מתלבטת
כבר הרבה זמן אני מתלבטת אם לרשום פה הודעה או לא, אבל היום החלטתי שגם אני צריכה תמיכה. הסיבה לכך היא שאני מרגישה מאוד בודדה בחיים שלי. עד לפני שלוש שנים לא הרגשתי ככה, אמנם לא הייתה לי אהבה אבל היו לי את החברות מהתיכון ולא הרגשתי יותר מידי לבד. הזמן עבר, סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא, גם שם מצאתי לי את החברים, אמנם זה היה בהתחלה קשה אך כשמשרתים בבסיס סגור מוצאים מישהו להיות איתו, רקמתי לי חברות עם מישהי שכמובן שאני עדיין בקשר איתה, למרות שאנחנו כבר לא משרתות ביחד וגרות רחוק אחת מהשנייה. הכל התחיל להיות גרוע יותר ויותר כשעברתי יחידה וניכנסתי לקבע. פרט לקשיים של התעקלמות ביחידה חדשה עם מפקדים חדשים ותפקיד שונה לגמרי מהתפקיד הקודם הייתי צריכה להתחיל להתרגל לשרת בבסיס פתוח, מה שאומר מבחינתי לקום בחמש בבוקר ולהגיע הבייתה חזרה מינימום בשעה 9 בערב. הסתדרתי עם זה בהתחלה למשך כחודשיים - שלושה, אבל היום, קצת יותר משישה חודשים לאחר שניכנסתי לקבע אני מרגישה שהכניסה שלי לקבע גרמה לי לאבד את השימחה שהייתה לי, הפסקתי כמעט לגמרי לצאת עם חברות - אני בד"כ עייפה כשאני חוזרת מהצבא מה שגרם לכך שהחברות התעצבנו שאני לא יוצאת מה שגרם לניתוק קשר כמעט טוטאלי. לא רק עם חברות אני בבעיה. לפני שהתגייסתי הייתי ילדה מאוד ביישנית וחסרת ביטחון עצמי, הצבא גרם לי להוציא מעט מהביישנות שהייתה בי וכמובן שגם הביטחון העצמי של גבר. כשנה לאחר הגיסו התחלתי לצאת עם מישהו, שחשבתי שהוא אוהב אותי זו הייתה אחת מהתקופות הטובות ביורת בחיים שלי, ממש ראו שאני מאושרת, גם אנשים מהיחידה שאלו למה אני כ"כ שמחה אבל פתאום, ביום בהיר אחד הוא החליט שהוא לא רוצה שום קשר עם אף אחת, לפחות לא קשר רומנטי אלא רק דברים אחרים - משהו שאני משמ התנגדתי אליו. ניפרדנו, הכרתי מישהו אחר, גם אותו מאוד חיבבתי אבל מכיוון שניפגעתי מאוד מהבחור הראשון הייתי מאוד תלותית בבחור השני וזה לא הסתדר. 2 הבחורים האלו גרמו לי שוב לאבד את הביטחון העצמי שלי וגם שכבר היה מישהו שחיבבתי לא היה בי את האומץ לצאת איתו, בגלל החשש של מה הוא יחשוב עלי. אני מרגישה שאני רק כותבת פה שטויות אז אני אקצר ואגיד: רע לי בחיים שלי כרגע, אני מרגישה בודדה, אני לא מרגישה בכלל שאוהבים אותי אלא ההפך, המשפחה משווה אותי לדודה שלא התחתנה ואין לה ילדים, אני מרגישה שרק רוצים ממני דברים ואני נותנת ולא מקבלת כלום. אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה בפעם הראשונה מזה 21 שנה להרגיש מה זו באמת אהבה מה זו נשיקה אמיתית וחיבוק מהלב - לא כאלו שבאים מרצון לקבל משהו. אני רוצה לצאת ולבלות אבל אין לי עם מי. זהו, אני כבר קצת חנוקה מדמעות אז אני אפסיק. אני לא מצפה שתגיבו אני פשוט רציתי לשפוך דברים מהלב.
כבר הרבה זמן אני מתלבטת אם לרשום פה הודעה או לא, אבל היום החלטתי שגם אני צריכה תמיכה. הסיבה לכך היא שאני מרגישה מאוד בודדה בחיים שלי. עד לפני שלוש שנים לא הרגשתי ככה, אמנם לא הייתה לי אהבה אבל היו לי את החברות מהתיכון ולא הרגשתי יותר מידי לבד. הזמן עבר, סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא, גם שם מצאתי לי את החברים, אמנם זה היה בהתחלה קשה אך כשמשרתים בבסיס סגור מוצאים מישהו להיות איתו, רקמתי לי חברות עם מישהי שכמובן שאני עדיין בקשר איתה, למרות שאנחנו כבר לא משרתות ביחד וגרות רחוק אחת מהשנייה. הכל התחיל להיות גרוע יותר ויותר כשעברתי יחידה וניכנסתי לקבע. פרט לקשיים של התעקלמות ביחידה חדשה עם מפקדים חדשים ותפקיד שונה לגמרי מהתפקיד הקודם הייתי צריכה להתחיל להתרגל לשרת בבסיס פתוח, מה שאומר מבחינתי לקום בחמש בבוקר ולהגיע הבייתה חזרה מינימום בשעה 9 בערב. הסתדרתי עם זה בהתחלה למשך כחודשיים - שלושה, אבל היום, קצת יותר משישה חודשים לאחר שניכנסתי לקבע אני מרגישה שהכניסה שלי לקבע גרמה לי לאבד את השימחה שהייתה לי, הפסקתי כמעט לגמרי לצאת עם חברות - אני בד"כ עייפה כשאני חוזרת מהצבא מה שגרם לכך שהחברות התעצבנו שאני לא יוצאת מה שגרם לניתוק קשר כמעט טוטאלי. לא רק עם חברות אני בבעיה. לפני שהתגייסתי הייתי ילדה מאוד ביישנית וחסרת ביטחון עצמי, הצבא גרם לי להוציא מעט מהביישנות שהייתה בי וכמובן שגם הביטחון העצמי של גבר. כשנה לאחר הגיסו התחלתי לצאת עם מישהו, שחשבתי שהוא אוהב אותי זו הייתה אחת מהתקופות הטובות ביורת בחיים שלי, ממש ראו שאני מאושרת, גם אנשים מהיחידה שאלו למה אני כ"כ שמחה אבל פתאום, ביום בהיר אחד הוא החליט שהוא לא רוצה שום קשר עם אף אחת, לפחות לא קשר רומנטי אלא רק דברים אחרים - משהו שאני משמ התנגדתי אליו. ניפרדנו, הכרתי מישהו אחר, גם אותו מאוד חיבבתי אבל מכיוון שניפגעתי מאוד מהבחור הראשון הייתי מאוד תלותית בבחור השני וזה לא הסתדר. 2 הבחורים האלו גרמו לי שוב לאבד את הביטחון העצמי שלי וגם שכבר היה מישהו שחיבבתי לא היה בי את האומץ לצאת איתו, בגלל החשש של מה הוא יחשוב עלי. אני מרגישה שאני רק כותבת פה שטויות אז אני אקצר ואגיד: רע לי בחיים שלי כרגע, אני מרגישה בודדה, אני לא מרגישה בכלל שאוהבים אותי אלא ההפך, המשפחה משווה אותי לדודה שלא התחתנה ואין לה ילדים, אני מרגישה שרק רוצים ממני דברים ואני נותנת ולא מקבלת כלום. אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה בפעם הראשונה מזה 21 שנה להרגיש מה זו באמת אהבה מה זו נשיקה אמיתית וחיבוק מהלב - לא כאלו שבאים מרצון לקבל משהו. אני רוצה לצאת ולבלות אבל אין לי עם מי. זהו, אני כבר קצת חנוקה מדמעות אז אני אפסיק. אני לא מצפה שתגיבו אני פשוט רציתי לשפוך דברים מהלב.
