מתלבטת

[aristokitten]

מתלבטת

נרשמתי כבר למסע שאמור לצאת בסביבות ספטמבר. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, מעבר לזה שפתאום ירד לי החשק והכל נראה לי מאוד סתמי, מדמיינת את עצמי שם והכל מצטייר לי כמשהו מכני, ההדרכה, ההליכה, הביקורים במחנות. הכל נראה לי ריק. זה לא מגיע מאיזושהי נקודת מבט מזלזלת על כל עניין השואה, אני פשוט לא מוצאת טעם לצאת לשם. במיוחד לא כשעושקים אותי בסכומים אימתניים שגורמים להכל להרגיש כמו איזו בדיחה. אני באמת צריכה לשלם כל כך הרבה כסף כדי להגיע למקום נוראי כזה תוך כדי כל תהליך המסחור הגרוטסקי? בנוסף להכל, אני כמעט ולא מנהלת איזושהי אינטראקציה עם רוב הילדים בקבוצה שלי מלבד כמה חברים, מה שתורם עוד קצת לניכור. כל ההוויה החברתית הזו מרגישה לי קצת מזוייפת. אחרי כל מפגש, אני מרגישה כאילו לא מיציתי את התדרוך, את הדיונים, את הפואנטה והנושא של כל מפגש. מנהלים דיון, מעלים שאלות וזה לא באמת ממוצה עד תום. ההדרכה די יבשה, המדריכים עצמם לא ממש כריזמטים, מה שבאיזשהו שלב גורם לאיבוד הריכוז והעניין. (ולא מעט משתתפים מסכימים איתי בנווגע לזה). וגם, אני מתחילה להטיל ספק בכושר המנטאלי שלי כדי לספוג את כל הנושא הזה (השואה) על כל צדדיו, או חלקם. במסגרת המסע עצמו, בכל מקרה. any ideas?

 

[אילהל]

מסע פולין

אני הייתי בדיוק לפני שנה במסע פולין של מבוגרים, תלוי הרבה מאד מי המדריך וכמובן הדינמיקה בקבוצה, לנו היה מדהים-עד כמה שמסע כזה יכול להיות כזה. היינו קבוצה דתית של 50 איש, בליל ט' באב היינו בטרבלינקה, קראנו שם את מגילת איכה לאור נרות, ביום עצמו היינו במיידנק, בכל יום היה את המשמעות שלו עם השירים המתאימים והקטעים המתאימים בכל מקום. פשוט מסע חובה כדי לא לשכוח ולהנחיל לדורות הבאים כמובן עם המדריך המתאים

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif רעיונות

א. "כמה חברים" זה המון! אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו החברים הכי טובים של כל שאר המשלחת ב. זה לא מכאני בכלל, לפחות המסע שלי לא היה ככה (מישהו אחר

) ג. קצת קשה למצות את הנושא הזה, הפורום הזה נפתח כי לא מיציתי ורציתי עוד לדבר עם אנשים שיוצאים\יצאו בעבר לפולין וכך הלאה. בקשה לכריזמה של המדריכים, אין לי מה לומר.. חבל