכונות.

נסי למצוא לך תעסוקה, כדי שהימים יעברו ותכף תתחילי טיפול עם תקווה חדשה.

שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שבשנה הבאה תוכלי לשיר ולהרגיש את משמעות המשפט: "מה נשתנה?".
 
למעלה