מתמטיקה, קושי וערעורים
שלום לכולם, שמי אלי ואני בן 26, סיימתי מכינה של מתמטיקה באחת המכללות בארץ והחלטתי ללכת ללמוד מתמטיקה באונ' הפתוחה, בחרתי בפתוחה בגלל שלא היו תנאי קבלה, הצורת למידה והרמה גבוהה.
היום אני שנה ו- 5 קורסים אחרי שהתחלתי וחוץ מקורס אחד שעברתי כל השאר הציונים לא היו טובים ואני נמצא כרגע במשבר.
אני משקיע בלימודים יושב שעות יום יום אבל החומר לא בא לי בקלות בכלל וקונספטים שבאים לאחרים בזמן מסויים לי לוקח יותר זמן לעכל.
מצד אחד אני רוצה ללמוד מתמטיקה כי זה תחום שברצוני לרכוש את כליו והשאיפה שלי להיות הכי טוב במה שאני אעשה בעתיד עם הכלים הללו.
מצד שני מרגיש לי שאני סתם מבזבז את הזמן במקצוע שאני פשוט לא מתאים אליו, אם אני צריך לעבוד כל כך קשה אז כנראה שאני לא "gifted" ביכולות מתמטיות גבוהות ואם אני רוצה להיות טוב במשהו אולי עדיף ללכת לכיוון אחר של לימודים.
שמעתי בפסיכולוגיה על שתי גישות שאומרות מצד אחד אם אתה ממש לא טוב במשהו עדיף לוותר על זה, כי אולי זה מגניב למשל שבסרטים משרת הופך למלך בסוף ויש "הפי אנד" אך זה לא תואם למציאות,
מצד שני יש את הגישה שאומרת שאפשר להגיע לרמה גבוהה בכל דבר עם מספיק עבודה קשה.
ליבי נוטה לכיוון הגישה השניה אך לא ידוע מי מהן באמת נכונה.
אני רוצה לקבל מכם טיפים איך אני אמור להתנהל במצב הזה, אולי זה סביר שנכשלתי וזה קשה לכולם ומה שחשוב זה שבסוף אני רוצה את זה ואני אשקיע מספיק, או אולי זה נורה אדומה לכך שכדאי לי לחפש קריירה אחרת, כי כנראה להצליח אני לא אצליח, וכשאני מתכון להצלחה אני מתכוון גם לקריירה.
אז סיפורים על אנשים שנכשלו שנה ראשונה ובסוף סיימו מצטיינים או שהצליחו בחיים יתקבלו בברכה כמובן
..
בסופו של דבר אני רוצה להצטיין במה שאני עושה ולא לסיים עם ממוצע 65 ולסחוב רגל כל התואר, אני רוצה להיות הכי טוב במה שאני עושה, אם אני טייס אז אני רוצה להטיס F16 ולא מטוס ריסוס, זאת הגישה שלי.
שלום לכולם, שמי אלי ואני בן 26, סיימתי מכינה של מתמטיקה באחת המכללות בארץ והחלטתי ללכת ללמוד מתמטיקה באונ' הפתוחה, בחרתי בפתוחה בגלל שלא היו תנאי קבלה, הצורת למידה והרמה גבוהה.
היום אני שנה ו- 5 קורסים אחרי שהתחלתי וחוץ מקורס אחד שעברתי כל השאר הציונים לא היו טובים ואני נמצא כרגע במשבר.
אני משקיע בלימודים יושב שעות יום יום אבל החומר לא בא לי בקלות בכלל וקונספטים שבאים לאחרים בזמן מסויים לי לוקח יותר זמן לעכל.
מצד אחד אני רוצה ללמוד מתמטיקה כי זה תחום שברצוני לרכוש את כליו והשאיפה שלי להיות הכי טוב במה שאני אעשה בעתיד עם הכלים הללו.
מצד שני מרגיש לי שאני סתם מבזבז את הזמן במקצוע שאני פשוט לא מתאים אליו, אם אני צריך לעבוד כל כך קשה אז כנראה שאני לא "gifted" ביכולות מתמטיות גבוהות ואם אני רוצה להיות טוב במשהו אולי עדיף ללכת לכיוון אחר של לימודים.
שמעתי בפסיכולוגיה על שתי גישות שאומרות מצד אחד אם אתה ממש לא טוב במשהו עדיף לוותר על זה, כי אולי זה מגניב למשל שבסרטים משרת הופך למלך בסוף ויש "הפי אנד" אך זה לא תואם למציאות,
מצד שני יש את הגישה שאומרת שאפשר להגיע לרמה גבוהה בכל דבר עם מספיק עבודה קשה.
ליבי נוטה לכיוון הגישה השניה אך לא ידוע מי מהן באמת נכונה.
אני רוצה לקבל מכם טיפים איך אני אמור להתנהל במצב הזה, אולי זה סביר שנכשלתי וזה קשה לכולם ומה שחשוב זה שבסוף אני רוצה את זה ואני אשקיע מספיק, או אולי זה נורה אדומה לכך שכדאי לי לחפש קריירה אחרת, כי כנראה להצליח אני לא אצליח, וכשאני מתכון להצלחה אני מתכוון גם לקריירה.
אז סיפורים על אנשים שנכשלו שנה ראשונה ובסוף סיימו מצטיינים או שהצליחו בחיים יתקבלו בברכה כמובן
..בסופו של דבר אני רוצה להצטיין במה שאני עושה ולא לסיים עם ממוצע 65 ולסחוב רגל כל התואר, אני רוצה להיות הכי טוב במה שאני עושה, אם אני טייס אז אני רוצה להטיס F16 ולא מטוס ריסוס, זאת הגישה שלי.